מהו שיעור 'משהו' שנאסר בחמץ?

  • יוזם האשכול יוזם האשכול איש מאסף
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

איש מאסף

חבר פעיל
הצטרף
29/11/24
הודעות
135
מצינו בחמץ שנאסר אפילו במשהו, ויל"ע מהו שיעור ה'משהו'.

והנה לגבי חרקים מצינו שנאסר רק מה שנראה לעין, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. וא"כ שמא אפש"ל שגם בחמץ נאסור את הנראה לעין. אמנם זה קשה לומר, כיון שע"פ דעת המומחים (הרב ויא, לכה"פ) אין חרקים בגודל האמצע, בגודל שעל גבול הנראה לעין.

החרק הקטן ביותר הינו זכר 'צרעת הפיה' (Dicopomorpha echmepterygis), שאורכו הממוצע הוא 0.139 מילימטרים. אין חרקים קטנים מזה, אלא רק חיידקים ואמבות וכדו', שקטנים לאין שיעור ובודאי אינם נראים בעין רגילה, והם קיימים ברבבות ובמיליארדים על כל מאכל שהוא, ובודאי מותרים לאכילה.

הגודל הקטן ביותר לעין בלתי מזוינת 'רגילה' ממרחק 25 ס"מ, הוא כ-0.1 מ"מ. כמובן שיש כאלו שרואים גודל קטן יותר (בפרט כאלו עם מספר גבוה במשקפים, שרואים מקרוב בהגדלה ובחדות).

ולפי"ז משמע שאין חרק שאינו נראה לעין כלל, ומותר באכילה מפאת גודלו.

ואכתי יש לדון לגבי חמץ:

דהרי פשוט שאין איסור בכל מולקולה ואטום שמקורו בחמץ, שהרי לא יימלט שאדם ינשום או יבלע מולקולה שבעברה הייתה חלק מחמץ כלשהו (וכ"ש אטום, שיתכן שהיה לפני זמן מה חלק מלחמניה עסיסית, נזרק לאדמה ונספג בה, חלף דרך צמח וכעת חדר לתוך המרור...) וא"כ מה השיעור.

ואת"ל שזה כפי גודל החרקים, רק למה שנראה לעין - הרי הגדר אינו ברור כ"כ כי בחמץ יכול להיות כל גודל של חתיכה (כגון 0.09 מ"מ שיש חלק מהאנשים שרואים וחלק לא), ונתת דבריך לשיעורים.

ומי שיוכל להאיר עיני בזה אודה לו.
 
ביבי"א בתשובה על הכנרת כ' הגדרה בשם השערי דעה
שגם המשהו צריך להיות "משהו",
וכ"כ הגרש"ז בהליוכ"ש,
וכ' שלא מצא לו חבר
וחבל שלא ראה את היבי"א ח"ז שהביא כן מהרבה גדולים
 
לא יעלה על הדעת שפרוסת לחם תאסור את כל הכנרת כי אינה משפיעה כלל
צריך השפעה קלושה אפילו כמו משהו
אבל שיהיה משהו,,,,,
ולפרטים בהרחבה?...
זו בדיוק השאלה. מהו אותו משהו.
מה הגדר המעשי בזה?

נניח שנפלה חצי כפית קמח למיכל 100 קוב של פטל. שופכים הכל לביוב?
ואם נפלה חצי כוס?
חצי חבילה?

איפה אתה עוצר?
 
ולפרטים בהרחבה?...
זו בדיוק השאלה. מהו אותו משהו.
מה הגדר המעשי בזה?

נניח שנפלה חצי כפית קמח למיכל 100 קוב של פטל. שופכים הכל לביוב?
ואם נפלה חצי כוס?
חצי חבילה?

איפה אתה עוצר?
שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן מד
ה) ועינא דשפיר חזי להגאון בעל ספר יהושע (סימן ה) שכתב, ובאמת שכבר כתבתי לידידי הגאון האמתי מהר"ר יעקב, אב"ד ליסא, מחבר הספר חוות דעת, לחוות דעתו היאך כל העיירות היושבות אצל הנהרות הגדולים מסתפקים בפסח מן המים שבנהרות, ובפרט ק"ק דובנא, שאין להם שום מקורות למים מלבד מה ששואבים מן הנהרות, והרי הרבה רחיים של עכו"ם עומדים על יד הנהרות וטוחנים תבואה בפסח, ומתפזר שם הרבה חמץ, ואם החמץ אוסר במשהו גם בצונן, היאך שותים ומבשלים מן המים הללו. ואשר השיב לי הגאון בזה, אין מן הצורך לבאר כאן. אולם אנכי כתבתי להגאון הנ"ל, שנראה לי שלא גזרו חז"ל לאסור חמץ במשהו, אלא רק במקום שיכול לבוא לידי נתינת טעם, משא"כ בנהרות הגדולים שאפילו אם יתנו שם כל החמץ שיש להם לא יתן טעם במים, ומכל שכן בצונן שאי אפשר שיבא לידי כבישה בנותן טעם. ע"כ. והניף ידו שנית (שם סימן ט), בתשובתו להגאון מליסא, וחזר על טעם ההיתר כנ"ל, וכתב, וכיון שראיתי שכת"ר לא השיג עלי בטעמי הנ"ל, הבינותי שגם טעמי נכון, ולא בטל, אבל מ"ש כת"ר דה"ט משום שבנחל שוטף אין טעם אפי' משהו, הלא כמו שהנחל שוטף בלי הפסק, כך גם החמץ יורד בכל רגע ורגע מכל הרחיים אשר הם סביב הנהרות וטוחנים שם תמיד בלי הפסק וכו'. עכת"ד. [וחזר וכתב טעם זה בפסקים וכתבים שלו (סימן תקנו), אלא שמתחלה כתב כן בלשון ומסתפינא מחברייא לומר כן, ושוב אח"כ הביא סמך לזה מדברי הרשב"א שהובא ביו"ד (ס"ס צט) לגבי האיסור שאין מבטלין איסור לכתחלה. ע"ש]. גם בספר יד יהודה בהל' שחיטה (בהשמטות דף קנ ע"ב) כתב, שבנהר אין החמץ בפסח אוסר במשהו, משום שלא גזרו לאסור במשהו אלא היכא דאפשר שיבוא לידי נתינת טעם, משא"כ בנהר דקמא קמא אזיל וא"א שיבוא לידי נ"ט לא אסרו במשהו. ושוב מצא סברא זו בשו"ת ספר יהושע בפסקים (סימן תקנו), ואף על פי ששם כתב סברא זו כמסתפק, באמת שהיא סברא אמתית. ועוד י"ל סברא נוספת להתיר ע"פ מ"ש הריטב"א בחידושיו לע"ז (מז א) בשם הרמב"ן, דהא דקי"ל מים במים במשהו, היינו דוקא בתלושים, אבל במחוברים אינם נאסרים במשהו, וכן הדין לנ"ד. עכת"ד. גם בשו"ת שערי דעה ח"א (סימן כא) נשאל אודות שתיית מי נהר בפסח במקום שיש תעשיית יי"ש, ונשפך שם תמיד חמץ גמור בתוך הנהר, וכתב, שאין הדעת סובלת לאסור את כל מימי הנהר בכל העיירות הסמוכות לנהר ולתעשייה הנ"ל, שאין רוב הצבור יכול לעמוד בגזרה זו. וכמו שאמרו כיו"ב בב"ב (ס ב) א"כ מים לא נשתה, אולם אמיתות הדברים היא שלא אסרו חז"ל חמץ בפסח במשהו, אלא במקום שהמשהו הזה יש לו חשיבות קצת לתת טעם במקומו, משא"כ בכה"ג דרדיפי מיא ומתחלפים בכל פעם, וכמו שאמרו הראשונים (ע' ע"ז ע"ג. וטוש"ע יו"ד סימן קלד ס"א) לעניין יין נסך שאע"פ שאוסר במשהו, מ"מ המערה יין נסך מצרצור (פך) קטן לתוך בור של יין, אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל, והכא נמי לענין משהו של חמץ בפסח מסתברא ודאי שכל שאין בכחו ליתן שום טעם במקומו לא חשיב אפי' משהו כדי לאסור, וזהו מן המושכלות הראשונות. ע"כ. ובשו"ת זכר יהוסף (סוף סימן קעה) הביא להלכה דברי הרב ספר יהושע והרב שערי דעה הנ"ל להקל בנ"ד. ע"ש. וכן מצאתי עוד בשו"ת הגאון מהר"ש מוהליבר (חאו"ח סימן יב) שהעלה ג"כ להקל במים של בור שהשליכו בו הגוים חמץ, והתיר להשתמש במי הבור לשתיה ולבישול בפסח, משום שיש לסמוך בכיוצא בזה על דברי השאלתות וסיעתו שחמץ בפסח בטל בששים, ובצירוף קולא של האחרונים שבחמץ של עכו"ם שאין בו משום בל יראה אינו אוסר במשהו ובטל בששים לכ"ע. (וע' בהערת הרב המו"ל שם). וע"ע בשו"ת שם משמואל למהר"ש הלר (חאו"ח סימן ד). ע"ש.
 
ראשי תחתית