מחלוקת הגרמ"א והגר"ע בענין ברכת המצה לאחר פסח

באנר תרומה

כוכב מיעקב

חבר קבוע
הצטרף
30/9/25
הודעות
233
לגבי הגר"מ אליהו מדובר בשיעור ביזדים וההתבטאות הזו התפרסמה אז בתקשורת.

בדרשה התייחס אל הגר"מ אליהו בלי להזכירו בשמו: "היה אחד כתב דברים תמוהים, שומו שמיים, איך אפשר לומר דבר כזה? לעשות פשרות? או כך, או כך. דברים תמוהים מאד, זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה, זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה, דברים תמוהים מאד. כבר כתבתי בספרי נגד זה".

ובספרו שיצא בסמוך "חזון עובדיה טו בשבט", כינה הרב עובדיה את הרב אליהו "אחד המתיימר להיקרא רב", והוסיף "לא יאומן כי יסופר, כל השומע יצחק לו".

אתה מוזמן לחפש בחזו"ע.

לשכת הגר"מ אליהו הגיבה לדברים:

"הרב אליהו ידוע כמי שנוהג יחס של כבוד ויראה בפני הפוסקים לדורותיהם, גם אם הוא חלוק עליהם. עוד הוסיפו כי הרב אליהו מסתמך בפסיקתו זו על החיד"א, והוסיפו בציניות כי "יש קונצנזוס שהחיד"א הוא אחד שאינו מתיימר להיות רב". עוד ציינו כי הרב אליהו הראה בעבר את הפסיקה הזו לראש ישיבת "פורת יוסף", הרב עזרא עטייה, אצלו למדו גם הרב עובדיה וגם הרב אליהו, וכי הרב עטייה הסכים".

נעשה סדר בדברים שציטט @משיב כהלכה, בשם לשכת הר"מ אליהו, כי יש בדבריהם כמה דברים לא מדוייקים וחוסר פרטים חשובים:

יש ספר אחד על הלכות ברכות בשם "וזאת הברכה" נכתב ע"י הר' מנדלבוים, ושם במהדורת תש"ס, בעמוד 359 בהערות שבסוף הספר הוא מביא שו"ת שהיה לו עם הרב מרדכי אליהו, ושם פסק לו על ברכת המצה שמברכים עליו המוציא עד י"ד אייר (פסח שני), ומכאן ואילך מזונות. ע"כ.

ואין בזה שום מקור לא בחיד"א ולא בשום מקום אחר. אדרבה החיד"א כתב להדיא (במחזיק ברכה סי' קנח אות ה) שנהגו לברך על המצה לאחר הפסח מזונות, רק שמהיות טוב לא יכאל מצה לאחר הפסח אלא אם כן קובע סעדתו עליה שאז בודאי מברך המוציא ובהמ"ז ויוצא ללא פקפוק. ע"ש.

ואין לפסק הזה של הר"מ אליהו שום התבססות כלשהו, וכבר נידונו בזה בספרים שונים למצוא לו מקור, ואיננו. זה באמת משהו מחודש.

אחרי שנדפס ספר חזו"ע ברכות וכתב מרן הגרע"י את מה שכתב שם (בעמוד סה), אז יצא מהדורה חדשה של הספר וזאת הברכה בשנת תשע"ז, ובעמוד 383 שונה הפסק לגמרי ל: "על מצה מברכים מזונות. על מצה בפסח מברכים המוציא".

וכבר הסביר מחבר הספר הנ"ל ששינה מפני כבודו של הר"מ אליהו (כמו שהביאו ממנו באור תורה). ואף באוצר החכמה כמדומני שהורידו את המהדורה הישנה (אולי על פי בקשתם).

ומרן הגרע"י העיד על מרן ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה שהיה נוהג לברך מזונות על המצה אחרי הפסח.

ועם כל הכבוד ללשכת הר"מ אליהו אינני מאמין אפילו לא לרגע שהרב עזרא עטייה הסכים לפסק זה, שאין לו שום בסיס.

ולא אכחד שאני מסכים שלא היה מרן הגרע"י צריך לכתוב בחריפות כ"כ על זה, אבל מובן (לנו שאנחנו ידועים מה באמת היה ביניהם כל השנים...) שלא מחמת הפסק הזה יצא קצפו בין רגע עליו, אלא זה היה שמור בפנים משנים עברו, ומשום מה לא יצא עד אותו רגע. ודו"ק.
 
אדרבה החיד"א כתב להדיא (במחזיק ברכה סי' קנח אות ה) שיש לברך על המצה לאחר הפסח מזונות, רק שמהיות טוב לא יכאל מצה לאחר הפסח אלא אם כן קובע סעדתו עליה שאז בודאי מברך המוציא ובהמ"ז ויוצא ללא פקפוק. ע"ש.
למה תמיד א"א להגיד דברים מדוייקים
ותמיד צריכים לסלף

בחיד"א שם להדיא מסיים שאחר ההשקפה היטב יש לקיים את דברי הבית דוד כאשר יראה המעיין
והיינו- שהעיקר זה כהבית דוד שברכתם "המוציא" מחמת ב' טעמים שהביא שם, וחיזק הבית דוד את פסק הכנסת הגדולה דבעו המוציא וברהמ"ז
וע"ז סיים החיד"א שירא שמים מהיות טוב יעשה כן בתוך קביעות סעודה
אבל בסתמא- ברכתו "המוציא" ככנסת הגדולה והבית דוד
 
ומה בכך? הרבה עדויות שהוא מעיד על חכם עזרא תלמידים מובהקים אחרים ובני משפחתו מעידים ההיפך.
כוונתי פשוטה, שלא עדיף עדות של זו מעדותו של זו.
ומעצם הדברים, לא מסתבר שחכם עזרא היה סובר כך, כשאין לזה שום מקור כלל, ואפילו אלו שרוצים להגן על זה צריכים להידחק בפירוש דברי אחד האחרונים באופן לא נכון כלל.
 
למה תמיד א"א להגיד דברים מדוייקים
ותמיד צריכים לסלף

בחיד"א שם להדיא מסיים שאחר ההשקפה היטב יש לקיים את דברי הבית דוד כאשר יראה המעיין
והיינו- שהעיקר זה כהבית דוד שברכתם "המוציא" מחמת ב' טעמים שהביא שם, וחיזק הבית דוד את פסק הכנסת הגדולה דבעו המוציא וברהמ"ז
וע"ז סיים החיד"א שירא שמים מהיות טוב יעשה כן בתוך קביעות סעודה
אבל בסתמא- ברכתו "המוציא" ככנסת הגדולה והבית דוד
כבר נחלקו בהבנת דברי החיד"א, יש אומרים בכה וי"א בכה. (ואין טעם לחזור על זה, אפשר לפתוח את כל הספרים הידועים ע"ז, וכבר נשתברו ע"ז קולמוסים רבים).
בכל אופן עיקר מה שהבאתי את דבריו, זה להראות שלא הזכיר ולא רמז שיש שום צד לברך המוציא עד י"ד באייר כמו שכתב הר"מ אליהו, ושהלשכה שלו כתב שהסתמך על החיד"א כשאין שום חיד"א כזה.
 
נעשה סדר בדברים שציטט @משיב כהלכה, בשם לשכת הר"מ אליהו, כי יש בדבריהם כמה דברים לא מדוייקים וחוסר פרטים חשובים:

הפרט היחיד שהוספת הוא שאין בחיד"א כדברי הגר"מ אליהו, וזו כבר קושיה נפרדת, דובר בזה בעבר. אבל מהלך הדברים היה בדיוק כפי שכתבתי.
 
מקושיות לא מתים.

ברור שאם הדברים היו כתובים מפורש בספרי החיד"א, הגר"ע לא היה מתבטא כך. ולכן כנראה יש כאן הבנה כלשהי.
ידידי אין שום דרך להעמיס שיטה כזו בדברי החיד"א דוק ותשכח. אין דבר כזה.
בחיד"א יש רק ב' אופציות, או מזונות או המוציא. אבל עד י"ד אייר כך ומשם ואילך כך, זה לא מצינו ולו ברמז!

וכבר ניסו רבים לפניך באור תורה לפני שנים רבות כמדומני תשע"ג או פ"ג (או אולי בשניהם, צריך לבדוק), לבאר את דברי הר"מ אליהו ע"פ הרב בית דוד. ואין בדבריהם ממש. וכבר ענו על טענותיהם במקומות שונים ואכמ"ל.
 
כבר נחלקו בהבנת דברי החיד"א, יש אומרים בכה וי"א בכה. (ואין טעם לחזור על זה, אפשר לפתוח את כל הספרים הידועים ע"ז, וכבר נשתברו ע"ז קולמוסים רבים).
אין צורך לשבור שום קולמוס
פשוט תלמד את דבריו ותראה שאין שום שחר למה שכתבת
ולא צריך שמישהו יסביר לך מה הפשט בחיד"א, כתוב דברים פשוטים וברורים שחור ע"ג לבן בלא שום משמעות לשני צדדים בדבריו
 
ומה בכך? הרבה עדויות שהוא מעיד על חכם עזרא תלמידים מובהקים אחרים ובני משפחתו מעידים ההיפך.
באופן כללי, קשה לסמוך על שמועות בשם הגר"ע עטייה, שמחמת ענוותנותו היה נותן לאחרים להבין שהוא מסכים להם גם כשלא ממש הסכים [וכמו להצביע בחירות, ואכמ"ל]
 
גדל על ברכיו עשרות שנים. תקרא בהדרך של שבת.
אבל אל תשכח שהרב עובדיה מכל הדור האחרון היה היחיד שישב עם רבי עזרא עטיה יחד בביה"ד, ורבי עזרא מינה דוקא אותו למו"צ של ישיבת פורת יוסף. (עוד לפני שהאחיינים נולדו).
 
אין צורך לשבור שום קולמוס
פשוט תלמד את דבריו ותראה שאין שום שחר למה שכתבת
ולא צריך שמישהו יסביר לך מה הפשט בחיד"א, כתוב דברים פשוטים וברורים שחור ע"ג לבן בלא שום משמעות לשני צדדים בדבריו

אני מכיר את לשון החיד"א, ואכן אינני צריך שמישהו יסביר לי את דבריו. כי אני רואה בעצמי לבד, שיש מקום לפרש בדבריו לכאן ולכאן.

אחרי שהוא ממטיר כמה קושיות על הרב בית דוד הוא כתב, וז"ל, "אמנם אחר ההשקפה היטב יש לקיים דברי הרב בית דוד כאשר יראה המעיין, ומיהו יר"ש מהיות טוב לא יאכל מצה אחר הפסח כי אם כשקובע עליה סעודה, ודוק כי קצרתי. עכ"ד.

מעתה אפשר להבין שבסוף הוא חוזר מכל הקושיות שהקשה עליו, וכותב שאפשר לקיים את דבריו.
אבל א"כ מדוע כתב "ומיהו יר"ש וכו'" היה לו לכתוב "על כן יש לברך על המצה המוציא אחר הפסח.

לכן אפשר להבין שהוא לא התכווין שאפשר לקיים את דבריו ממש להלכה, אלא שאפשר ליישב את הקושיות שהיו לו עליו, אבל עדיין לא יצא הדבר מכלל ספק ולא קיבל את דברי הרב בית דוד להלכה. ולכן כתב "מיהו יר"ש וכו'. כדי לצאת מהספק.

וכך הבין (קרוב לזה) מרן הגרע"י בחזון עובדיה כאשר יראה המעיין, שמיד אחרי הבאת דברי החיד"א כתב בזה"ל, "ומשמע שמסקנת מרן החיד"א בזה שמעיקר ההלכה יפה נהגו רוב העם לברך על המצה בורא מיני מזונות ומעין ג', ורק מהיות טוב ראוי שיקבע סעודתו על המצה, ואז יברך המוציא ובהמ"ז. עכ"ל.
 
עכשיו הבנת?

זה שיש עדיפות שיאכלנה בתוך הסעודה, זה לא הופך את זה לעיקר הדין

את עיקר הדין- הוא כתב דיש עדיפות לדברי הבית דוד וכנסת הגדולה, וממילא כאן "סתם הגולל" דהעיקר דברכתן המוציא

ומה שכתבת שבא רק ליישב את הקושיות, איני יודע מי למדך הבנת הנקרא , הוא כותב במילים הללו "יש לקיים דברי הבית דוד"

ולקיים דבריו- היינו לעניין מעשה ולא רק לסלק הקןשיות
 
אבל אל תשכח שהרב עובדיה מכל הדור האחרון היה היחיד שישב עם רבי עזרא עטיה יחד בביה"ד,
לא רלוונטי לעדויות איך נהג ומה עשה בביתו.
ורבי עזרא מינה דוקא אותו למו"צ של ישיבת פורת יוסף. (עוד לפני שהאחיינים נולדו).
לא שמעתי על כזה מינוי. אודה למקור.
 
זה שיש עדיפות שיאכלנה בתוך הסעודה, זה לא הופך את זה לעיקר הדין
תראה לי בבקשה איפה כתבתי דבר כזה, אין לי מושג אפילו איך הבנת דבר כזה מתוך דבריי. נא לעזור לי...

את עיקר הדין- הוא כתב דיש עדיפות לדברי הבית דוד וכנסת הגדולה, וממילא כאן "סתם הגולל" דהעיקר דברכתן המוציא
זה אתה המצאת, החיד"א מעולם לא כתב "שיש עדיפות לדברי הבית דוד".

ומה שכתבת שבא רק ליישב את הקושיות, איני יודע מי למדך הבנת הנקרא , הוא כותב במילים הללו "יש לקיים דברי הבית דוד"
ולקיים דבריו- היינו לעניין מעשה ולא רק לסלק הקןשיות
לימדתי את עצמי, ואני רב'ה טוב!
עכשיו:
הלשון "יש לקיים" לא תמיד ולא בהכרח מתכוין לומר שזה העיקר לדינא. אלא אחרי שמישהו "דוחה" דברי חבירו, לפעמים יכתוב עליו ויש לקיים את דבריו, דהיינו להסיר את הדחיות, אבל לא שמעתה הוא סבור כמותו לענין מעשה.

ובנידון שלנו, הראיה הפשוטה לכך (אם היית יודע להבין דבר מתוך דבר), שאם היה החיד"א סובר באופן נחרץ ש"העיקר לדין" (כלשונך) הוא כדעת הבית דוד, אז לא היה כותב "מהיות טוב וכו'", אלא היה כותב פשוט מאד לברך המוציא כדעת הרב בית דוד.

אלא מה, בגלל שלא היה משוכנע לא מהבית דוד וגם לא מהוא עצמו, ואין ולאו ורפיה בידיה, על כן סיים "מהיות טוב וכו'".

עכשיו רק ליתר דיוק, אני כן מסכים שאפשר גם להבין מתוך דבריו שכוונתו לפסוק לגמרי כהבי"ד. אינני שולל זאת.

אבל זה מה שאמרתי מההתחלה, שאפשר להבין את דבריו לכאן ולכאן. ויש שאכן הבינו אותו כך ויש שאכן הבין אותו כך. והדברים עתיקים.
 
אחר המחילה מהגר״ע יוסף
אך אין שום דבר שמצדיק לכתוב דבר כזה על הרב מרדכי אליהו
גם אם הוא טועה בזה (הרי בסוף יש מ״ד מזונות ויש מ״ד המוציא כך שלא הפסיד )
אני די לכף זכות שלא הרב עובדיה כתב זאת וכמו המעשה עם הרב ברדא
 
אחר המחילה מהגר״ע יוסף
אך אין שום דבר שמצדיק לכתוב דבר כזה על הרב מרדכי אליהו
גם אם הוא טועה בזה (הרי בסוף יש מ״ד מזונות ויש מ״ד המוציא כך שלא הפסיד )
אני די לכף זכות שלא הרב עובדיה כתב זאת וכמו המעשה עם הרב ברדא
אכן באמת אין שום דבר שמצדיק לכתוב כך.
ולדעתי הלדון לכף זכות הכי משמעותי שאפשר לדון כאן הוא אורייתא קא מרתחא ביה, ובפרט לאור כל מה שהיה ביניהם במהלך השנים כנודע.
וידוע שבעל שלשלת הקבלה כתב דברים כאלה ממש על הראב"ד והרמב"ם והיד מלאכי טען שאסור לומר כן, אבל רואים שיש גדולי עולם שסברו שיש דברים כאלה, וגם בזה נכון לומר אורייתא קא מרתחא ליה.
 
אכן באמת אין שום דבר שמצדיק לכתוב כך.
ולדעתי הלדון לכף זכות הכי משמעותי שאפשר לדון כאן הוא אורייתא קא מרתחא ביה, ובפרט לאור כל מה שהיה ביניהם במהלך השנים כנודע.
וידוע שבעל שלשלת הקבלה כתב דברים כאלה ממש על הראב"ד והרמב"ם והיד מלאכי טען שאסור לומר כן, אבל רואים שיש גדולי עולם שסברו שיש דברים כאלה, וגם בזה נכון לומר אורייתא קא מרתחא ליה.
נכון. וכ"כ כבר לעיל:
ולא אכחד שאני מסכים שלא היה מרן הגרע"י צריך לכתוב בחריפות כ"כ על זה, אבל מובן (לנו שאנחנו יודעים מה באמת היה ביניהם כל השנים...) שלא מחמת הפסק הזה יצא קצפו בין רגע עליו, אלא זה היה שמור בפנים משנים עברו, ומשום מה לא יצא עד אותו רגע. ודו"ק.
 
ראשי תחתית