נידונים הלכתיים במקרא מגילה

מחשבות טובות

חבר קבוע
הצטרף
27/12/24
הודעות
721
כאן יעלו שלל נידונים לגבי קריאת המגילה
[החפץ לדון בשאר הלכות הפורים יעלה ויביא אשכול נוסף].
 
זה יצא ראשונה:

שלשום בלכתי בדרך (רכוב כמהלך) עם כמה מבני החבורה אַרְיָוָתָא וראמיא, דיברו בעניני המגילה, ולפתע אמרתי להם כי לפחות תשעים אחוז מהקוראים יש להם טעות יסודית המשנה את המשמעות, כי אומרים 'שומר אנשים' משום שאינם מדגישים ומפיקים את ה'הא' של 'שומר הנשים', ונתנו כלי גבר על אשה (אולי משום שאסור להעמיד שומר על נשים, ומחמרי ביה ואכמ"ל) ויביאו זכר עמלק לבית אחשורוש.
המה ראו כן תמהו והנה נבהלו האנשים מאוד, ויחפשו עצות להצדיק קו'ל קורא, וחד מינייהו זכר עשה שכזאת מצא בשם מרן הגרב"צ זלה"ה שבאיזו תיבה (איני זוכרה כרגע ועל כן הנני נוקבה) שאין אנשים מקפידים על הגייתה כשורה אין זה מעכב במגילה אע"ג שהדגש משנה המשמעות. אכן דחיתיו, דהתם אנשים באמת לא יודעים מה ההבדל בהיגוי בין אם רוצים לומר משמעות זו לבין משמעות אחרת, משא"כ הכא כל בר בי ספריא דחד יומא יודע ההבדל בין אנשים לנשים וענין אות ה' החיבור, ואם יאמר זאת וישאלו האם התכוונת לגברים או לנשים אזי הוא יבטא היטב החילוף בין 'אנשים' לבין 'הנשים', וא"כ גם אי יהבינא ליה כוליה האי שכך אמר הגרב"צ וכך הלכה וכו', אכתי לא העלה מנוח בעניינו.
ואחיו רצה לומר שאילו היו מתכוונים לאנשים היו אומרים 'שומר האנשים', ועל כן מוכח מתוכו שמתכוונים לשומר הנשים, וגם זה דחיתיו באמת הבנין א"ב, יען ברור ששייך משמעות של 'שומר אנשים' בלא אות ה', וכמו גבי עובדיה הנביא שהחביא מאה נביאים במערה יאות למימר עליה שהוא 'שומר אנשים במערה', וכל כהאי גוונא, וגם אם נאמר שיותר רגילים להשתמש עם האות ה' (הנוספת) בכה"ג אכתי נראה ברור שאין זה מכריע הענין שבגלל זה נמליץ יושר ונתקן מעצמנו לומר דאע"ג דקרי 'שומר אנשים' פירושו 'שומר הנשים'. וכמובן לכל מבין.
חזרתי ואמרתי שאמנם מעיקרא ידם על העליונה, יען כמעט כל ישראל נוהג כך ויש להם את הכוח של כלל ישראל, אבל אי לית לן פירוקא אזי על דא אמינא האמת אהובה מכל. וצע"ג.
 
האם יש עניין להחמיר ולא לנשום בעת כאמירת עשרת בני המן?
[דהיינו עשרת בני המן י"ל בנשימה אחת, יש פוס' שחששו בגדרי דין שומע כעונה שאין דיני המשמיע חלים על השומע ועל כן כ"א אומר לבד, האם מהני לשמוע ולא לנשום?]
 
מעשה בבעל קורא שאחרי פרק א' נתעלף,
והביא בעל קור' אחר, שהמשיך מפ"ב,
והלה עלך לבהי"ח ולקח זמן והסיח דעתו, והוכרח לחזור לקרא פ"א,
והשתא יל"ע טובא אם אכן הציבור יצא בקריאתו דפרק א'
דליכא הכא לדין יצא מוציא כיון דלא יצא והוי כלא בר חיובא. וצ"ע.
 
מעשה (שהיה)? בבעל קורא שאחרי פרק א' נתעלף,
ממה נתעל', מ"לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" או מ"ּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" ?
והביא בעל קור' אחר, שהמשיך מפ"ב,
והלה עלך לבהי"ח ולקח זמן והסיח דעתו, והוכרח לחזור לקרא פ"א,
אילו הבע"ק השני היה עושה 'הדרך עלך' לא היה שום בעיה, השאלה האם 'לכתחילה' צריך לקרוא 'מתחילה' כדי למנוע בעיות כאלה בעתיד.
והשתא יל"ע טובא אם אכן הציבור יצא בקריאתו דפרק א'
דליכא הכא לדין יצא מוציא כיון דלא יצא והוי כלא בר חיובא. וצ"ע.
מה כבוד מעלתו הכריע למעשה?
 
יל"ע אם זה שייך לסוגיית דרכי' דרכי נועם,
דאחרי שיצא, תו ל"א שחייב שוב, ויל"ע בזה בצ"פ פ"ד מיבום, וצ"ע.
 
איך יתכן שאדם קרא את כל המגילה כמעט עד הסוף, וברגע האחרון התעטש, ואומרים לו: צריך אתה לקרוא את כל המגילה מהתחלה.
(יש דעה כזו בגמרא, אבל לא להלכה...).
 
איך יתכן שאדם קרא את כל המגילה כמעט עד הסוף, וברגע האחרון התעטש, ואומרים לו: צריך אתה לקרוא את כל המגילה מהתחלה.
(יש דעה כזו בגמרא, אבל לא להלכה...).
אנחנו יודעים רק את ההלכה למעשה, כבודו היה בבבל בזמן הגמרא (בגדדי) לכן יודע גם כל מה שדיברו בזמנו.
 
האם יש עניין להחמיר ולא לנשום בעת כאמירת עשרת בני המן?
[דהיינו עשרת בני המן י"ל בנשימה אחת, יש פוס' שחששו בגדרי דין שומע כעונה שאין דיני המשמיע חלים על השומע ועל כן כ"א אומר לבד, האם מהני לשמוע ולא לנשום?]
עיין אור לציון
שו"ת אור לציון חלק ד - באורים פרק נד - דיני קריאת המגילה אות ט
ט. בשו"ע בסימן תר"צ סעיף ט"ו כתב, צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. וראה ברמ"א שם שכתב, שלכתחילה נוהגים לומר בנשימה אחת מתחילת חמש מאות איש. והנה בספר מקראי קודש להגרצ"פ פראנק זצ"ל בהלכות פורים סימן י"ג, הביא חידוש בשם הגאון הרוגצ'ובי רבי יוסף רוזין בעל צפנת פענח על הרמב"ם, שאין השומעים יוצאים ידי חובה בשמיעת עשרת בני המן בנשימה אחת, משום שרק את הקריאה עצמה אפשר לצאת מדין שומע כעונה ולא את הנשימה אחת. וראה שם שמטעם זה נהגו הציבור (של בני אשכנז) לומר בעצמם את הפסוקים של עשרת בני המן, ע"ש.
אולם נראה שמדין שומע כעונה השומע יוצא ידי חובה גם באותה צורה שהעונה קורא, וכשם שיוצא ידי חובה בשמיעה יוצא ידי חובה גם בדין הנשימה אחת. וכבר נתבאר ענין זה בספר אור לצין תשובות ח"ב פרק י"ב בבאורים לתשובה א', שהשומע נגרר אחר ברכתו של המברך, ועל כן אין השומע קידוש צריך שיהא לפניו כוס מלא, ע"ש. והרוצה לחוש לדברי הגאון הרוגצ'ובי, אין זו אלא מידת חסידות. (וראה בזה בדברי הבית הלוי עה"ת סוף ספר בראשית והחזו"א או"ח סי' כ"ט אות ג'. וראה להנצי"ב בשו"ת משיב דבר סי' מ"ז שהוכיח כשיטת החזו"א, ע"ש). וראה מה שנתבאר עוד בזה לעיל בפרק א' בבאורים לתשובה י"ג, ע"ש.
 
קראה לפי הסדר, אך לא לפי סדר המילים שכתובות לפניו, יצא?

כלומר, קרא את עשרת בני המן בנשימה אחת, בזריזות כנהוג .. ואת קריאת 'ואת' קרא בהעפת מבט שמאלה, בלי לשייך איזה 'ואת' צריך לקרוא עכשיו.
יצא או שנחשב לו הדבר לקריאה למפרע?
או שנאמר דלא גרע מקראה על פה שיצא ..
 
יל"ע בהגיע מאוחר ולא הספיק לשמוע הברכ'
ויש לפניו ב' מצבים:
א - לשמוע בלי ברכ' אבל בציבור
ב - לקרא ביחיד עם הברכות
וחשבתי להציע אופ' נוסף, דיברך ביחיד, וישלים בע"פ, דקיי"ל דאם קרא רובה מהכתב יצא, וצ"ע.
 
איך יתכן שאדם קרא את כל המגילה כמעט עד הסוף, וברגע האחרון התעטש, ואומרים לו: צריך אתה לקרוא את כל המגילה מהתחלה.
(יש דעה כזו בגמרא, אבל לא להלכה...).
כוונתך ששהה כדי לגמור מהיכן שנמצא עד סופה (ולא מתחילת המגילה עד סופה כהלכה)
 
ראשי תחתית