נידונים שהופיעו רק באחרונים ובפוסקי דורנו - זה אומר ׳דרשני׳

קול התור

חבר חדש
הצטרף
2/12/25
הודעות
89
הנה, מצאנו הרבה פעמים נידונים הלכתיים מאוד מדוקדקים או עם צדדים שונים ומשונים בספרות הפוסקים של הדורות האחרונים, למרות שהנידונים יכלו לעלות על שולחנם של מלכים, רבותינו הראשונים, ולא הזכירו מאומה מהם.
ולפעמים הפוסקים מתעוררים בזה, ויכול להיות עצם הדבר הזה סיבה לפסוק כפי הצד הפשוט ללא הסתבכות בעניין.

בואו נביא דוגמאות לכך, ובכך יועיל הדבר לגלות שהרבה דברים אינם צריכים עיון ודקדוק כ״כ גדול, אם לרבותינו הראשונים לא היה צורך לדקדק בדבר.

[וכמובן שאינני מדבר על דברים שלא היו בתקופת הראשונים כמו חשמל וכדו׳, וכמו כן על דברים שלא היו ניתנים להתברר בדיוק רב כמו היום, וכמו זמן הנץ החמה אימתי הוא. אלא בדברים מעשיים ממש שיכל להיות שאלה גם בזמנם.]
 
האם קטן שגדל בימי הספירה צריך להמשיך לספור בברכה או לא. (לשיטת הבה״ג.) וכפי שהסתפק המנ״ח (מצוה שו) והלאה.
אין אזכור בדברי הראשונים, ומשמע שלא היה צד לומר שלא יספור בברכה.
 
מה נחשב תפילה בציבור ? האם צריך להתחיל בדוקא עם הש״ץ ?
אין נראה שהיתה קפידא כזאת בתקופת הראשונים, וכל שמתפלל עם הציבור נחשב תפילה בציבור. (ואולי אפילו בזמן שהציבור עוסק בתפילות ותחנונים ייחשב כן.)
(ואלכסנדריה של מצרים תוכיח..)
 
האם קטן שגדל בימי הספירה צריך להמשיך לספור בברכה או לא. (לשיטת הבה״ג.) וכפי שהסתפק המנ״ח (מצוה שו) והלאה.
אין אזכור בדברי הראשונים, ומשמע שלא היה צד לומר שלא יספור בברכה.
מן הסתם בזמן הראשונים גם הרבה לא חששו כלל לבה''ג
בעיקר מזמן השו''ע והלאה התחילו לחשוש לבה''ג
 
נערך לאחרונה:
מה נחשב תפילה בציבור ? האם צריך להתחיל בדוקא עם הש״ץ ?
אין נראה שהיתה קפידא כזאת בתקופת הראשונים, וכל שמתפלל עם הציבור נחשב תפילה בציבור. (ואולי אפילו בזמן שהציבור עוסק בתפילות ותחנונים ייחשב כן.)
(ואלכסנדריה של מצרים תוכיח..)

בעייה זו קיימת בכל מחלוקות הש"ס (והפוסקים), מה עשו אתמול ?
ואני מדבר על המחלוקות של דבר יום ביומו וכדו'.
אלא ודאי, הכוונה שמותר לחכם לבוא ולערער מסברא על מה שכבר לפניו.
 
בראשונים מצוי שלא התייחסו בכתובים לכל היכ"ת, כיוון שנסדרו על הש"ס או שנכתבו כתשובות לשואלים, וכן הרמב"ם והטור סידרו משנתם שתהי' שווה לכל נפש ובלי אריכות דברים, והדברים ידועים לכל לומד ואין להביא ראיה ממה שלא נכתב.
 
וכמו זמן הנץ החמה אימתי הוא. אלא בדברים מעשיים ממש שיכל להיות שאלה גם בזמנם.]
לא הבנתי
הרמב''ם כתב בזה איזה משהו לא ברור (יש 4 גירסאות בזה)
הפשטות שהנץ זה הזריחה
כיון שלא היה שעון וכו', והרבה פעמים גם מעונן, בודאי שלא דייקו על הדקה והשנייה, ונץ מישורי ונראה עם ניכוי ובלי ניכוי, אלא הכל באומדן
את עלות השחר וצאת הכוכבים, פשוט שלא חישבו 13/72 דק', לפני/אחרי זריחה/שקיעה, אלא מתי שיוצא 3 כוכבים בינונים סבירים זה לילה, באומדן, ומתי שמתחיל להאיר היום זה עה''ש.
כנ''ל בשקיעה, בשאר זמני היום, ובשיעורי התורה, דייקו אבל לא על הגרם או הסנטימטר,
בדורות האחרונים יותר (לפני 200 שנה והלאה) באמת התחילו דיונים בנושאים הנ''ל כשהחלו לדייק יותר ויותר
ובאמת נראה שבזמן הראשונים והש''ס היו הרבה פחות כאבי ראש בהלכה ...
אולי מזה אפשר להקיש לשאר הדוגמאות
 
לא הבנתי
הרמב''ם כתב בזה איזה משהו לא ברור (יש 4 גירסאות בזה)
הפשטות שהנץ זה הזריחה
כיון שלא היה שעון וכו', והרבה פעמים גם מעונן, בודאי שלא דייקו על הדקה והשנייה, ונץ מישורי ונראה עם ניכוי ובלי ניכוי, אלא הכל באומדן
את עלות השחר וצאת הכוכבים, פשוט שלא חישבו 13/72 דק', לפני/אחרי זריחה/שקיעה, אלא מתי שיוצא 3 כוכבים בינונים סבירים זה לילה, באומדן, ומתי שמתחיל להאיר היום זה עה''ש.
כנ''ל בשקיעה, בשאר זמני היום, ובשיעורי התורה, דייקו אבל לא על הגרם או הסנטימטר,
במאת בדורות האחרונים יותר (לפני 200 שנה והלאה) באמת התחילו דיונים בנושאים הנ''ל כשהחלו לדייק יותר ויותר
ובאמת נראה שבזמן הראשונים והש''ס היו הרבה פחות כאבי ראש בהלכה ...
אולי מזה אפשר להקיש לשאר הדוגמאות
זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר לעניין הנץ שאין הוכחה משמה שהם לא דייקו. אבל משאר נושאים שיכלו בשופי לדון בדבר ולא דנו, זה אומר דרשני
 
בראשונים מצוי שלא התייחסו בכתובים לכל היכ"ת, כיוון שנסדרו על הש"ס או שנכתבו כתשובות לשואלים, וכן הרמב"ם והטור סידרו משנתם שתהי' שווה לכל נפש ובלי אריכות דברים, והדברים ידועים לכל לומד ואין להביא ראיה ממה שלא נכתב.
ישנם שו״ת לראשונים ג״כ, ולהרבה נושאים יכלו לשים מילה פה ושם בתוך הכתבים שלהם, כל א׳ לפי חיבורו
אין כאן עניין של אריכות דברים
יש עניין של התייחסות לפרטים קטנים טכניים שלא הפריעו להם
 
בעצם רוב הספקות שיש היום בהלכה זה בגלל שיטות שונות ומנהגים שנוצרו
כך שסביר שבזמן הראשונים, היו הרבה פחות שיטות, וכמות המנהגים וכדו' היתה הרבה פחות משמעותית, ובד''כ היה פוסק אחד או שניים של העיר או של הדור, והיו הולכים לפי הפשטות שיוצא מן הסוגיא ללא פילפולים מיותרים. על אף המעלות הגדולות שיש בדורנו, עדיין חסר לנו את הפשטות הזאת בהלכה ... היום כל נושא הוא בלגן אחד גדול וכבא ראש ... אבל זו דרכה של תורה.
נוכל לראות ג''כ הרמב''ם כותב בהקדמה לספר המצוות יש תשובה לכל שאלה, 'בעיון דק' כלשונו שם.
 
בעצם רוב הספקות שיש היום בהלכה זה בגלל שיטות שונות ומנהגים שנוצרו
כך שסביר שבזמן הראשונים, היו הרבה פחות שיטות, וכמות המנהגים וכדו' היתה הרבה פחות משמעותית, ובד''כ היה פוסק אחד או שניים של העיר או של הדור, והיו הולכים לפי הפשטות שיוצא מן הסוגיא ללא פילפולים מיותרים. על אף המעלות הגדולות שיש בדורנו, עדיין חסר לנו את הפשטות הזאת בהלכה ... היום כל נושא הוא בלגן אחד גדול וכבא ראש ... אבל זו דרכה של תורה.
נוכל לראות ג''כ הרמב''ם כותב בהקדמה שבמשנה תורה יש תשובה לכל שאלה, 'בעיון דק' כלשונו שם.

היכן ?

הוא כותב שאדם לומד תורה שבכתב תחילה ואח"כ לומד בזה וא"צ שום ספר אחר, אבל אין הכוונה שלא ישארו ספיקות וויכוחים, אלא לבסיס ההלכתית הראשוני שממנו הכל יוצא מספיק זה.
 
היכן ?

הוא כותב שאדם לומד תורה שבכתב תחילה ואח"כ לומד בזה וא"צ שום ספר אחר, אבל אין הכוונה שלא ישארו ספיקות וויכוחים, אלא לבסיס ההלכתית הראשוני שממנו הכל יוצא מספיק זה.
בהקדמה לספר המצוות, מחילה
 
יש להוסיף:
אם לפני כ300 שנה התחילו לדון בזה והפוסקים העתיקו את זה דור אחר דור זה כבר לא טענה.
זה שיש מחלוקת מה הכונה שלו זה משהו אחר.

יש הרבה דברים שיש לדון מדוע הפוסקים לא כתבו בהם.

למשל. אין אף פוסק עד הדור האחרון שדן מתי זמן הדלקת נר חנוכה במוצ"ש. האם יש תחלת זמן וסוף זמן. בערב שבת כולם דנו. במוצ"ש אף אחד [מלבד מעשה רב של הגר"א, שגם שם אין הדברים ברורים כ"כ מתי מתחיל ונגמר הזמן] לא דן. מה אתה יכול ללמוד מזה? כלום, מלבד זה שלא דנו.

למשל, בכל שנה יש עשרות בריתות בימי ספירת העומר. הפוסקים האחרונים כתבו להקל בזה.
יש כאלה שדנו, שאם השו"ע דן על ל"ג שחל בע"ש שזה יותר נדיר, ולא דן על ברית שזה יותר תדיר - זה אומר שלא ס"ל היתר זה. ואעפ"כ הפוסקים התירו.

כלומר א"א ללמוד מכל סתימת פוסקים לאסור או להתיר איזה ענין.

אני מסכים שיש פעמים שמשתמשים בזה, אבל זה כבר בכלל שיקול הדעת של המורה מתי להשתמש בזה ומתי לא.
 
עוד:

שאלה זו לא מתחילה כלל.

עד השו"ע לא היה אדם מעולם [מלבד תה"ד] שחשש לבה"ג. כולם חלקו עליו וכך פשט המנהג בכל המקומות, ולכן ודאי שקטן שהגדיל היה מברך [גם לא חששו לרב יהודאי ולרב סעדיה שמי שלא ספר ביום הראשון לא מברך.

כל הנידון מתחיל מזמן השו"ע שחשש לתה"ד.

השו"ע עצמו לא כותב כל מיני נידונים חדשים מעצמו אלא מה שמוצא בספרים, והדברים פשוטים וידועים, א"צ להרחיב בזה.

בעל פרי הארץ, דן בענין והוא היה לפני כ300 שנה, כך שכל הנידון הוא 'בסה"כ' 150 שנה שלא דנו בזה.

זה כלום ביחס לדברים אחרים.

אלא שנוצר ויכוח לאחר מכן מה התכוין פרי הארץ, האם במי שספר כל יום או במי שלא ספר, אבל א"א לומר כלל שלא דנו בזה הפוסקים.
 
אם כבר להיכנס בנושא הזה
ספר ׳פרי הארץ׳ הוא ספר ׳נידח׳ ביחס לספרות הקלאסית המקובלת. בנו״כ אף אחד לא דן בזה. (מלבד הברכ״י שהביא אותו)
כאשר מדובר בנידון שלא יצא מאפס, שהרי כגון דא אמרו לעניין פסח שני ועוד. ואם כן לא היה רחוק לאף אחד לחשוב על מקרה כה״ג בספיה״ע. ואפשר לחפש אבל אני בטוח שלא מעט מן הראשונים וגדולי האחרונים נולד להם ילד מט״ז ניסן עד ו׳ סיון. ולא העלו שאלה זו על הכתב
 
יש גם לאידך גיסא נידונים שנעלמו באחרונים
לדוגמא כל האריכות בראשונים לגבי למי שייך הקדיש ודיני קדימה בקדיש שמשמע שבזמנם רק אחד אמר קדיש
 
יש גם לאידך גיסא נידונים שנעלמו באחרונים
לדוגמא כל האריכות בראשונים לגבי למי שייך הקדיש ודיני קדימה בקדיש שמשמע שבזמנם רק אחד אמר קדיש
בספרות השו״ת של גדולי אשכנז ישנה אריכות בזה, ועי׳ גם בביאור הלכה בסוף הלכות תפילה
 
האם קטן שגדל בימי הספירה צריך להמשיך לספור בברכה או לא. (לשיטת הבה״ג.) וכפי שהסתפק המנ״ח (מצוה שו) והלאה.
אין אזכור בדברי הראשונים, ומשמע שלא היה צד לומר שלא יספור בברכה.
אגב המנח"ח לא מסתפק אם לברך
עיין בפנים.
 
ראשי תחתית