אין עיתותיי בידיי להרחיב ולחפש מקורות וכו' אכתוב בקצרה ומקופיא אם שגיתי איתי תלין משוגתי.
פרשת העקדה - כתוב בבית יוסף ש"טוב לומר" [להזכיר זכות אבות או להכניע היצר איני זוכר], ובאותה שורה כתוב גם שטוב לומר בכל יום פרשת המן ועשרת הדברות, אלא שבסידורים נדפס רק העקדה.
רבונו של עולם/יהי רצון שאחרי העקדה [כמו שכבש וכו'] איני יודע מקורו, ואולי מי שאומר פרשת העקדה ואין זמן לומר הכל ראוי שידלג את היה"ר, ובנוסח שלנו [הנקרא נוסח עדות המזרח] הוא ארוך הרבה יותר מהנוסח שהוזכר בראשונים המוזכרים כאן.
לעולם יהא אדם וכו' - עד סוף ברכת קידוש ה', כתוב בשבלי הלקט בשם אחיו ר' בנימין שיאמרו אותו ואת קריאת שמע וברכת קידוש ה' שתקנו אותם מפני דורו של שמד. יש לר' נתן רוטמן הרבה הסברים על זה בעבר שמעתי וכתבתי לעצמי, זה מנהג קדמון יחסית ומבוסס. [יש סידורים של יהודי מרוקו כמדומני של הרב עטיה שהיה חזן אצל הרב שלום משאש בירושלים שהוא כותב שבמרוקו היו מתחילים בשבת מאשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומדלגים העקדה ומה שקודם]. יש לציין שרבינו יוסף חיים בפרשת מקץ כתב שהיא חיוב מדרבנן ויש באמירתה תיקון גדול ואין תיקון קריאת שמע דיוצר אלא בצירוף זו.
"אתה הוא ה' האלקים בשמים ממעל" וכו' לא מצאתי מקור בראשונים.
בכמה וכמה ראשונים כתוב לומר פרשת תמיד של שחר, במחזור ויטרי, ובראב"ן על הסידור כתוב שהוא תקנת דורות האחרונים לומר פרשת התמיד, ובאבודרהם כתוב שכל האומרן בכוונת הלב כאילו מקריבן כמבואר בשילהי תענית, וכן שתפלה מתחילה כנגד תמיד נתקנה, וכן ברבינו יונה ה ע"א מדפי הרי"ף בברכות, ובשבלי הלקט כתוב שהיא חובה [וכן בארחות חיים] שהרי מזכירין פסוקי קרבן מוסף בתפלת מוסף ולא מזכירים פסוקי קרבן תמיד בתפלת שחרית, ועל כרחינו שסמכו על מה שקורין אותה קודם התפלה. אבל בטור ובשו"ע לא כתוב לשון חובה.
פטום הקטורת - במחזור ויטרי כתוב לומר בערב, ומביא בשם זקנו רבינו שמחה שהיה אומר גם בשחרית, וכן מביא בשם סדר רב עמרם, אבל בשאר הראשונים לא נזכר כלל וגם לא בטור ובית יוסף. אבל הובא כן במשנה ברורה, ומקור מעלתו הראשון הנודע הוא כמובן מהזוה"ק פרשת ויקהל ריח והלאה, [יהי רצון שלפניו כתוב בחיד"א בברכ"י או מחב"ר בסימן רנז ש"העולם אומר אותו"]. - מי שלא מבין את דברי הגמ' בכריתות שהם למעשה פיטום הקטורת, ספק רב אם מרוויח משהו, וכן מי שמבין ואין לו פנאי לקרוא בהבנה.
ה' צבקות עמנו וג' פסוקים - מכתבי האר"י ז"ל. [לאומרם בכל יום איני יודע אם כתוב שם לאומרם דווקא כאן].
אנא בכח - בסדר היום כתוב שהוא תפלה על הגלות הבאה אחר שהזכרנו עבודת בית המקדש, ושמעתי מחכמים שיש להם שייכות לסוד שזה מעבר על פי הקבלה מקרבנות לפסוקי דזמרה.
"ושחט אותו" ויהי רצון שעימו היינו זכות אבות ושנעלה לזכרון לפניו, ופעם ראיתי באור לציון שמחשיב את אמירתו מאוד.
איזהו מקומן כתוב בראשונים שהוא מדין העוסק בקרבנות שאם נתחייב וכו', ונפסק בטור שו"ע סימן נ, ומסתבר שמי שלא מבין או שאין לו זמן לקרוא בהבנה לא הרויח כלום [אך עיין במראית העין לרב חיד"א על ע"ז יט ע"א] - כמו כן הואיל וכמעט כל הקרבנות שמוזכרים שם לא שייכים כלל לתמיד של שחר, אין מניעה כלל לקרוא זאת אחר התפלה.
וברייתא דר' ישמעאל נזכר ברוב הראשונים הנ"ל וכן מימרא דסדר המערכה דאביי והכל בתורת מנהג. [ולגבי ברייתא דר' ישמעאל זה כדי שילמד גמרא בכל יום, ואולי מי שלומד גמרא בוודאות באותו יום יכול להקל יותר בקלות ממי שלא].
אני הקטן כאשר יש לי זמן לפני התפלה אני מעדיף ללמוד, וקורא ברכת קידוש ה' עם הנוסח המצומצם שלפניה, פרשת התמיד פטום הקטורת וכן ושחט אותו, ואח"כ פסוקי דזמרה.
