אני חושב שהאשכול הזה מבטא במידת מה את מצב ה'תנועה' והציבוריות הספרדית ההולך ל'אורה' כפי שהיא כיום.
על תנועה ציבורית אין זכויות יוצרים. נקודה.
חוק כלים שלובים - זה ביטוי מדוייק לתנועה מעין זו.
נכון במהלך שנים נכנסו ויצאו ושוב נכנסו כל מיני אנשים לנהל את הספינה,
חלקם הגדילו את הספינה חלקם צמצמו,
חלקם שיכללו את השיטה וחלקם החזירו אותה כמה פרסאות אחורה,
אבל אף אחד אינו יכול לטעון על בעלות על הספינה.
מפני שבאותה מידה יכולים אנחנו לטעון על זכויות יוצרים, שלי ושלך, או יותר נכון של אבותינו,
שקיבלו עליהם את הוראות ה'מרן' והכניסו את הפתק לקלפי....
ולא שאני מביע צד בויכוח מי הקים את ש"ס, תשובה: הבוחרים, ממש לא,
אלא שתנסו לברר מי הקים את דגל התורה - לא תמצאו תשובה, כי השאלה לא נשאלת. כנ"ל לגבי אגודת ישראל.
היא לא נשאלת כי היא לא רלוונטית.
היא לא נשאלת, כי מפלגה חרדית היא לא מוסד פרטי,
שיכול לבוא מנהלו\מקימו\מייסדו מתי שהוא ולנכס או לטעון - שלי הוא!
בעיניי, כל מי שיטען לכתר, חוטא למטרת שליחותו,
הוא נשלח לסייע ולנהל את הציבור הספרדי, בטענתו - הוא מבטא במידת מה את שליחותו האמיתית, הפנימית: להניח כתר לראשו....
נ.ב. רק כדי לשבר את האוזן:
היתה הוראה בשעתו מהבית ישראל מגור, שכל ח"כ מגור שנכנס לשמש בכנסת לא ישמש יותר משתי קדנציות. אצל ליצמן זה נפרץ מחמת שהוא היה מוצלח - ככה אומרים.
לענ"ד, העומק של הדברים הוא מה שכתוב כאן לעיל, המפלגה היא לא של הח"כ, אלא הח"כ הוא של המפלגה, והמפלגה היא בעצם הציבור בכללותו.
ואין מי שיכול או יוכל לטעון בעלות על דבר ששייך לכלל הציבור. מאידך, אם הפקיד התורן אינו ממלא את שליחותו, מכל סיבה שהיא, שיעשה טובה לעצמו ולציבור ויפנה את המשבצת שדורך עליה וישחרר אותנו מכבליו.
מפלגה היא אינה מוסד משפחתי, או ארגון פרטי.
