יש שכשרוצים להסביר את עצמם, כותבים הרבה.
זה יפה לחבורה,
לא לפורום.
בבקשה, נשמח במילים בודדות, כמה משפטים ותו לא.
האריכות מכבידה ובכלל לא מוסיפה בהירות והבנה.
בתקווה להבנה
מוצ"ב דוגמא לאריכות, הדברים אולי נכוחים ויפים, אבל (לי עכ"פ) זה כבד מדאי
זה יפה לחבורה,
לא לפורום.
בבקשה, נשמח במילים בודדות, כמה משפטים ותו לא.
האריכות מכבידה ובכלל לא מוסיפה בהירות והבנה.
בתקווה להבנה
מוצ"ב דוגמא לאריכות, הדברים אולי נכוחים ויפים, אבל (לי עכ"פ) זה כבד מדאי
קודם כל אענה על כל שאלותיך:
ציטטת אותי: "תופעה מגעילה ומטרידה מאד".
א: שאלה: "לא הגזמת???". תשובה: לא!
ב: שאלה: "איזה סגנון רדוד?" תשובה: אינני רואה כאן סגנון רדוד, לכתוב "מטריד" זה בטח לא רדוד, ו"מגעיל" זה גם לא רדוד, כי שוב לשיטתי שזה בא ממקום מסויים שפיר שייך בו הלשון מגעיל. [וכאן המקום להבהיר שמה שהזכרתי את הג"ר שמואל בצלאל שליט"א, זה היה רק כהמשך לאשכול אחר כמו שכתבתי וחיברתי בין הדברים בתחילת דברי שם, והבאתי אותו רק כדוגמא בעלמא בגלל מעשה שהיה לי איתו לאחרונה. אבל חוץ ממנו יש עשרות כאלו, וח"ו לא באתי דוקא כמשהו אישי נגדו, מן הסתם אני מכירו ומוקירו יותר ממך והרבה אחרים כאן..., ולא באתי להוריד מכבודו מאומה ח"ו, קטונתי. ומה שכתבתי בחריפות זה על התופעה עצמה, ודוק בדברי שכתבתי "תופעה" מטרידה ומגעילה, ולא על הרב בצלאל עצמו, אלא על התופעה הרחבה].
ג: שאלה: "על מה????" תשובה: לא הבנתי האם לא קראת את מה שכתבתי, אז אתה יודע בדיוק על מה...
ולגופו של ענין:
אתה לא הראשון באשכול שבא עם הטענה הזאת מהלל במס' עדיות וכו'.
ומעתה דע לך אחי, שניתנו למימרא זאת אין ספור פירושים במפרשי המשנה והתלמוד. ויש לפחות ד' פירושים שונים מרכזיים (רש"י, רמב"ם, גר"א, ועוד אחד אינני זוכר כעת אולי הרי"ף או הראב"ד), בביאור המימרא הזאת, ומכל אחת יוצא נ"מ שונה שחולקים זע"ז.
ואחד מהם, האם במקום שאין נ"מ צריך לומר כלשון רבו או לא, וזהו כנידוננו.
ולכן להביא מימרא כזאת, שפירושו די סתום, ונשתברו הרבה קולמוסין להסבירו, היא קצת מגוחך. זה נשמע יפה, אבל במציאות זה בכלל לא ראיה.
ואם כבר, אז מפשטות משמעות הלשון לכשעצמה, "לשון רבו", משמע שידייק וימסור את ההלכה במטבעות הלשון שרבו טבע אותה בהן, כי לעתים אפשר לדייק ולהוציא מלשונו דינים שונים.
אבל אין כל היגיון בחיוב התלמיד לחקות את הברתו המגומגם של רבו, ובטח לא לשנות מהגייה ספרדית (מסורתו) לאשכנזית (מסורת רבו).
ויתירא מזאת, לכו"ע ברור שמה שהמימרא הזאת אינה לדינא כלל וכלל. ומה שכתוב בלשון "חייב" אינו כמשמעו הפשוט חיוב מדינא ממש, אלא ענין של "ראוי". ורבים מצינו כהאי גוונא בים התלמוד, כגון "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", וכן "חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה". וכן "חייב אדם למשמש בכיסו ערב שבת עם חשיכה". וכן "חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים". וכן "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי". ועוד כהנה רבות לאין מספר. ואף אחת מהן אינה חיובא ממש אלא או "למצוה" או "הנהגה ראויה", וכיוצא בזה.
עובדה שהפוסקים, וביניהם גם הנשר הגדול הרמב"ם, לא הביא זאת להלכה בהלכות תלמוד תורה.
מקווה שהחכמתי אותך