צו קושיא: היאך יתכן 'חסרון כיס' דכהן

[התורה]

בפרשתן (ו', ב'): "צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה וגו'"
ופרש"י:
אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, ע"כ.
וצ"ב איזה 'חסרון כיס' יש לכהן שצריך לזרזו,
הלא עולת התמיד באה מתרומת הלשכה ?

 

[התורה]

הראוני זה עתה:

אין צו אלא לשון זירוז - מנחת אשר

"צו את אהרן אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס" (רש"י ו' ב'). וכבר נתקשו חכמי לב ונלאו למצוא פתח, הלא הכהנים הם שנצטוו בציווי זה, והם אשר זירזם הכתוב, אך חסרון הכיס, של מביאי הקרבנות הוא ולא של הכהנים, ומה ענין חסרון […]

minchasasher.com

 

[התורה]

אולי י"ל, דקא אזיל אחסרון כיס דעור, כיון שאין הכהנים נהנים מן העולה אלא מעור העולה, והיא גם היא אינה נלקחת אלא לכהן המקריב אותה, משו"ה נקרא 'חסרון כיס', וי"ל

 

[אלישמע]

בפרשתן (ו', ב'): "צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה וגו'"
ופרש"י:
אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, ע"כ.
וצ"ב איזה 'חסרון כיס' יש לכהן שצריך לזרזו,
הלא עולת התמיד באה מתרומת הלשכה ?

חסרון כיס נראה לי שזה ע"ד ההשאלה,
יש כאן שעת עבודה ללא שום תמורה.
הכהן שוחט, בודק, מפשיט, מפרק, סוחב, מקטיר,
ולא מקבל כלום.

 

[צורבא מרבנן]

חסרון כיס נראה לי שזה ע"ד ההשאלה,
יש כאן שעת עבודה ללא שום תמורה.
הכהן שוחט, בודק, מפשיט, מפרק, סוחב, מקטיר,
ולא מקבל כלום.

יש מתנות כהונה אבל לא בהכרח שהם על העבודה

 

[אלישמע]

יש מתנות כהונה אבל לא בהכרח שהם על העבודה

מתנות כהונה בעולה ?

 

[צורבא מרבנן]

עור העולה

 

[חיכו ממתקים]

בפרשתן (ו', ב'): "צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה וגו'"
ופרש"י:
אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, ע"כ.
וצ"ב איזה 'חסרון כיס' יש לכהן שצריך לזרזו,
הלא עולת התמיד באה מתרומת הלשכה ?

שמעתי וורט בשם האמרי אמת שגוף האדם שעובר עבירה יש כיסוי
שפתיים לפה, אצבע לאוזן, עפעפיים לעיניים.
אבל יש דבר אחד שאין לו כיסוי והוא הרהור הלב ועולה מכפרת על הרהור הלב שמחוסר בכיסוי
וזהו החסרון כיס ושיזדרז הכהן לכפר ע"כ

 

[אלישמע]

שמעתי וורט בשם האמרי אמת שגוף האדם שעובר עבירה יש כיסוי
שפתיים לפה, אצבע לאוזן, עפעפיים לעיניים.
אבל יש דבר אחד שאין לו כיסוי והוא הרהור הלב ועולה מכפרת על הרהור הלב שמחוסר בכיסוי
וזהו החסרון כיס ושיזדרז הכהן לכפר ע"כ

וע"ז אמרו "וחסרון כיס קשה מכולם".

 

[התורה]

זאת תורת העולה עד כה:




על הקושיא בענין חסרון כיס בכהנים:

באור החיים הביא בזה כמה פרושים (ו' ראשונים):



א. חסרון כיס היינו רבוי הצער וברא"ם מפורש יותר דהכוונה שצריך יקידת האש כל הלילה עם לבישת הבגדים והשפתן שהוא צער גדול

ב. שהיה צריך להקריב אבריו כל הלילה ובטל ע"י ממלאכתו. וכ"כ המהר"ל בגור אריה

ג. חסרון כיס דישראל והרמב"ן מיאן לפרש כך.

ד. חסרון כיס דכהן שאינו יכול להקריב קורבנות אחרים שיש לו בהם מתנות. וכ"כ בצידה לדרך.

ה. חסרון כיס היינו העצים הרבים שצריכים כדי לשרוף כל אברי העולה.

ו. שאינו יכול להקריב קורבנו קודם עולת התמיד (דהכא איירי בקרבן התמיד).

ז. הט"ז בדברי דוד כתב שיטעצלו מלהקריב כי בשאר הקרבנות יקריבו בזריזות שמא יקדימנו אחר (וכתב שזה נראה לו יותר מהפרושים שכתבו המפרשים)

ח. הרע"ב בעמר נקא כתב דהחסרון כיס הוא מפני תמידותו בכל יום (דאיירי הכא בקרבן תמיד)

ט. החזקוני פירש דאם לא עשה הענין כמשפט איכא חסרון כיס להביא אחר, והיינו כדין כהן המפגל בקדשים והר"ש משאנץ כתב על זה פירוש זה ואינו נראה.

ומוסיף הכלי יקר דכיון דיהא בצער על חסרון כיסו אף בקרבן השני לא יהא ליבו נתון כ"כ להקרבת הקרבן מחמת צערו ויעבור על הרהורי עבירה ולא יכפר על הרהורי עבירה שהעולה באה לכפר על הרהורי עבירה.

י. הכלי יקר מבאר דאזיל על כל הקורבנות ובא לומר שילמדו תורת הקרבנות בחינם ללא תמורה.

יא. עוד כתב הכלי יקר שיעבדו בעבודת הקרבנות ולא יאבדו דעתם מחמת היותם ענין ומחוסרים כסף.

יב. מה שכתב האור החיים חסרון כיס בעצים כ"כ הר"ש משאץ על התו"כ ועי' בהג' מברי"ד שהאריך האם חסרון כיס דעצים חשוב חסרון מועט או חסרון רב.

יג. אולי י"ל, דקא אזיל אחסרון כיס דעור, כיון שאין הכהנים נהנים מן העולה אלא מעור העולה, והיא גם היא אינה נלקחת אלא לכהן המקריב אותה, משו"ה נקרא 'חסרון כיס', וי"ל.

יד. בספר "והגדת" מהגר"י גלינסקי זללה"ה ביאר, שהרי הכהנים אינם אוכלים מן העולה ואם כן הרי זה אצלם כחסרון כיס וצריך לזרז לזה, יעויין שם שהאריך בזה כיד ה' הטובה עליו,

טו. בשם האמרי אמת שגוף האדם שעובר עבירה יש כיסוי שפתיים לפה, אצבע לאוזן, עפעפיים לעיניים. אבל יש דבר אחד שאין לו כיסוי והוא הרהור הלב ועולה מכפרת על הרהור הלב שמחוסר בכיסוי וזהו החסרון כיס ושיזדרז הכהן לכפר ע"כ. וע"ז אמרו "וחסרון כיס קשה מכולם".

 

[נאמן בית]

מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצוק"ל בספרו חומש 'בית נאמן' חלק חמישי פירש: רש"י ד"ה צו את אהרן ובו' ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס עכ"ל. הרב לבוש האורה פירש שרש"י בא ליישב מדוע למעלה בר"פ ויקרא איירי נמי בקרבן עולה ולא כתיב התם צו. אלא דלעיל איירי באדם שמתנדב מנדבת לבו להביא קרבן עולה ולא שייך לשון זירוז, אבל הבא דמיירי בתקרובת העולה שנשרפת כליל והעור לכהנים ואין לבעלים בה שום הנאה, בא הכתוב וזירז את הכהנים שלא יתעצלו בה ושיזדרזו להקריבה וכו. ע"ש. וק"ק שהפסוק כאן מדבר בעולת תמיד ולא בעולת נדבה, כמ"ש פסוק ה' וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים, ואין לה בעלים כלל. וגם מה שכתב בשפתי חכמים שאין לכהן בה כלום זולתי עורה, וטרחתה מרובה והנאתה מועטת, ולכן באה התורה וזרזה את הכהן להקריבה. ע"ש. קשה, דלא יכון בזה לשון חסרון כיס רק מניעת ריוח. ועוד אמאי לא אשמעינן זה לעיל בר"פ ויקרא בדין עולת נדבה. ולענ"ד נראה פירושו, שעד עכשיו דיבר הכתוב בחטאת ושלמים ומנחה שיש בהם אכילה לבנ"א ולא נראה כחסרון כיס, וגם עולת נדבה שבאה לרצון בית לעתים רחוקות ומקרה חד פעמי אינה נראית כחסרון כיס אבל עולת תמיד שבכל יום בקר וערב, נראית כבזבוז ממון בחנם ח"ו, ולזה הוצרך לצוות ולזרז. וזו הסיבה שבפרשת הנרות כתיב נמי צו את בני ישראל (לקמן כ"ד, ב') כי יש בהם חסרון כיס, שמן זך כתית להעלות נר תמיד, ולדעת הרמב"ם גם ביום. וכן בפרשת פינחס (במדבר כ"ח, ב'-ג') צו את בני ישראל וגו' עולת תמיד, ומוספי שבתות וחגים.​