מה תענה לבחור שאומר "מה יצא לי מהלימוד, גם כך ברצוני לעבוד בעתיד כי אברכים חיים בקושי וצמצום"

רביד הזהב@

חבר חדש
הצטרף
3/4/25
הודעות
13
מדובר בבחור שיעור א' ישיבה קטנה שבאלול למד בחשק גדול. אך מתחילת זמן חורף התקרר. וטוען שאברכים חיים בקושי רב והוא לא מעוניין בחיים כאלה. ועדיף לו ללמוד מקצוע כדי שיהיה לו ממה להתפרנס בעתיד.
כמובן שאפשר לומר לו שפרנסה מאת ה' וכו', אך איזה תשובות אפשר לענות לו לפי שכלו והבנתו.
אלו תשובות הייתם עונים לו?
כמו כן האם אתם מכירים ספר או כל חומר שהוא בנושאים אלה?
תודה רבה מראש לכל המשיבים.
 
צריך להכיר את הבחור מה באמת עובר עליו (לא תמיד מה שהוא אומר זו האמת).
עכ"פ אפשר להגיד לו שיש משרות מכובדות גם בתחום התורני, ר"מ, ראש קיבוץ, משגיח, ומשתכרים יפה. אפשר וכדאי להשקיע גם בזה.
זאת ועוד, גם אלו שיוצאים לעבוד (בחורים מחו"ל, וחסידים), כולם מסכימים ששולחים את הבנים ללמוד בישיבה לפחות עד קיבוץ ב', כדי שיספגו תורה ויראת שמים ומושגים, ואח"כ יוצאים לעבוד. אז קודם כל שיצלח את השנים הללו, ואח"כ בעזה"י.
(מה גם, שבלא"ה כעת הוא בישיבה, אז למה לצאת קרח מכאן ומכאן ? - בינתיים שינצל לפחות את זה וילמד).
אם זה לא עזר, נראה לי שיש מה לברר איתו. (יש מצב שהוא מסתיר משהו, ויש מצב שהוא עצמו לא יודע להגדיר את הבעייה).
 
התשובה תלויה מאוד ברמתו השכלית של הבחור,

התשובה הכנה, נכון, זה קשה, אבל שים לב,
א. אתה עדיין צעיר, אף אחד בגיל שלך לא חושב על העתיד הכלכלי שלו, עכשיו התפקיד שלך זה למלא את הרוחניות, ללמוד מקצוע עכשיו לא יועיל לכלום.
ב. ישנם הרבה אברכים שחיים ברמה מאוד גבוהה בכל הבחינות כי האשה מכניסה טוב ומצד שני יש אחרים שחיים בתת רמה למרות ששני בני הזוג עובדים במקצועות נחשבים. זו מציאות שגם אם הסברא אומרת הפוך, זו המציאות.
ג. גם אם תתווכח עם כל האמור, בלי רוחניות החיים לא שווים, שוב מציאות, בלי להטעין אותם עכשיו, יהיה מאוד קשה בעתיד, אם בכלל.
ד. שים לב, שליצר יש הרבה דרכים 'יתכן' (לא בטוח) שכל המחשבות האלו מגיעות 'משם ...', זו כמין תקופה כזו שפתאום אתה תחשוב אחרת, יש כזה דבר...


ועוד משהו, תתפלל שה' ינחה אותך בעצה טובה (לא אמרתי שתתפלל שתמשיך ללמוד, תתפלל שה' יתן לך בראש לעשות את הטוב עבורך.
 
חשיבות כבוד התורה
נראה להוסיף לכל הנ"ל, ולהראות לו את ה"שלא לשמה" בתורה (לעולם ילמד שלא לשמה וכו'), את הכבוד שעושים לת"ח, שאם תלמד טוב ותתמיד אין ספק שתהיה ת"ח, או ראש ישיבה, או פוסק, או ר"מ, ותכנס לבית כנסת וכולם יקומו לפניך, וישאלו אותך שאלות. בקיצור להראות לו את כבוד התורה.
ובנוסף חשוב לתת לו דרבון עכשיו. על כל דבר קטן שהוא עושה. פעם אמר לי הרב אדיר עמרוסי שהבן שלו הקטן מסיים פרק גמרא בכיתה, הוא עושה לו "על-האש" ומסיבה, והכבוד הזה נותן חשק להמשיך קדימה.
ועל אותו רעיון לומר לו שיעשה כך לעצמו, שאם ישב ולמד היום טוב, או שהוא סיכם את החומר, וכדומה, ילך לחנות ויקנה לעצמו גלידה, וכדומה, וזה יתן לו טעם טוב. וזה ההיפך ממה שאנו רגילים להלקות את עצמנו, איך שיכלנו יותר, ושיש יותר טובים ממנו בישיבה/כולל, וא"כ באמת יש יותר חשק ללכת לעבוד...
[שמעתי מדרשן אחד בצפת (הרב איתן כהן) כשהיה בחור הוא היה מתפלל אצל מרן זצ"ל, והוא היה ילד ביישן, ולכן היה מתבייש לעלות לברכת כהנים (ועוד ליד הרב עובדיה), ופעם הרב עובדיה קרא לו, וא"ל למה אתה לא עולה לברך, והוא א"ל שהוא מתבייש, והוא אמר לו שיעלה ולא יפחד, ואחר התפילה מרן קרא לו, וא"ל לך למכולת ותקנה גלידה, והוא שאל למה?, ואמר לו שיהיה לך טעם טוב להמשיך כך. ואז הוא העיז ושאל את מרן אם גם הרב קונה גלידה, והשיב לו שהוא קונה פיצה... מתי שחכם יצחק לוי מגיע מפנמה, אני שולך את הנהג לקנות פיצה אורי... ע"כ מה שאמר לפני שנתיים בעצרת על מרן זצ"ל. ודון מינה ואוקי באתרין].

ואגב אורחיה, מכאן יש ללמוד את החשיבות של ת"ח שמנעימים זה לזה בהלכה, שהבחור רואה גדולים כמו מרן הראשון לציון הרב דוד יוסף שמפרגן ומשבח, כל תלמיד חכם!, גם אם הוא שונה ממנו לגמרי בהשקפה ובהלכה, זה נותן לבחור ולאברך חשק ללמוד ולפרסם מאמרים, אבל אם הוא רואה רב שכל שבוע רק תוקף תלמידי חכמים שממתים עצמם באוהלה של תורה, וכותבים ספרים, ו"רבני רדיו", וכו' וכו', ומוכיח איך כולם טועים, ולא יודעים ללמוד, וחצופים, זה מוריד את החשק ללמוד ולכתוב, וזה פוגע ממש בעולמה של תורה, ואני מכיר כמה ת"ח שנמנעים מלכתוב את חידושיהם מסיבה זאת!!! ונתפלל שבעז"ה מרן הראש"ל רבינו דוד יצליח לעשות אהבה בין כל הת"ח, ויהיה כבוד תורה אמיתי. וכל ת"ח יגלה לנו את החידושים שקיבל הוא! מהקב"ה, ללא מורא ופחד. אמן!
 
מה שברור שא"א לשקר ולטייח את הנער הצעיר הזה שהשאלות שלו הם אמיתיות אצלו, ולהגיע לדרגה של לבחור בתורה על פני מנעמי העוה"ז זאת גדלות הגם שחלק גדול מאיתנו התרגל במסלול חיים אופייני להמשיך בצורה הזאת....

ודיברתי עם כמה מטפלים בתחום והם טוענים שהתמודדות הזאת קשה שבעתיים למי שגדל באווירה של עניות והתמודד בקנאה מול סביבה שלא חסר לה כלום ויש לה רמת חיים גבוהה,

כדאי לשאול יועץ שמתעסק בתחום חינוך ילדים...

בכל מקרה בעיני הקטנות לתת לו לו אישור לחוויות שהוא מרגיש ולהסביר לו שבלימוד עכשיו בישיבה הוא יחכים ויצליח להיות מוצלח גדול בביזנעס ולעשות המון כסף, ב"ה ילדינו לא נולדו מלאכים....
 
מדובר בבחור שיעור א' ישיבה קטנה שבאלול למד בחשק גדול. אך מתחילת זמן חורף התקרר. וטוען שאברכים חיים בקושי רב והוא לא מעוניין בחיים כאלה. ועדיף לו ללמוד מקצוע כדי שיהיה לו ממה להתפרנס בעתיד.
כמובן שאפשר לומר לו שפרנסה מאת ה' וכו', אך איזה תשובות אפשר לענות לו לפי שכלו והבנתו.
אלו תשובות הייתם עונים לו?
כמו כן האם אתם מכירים ספר או כל חומר שהוא בנושאים אלה?
תודה רבה מראש לכל המשיבים.

אני מאמין שאמנם נכון לענות תשובות נכונות וכו', וכמעט כל מה שנאמר כאן הוא נכון ואמת ויציב.

אבל לא את זה הוא מחפש, הוא מחפש רק דבר אחד: במילה אחת: צומי. או בשתי מילים: תשומת לב.

נכון שהוא צודק במובן מסויים, וצריך להגיד לו את התשובות הצודקות ולא לטייח. אבל שום תשובה לא תמלא לו את החסר האמיתי שהוא מעט יחס.

אולי יותר נכון הרבה יחס וחום ואהבה ופרגון - מכל הלב. ורק זה שיחזיק אותו.

ואם ניכנס יותר לעומק העניין, כשבחור בישיבה גדולה בגיל הבוגר שואל שאלות כאלה, לפעמים זה כי הוא חושב עליהם, ולפעמים סתם הוא שמע את זה איפשהו, וזה נכנס לו ללב.

בחור בישיבה קטנה, ועוד שיעור א', בדרך כלל לא נמצא במקום הזה. הוא לא באמת חושב על זה, אלא הוא פשוט רואה שכולם נבהלים ממה שהוא אומר - והוא מתחיל להרגיש 'על הגובה', והוא ממשיך בניסיון שלו לקושש עוד כמה שבבי צומי.

אם בכיוון השני לא יתייחסו לגוף הטענה, אלא סתם יתנו לו 'ויטמינים' של חום ואהבה ופרגון, הוא כבר ידע להשיג את הצומי הזה במקום אחר ולא בטענות מטופשות מהסוג הזה.
 
אני מאמין שאמנם נכון לענות תשובות נכונות וכו', וכמעט כל מה שנאמר כאן הוא נכון ואמת ויציב.

אבל לא את זה הוא מחפש, הוא מחפש רק דבר אחד: במילה אחת: צומי. או בשתי מילים: תשומת לב.

נכון שהוא צודק במובן מסויים, וצריך להגיד לו את התשובות הצודקות ולא לטייח. אבל שום תשובה לא תמלא לו את החסר האמיתי שהוא מעט יחס.

אולי יותר נכון הרבה יחס וחום ואהבה ופרגון - מכל הלב. ורק זה שיחזיק אותו.

ואם ניכנס יותר לעומק העניין, כשבחור בישיבה גדולה בגיל הבוגר שואל שאלות כאלה, לפעמים זה כי הוא חושב עליהם, ולפעמים סתם הוא שמע את זה איפשהו, וזה נכנס לו ללב.

בחור בישיבה קטנה, ועוד שיעור א', בדרך כלל לא נמצא במקום הזה. הוא לא באמת חושב על זה, אלא הוא פשוט רואה שכולם נבהלים ממה שהוא אומר - והוא מתחיל להרגיש 'על הגובה', והוא ממשיך בניסיון שלו לקושש עוד כמה שבבי צומי.

אם בכיוון השני לא יתייחסו לגוף הטענה, אלא סתם יתנו לו 'ויטמינים' של חום ואהבה ופרגון, הוא כבר ידע להשיג את הצומי הזה במקום אחר ולא בטענות מטופשות מהסוג הזה.
אני מבין שכת"ר מומחה גדול לענייני חינוך ובעל נסיון רב. ולא מתכוון אליך ספציפית, אלא הרבה מהמגיבים כאן (אלו שכותבים בנחרצות בעיקר). אתה פשוט האחרון שכתב..
לדעתי פחות מבין את המקום לשאול שאלות בענייני חינוך את הציבור הרחב בפורום אנונימי (בערך), כשאין לאף אחד מושג מי המגיבים ועל מה הם מסתמכים (ועד כמה הם מכירים את הנער ואת בית גידולו). זה נחמד מקסימום בשביל "לשמוע עוד דעות" וגם זה אני מסתפק אם זה מועיל או שלפחות לא מועיל כאשר מדובר בהנ"ל. יש מי שזה מקצועו ובזה הוא מומחה והוא זה שאמור לענות בצורה מסודרת לאחר בירור מעמיק של כל הפרטים.
 
אני מבין שכתר מומחה גדול לענייני חינוך ובעל נסיון רב.
מומחה אני לא יודע, אבל ניסיון יש לי בשפע.

וכן, שמעתי אדם חכם שאמר משפט חכם: אני מתייעץ בענייני חינוך עם אותו אחד שילדיו יצאו טובים יותר מחבריהם.

אם אתה רוצה דוגמא מקבילה לזה היא יועצי נישואין, מסתבר לא היית הולך לייעוץ אצל אחד שהוא גרוש 3 פעמים....

למרות שהכללים והרעיונות חוזרים עצמם.

לאמר, אין בחינוך כללים. אמנם יש כללי בסיס - אבל גם הם לא מחייבים.

יש עניין שהאבא יחשוב על כמה כיווני חשיבה על כל דבר, ינתח את המציאות נכון, ויסיק את המסקנות על דרך הפעולה הנכונה עם בנו.
 
מדובר בבחור שיעור א' ישיבה קטנה שבאלול למד בחשק גדול. אך מתחילת זמן חורף התקרר. וטוען שאברכים חיים בקושי רב והוא לא מעוניין בחיים כאלה. ועדיף לו ללמוד מקצוע כדי שיהיה לו ממה להתפרנס בעתיד.
כמובן שאפשר לומר לו שפרנסה מאת ה' וכו', אך איזה תשובות אפשר לענות לו לפי שכלו והבנתו.
אלו תשובות הייתם עונים לו?
כמו כן האם אתם מכירים ספר או כל חומר שהוא בנושאים אלה?
תודה רבה מראש לכל המשיבים.
יכול להיות שההורים לא מספיק מעודדים או מדרבנים, אלא לוקחים את עובדת היותו מתפקד היטב בישיבה כמובנת מאליה, ואולי אף תוהים אודות העתיד הכלכלי של ההולכים בדרך הישיבתית. אבל אם הוא ייחווה הצלחה או ירגיש הערכה ואהבה מצוות הישיבה ומתלמידיה בשל הצלחתו או עלייתו בתורה ובירא"ש יש סיכוי טוב שהוא יצלח את זה. ברור שתשובות אמיתיות הן דבר נכון אבל הן תתקבלנה על הלב הרבה יותר כשהמשיב והאווירה הכללית בבית ובישיבה יתמכו היטב בתהליך של תפקוד ישיבתי ראויים.
 
ראשי תחתית