מהו גודל הכזית?
- יוזם האשכול חיי עולם
- תאריך התחלה
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 606
יש ראיות רבות שהכזית הוא בגודל של זית שלנו (5-7 גרם), ולא התקטנו הזיתים מעולם:
א. בזבחים (קח.) שואלת הגמרא בעיא ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו, ברור שאין אף ראש של יונה המתקרב לשליש או חצי ביצה.
ב. אמרו חז"ל (מכות טז:) אמר רבא בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום בריה ואחד משום כזית נבילה, ברור כי עשרה נמלים כלל אינם מתקרבים לכחצי או שליש ביצה.
ג. במנחות (כו:) אמרה הגמרא רבי יהושע בן לוי סבר אין קומץ פחות משני זיתים ורבי יוחנן סבר יש קומץ פחות משני זיתים (כונתם אם כשר קומץ בפחות משני זיתים, ולא אם מחזיק הקומץ יותר משני זיתים), בקומץ שלנו נכנס בקושי כזית אחד של הגר"ח נאה.
ד. בשבת (עז.) אמרו חכמים דם שיש בו רביעית יכול לקרוש ולעמוד על כזית, מבדיקה שנעשתה מוכח שכשנקרש דם כרביעית נעשה הוא כגודל זית שלנו.
ה. בביצה (טז.) אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית, כמובן שלא יתכן ששמנונית שעל הסכין תגיע לכדי חצי או שליש ביצה.
ו. בכריתות (כב.) תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו (בדמו רש"י) כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת, בלב עוף שלנו אין אפילו שיעור כזית שלנו, ובכבש יוצא פחות משיעור כזית של הגר"ח נאה.
והגר"מ אלחרר, רבה של שלומי, הביא בשיעורו ראיות נוספות לכך:
א. פסחים קט"ו: בלע מצה ומרור יחד, כרכן בסיב ובלען. אם לא מדובר בגודל של זית ממש, לא ניתן לבלוע אפילו מצה לבדה. ואיך יתכן לבלוע מצה ומרור יחד?
ב. חז"ל החמירו על הציבור לאכול עוד כזית מצה ומרור זכר להלל, ומשמע שאין זה אלא דבר מועט שאפשר לאכלו רק כ"זכר" ואין מניעה להוסיף עוד שתי כזיתות. אבל בכזיתות של היום מדובר בכמות עצומה.
ג. בתשובות הגאונים סימן רס"ח מובא: "וששאלתם... זית בינוני... הרי אלו שיעורין, ואיך יהי שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל? וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר... הכל לפי דעתו של רואה". מכאן למדים ששיעורין פירושו השערה. לא ביקשו שהאדם ימדוד, אלא ישער. והולכים לפי דעת הרואה, והשיעור הוא בזית בינוני. הנפח של זית בינוני שכיום הוא הזית הסורי, הוא 5-6 סמ"ק.
ד. רב האי גאון (שו"ת הגאונים סי' צ"ה) כתב: "תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים". ולכן שיערו בזיתים, שלא השתנו מאז ועד עתה.
ה. בספר החינוך מצוה כ"א כתב: "ואחר כך היה אוכל כל אחד מעט מצה" (לאפיקומן).
ו. בסדר ההגדה מובא שהמסדר חותך מהמצה כזית לכל אחד מהמסובים.
ז. יהודי תימן קראו לכזית מצה בליל הסדר "ליג'עה" (חתיכה). במרוקו "טרייף" (חתיכה). באשכנז "שטיקלה" (חתיכה). בג'רבה "טרייפה". בטריפולי "טרף" (אולי ע"ד הפסוק עלה זית טרף בפיה). בפרס "ייטיקי" (חתיכה). וכן הלאה.
ח. יש פוסקים שהבינו שצריך לבלוע שתי כזיתות בבת אחת (לאחר שלעס את שתיהן). איך זה יתכן, אם לא מדובר בכזית של 5 גרם?
ט. יש פוסקים שכתבו שצריך להגיע לאפיקומן כשהוא רעב. איך זה יתכן, אחר כל הכזיתות שכל אחד 27 גרם?
וכן אמר הרב מאזוז בדרשתו (נדפס בעלון "בית נאמן" פרשת אמור תשפ"ב):
"היום התברר שמה שאנחנו אומרים שכזית זה 27 גרם זו טעות, כי כזית זה פשוטו כמשמעו כמו הזיתים שיש בימינו, והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ"ק, אבל לא 27 גרם.
"וזה אמרתי מלבי בתחילה, ואחר כך ראיתי שכמה ראשונים אומרים ככה (עיין בס‘ ה‘ נסי ח“ב חלק השו“ת סי‘ מ“ט). למה? כי חכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה כזית, על שיעור ביצה ראינו שדנו, אבל על כזית לא שאלו. והתוספות (בחולין דף ק“ג ע“ב ד“ה חלקו) הם הראשונים שאמרו כמה זה כזית, והוכיחו ממקומות אחרים שכזית זה חצי ביצה.
"ולמעשה אין מי שראה כזית בעולם שהוא חצי ביצה, תקח את הביצה הכי קטנה, ותקח את הזית הכי גדול זה לא יהיה חצי. אלא שהתוספות לא הכירו זיתים. הודיעו לי שבמקום מסויים בצרפת, כל האזור ממעלה פלונית עד מעלה פלונית, אין שם זיתים. ויש לי הוכחה לזה מתוס‘ פסחים (דף ל“ו ע“א ד“ה מה) ועירובין (דף י“ח ע“ב ד“ה מרורין) שהם כותבים שהזית הוא מתוק, רק האילן מר. לא יתכן כדבר הזה.
"מישהו שמע דבר כזה זית מתוק?! אבל יש אנשים עקשנים שאומרים שהזיתים של התוספות היו מתוקים...
"איפה נעלמו הזיתים האלה? אומרים לך: נעלמו, מה נעשה להם?!... הבן איש חי כותב (ש“א פרשת פינחס אות ב‘) שהזיתים מרים, ופשט הגמרא שהזיתים מרים, וגם רש“י פירש שהזית מר, בשבת דף נ‘ (ע“ב ד“ה לפצוע) רש“י אומר שפוצעים את הזיתים כי הם מרים, ושוברים אותם עם סלע או אבן כדי להפיג מעט את מרירותם. וכי זו הכוונה על האילן? ודאי שעל הפרי. אלא שהתוספות לא הכירו את הזית, ולכן חשבו שהזית מתוק.
"ולמה חשבו שהזית מתוק? למדתי את זה מדברי מורה אחד שהיה אצל הרב פינסון - רבי מאיר מימון ע“ה שנפטר לפני שנה בן 95. בנו של רבי שמעון מימון שהיה רב בגאבס, הוא היה נותן להם שיעורים בעברית, וכתב להם מה ההבדל בין פרי לירק? אם תאמר שפרי זה פרי עץ, וירק זה מה שגדל באדמה, זה לא נכון, כי יש פרי אדמה כמו אבטיח שנקרא פרי אדמה, א“כ מה זה פרי? אז הוא כתב להם ככה: כל דבר שנאכל כמות שהוא זה פרי, וכל דבר שאינו נאכל רק על ידי בישול או כבישה במלח וכדומה זה ירק (כמו גזר או לפת וכדומה), וכנראה זו הייתה החשיבה של התוספות שכיון שהזית זה פרי, (כמו שמוכח בברכות דף ל“ה ע“ב), אם כן הוא לא צריך לא מליחה ולא כבישה ולא שום דבר. הוא נאכל כמו שהוא. ומזה למדו התוספות שהזית הוא מתוק.
"ולמעשה זה לא ככה אלא הזית הוא מר, וככה פשט הגמרא. וגם רש“י יודע שהזית הוא מר, ויתכן שקיבל את זה מרבותיו, או שהוא היה גר בצרפת במקומות שגדלו בהם זיתים. ולכן כיון שהזית מר והזיתים הם קטנים, שיעור כזית הוא קטן כמו בימינו. יש טוענים שמצאו זיתים שהיו בצפת לפני 2000 שנה בזמן החורבן, והגודל שלהם כמו זית הכי קטן שלנו, אבל זו גוזמא, אולי נאמר שגודל זית זה עשרה סמ"ק".
ועוד אמר בדרשתו (נדפס בעלון בית נאמן פרשת בשלח תשע"ט):
"דיברנו גם על שיעור כזית, העולם יודעים שכזית זה חצי ביצה, אבל יש הרבה מה לדבר בנושא הזה. מקרוב הביאו לי דפים שנדפסו בקובץ המועדים של מוריה (ח"א עמ' ס"ה שנת תשס"ה). הוא מביא מה שכותב המרדכי (פסחים קט"ו ע"א) כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש כזית מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית חצי ביצה.
והחכם שלא ידוע שמו כותב: 'וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ הא אמרן (עי' כריתות י"ד ע"א) שיעור בית הבליעה כביצה. ואם שיעור כזית חצי ביצה, איך אפשר לאכול שני 2 כזיתים של מצה ומרור וחרוסת. ויש לומר שאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל בירושלים, אפילו שישה אינם גדולים כביצה'. (זה מכתב יד ה"ש, ראשי תיבות היכל שלמה).
והנה החכם האשכנזי הזה כותב שאמנם אצלם באשכנז אין זיתים ואמרו להם שזה חצי ביצה, אבל הוא היה פעם בירושלים וראה שאפילו ששה זיתים אינם מגיעים לגודל כביצה. זו עדות שאין כמוה. וזה חוץ ממה שכתב ראבי"ה (ברכות סימן ק"ז:) וכל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאים בשיעור זית, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. והנה הוא כותב מפורש שאנחנו לא בקיאים בשיעור הזה. וכי יש דבר יותר מזה?!
והנה החכם הזה כותב כאן: אני הייתי בירושלים בארץ ישראל, וראיתי זיתים ששישה מהם עוד לא מגיעים לכביצה. מישהו אמר לי שלעולם התוספות הכירו זיתים, אבל הבעיה שלא היו יודעים אם השיעור "כזית גדול או קטן". אבל אם יש בעיה כזאת, אז כשאמרו שהזית זה חצי ביצה הרי לא יודעים אם זה כביצה גדולה או קטנה, וא"כ לא עשינו כלום בזה, התוספות היו צריכים לומר כמה סמ"ק. אבל לא אמרו כלום רק דברים פשוטים.
תלמיד חכם אחד כתב ב'יתד המאיר' שזה ביאור פשטני מדי לומר שהתוספות לא הכירו את הזיתים. וא"כ מה הפרוש שלו? שיש סוג של זיתים מתוקים והתוספות מדברים עליהם. איפה מצאת את הזיתים האלה? בגן עדן? אולי בחלום... אבל גם אם נאמר כדבריו, הרי רוב הזיתים בעולם כולם מרים, וא"כ למה התוספות נדחקים לפרש שהגמרא שאמרה יהיו מזונותי מרורים כזית הכוונה כמו העץ ולא הפרי? שיאמרו שהגמרא מדברת על הזית כפשוטו, והכונה על הזיתים המרים. אלא מוכרח שהתוספות לא הכירו את הזיתים... כ"כ פשוט הדבר הזה. למה להתעקש?!
ועוד ראיה לזה, שחכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה הזית, והרי בדרך כלל דברים שמחדשים בצרפת מגיעים לספרד, כי הספרדים תמיד היו שומעים מה שכתבו התוספות, וא"כ למה לא נמצא אף אחד מחכמי הספרדים, לא הרמב"ן ולא הרשב"א ולא הריטב"א וגם לא הרמב"ם, שיכתבו כמה גודל של הזית. ולא רק זה, אלא הפרי חדש (סימן תפ"ו) כותב שלדעת הרמב"ם הביצה יותר משלש זיתים. וכ"כ הגר"א שם. ואמנם האריכו להכריע בין התוספות ובין הרמב"ם, אבל עכ"פ זו דעת הרמב"ם.
והגר"א בביאורו על משלי (כב, ט) כתב ששיעור כזית הוא שלש עשיריות של ביצה. הרשב"א (משמרת הבית דף צ"ו ע"א) כותב שזה רבע ביצה, והריטב"א (שבת מהדורת הרב קוק עמ' תתרכ"א) כותב שזה שתות ביצה. איך יתכן שחכמי ספרד כל אחד כותב שיעור אחר? אלא שהם הכירו את הזית, ואחד לקח זית הכי גדול וראה שזה שליש ביצה, ואחד לקח זית קצת יותר קטן וראה שזה רבע ביצה, ואחד לקח כזית קטן מאד וראה שזה שתות ביצה (כמו שראה אותו החכם בירושלים).
אבל אף אחד לא שאל כמה זה ולא הביאו ראיות משום מקום, כי הם הכירו את הזיתים, "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" (איוב מ"ב נ'). לכן כיון שאנחנו יודעים שחכמי הספרדים הכירו את הזית שהיה קטן, א"כ לא צריכים להחמיר עשרים ושבע גרם... כי לפי האמת הכזית הרבה פחות ממה שכתבו התוספות (חולין ק"ג ע"ב בד"ה חלקו) שזה חצי ביצה, וזה כשליש ביצה, ויתכן אפילו פחות מזה...
לכן אם אדם רוצה להחמיר שיקח עשרים ושבעה גרם, אבל אם הוא לא יכול או שיש לו רק שלושה עשר או חמשה עשר גרם, יכול לברך על זה ברכת המזון בשופי. ומי שרוצה לזכור את זה, "זית" במספר קטן זה שתים עשרה, ו"כזית" זה בערך קצת יותר משנים עשר גרם, אז תוסיף עוד קצת".
חזינן שבעבר נקט הרב מאזוז 12 גרם, וכעת נקט 10 סמ"ק (שהם לכל היותר 6 גרם במצות מכונה דקות - שישית מצת מכונה), ופסק במפורש שכזית הוא גודל של זית.
א. בזבחים (קח.) שואלת הגמרא בעיא ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו, ברור שאין אף ראש של יונה המתקרב לשליש או חצי ביצה.
ב. אמרו חז"ל (מכות טז:) אמר רבא בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום בריה ואחד משום כזית נבילה, ברור כי עשרה נמלים כלל אינם מתקרבים לכחצי או שליש ביצה.
ג. במנחות (כו:) אמרה הגמרא רבי יהושע בן לוי סבר אין קומץ פחות משני זיתים ורבי יוחנן סבר יש קומץ פחות משני זיתים (כונתם אם כשר קומץ בפחות משני זיתים, ולא אם מחזיק הקומץ יותר משני זיתים), בקומץ שלנו נכנס בקושי כזית אחד של הגר"ח נאה.
ד. בשבת (עז.) אמרו חכמים דם שיש בו רביעית יכול לקרוש ולעמוד על כזית, מבדיקה שנעשתה מוכח שכשנקרש דם כרביעית נעשה הוא כגודל זית שלנו.
ה. בביצה (טז.) אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית, כמובן שלא יתכן ששמנונית שעל הסכין תגיע לכדי חצי או שליש ביצה.
ו. בכריתות (כב.) תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו (בדמו רש"י) כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת, בלב עוף שלנו אין אפילו שיעור כזית שלנו, ובכבש יוצא פחות משיעור כזית של הגר"ח נאה.
והגר"מ אלחרר, רבה של שלומי, הביא בשיעורו ראיות נוספות לכך:
א. פסחים קט"ו: בלע מצה ומרור יחד, כרכן בסיב ובלען. אם לא מדובר בגודל של זית ממש, לא ניתן לבלוע אפילו מצה לבדה. ואיך יתכן לבלוע מצה ומרור יחד?
ב. חז"ל החמירו על הציבור לאכול עוד כזית מצה ומרור זכר להלל, ומשמע שאין זה אלא דבר מועט שאפשר לאכלו רק כ"זכר" ואין מניעה להוסיף עוד שתי כזיתות. אבל בכזיתות של היום מדובר בכמות עצומה.
ג. בתשובות הגאונים סימן רס"ח מובא: "וששאלתם... זית בינוני... הרי אלו שיעורין, ואיך יהי שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל? וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר... הכל לפי דעתו של רואה". מכאן למדים ששיעורין פירושו השערה. לא ביקשו שהאדם ימדוד, אלא ישער. והולכים לפי דעת הרואה, והשיעור הוא בזית בינוני. הנפח של זית בינוני שכיום הוא הזית הסורי, הוא 5-6 סמ"ק.
ד. רב האי גאון (שו"ת הגאונים סי' צ"ה) כתב: "תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים". ולכן שיערו בזיתים, שלא השתנו מאז ועד עתה.
ה. בספר החינוך מצוה כ"א כתב: "ואחר כך היה אוכל כל אחד מעט מצה" (לאפיקומן).
ו. בסדר ההגדה מובא שהמסדר חותך מהמצה כזית לכל אחד מהמסובים.
ז. יהודי תימן קראו לכזית מצה בליל הסדר "ליג'עה" (חתיכה). במרוקו "טרייף" (חתיכה). באשכנז "שטיקלה" (חתיכה). בג'רבה "טרייפה". בטריפולי "טרף" (אולי ע"ד הפסוק עלה זית טרף בפיה). בפרס "ייטיקי" (חתיכה). וכן הלאה.
ח. יש פוסקים שהבינו שצריך לבלוע שתי כזיתות בבת אחת (לאחר שלעס את שתיהן). איך זה יתכן, אם לא מדובר בכזית של 5 גרם?
ט. יש פוסקים שכתבו שצריך להגיע לאפיקומן כשהוא רעב. איך זה יתכן, אחר כל הכזיתות שכל אחד 27 גרם?
וכן אמר הרב מאזוז בדרשתו (נדפס בעלון "בית נאמן" פרשת אמור תשפ"ב):
"היום התברר שמה שאנחנו אומרים שכזית זה 27 גרם זו טעות, כי כזית זה פשוטו כמשמעו כמו הזיתים שיש בימינו, והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ"ק, אבל לא 27 גרם.
"וזה אמרתי מלבי בתחילה, ואחר כך ראיתי שכמה ראשונים אומרים ככה (עיין בס‘ ה‘ נסי ח“ב חלק השו“ת סי‘ מ“ט). למה? כי חכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה כזית, על שיעור ביצה ראינו שדנו, אבל על כזית לא שאלו. והתוספות (בחולין דף ק“ג ע“ב ד“ה חלקו) הם הראשונים שאמרו כמה זה כזית, והוכיחו ממקומות אחרים שכזית זה חצי ביצה.
"ולמעשה אין מי שראה כזית בעולם שהוא חצי ביצה, תקח את הביצה הכי קטנה, ותקח את הזית הכי גדול זה לא יהיה חצי. אלא שהתוספות לא הכירו זיתים. הודיעו לי שבמקום מסויים בצרפת, כל האזור ממעלה פלונית עד מעלה פלונית, אין שם זיתים. ויש לי הוכחה לזה מתוס‘ פסחים (דף ל“ו ע“א ד“ה מה) ועירובין (דף י“ח ע“ב ד“ה מרורין) שהם כותבים שהזית הוא מתוק, רק האילן מר. לא יתכן כדבר הזה.
"מישהו שמע דבר כזה זית מתוק?! אבל יש אנשים עקשנים שאומרים שהזיתים של התוספות היו מתוקים...
"איפה נעלמו הזיתים האלה? אומרים לך: נעלמו, מה נעשה להם?!... הבן איש חי כותב (ש“א פרשת פינחס אות ב‘) שהזיתים מרים, ופשט הגמרא שהזיתים מרים, וגם רש“י פירש שהזית מר, בשבת דף נ‘ (ע“ב ד“ה לפצוע) רש“י אומר שפוצעים את הזיתים כי הם מרים, ושוברים אותם עם סלע או אבן כדי להפיג מעט את מרירותם. וכי זו הכוונה על האילן? ודאי שעל הפרי. אלא שהתוספות לא הכירו את הזית, ולכן חשבו שהזית מתוק.
"ולמה חשבו שהזית מתוק? למדתי את זה מדברי מורה אחד שהיה אצל הרב פינסון - רבי מאיר מימון ע“ה שנפטר לפני שנה בן 95. בנו של רבי שמעון מימון שהיה רב בגאבס, הוא היה נותן להם שיעורים בעברית, וכתב להם מה ההבדל בין פרי לירק? אם תאמר שפרי זה פרי עץ, וירק זה מה שגדל באדמה, זה לא נכון, כי יש פרי אדמה כמו אבטיח שנקרא פרי אדמה, א“כ מה זה פרי? אז הוא כתב להם ככה: כל דבר שנאכל כמות שהוא זה פרי, וכל דבר שאינו נאכל רק על ידי בישול או כבישה במלח וכדומה זה ירק (כמו גזר או לפת וכדומה), וכנראה זו הייתה החשיבה של התוספות שכיון שהזית זה פרי, (כמו שמוכח בברכות דף ל“ה ע“ב), אם כן הוא לא צריך לא מליחה ולא כבישה ולא שום דבר. הוא נאכל כמו שהוא. ומזה למדו התוספות שהזית הוא מתוק.
"ולמעשה זה לא ככה אלא הזית הוא מר, וככה פשט הגמרא. וגם רש“י יודע שהזית הוא מר, ויתכן שקיבל את זה מרבותיו, או שהוא היה גר בצרפת במקומות שגדלו בהם זיתים. ולכן כיון שהזית מר והזיתים הם קטנים, שיעור כזית הוא קטן כמו בימינו. יש טוענים שמצאו זיתים שהיו בצפת לפני 2000 שנה בזמן החורבן, והגודל שלהם כמו זית הכי קטן שלנו, אבל זו גוזמא, אולי נאמר שגודל זית זה עשרה סמ"ק".
ועוד אמר בדרשתו (נדפס בעלון בית נאמן פרשת בשלח תשע"ט):
"דיברנו גם על שיעור כזית, העולם יודעים שכזית זה חצי ביצה, אבל יש הרבה מה לדבר בנושא הזה. מקרוב הביאו לי דפים שנדפסו בקובץ המועדים של מוריה (ח"א עמ' ס"ה שנת תשס"ה). הוא מביא מה שכותב המרדכי (פסחים קט"ו ע"א) כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש כזית מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית חצי ביצה.
והחכם שלא ידוע שמו כותב: 'וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ הא אמרן (עי' כריתות י"ד ע"א) שיעור בית הבליעה כביצה. ואם שיעור כזית חצי ביצה, איך אפשר לאכול שני 2 כזיתים של מצה ומרור וחרוסת. ויש לומר שאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל בירושלים, אפילו שישה אינם גדולים כביצה'. (זה מכתב יד ה"ש, ראשי תיבות היכל שלמה).
והנה החכם האשכנזי הזה כותב שאמנם אצלם באשכנז אין זיתים ואמרו להם שזה חצי ביצה, אבל הוא היה פעם בירושלים וראה שאפילו ששה זיתים אינם מגיעים לגודל כביצה. זו עדות שאין כמוה. וזה חוץ ממה שכתב ראבי"ה (ברכות סימן ק"ז:) וכל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאים בשיעור זית, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. והנה הוא כותב מפורש שאנחנו לא בקיאים בשיעור הזה. וכי יש דבר יותר מזה?!
והנה החכם הזה כותב כאן: אני הייתי בירושלים בארץ ישראל, וראיתי זיתים ששישה מהם עוד לא מגיעים לכביצה. מישהו אמר לי שלעולם התוספות הכירו זיתים, אבל הבעיה שלא היו יודעים אם השיעור "כזית גדול או קטן". אבל אם יש בעיה כזאת, אז כשאמרו שהזית זה חצי ביצה הרי לא יודעים אם זה כביצה גדולה או קטנה, וא"כ לא עשינו כלום בזה, התוספות היו צריכים לומר כמה סמ"ק. אבל לא אמרו כלום רק דברים פשוטים.
תלמיד חכם אחד כתב ב'יתד המאיר' שזה ביאור פשטני מדי לומר שהתוספות לא הכירו את הזיתים. וא"כ מה הפרוש שלו? שיש סוג של זיתים מתוקים והתוספות מדברים עליהם. איפה מצאת את הזיתים האלה? בגן עדן? אולי בחלום... אבל גם אם נאמר כדבריו, הרי רוב הזיתים בעולם כולם מרים, וא"כ למה התוספות נדחקים לפרש שהגמרא שאמרה יהיו מזונותי מרורים כזית הכוונה כמו העץ ולא הפרי? שיאמרו שהגמרא מדברת על הזית כפשוטו, והכונה על הזיתים המרים. אלא מוכרח שהתוספות לא הכירו את הזיתים... כ"כ פשוט הדבר הזה. למה להתעקש?!
ועוד ראיה לזה, שחכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה הזית, והרי בדרך כלל דברים שמחדשים בצרפת מגיעים לספרד, כי הספרדים תמיד היו שומעים מה שכתבו התוספות, וא"כ למה לא נמצא אף אחד מחכמי הספרדים, לא הרמב"ן ולא הרשב"א ולא הריטב"א וגם לא הרמב"ם, שיכתבו כמה גודל של הזית. ולא רק זה, אלא הפרי חדש (סימן תפ"ו) כותב שלדעת הרמב"ם הביצה יותר משלש זיתים. וכ"כ הגר"א שם. ואמנם האריכו להכריע בין התוספות ובין הרמב"ם, אבל עכ"פ זו דעת הרמב"ם.
והגר"א בביאורו על משלי (כב, ט) כתב ששיעור כזית הוא שלש עשיריות של ביצה. הרשב"א (משמרת הבית דף צ"ו ע"א) כותב שזה רבע ביצה, והריטב"א (שבת מהדורת הרב קוק עמ' תתרכ"א) כותב שזה שתות ביצה. איך יתכן שחכמי ספרד כל אחד כותב שיעור אחר? אלא שהם הכירו את הזית, ואחד לקח זית הכי גדול וראה שזה שליש ביצה, ואחד לקח זית קצת יותר קטן וראה שזה רבע ביצה, ואחד לקח כזית קטן מאד וראה שזה שתות ביצה (כמו שראה אותו החכם בירושלים).
אבל אף אחד לא שאל כמה זה ולא הביאו ראיות משום מקום, כי הם הכירו את הזיתים, "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" (איוב מ"ב נ'). לכן כיון שאנחנו יודעים שחכמי הספרדים הכירו את הזית שהיה קטן, א"כ לא צריכים להחמיר עשרים ושבע גרם... כי לפי האמת הכזית הרבה פחות ממה שכתבו התוספות (חולין ק"ג ע"ב בד"ה חלקו) שזה חצי ביצה, וזה כשליש ביצה, ויתכן אפילו פחות מזה...
לכן אם אדם רוצה להחמיר שיקח עשרים ושבעה גרם, אבל אם הוא לא יכול או שיש לו רק שלושה עשר או חמשה עשר גרם, יכול לברך על זה ברכת המזון בשופי. ומי שרוצה לזכור את זה, "זית" במספר קטן זה שתים עשרה, ו"כזית" זה בערך קצת יותר משנים עשר גרם, אז תוסיף עוד קצת".
חזינן שבעבר נקט הרב מאזוז 12 גרם, וכעת נקט 10 סמ"ק (שהם לכל היותר 6 גרם במצות מכונה דקות - שישית מצת מכונה), ופסק במפורש שכזית הוא גודל של זית.
קרן שן ורגל
חבר
- הצטרף
- 26/12/24
- הודעות
- 47
ענין ארוך כשרוך
יש תח"י הרבה ממה שלמדתי בענין זה
אבל הדברים ידועים ומפורסמים
ואיני רואה אנין לחזור על הידועות
יש תח"י הרבה ממה שלמדתי בענין זה
אבל הדברים ידועים ומפורסמים
ואיני רואה אנין לחזור על הידועות
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 606
וכן העלה הרב הדר מרגולין בקונטרס שיעורי המצוות, והגר"ע יוסף כתב לו הסכמה נדירה: "לכבוד ידידנו הדגול... ראיתי כמה גליונות מספרו הנפלא הידורי המידות על שיעורי כזית... בעיון רב ובבקיאות נפלאה... והנה זה מכבר עיינתי היטב במאמרו בענין שיעור הדרהם... וסמכתי על דבריו להלכה ולמעשה בספרי".
וכן כתב הגר"א וייס בהסכמה לקונטרס שיעורי המצוות, שאין לנו אלא זית שבזמננו.
וכן כתב הגרמ"מ שפרן בהסכמה שם, שאפשר לסמוך על זית שבזמננו 6 סמ"ק למי שקשה לו, ולכתחילה 20 סמ"ק.
ובעל מחבר פסקי תשובות בהסכמה שם כתב שכך היה המנהג בקהילות קודש פולין, לשער כזית בחצי אגודל.
וכן כתב הרב אבגדר נבצאל בהסכמה שם, שכך נראה לו לדינא, לשער בגודל של זית גדול בימינו.
וכן הרב בניש מח"ס מדות ושיעורי תורה, בהסכמה שם כתב שהחזו"א נוקט שמעיקר הדין שיעור הכזית הוא כגודל זית של ימינו.
ובספר "ארחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ב' עמ' ע"ה) הביא שהסטייפלר שהחזיק מצת יד גדולה, ואמר שיש בה 7 כזיתות בערך. והראה על שליש דף מחברת שהוא גודל של שני כזיתות (ספר הלכות חג בחג), והגדיר זאת כגודל כף היד (בלי האצבעות).
וכן הגרח"ק העיד שהחזו"א בליל הסדר חילק להם כזיתות קטנות, והיה עמו כמה שנים בליל הסדר (שם). ואמר החזו"א שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.
וכן הביא בקונטרס שיעורי המצוות לליל הסדר מה ששאל להגרש"ז, שדעת הגר"ח מוואלוז'ין שגודל הכזית הוא זית של ימינו, והגרש"ז כתב שאפשר לסמוך על זה גם שלא בשעת הדחק.
וכן הרב דונר העיד שהראה חתיכת מצה שהורה לו הסטייפלר שיש בה כזית (בגודל 10 ס"מ על 8 ס"מ כגודל כף יד ממוצעת ללא האצבעות), וגודלה כגודל חצי שליש מצת מכונה. ואמר הסטייפלר שכך נתן לו החזו"א לאכול.
הרב זמיר כהן:
וכן כתב הגר"א וייס בהסכמה לקונטרס שיעורי המצוות, שאין לנו אלא זית שבזמננו.
וכן כתב הגרמ"מ שפרן בהסכמה שם, שאפשר לסמוך על זית שבזמננו 6 סמ"ק למי שקשה לו, ולכתחילה 20 סמ"ק.
ובעל מחבר פסקי תשובות בהסכמה שם כתב שכך היה המנהג בקהילות קודש פולין, לשער כזית בחצי אגודל.
וכן כתב הרב אבגדר נבצאל בהסכמה שם, שכך נראה לו לדינא, לשער בגודל של זית גדול בימינו.
וכן הרב בניש מח"ס מדות ושיעורי תורה, בהסכמה שם כתב שהחזו"א נוקט שמעיקר הדין שיעור הכזית הוא כגודל זית של ימינו.
ובספר "ארחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ב' עמ' ע"ה) הביא שהסטייפלר שהחזיק מצת יד גדולה, ואמר שיש בה 7 כזיתות בערך. והראה על שליש דף מחברת שהוא גודל של שני כזיתות (ספר הלכות חג בחג), והגדיר זאת כגודל כף היד (בלי האצבעות).
וכן הגרח"ק העיד שהחזו"א בליל הסדר חילק להם כזיתות קטנות, והיה עמו כמה שנים בליל הסדר (שם). ואמר החזו"א שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.
וכן הביא בקונטרס שיעורי המצוות לליל הסדר מה ששאל להגרש"ז, שדעת הגר"ח מוואלוז'ין שגודל הכזית הוא זית של ימינו, והגרש"ז כתב שאפשר לסמוך על זה גם שלא בשעת הדחק.
וכן הרב דונר העיד שהראה חתיכת מצה שהורה לו הסטייפלר שיש בה כזית (בגודל 10 ס"מ על 8 ס"מ כגודל כף יד ממוצעת ללא האצבעות), וגודלה כגודל חצי שליש מצת מכונה. ואמר הסטייפלר שכך נתן לו החזו"א לאכול.
הרב זמיר כהן:
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 606
ועוד:
הולך בתמים
חבר
- הצטרף
- 28/11/24
- הודעות
- 51
מבלת"ק (מחילה שאין לי סבלנות)
בחפירות ארכיאולוגיות התגלו גלעיני זיתים שנשתמרו היטב בכדים כ-2000 שנה מתקופת ביהמ"ק השני
וקראתי פעם שהצליחו אפילו להנביט אחד מהם בפקולטה כלשהי.
ואמנם הגודל של הגרעינים היה באותו גודל של הזיתים שלנו.
אבל
גם כיום יש גדלים שונים של זיתים,
ויש זנים של זיתים גדולים מאוד שכולנו מכירים, ויש גם זנים של זיתי ענק.
ובכל סוג וסוג יש גדולים יותר ופחות כמצוי בטבע
ופעם בעיני ראיתי זית כמעט בגודל של ביצת תרנגולת!!
ולפיכך יתכן והדעות החוששות חששו להחמיר שכזית יכלול כל סוגי הזיתים ולא את הרגיל
בחפירות ארכיאולוגיות התגלו גלעיני זיתים שנשתמרו היטב בכדים כ-2000 שנה מתקופת ביהמ"ק השני
וקראתי פעם שהצליחו אפילו להנביט אחד מהם בפקולטה כלשהי.
ואמנם הגודל של הגרעינים היה באותו גודל של הזיתים שלנו.
אבל
גם כיום יש גדלים שונים של זיתים,
ויש זנים של זיתים גדולים מאוד שכולנו מכירים, ויש גם זנים של זיתי ענק.
ובכל סוג וסוג יש גדולים יותר ופחות כמצוי בטבע
ופעם בעיני ראיתי זית כמעט בגודל של ביצת תרנגולת!!
ולפיכך יתכן והדעות החוששות חששו להחמיר שכזית יכלול כל סוגי הזיתים ולא את הרגיל
מרנן ורבנן
חבר פעיל
כתוב בגמראה מפורש אחרי איזה זית בודקים (זית סורי, קיים וידוע עד היום) וגם בין הזיתים הסורים כתוב שבודקים בזית בינוני
הולך בתמים
חבר
- הצטרף
- 28/11/24
- הודעות
- 51
אה"נ
אבל החשש שהזיתים קטנו קיים
כי לא המציאו גודל של זית שאינו קיים במציאות, אלא חששו שהגודל של פעם היה הבינוני
וביותר, שבגמ' זכור לי שמתואר בשבח א"י שהיו זיתי ענק שהוציאו מהם שמן רב, וכ"ש בתקופת המרגלים שהיו זיתים בגודל מכונת כביסה לערך (או ענבים לכה"פ)
וא"כ הצד לחשוש לגדלים שחששו הפוסקים מובן
אבל החשש שהזיתים קטנו קיים
כי לא המציאו גודל של זית שאינו קיים במציאות, אלא חששו שהגודל של פעם היה הבינוני
וביותר, שבגמ' זכור לי שמתואר בשבח א"י שהיו זיתי ענק שהוציאו מהם שמן רב, וכ"ש בתקופת המרגלים שהיו זיתים בגודל מכונת כביסה לערך (או ענבים לכה"פ)
וא"כ הצד לחשוש לגדלים שחששו הפוסקים מובן
מרנן ורבנן
חבר פעיל
קראת את הספר זית רענן? יש שם את השאלות הללו ודיון בהם.
זה הספר של הרב בר כוכבא שליט"א???
מרנן ורבנן
חבר פעיל
הולך בתמים
חבר
- הצטרף
- 28/11/24
- הודעות
- 51
מודה שלא, ושזה שטחי מצדי להגיב לפני קריאת התוכן שהועלה.
אבל בהזדמנות אעיין.
בכמה הזדמניות עברתי על ספרו, יש לו חומר משכנע מאוד מאוד, וניכר שעבד על הענין בנקיות גמורה ומבלי דעות מוקדמות
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 606
עשית סלט זיתים וענבים, וכידוע זה לא הולך ביחד. ובכל אופן לא מדובר על תקופת המרגלים אלא על חז"ל שחיו לפני 2000 שנה.
בתשובת הגאונים מפורש ששיערו בזיתים ובביצים מפני ששיעורם אינו משתנה לעולם, וכן שקל לכל אדם לשער מהו גודל ביצה ומהו גודל כזית, כי רואה בעיניו אם זהו גודל של זית, ולכן הלשון "שיעור", שכל אדם יכול לשער, מבלי לבדוק גרמים על המשקל. אבל כיום עשו שיעור לשיעור...
ואצטט שוב לשונם:
בתשובות הגאונים סימן רס"ח מובא: "וששאלתם... זית בינוני... הרי אלו שיעורין, ואיך יהי שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל? וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר... הכל לפי דעתו של רואה".
ד. רב האי גאון (שו"ת הגאונים סי' צ"ה) כתב: "תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים". ולכן שיערו בזיתים, שלא השתנו מאז ועד עתה.
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 606
לא, הם פשוט לא ראו זיתים מימיהם. וכנ"ל.
שמואל בן עזרא
חבר חדש
- הצטרף
- 13/1/25
- הודעות
- 2
התחילו כאן מהסוף להתחלה. ואסכם בקיצור את הסוגיא לתועלת הציבור החשוב. נידון גודל הזית בסוגיות נפתח מחמת שבגמרא בכריתות מבואר שאין מקום לג' זיתים בבית הבליעה ומאידך מבואר שבית הבליעה מחזיק ביצת תרנגולת. תוספות פטרו את הבעיה שכנראה ג' זיתים הוא יותר מביצת תרנגולת. (וזית הוא עד חצי ביצה) רק זה לא מסתדר עם מה שמבואר שיש בשיעור עירוב י''ח גרוגרות וגרוגרת גדולה מזית והרי שיעור עירוב הוא או 8 ביצים או 6 ביצים או 2/3 מח' ביצים נמצא שזית לא יכול להיות יותר מ0.44 מביצה ולכן כתבו התוספות ששיעור עירוב קאי בדעת ר' יהודה ור''מ שלא פירשו שיעור עירוב בביצים וצריך לומר ששיעור עירוב שלהם גדול מח' ביצים. לדידן דפסק הרמב''ם ושוע ששיעור עירוב ו' ביצים וי''ח גרוגרות יש בו שיעור סעודה בהכרח ששיעור הזית קטן משליש ביצה ובהכרח שהרמב''ם לא התחשב בקושיית התוספות משום מה. ולכן כתבו הרבה אחרונים ששיעור זית לרמב''ם שליש ביצה אבל אין כוונתם שזהו השיעור כיון שזה השיעור של גרוגרת ולא של זית. אלא ששיעור זית הוא עד שליש ביצה. ואם כן לדעת הרמב''ם אין שום מקור תלמודי שצריך לשנות את הזית מהזית המצוי (כיון שבהכרח שהמקור שהביאו תו' הוא לא רלוונטי) ולכן לדעת הרמב'ם מסתבר שהזית הוא כפי הזית המצוי. יש עוד חידוש של החזו'א לפי תשובת הגאונים שמבואר בה ששיערה תורה בזית כיון שגלוי לפניו שהזית לא משתנה. ופירש החזו'א כפי דרכו שאין הכוונה שבהכרח הזית לא משתנה אלא שהדין נקבע בזית אפילו אם הזית ישתנה. לולי שיטת החזו''א אפשר לקבל את דברי הגאונים כפשוטם אך ממה נפשך שיעור הזית הוא הקובע. כלפי השאלה מה נענה לקושיית התוספות אפשר לתרץ ששיעור ביצה הוא בגמיעה או בביצה קצת שלוקה שדינה כאוכל. ולכן היא מחזיקה בית הבליעה כל כך משא''כ בזית של דברים כחושים שהשיעור בבית הבליעה יותר קטן שהלעיסה מגדילה את הכמות. (יש פולמוס גדול האם ביצת תרנגולת חיה נחשבת אוכל או משקה שלגבי טהרות לכו''ע נחשב כאוכל כמבואר בעוקצין אבל לגבי שיעור ברכה אחרונה כת' החסדי דוד שגם כן שיעורה כאוכל ויש שחלקו על זה אבל עכ''פ בודאי שיש שיעור בביצה שנחשב כמאכל הגם שהוא לא קרוש כל כך ונבלע בקלות משא''כ בזית של כריתות) לדינא השו''ע העתיק את חשש התוספות שהוא כחצי ביצה בהלכות פסח ואילו בהלכות עירובין הוא פסק את הרמב''ם שיש י''ח גרוגרות בעירוב של ו' ביצים
