וארא ק"ו (פירכא) מצפרדעים

[ממדבר מתנה]

איתא בפסחים (נג ע"ב): דרש תודוס איש רומי, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש, נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהו ובאו ועלו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך וכו' אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה. ע"כ.

ופרש"י, מה ראו. שלא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם. ועיין מה שהקשו עליו בתוס'.

ובמהרש"א כתב ליישב שיטת רש"י, דתודוס איש רומי ס"ל כר' ישמעאל (סנהדרין עד ע"א), דגם על איסור עבודה זרה נא' וחי בהם, ואינו מצוה להיהרג ולא לעבור אלא בפרהסיא, והכא מעשה דחמ"ו לא היה בפרהסיא.

וסיים המהרש"א: ומיהו האי ק"ו פריכא הוא, דהצפרדעים גם שלא היו מצווין על קידוש השם מ"מ קדשו השם כיון דלא נצטוו על וחי בהם וגו', אבל חנניה וחביריו גם שהיו מצווין על קדוש השם בפרהסיא, מכל מקום הכא בצנעא דלא היו מצווין על קידוש השם לא הוה להן למסור עצמן כיון דנצטוו על וחי בהן. וכה"ג מצינו דילפינן ק"ו אע"ג דפריכא הוא דמכניסין הפירכא בק"ו. עכ"ל. ולא ביאר כוונתו, האיך נבליע הפירכא בק"ו.

ונראה שר"ל שכך הוא הק"ו, ומה צפרדעים שאף שאינם מצווים על וחי בהם, בכל זאת אינם מצווים על קידוש השם. ואפ"ה קדשו שם שמים.
אנו שמצווים על וחי בהם, ואע"פ כן מצווים על קידוש השם (בפרהסיא), לא כ"ש שנקדש שם שמים גם במקום שאנו פטורים.

אלא שלכאורה יש לדחות, דפירכא זו אינה מסברא אלא מדין הכתוב בתורה, וכבר כתבו התוס' בקידושין (דף ה' ע"א ד"ה שכן) שרק פירכא שהיא מסברא שייך להבליע בק"ו, אבל בפירכא הכתובה בתורה לא שייך להבליע בק"ו, דלעולם יש לנו לומר שהיא הגורמת. וצ"י.