איש מאסף
חבר פעיל
- הצטרף
- 29/11/24
- הודעות
- 135
מצינו בחמץ שנאסר אפילו במשהו, ויל"ע מהו שיעור ה'משהו'.
והנה לגבי חרקים מצינו שנאסר רק מה שנראה לעין, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. וא"כ שמא אפש"ל שגם בחמץ נאסור את הנראה לעין. אמנם זה קשה לומר, כיון שע"פ דעת המומחים (הרב ויא, לכה"פ) אין חרקים בגודל האמצע, בגודל שעל גבול הנראה לעין.
החרק הקטן ביותר הינו זכר 'צרעת הפיה' (Dicopomorpha echmepterygis), שאורכו הממוצע הוא 0.139 מילימטרים. אין חרקים קטנים מזה, אלא רק חיידקים ואמבות וכדו', שקטנים לאין שיעור ובודאי אינם נראים בעין רגילה, והם קיימים ברבבות ובמיליארדים על כל מאכל שהוא, ובודאי מותרים לאכילה.
הגודל הקטן ביותר לעין בלתי מזוינת 'רגילה' ממרחק 25 ס"מ, הוא כ-0.1 מ"מ. כמובן שיש כאלו שרואים גודל קטן יותר (בפרט כאלו עם מספר גבוה במשקפים, שרואים מקרוב בהגדלה ובחדות).
ולפי"ז משמע שאין חרק שאינו נראה לעין כלל, ומותר באכילה מפאת גודלו.
ואכתי יש לדון לגבי חמץ:
דהרי פשוט שאין איסור בכל מולקולה ואטום שמקורו בחמץ, שהרי לא יימלט שאדם ינשום או יבלע מולקולה שבעברה הייתה חלק מחמץ כלשהו (וכ"ש אטום, שיתכן שהיה לפני זמן מה חלק מלחמניה עסיסית, נזרק לאדמה ונספג בה, חלף דרך צמח וכעת חדר לתוך המרור...) וא"כ מה השיעור.
ואת"ל שזה כפי גודל החרקים, רק למה שנראה לעין - הרי הגדר אינו ברור כ"כ כי בחמץ יכול להיות כל גודל של חתיכה (כגון 0.09 מ"מ שיש חלק מהאנשים שרואים וחלק לא), ונתת דבריך לשיעורים.
ומי שיוכל להאיר עיני בזה אודה לו.
והנה לגבי חרקים מצינו שנאסר רק מה שנראה לעין, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. וא"כ שמא אפש"ל שגם בחמץ נאסור את הנראה לעין. אמנם זה קשה לומר, כיון שע"פ דעת המומחים (הרב ויא, לכה"פ) אין חרקים בגודל האמצע, בגודל שעל גבול הנראה לעין.
החרק הקטן ביותר הינו זכר 'צרעת הפיה' (Dicopomorpha echmepterygis), שאורכו הממוצע הוא 0.139 מילימטרים. אין חרקים קטנים מזה, אלא רק חיידקים ואמבות וכדו', שקטנים לאין שיעור ובודאי אינם נראים בעין רגילה, והם קיימים ברבבות ובמיליארדים על כל מאכל שהוא, ובודאי מותרים לאכילה.
הגודל הקטן ביותר לעין בלתי מזוינת 'רגילה' ממרחק 25 ס"מ, הוא כ-0.1 מ"מ. כמובן שיש כאלו שרואים גודל קטן יותר (בפרט כאלו עם מספר גבוה במשקפים, שרואים מקרוב בהגדלה ובחדות).
ולפי"ז משמע שאין חרק שאינו נראה לעין כלל, ומותר באכילה מפאת גודלו.
ואכתי יש לדון לגבי חמץ:
דהרי פשוט שאין איסור בכל מולקולה ואטום שמקורו בחמץ, שהרי לא יימלט שאדם ינשום או יבלע מולקולה שבעברה הייתה חלק מחמץ כלשהו (וכ"ש אטום, שיתכן שהיה לפני זמן מה חלק מלחמניה עסיסית, נזרק לאדמה ונספג בה, חלף דרך צמח וכעת חדר לתוך המרור...) וא"כ מה השיעור.
ואת"ל שזה כפי גודל החרקים, רק למה שנראה לעין - הרי הגדר אינו ברור כ"כ כי בחמץ יכול להיות כל גודל של חתיכה (כגון 0.09 מ"מ שיש חלק מהאנשים שרואים וחלק לא), ונתת דבריך לשיעורים.
ומי שיוכל להאיר עיני בזה אודה לו.