ענייני בני נח

[מחשבות טובות]

אני הקטן כמחבר ספר (לפני 15 שנה) 'תולדות נח' - דיני שבע מצוות בני נח והמסתעף, מקבל הרבה שאלות בעניינים אלו, חלקם בפלפולא דאורייתא אך הרבה מהם למעשה ובפרט מרחבי העולם.
לפעמים אני אומר, אולי אשאל עוד ת"חים, ותשועה ברוב יועץ.
על כן אציגה נא כאן דברים שנשאלתי לאחרונה ממש, ואם יהיו עוד אזי אעלה בלי נדר.
הציבור מוזמן להשיב כפי השגתו, ואפשר גם לשאול כאן.

 

[מחשבות טובות]

נשאלתי בזה הלשון (מידיד ב"נ ממדינת איטליה, שכתב זאת בלשון אנונימית):

אני בן נח. אני יודע שבני נח אינם מחויבים לשמור על נדר, אך מכל מקום, מאחר שקיום מילה הוא התנהגות הגיונית וישרה – הם כן מחויבים לכך.
לאור זאת, אם אדם מבטיח לאחר שלא ישמור ממנו שום דבר בסוד, האם יש לכך תוקף גם למפרע?
כלומר, האם עליו לגלות גם דברים שהסתיר ממנו לפני מתן ה“הבטחה”, או שההתחייבות חלה רק על כל מה שיעשה או יאמר מכאן ולהבא?
וכן, אם למשל הוא החביא דבר מה במקום שלא היה נגיש לפני ההבטחה, ולאחר מכן הוא כבר אינו מסתיר זאת באופן פעיל אלא פשוט משאיר זאת שם מבלי לגלות – האם הוא עובר בכך על ההבטחה?

 

[מחשבות טובות]

עוד נשאלתי (מתורגם):

כבוד הרב,
אני בן נח.
ברצוני לשאל את השאלה הבאה:

כאשר יש מחלוקת בין רבנים בנוגע להלכת בני נח, האם בני נח צריכים ללכת לפי דעת המחמירה או לפי דעת המקילה? האם יש עיקרון כללי? אם אדם הולך לפי דעת המקילה והמחמירה צודקת, האם הוא נענש או שהשם סולח לו?

 

[אד יעלה]

נשאלתי בזה הלשון (מידיד ב"נ ממדינת איטליה, שכתב זאת בלשון אנונימית):

אני בן נח. אני יודע שבני נח אינם מחויבים לשמור על נדר, אך מכל מקום, מאחר שקיום מילה הוא התנהגות הגיונית וישרה – הם כן מחויבים לכך.
לאור זאת, אם אדם מבטיח לאחר שלא ישמור ממנו שום דבר בסוד, האם יש לכך תוקף גם למפרע?
כלומר, האם עליו לגלות גם דברים שהסתיר ממנו לפני מתן ה“הבטחה”, או שההתחייבות חלה רק על כל מה שיעשה או יאמר מכאן ולהבא?
וכן, אם למשל הוא החביא דבר מה במקום שלא היה נגיש לפני ההבטחה, ולאחר מכן הוא כבר אינו מסתיר זאת באופן פעיל אלא פשוט משאיר זאת שם מבלי לגלות – האם הוא עובר בכך על ההבטחה?

מה ענין נדר לכאן
נדר זה שהוא אוסר את החפצא עליו
כאן זה ענין של אמת ושקר.

 

[אד יעלה]

עוד נשאלתי (מתורגם):

כבוד הרב,
אני בן נח.
ברצוני לשאל את השאלה הבאה:

כאשר יש מחלוקת בין רבנים בנוגע להלכת בני נח, האם בני נח צריכים ללכת לפי דעת המחמירה או לפי דעת המקילה? האם יש עיקרון כללי? אם אדם הולך לפי דעת המקילה והמחמירה צודקת, האם הוא נענש או שהשם סולח לו?

כמדומני שהעובר על אחת משבע מצוות חייב מיתה ולכאו' הוי יותר חמור מספק דאוריתא דידן.ויש לדחות.

 

[ממדבר מתנה]

אם אדם הולך לפי דעת המקילה והמחמירה צודקת, האם הוא נענש או שהשם סולח לו?

גם אני הקטן נשאלתי בדיוק שאלה זו לפני מס' ימים במהלך שיעור בהלכה.
ואין ולאו ורפיא בידי.
ואח"כ חשבתי לחלק, שאם הקל ע"פ הוראת רבותיו, נראה שלא שייך שיענש על כך, דמאי הוי ליה למעבד. (ועיין מג"א שי"ח סק"ג. ויש לחלק)
אך מי שהגיע למידה זו שלמד הדברים מעצמו כדבעי, ויצא לו להלכה כדעת המקילים, אפשר שדינו כדין האומר מותר.
ולפ"ז יש לחלק בין ישראל לבין בן נח. וצ"ע.

 

[איש ההשקפה]

עוד נשאלתי (מתורגם):

כבוד הרב,
אני בן נח.
ברצוני לשאל את השאלה הבאה:

כאשר יש מחלוקת בין רבנים בנוגע להלכת בני נח, האם בני נח צריכים ללכת לפי דעת המחמירה או לפי דעת המקילה? האם יש עיקרון כללי? אם אדם הולך לפי דעת המקילה והמחמירה צודקת, האם הוא נענש או שהשם סולח לו?

חידוש שנכרים יודעים את מי לשאול, [וכנראה שהמח' פקע שמי' עד כד"כ. או שיש לו אתר טלביז' שאיננו יודעי' עדיין]
למעשה נלע"ד למאי דכ' הפמ"ג בהק' לאו"ח ס' הנהגת השו' או' מו, דספק איסור מותר לב"נ,
וגם למאי דכ' כמה אח' ז"ל דספק דאו' לקולא בב"נ וכמש"כ במלא הרועים ע' ב"נ אות כב, ועוד רבים, דיש להקל בנ"ד.
ויש עוד להאריך

 

[מחשבות טובות]

נשאלתי בזה הלשון (מידיד ב"נ ממדינת איטליה, שכתב זאת בלשון אנונימית):

אני בן נח. אני יודע שבני נח אינם מחויבים לשמור על נדר, אך מכל מקום, מאחר שקיום מילה הוא התנהגות הגיונית וישרה – הם כן מחויבים לכך.
לאור זאת, אם אדם מבטיח לאחר שלא ישמור ממנו שום דבר בסוד, האם יש לכך תוקף גם למפרע?
כלומר, האם עליו לגלות גם דברים שהסתיר ממנו לפני מתן ה“הבטחה”, או שההתחייבות חלה רק על כל מה שיעשה או יאמר מכאן ולהבא?
וכן, אם למשל הוא החביא דבר מה במקום שלא היה נגיש לפני ההבטחה, ולאחר מכן הוא כבר אינו מסתיר זאת באופן פעיל אלא פשוט משאיר זאת שם מבלי לגלות – האם הוא עובר בכך על ההבטחה?

כך השיבותיו (דו"ק שלא צירפתי מקורות ופלפולים, יען איכא דררא דאיסורא ללמד תורה לגוי ואכמ"ל):

ראשית אביע התפעלותי משני דברים שראיתי אצלך.​

​

הראשון, הוא מה שיצאת מתוך נקודת הנחה נכונה ועמוקה, שיש הבדל בין קיום נדר שאדם הבטיח לעצמו, לבין התחייבות שמסר לחבירו שזה דבר שההיגיון מחייב לשמור.​

והשני, עצם הכנות והנאמנות שלך לחברך, וביקוש האמת המפעפע בקרבך.​

​

ועתה אשיב על שאלתך.​

​

ובכן, "שאלת חכם – חצי תשובה", מכיון שכבר הובן שכל יסוד החיוב לקיים הבטחה הוא מצד ההיגיון האנושי, נראה שיש לנו לדון ולהכריע בשאלה זו על פי עיקרון זה. ולכן מסתבר שכאשר מישהו מתחייב שלא לשמור סוד, אין כוונתו שכעת הוא מחויב לשבת ולזכור את מה שהיו ספון וטמון במוחו וליבו מיום הולדתו ולהתחיל לשפוך הכל בפני חבירו, אלא הכוונה שמעתה ואילך הוא לא יחביא מאיתו סודות. ואמנם אם ההבטחה הייתה בעקבות איזה נושא שהתעורר ביניהם, מסתבר שבנושא זה גם מה שהיה לפני כן צריך הוא לחשוף בפני חבירו, כיון שזה כמו משהו שכעת קורה שהרי על זה נסובה ההתחייבות.​

ולגבי הדוגמא של החבאת דבר שהפך להיות נגיש, צריך לשמוע היטב את המקרה, ולחשוב על אדם המתחייב שלא לשמור סוד, מה דעתו על מקרה כזה, וזה יהיה לנו תמרור דרך לטוב ולמוטב.​

​

בהוקרה והערכה,​

א"ב.​

 

[מחשבות טובות]

מה ענין נדר לכאן
נדר זה שהוא אוסר את החפצא עליו
כאן זה ענין של אמת ושקר.

מבלי להיכנס להגדרות העמוקות של מסכת נדרים, הכוונה לדבר התחייבות שבינו לבין עצמו או לבין קונו, שדן בזה המשל"מ בסוף הלכות מלכים, ושם התבאר שהגם שאינם בחיוב נדרים ושבועות, מ"מ בהתחייבות לחבירו מתחייב לקיים וכדמצינו שבועה באבימלך ושאר אישי התנ"ך אף קודם מתן תורה.

 

[מחשבות טובות]

גם אני הקטן נשאלתי בדיוק שאלה זו לפני מס' ימים במהלך שיעור בהלכה.
ואין ולאו ורפיא בידי.
ואח"כ חשבתי לחלק, שאם הקל ע"פ הוראת רבותיו, נראה שלא שייך שיענש על כך, דמאי הוי ליה למעבד. (ועיין מג"א שי"ח סק"ג. ויש לחלק)
אך מי שהגיע למידה זו שלמד הדברים מעצמו כדבעי, ויצא לו להלכה כדעת המקילים, אפשר שדינו כדין האומר מותר.
ולפ"ז יש לחלק בין ישראל לבין בן נח. וצ"ע.

'דברים נכונים' בכללותם.
אני הקטן יש לי אריכות דברים בזה (בכתב ובע"פ, וראשית הענין ראה בתולדות נח עמ' נה כמדומני בענין 'ספק בבני נח' כמה מהלכים ודרכים שפילסתי בסיעתא דשמיא), ולא שאלתי כאן משום שאין לי בית יד, אלא משום שזה נושא גדול מאוד, וחשוב לשמוע כל צד ואפשרות כדי להגיע להכרעה נכונה.

 

[מחשבות טובות]

חידוש שנכרים יודעים את מי לשאול,

לא אלמן ישראל, וכיוצא בזה חכמה בגויים תאמין לידע כי תורה בישראל תאמין

[וכנראה שהמח' פקע שמי' עד כד"כ.

אכי"ר

או שיש לו אתר טלביז' (איטליז ?) שאיננו יודעי' עדיין]

חלילה וחס, נא יתנצל במהרה, כדרכו של איש ההשקפה.

למעשה נלע"ד למאי דכ' הפמ"ג בהק' לאו"ח ס' הנהגת השו' או' מו, דספק איסור מותר לב"נ,
וגם למאי דכ' כמה אח' ז"ל דספק דאו' לקולא בב"נ וכמש"כ במלא הרועים ע' ב"נ אות כב, ועוד רבים, דיש להקל בנ"ד.
ויש עוד להאריך

אכן ראה אריכות בתולדות נח פרק א, ואם אחרי כל מה שכתוב שם יש להוד מעלתו מה להוסיף, אשמח מאוד לשמוע.

 

[מחשבות טובות]

יש לו אתר טלביז' שאיננו יודעי' עדיין

כעת בינותי שאין כוונת מעלתו שאני מחזיק האי מכשירא המכונה בפי א"י 'טמבטלוויזיה' אלא שיש באיזהו מקומן דרך האתרים אספקלריה המאירה לכל בני הגולה עמי ארצות וגויי העממים.
ואמנם יש תכנון לזה בכמה מישורים ויפה שתיקה, אך עכ"פ בינתיים איכא באתר 'משיב כהלכה' מדור של תשובותי אשר חלקם הם כתשובות לשאלות שנשאלו מפי בני נח, עיי"ש ותרו"צ.

 

[איש ההשקפה]

אכן ראה אריכות בתולדות נח פרק א, ואם אחרי כל מה שכתוב שם יש להוד מעלתו מה להוסיף, אשמח מאוד לשמוע.

לי אין מה להוסיף על כזה חיבור ענק.
חשבתי שלהרהמ"ח יש מה להוס',
מתברר שלא?

 

[אד יעלה]

מבלי להיכנס להגדרות העמוקות של מסכת נדרים, הכוונה לדבר התחייבות שבינו לבין עצמו או לבין קונו, שדן בזה המשל"מ בסוף הלכות מלכים, ושם התבאר שהגם שאינם בחיוב נדרים ושבועות, מ"מ בהתחייבות לחבירו מתחייב לקיים וכדמצינו שבועה באבימלך ושאר אישי התנ"ך אף קודם מתן תורה.

בהתחיבות בינו לבין חבירו וכי עובר גם על איסור נדר?