באנר תרומה

ויקרא קושיא: מדוע אין קרבן מן הדגים ?

  • יוזם האשכול יוזם האשכול התורה
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
באנר

התורה

חבר חדש
הצטרף
1/11/25
הודעות
179
בפרשתן (א', י"ד): "וְאִ֧ם מִן־הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קָרְבָּנ֖וֹ לַֽה' וְהִקְרִ֣יב מִן־הַתֹּרִ֗ים א֛וֹ מִן־בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת־"קָרְבָּנֽוֹ".
הנה מכל הבעלי חיים, ומן העופות, ואף מן הצומח, הביאו קרבנות [שתי הלחם, קרבן העומר, יין לנסכים, ועוד],
וצ"ב מדוע לא מצינו קרבן מן הדגים כלל ?
 
יש בזה במדרש תנחומא פרשת ויקרא
ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים שנאמר אם מן העוף עולה קרבנו אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן, אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן וחיין
 
יש בזה במדרש תנחומא פרשת ויקרא
ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים שנאמר אם מן העוף עולה קרבנו אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן, אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן וחיין
נפלא ביותר, מעניין אם אף כיום רק כך הם נוצרים
 
זאת תורת העולה לי עד כה:
א. ראשית, עמדו בזה במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא:

ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים שנאמר אם מן העוף עולה קרבנו אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם מכפרים על האדם, אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן וחיין. ופירושו לכאורה, היינו כד' הרמב"ן בפ"ט, דתכלית הקרבן שידמה האדם - בעל הקרבן, כאילו את עצמו הוא מקריב.

וצ"ע הלא העופות ג"כ יוצאים מביצים? אולי עופות שאני שהעוף דוגר ונחשב כיצא ממנו אבל דגים מן הסתם אין דגירה. כמו"כ ילה"ק שהרי יש מנחות שאינם בע"ח כלל, ומ"ש דגים. אכן, בבכורות (ז.): דג טמא - משריץ, דג טהור - מטיל ביצים. וברש"י: דג טמא משריץ - בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה. דג טהור מטיל ביצים - ויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות. ברש"ש שם העיר ע"ד רש"י, שהמציאות היא שהדגים אינם דוגרים על ביציהם אלא השמש מחממתן.

ב. אולי מפני הזוהמא, כמו שלא כותבים תפילין על עור של דג (כמבואר בשבת קח.). ובר"ן על אתר: והנכון כשבא נחש על חוה הטיל זוהמא עלי' ועל כל בריות שבעולם ישראל שעמדו על הר סיני נפסקה זוהמא מהם ומן הבריות שהיו שם חוץ מדגים שלא היו שם ולהכי אצטריכי לאליהו להודיענו אי פסקה או לא.

ג. בספר ליקוטי "אנשי שם" כתב טעם, דכתבו המקובלים כי רוב נפשות הרשעים מגולגלים הם בבהמה חיה ועופות, אולם נפשות הצדיקים שפעמים חטאו חטא קל, ואינם צריכים תיקון גדול, לכן אינם מגולגלים בבהמות וחיות שצריכים צער השחיטה, אלא מגולגלים הם בדגים שאינם צריכים שחיטה וכפי שכתב בזוהר הקדוש (פרשת שמיני). על פי הנאמר יובן מדוע אין מביאים קרבן מדגים. וכבר ראיתי כן ברקאנטי פר' נח.

ובעיקר זה, בזבחים קיג: מבואר דלא נענשו, ובסנהדרין קח. אמרו דנענשו על בין אדם לחבירו, ובעיקר זה יעוי' בצדקת הצדיק להגר"צ הכהן (סי' צ"ז). ובפשוטו הוא אף מתלי תלי שלא חטאו בחטא אדה"ר. ולכף אף אי"צ שום תיקון כחלב, דם, שחיטה, וכו'. ויעו"ע בב"ח תקצ"ז, ובמחז"ב תקפ"ג-ג, דמטעם זה שלא חטאו יאכלם בשב"ק.

ד. הנה קודם המבול היה אסור בבשר וכו' וזה הותר אחר המבול ואחד הטעמים משום דנח טרח ויגע וכו', ועוד טעם שגרם באמצעות קרבנו שנתרצה ה' ונשבע שלא יכרת כל בשר וגו' לזה התיר לו ה' לאכול מפרי דרכו, ומשא"כ דגים שלא טרח בהם ולא נמסרו לו וכו' וגם מעיקרא לא היו בעונש המבול.

ה. דגים מקום חיותם במים והניתוק שלהם מהמים הוא מיתתם. הקרבנות מהחי באים לכפר בשפיכת דם הנפש על המזבח, זה לא שייך בדגים.

ו. בבעלי חיים עניין הקרבן שבהם הוא לשחוט אותם לפני השם. מה שלא שייך כ״כ בדגים.

ז. ה'אמרי שמאי' כתב לבאר, דגים פסולים לקרבן משום טבעם הרע. שכל הגדול מחבירו בולע את חבירו (עבודה זרה ד.) ואילו בטבע העופות אמרינן (בבא קמא צג.) 'לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח' וכן איתא במדרש (ויקרא רבה פרשה כז. ה) בקרבנות אמר הקב"ה שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים, הה"ד 'שור או כשב או עז כי יולד' להלן נ"ב כ"ז).

ח. מפני מה נבחרו אלו לקרב כדי שלא להטריח על ישראל, וכן הוא אומר (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, אין הקב״ה בא בטרחות על ישראל. ואומר (מיכה ו׳:ג׳) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי וכו׳. ד״א ומה הלאיתיך ענה בי אמר ר׳ יהודה בר׳ סימון אמר הקב״ה עשר בהמות טהורות מסרתי לכם, שלש ברשותך ושבע אין ברשותך, אלו שהן ברשותך שור שה כבשים ושה עזים, אלו שאינן ברשותך איל צבי ויחמור וכ׳ לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות כדי שתביא לי קרבן מאלו שאינן ברשותך אלא מאלו שהן ברשותך ומן הגידל על האיבוס שלך לכך נאמר מן הבקר ומן הצאן. (מדרש הגדול).

ט. ברמב"ן בתחילת פרשתינו כתב: אבל לפי דברי הרמב"ם י"ל שלא היו מקריבים דגים כי לא היה מצוי רק בים ולא ביבשה ולזה לא נתנה תורה רק דברים שדרך היה להקריב בזמנם ויש לדחות, ע"כ.

יש להוסיף בדבריו: ויש לומר שהתורה לא רצתה להטריחנו להביא מן הים. ובפרט שאנשים ירצו להביא דגים גדולים ויסתכנו והתורה אמרה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם וחי בהם ולא שימות בהם. ואם יביאו קטנים אין כבוד ה'.
 
וצ"ע הלא העופות ג"כ יוצאים מביצים? אולי עופות שאני שהעוף דוגר ונחשב כיצא ממנו אבל דגים מן הסתם אין דגירה. כמו"כ ילה"ק שהרי יש מנחות שאינם בע"ח כלל, ומ"ש דגים. אכן, בבכורות (ז.): דג טמא - משריץ, דג טהור - מטיל ביצים. וברש"י: דג טמא משריץ - בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה. דג טהור מטיל ביצים - ויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות. ברש"ש שם העיר ע"ד רש"י, שהמציאות היא שהדגים אינם דוגרים על ביציהם אלא השמש מחממתן.
לפי מחקרים צורת הרביה ברוב המוחלט של הדגים ההתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.
ישנם גם מינים שרק הזכר מפרה אותם.
איך שלא יהיה זה שונה מעופות שההפריה מעשית כבר בגוף הנקבה, ובאמת כחיום מצוי שיש מדגרות והם כביכול מחליפות את הדגירה של האם וזה הוכחה לכך שכבר קיים קיום של עובר בביצה עצמה כבר שבבטן הנקבה וזה אין בדגים.
ולכן במציאות אין דימוי בין דגים לעופות ומה שהבאת מרש"י בבכורות אכן צע"ג, ובלא"ה אפילו אם זה באמת כך עדיין יש שינוי בין העופות לדגים כמו שיתבאר
 
יש בזה במדרש תנחומא פרשת ויקרא
ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים שנאמר אם מן העוף עולה קרבנו אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן, אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן וחיין

והעוף אינו ביצים ?
 
את זה ראיתי,
השאלה אם לזה התכוונו חז"ל, כי לא משמע כך מלשונם.
אדרבא כך משמע מלשון המדרש 'אבל הדגים ביצים הן ויוצאים מהם והן חיים'
דו"ק בלשון המדרש ויוצאין מהן - כלומר הביצים יוצאים מהדג בלא חיות ובלא אופן של קיום, 'והן חיים' כלומר כל חיותם מתחלת מיציאתם באופן שההפריה הנעשית בהם נמצאת חוץ לבטן האם ואין להם קיום בשעת ההשרצה של הדגה
 
אדרבא כך משמע מלשון המדרש 'אבל הדגים ביצים הן ויוצאים מהם והן חיים'
דו"ק בלשון המדרש ויוצאין מהן - כלומר הביצים יוצאים מהדג בלא חיות ובלא אופן של קיום, 'והן חיים' כלומר כל חיותם מתחלת מיציאתם באופן שההפריה הנעשית בהם נמצאת חוץ לבטן האם ואין להם קיום בשעת ההשרצה של הדגה

לשון המדרש שהבאת: אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן, אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן וחיין.
ש"מ שאלו בשר ודם ואלו לא, ואלו יוצאין מבטן אמן ואלו מהביצים.
וזה אשר שאלתי, שניהם בשר ודם ושניהם יוצאין מהביצים שיוצאים מבטן אמן.
 
לשון המדרש שהבאת: אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן, אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן וחיין.
ש"מ שאלו בשר ודם ואלו לא, ואלו יוצאין מבטן אמן ואלו מהביצים.
וזה אשר שאלתי, שניהם בשר ודם ושניהם יוצאין מהביצים שיוצאים מבטן אמן.
הוא אשר כתבתי שביצי העוף יוצאים מהבטן באופן שיש להם חיות מסויימת בביצה מה שאין כן בדגים שההפריה נעשית בהם רק אחר שיוצאים מבטן הדגה
 
הוא אשר כתבתי שביצי העוף יוצאים מהבטן באופן שיש להם חיות מסויימת בביצה מה שאין כן בדגים שההפריה נעשית בהם רק אחר שיוצאים מבטן הדגה
טענה מעניינת
החוקרים כיום מכירים שכך זה עובד?

זכור לי שכ' שדגים ובנ"א מקיימים פנים אל פנים וגו' וכו' ואכמ"ל (לא יודע מה מתאפשר במסגרת זו של הפורום)
 
וזה לא נזכר בחז"ל, וכמו שהערתי.
יש לנו ויכוח אם מה שאמרו חז"ל שפרים ורבים כבני אדם הכוונה לגמרי כבני אדם, או שהכוונה שכוח ההפריה שלהם נעשה בבטן אמם כמו בבני אדם לענ"ד מוכרחים לפרש כמו שכתבתי שהדימוי לאדם הוא במה שההפריה נעשית בבטן אמם וזה לא שייך בדגים
אכן יש בזב קצת דוחק כמו שהעיר כת"ר ואם יהיה לכת"ר תשובה מרווחת יותר אשמח שיכתוב
 
טענה מעניינת
החוקרים כיום מכירים שכך זה עובד?

זכור לי שכ' שדגים ובנ"א מקיימים פנים אל פנים וגו' וכו' ואכמ"ל (לא יודע מה מתאפשר במסגרת זו של הפורום)
כך זה עובד אחר בדיקה מעמיקה במחקרים
במסגרת כללי הפורום יתכן שקיום היחסים שלהם פנים מול פנים אבל למעשה כוח ההפריה שבדגים המולדים נעשה אחר שהדגה מטילה את הביצים
 
נערך לאחרונה:
יש לנו ויכוח אם מה שאמרו חז"ל שפרים ורבים כבני אדם הכוונה לגמרי כבני אדם, או שהכוונה שכוח ההפריה שלהם נעשה בבטן אמם כמו בבני אדם לענ"ד מוכרחים לפרש כמו שכתבתי שהדימוי לאדם הוא במה שההפריה נעשית בבטן אמם וזה לא שייך בדגים
אכן יש בזב קצת דוחק כמו שהעיר כת"ר ואם יהיה לכת"ר תשובה מרווחת יותר אשמח שיכתוב

יש פה 2 נקודות, א' "כמו בני אדם" ב' "ע"י ביצים".
 
יש פה 2 נקודות, א' "כמו בני אדם" ב' "ע"י ביצים".
כמו בני אדם הכוונה שההפריה נעשית בעוף עצמו כמו בן אדם מה שאין כן בדגים
'על ידי בימים' הכוונה שההפריה נעשית בהם בחוץ בביצים עצמם ולא בגוף הדגה
וכמובן כת"ר על משמרו יעמוד שאין זה פשט הכתובים ולענ"ד מוכרחים לדחוק כן אלא אם יאמר כת"ר פשט מחוור יותר בזה
 
לפי מחקרים צורת הרביה ברוב המוחלט של הדגים ההתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.
ישנם גם מינים שרק הזכר מפרה אותם.
איך שלא יהיה זה שונה מעופות שההפריה מעשית כבר בגוף הנקבה, ובאמת כחיום מצוי שיש מדגרות והם כביכול מחליפות את הדגירה של האם וזה הוכחה לכך שכבר קיים קיום של עובר בביצה עצמה כבר שבבטן הנקבה וזה אין בדגים.
ולכן במציאות אין דימוי בין דגים לעופות ומה שהבאת מרש"י בבכורות אכן צע"ג, ובלא"ה אפילו אם זה באמת כך עדיין יש שינוי בין העופות לדגים כמו שיתבאר
ושוב ראיתי להוכיח כדברי מדברי הרמב"ם (מאכלות אסורות ג, א) שפסק: "כל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן, הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה, כגון חלב בהמה וחיה הטמאים "וביצי עוף ודג הטמאים", שנאמר ואת בת היענה זו ביצתה, והוא הדין לכל האסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה".

עוד כתב (שם, ו): "אף על פי שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה, אין לוקין עליהם, שנאמר מבשרם לא תאכלו, על הבשר הוא לוקה, ואינו לוקה על הביצה ועל החלב, והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות".

עוד כתב (שם, ז): "יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים הנמצאים במעיהם, כאוכל קרבי דגים טמאים ולוקה מן התורה, וכן ביצי העוף הטמא התלויות באשכול שעדיין לא פירשו ונגמרו, האוכל אותן לוקה כאוכל בני מעים שלהן". ע"כ.

הרי להדיא שדין 'ביצי עוף' טמאים שפירשו, אסורים באכילה מדרשה מיוחדת לרבות ביצת היענה, ומכל מקום אין לוקין רק על בשר טמאה. ועדיין ב'ביצי דגים' טמאים לוקה עליהם כדין אוכל בשר הדג, ודמי לביצת עוף שלא נגמרה שג"כ אסורה ולוקה.

ומכאן הוכחה למה שכתבנו כי יסוד החילוק בין ביצת העוף לביצי הדגים הוא שביצי הדגים אין בהם כוח הפריה כשהם בגוף הדגה וממילא חשובים הם כבשר הדגה עצמה שהוא טמא, מה שאין כן ביצי העוף שיש בהם כוח הפריה ומחמת כן נחשבים כבריה מפני עצמה שאין לוקין עליה מה"ת.
 
ראשי תחתית