קובץ בית יוסף נ"א

באנר
היה לו יחס עצום כלפיו ואני לא חולק על זה, אלא אדרבה זה מוסיף על תמיהתי מדוע א"כ תקף אותו בספריו פעמים רבות.
כנראה שדווקא בגלל שהיה כ"כ קרוב אליו בשיטתו
וראה שהוא לומד בצורה עצמאית ועיקר העיקרים בשיטתו של הגר"ע זה לא השו"ע
אלא ההתבטלות לחכמי הדורות
וכשמגיע חכם ונוטה מזה חורה לו במאוד מאוד
 
היה לו יחס עצום כלפיו ואני לא חולק על זה, אלא אדרבה זה מוסיף על תמיהתי מדוע א"כ תקף אותו בספריו פעמים רבות.
ייתכן שכיון שהעריכו, נו''נ בדבריו, ופעמים רבות הובא בדבריו לשבח, והגרע''י פעמים אורייתא קמרתחא ליה,

יש סיפור שאינו דומה כ''כ לנמשל, אבל יש בו דמיון

הגרי''ז היה מדקדק עם תלמידיו ומי שהיה אומר הסברא לא בצורה המדוייקת ביותר היה מעיר לו ומתווכח איתו בחריפות.
והנה בעל בית מגיע ושואל שאלה, והגרי''ז עונה, ובעל הבית אומר הכוונה של הרב כך וכך, והגרי''ז מחייך אליו, במאור פנים
שאלוהו תלמידיו, לאחר שיצא הלה, מאי האי? הרי לא דק כלל.
אמר אתכם אני מתווכח, כי אתם תבינו אותי.
אך מי שאומר לי ש3 ועוד 3 שוה שמונה אינני מתווכח איתו בכלל. אין בזה תועלת.

ייתכן שלהבדיל מהמשל אבל העיקרון שמי שנמצא איתך באותה שפה, איתו אתה מתווכח יותר.

וכמו שהסבא מקלם היה אומר ששנים שרבים ביניהם סימן שיש ביניהם הרבה משותף.
כי לא ראינו אדם מתווכח עם תרנגול... הויכוח בנוקדה הספציפית מגלה בסיס משותף איתן.

אולם גאונים אחרים שהלכו בקו אחר לגמרי, הגרע''י הבין שהם בקו אחר, ולכן פחות התווכח איתם, כי הויכוח מבוסס על הנחות קדומות.
וד''ב.
 
ייתכן שכיון שהעריכו, נו''נ בדבריו, ופעמים רבות הובא בדבריו לשבח, והגרע''י פעמים אורייתא קמרתחא ליה,

יש סיפור שאינו דומה כ''כ לנמשל, אבל יש בו דמיון

הגרי''ז היה מדקדק עם תלמידיו ומי שהיה אומר הסברא לא בצורה המדוייקת ביותר היה מעיר לו ומתווכח איתו בחריפות.
והנה בעל בית מגיע ושואל שאלה, והגרי''ז עונה, ובעל הבית אומר הכוונה של הרב כך וכך, והגרי''ז מחייך אליו, במאור פנים
שאלוהו תלמידיו, לאחר שיצא הלה, מאי האי? הרי לא דק כלל.
אמר אתכם אני מתווכח, כי אתם תבינו אותי.
אך מי שאומר לי ש3 ועוד 3 שוה שמונה אינני מתווכח איתו בכלל. אין בזה תועלת.

ייתכן שלהבדיל מהמשל אבל העיקרון שמי שנמצא איתך באותה שפה, איתו אתה מתווכח יותר.

וכמו שהסבא מקלם היה אומר ששנים שרבים ביניהם סימן שיש ביניהם הרבה משותף.
כי לא ראינו אדם מתווכח עם תרנגול... הויכוח בנוקדה הספציפית מגלה בסיס משותף איתן.

אולם גאונים אחרים שהלכו בקו אחר לגמרי, הגרע''י הבין שהם בקו אחר, ולכן פחות התווכח איתם, כי הויכוח מבוסס על הנחות קדומות.
וד''ב.
אני הייתי קורא לזה גונב את החנית מיד המצרי
 
אני שמעתי מהגר"צ ובר, ובנוסח שונה מעט מהגר"י דרזי, שהגרי"ש אלישיב היה "מתבטל לגמרי" לפסקי הגר"מ פיינשטיין.
אע"פ שחולק עליו בכמה וכמה מקומות.
ובוודאי לדעתי הכוונה היא שהם שמשו את הגריש"א בלימוד ובהוראה, וראו אצלו יחס מיוחד לדברי הגר"מ פיינשטיין והיה בודק שוב ושוב ובזהירות קודם שהיה מורה שלא כמותו, ובזה הוא מבטל את מה שהיה מורה אילו היה מדובר במישהו אחר שאומר סברא.
 
אגב בעניין זה
תמיד אומרים על הגרח"ק
מה תמיד החזו"א צודק
אז מה אתם רוצים מהגר"י
ואמנם יש בזה דברים שלענ"ד לא מתאים כתוב פה
אבל בגדול הגרח"ק כותב בהרבה מקומות על החזו"א צ"ע ושאיננו מבין את דבריו
אבל מבחינתו זה כמו שהוא לא מבין רמב"ם
ואם הגר"י היה מתייחס לזה כך כמדומה שהכל היה נרגע
אבל הוא תוקף כאילו אין שום מקום שאפשר להבין אחרת
זה לא רק הגרח"ק, כל חוג חזו"א לא חולקים על החזו"א בשום דבר.
והם הרבה יותר חריפים בגישה מאשר הרב יצחק, מבחינתם אין בכלל צד אחר. ולא שייך מישהו שיהיה בר פלוגתא על החזו"א.
 
זה לא רק הגרח"ק, כל חוג חזו"א לא חולקים על החזו"א בשום דבר.
והם הרבה יותר חריפים בגישה מאשר הרב יצחק, מבחינתם אין בכלל צד אחר. ולא שייך מישהו שיהיה בר פלוגתא על החזו"א.
זה מאוד נכון ועל זה יצא קצפם על חכם עובדיה.
אותו הדבר רבים מחכמי פורת יוסף בדור ההוא שהיו דבוקים בהוראות רבינו יוסף חיים ולא היו מוכנים לקבל את זה שלחכם עובדיה יצא אחרת להלכה בהרבה עניינים.
 
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן לח
אולם כבר העיר ע"ז לנכון הרה"ג משה לוי (נר"ו) מהא דנדרים


שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן מג
[והן עתה יצא לאור ספר "דבר השמטה" להרה"ג ר' משה לוי, וחזיתיה דגלייה לדרעיה ונפל נהורא להגן על היתר המכירה, ודחה דברי המערערים. אפריון נמטייה, ותשואות חן חן לו].


שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לו
וע"ע בשו"ת תפלה למשה ח"ב (סימן כ עמוד ר' והלאה) שג"כ ישב על מדוכה זו, ובסוף דבריו הוכיח ממה שכתבנו בשו"ת יביע אומר ויחוה דעת בכמה מקומות דלא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי סברת החזון איש הנ"ל. והצדק עמו.


חזון עובדיה סוכות
ואף ידידנו הרה"ג ר' משה לוי ז"ל בספר ברכת ה' ח"ד (עמוד לט) אחר שהביא מה שהעלתי בשו"ת יביע אומר ח"א (סימנים לט-מב) שהעיקר למעשה לדידן כדעת הרמב"ם ומרן שאסור לנשים לברך על הלולב ועל שאר מ"ע שהזמן גרמא, והשבתי לנכון על דברי מרן החיד"א אשר רוח אחרת עמו. סיים על זה: שהדברים ברורים ונכונים לכל מי שמודה על האמת, ושאין להסתמך על הכף החיים שנמשך אחר דברי החיד"א, אלא לדידן נקטינן כדעת מרן שלא לברך על מ"ע שהזמן גרמא. ע"כ. אפריון נמטייה, שקיבל האמת ממי שאמרו, ישמע חכם ויוסף לקח.


במקומות הנ"ל שיבח ממש.
ובעוד מקומות רבים ציין אליו שכ"פ וכן העלה וכו'.


כמה דוגמאות:

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לו
והלום ראיתי להרה"ג רבי משה הלוי נר"ו בשו"ת תפלה למשה ח"ב (סימן כ עמוד רט) שהביא דברי הרב איש מצליח הנ"ל, וחלק עליו, והעלה להתיר מטעם שאין מוקצה במחובר.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלה הרה"ג ר' משה לוי בספר ברכת ה' ח"ב (עמוד רכה). והסתמך בין השאר על דברינו.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלה הרב משה לוי בספרו מנוחת אהבה ח"א (עמוד קעג), ע"פ מה שכתבתי בשו"ת יביע אומר שאינו חוזר, אלא יסיים אשר נתן שבתות למנוחה וכו'. ע"ש.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכ"כ בספר מנוחת אהבה ח"א (עמוד רט) דברים בשם אומרם. ע"ש.
 
אחר המחי''ר אינו נכון היה לו השפעה על כל הגולה, א''צ לומר בבל ופרס והודו,
אלא גם בערי המערב, הן בטוניס, היה לדבריו משקל מכריע מאד.
זכורני בין מנחה וערבית היה חתנו של הגאון ר' רחמים ח' חויתה הכהן מלמד הלכות באופן קבוע מספר בן איש חי.
אם כי לענ''ד עיקר הפסק שם אצל הרבנים היה על ידי לימד השו''ע עצמו, והיה שימוש גדול בדור האחרון בכף החיים.

וגם במרוקו שמעתי מהרה''צ ר' שלמה טובול שהיה חברותא של ר' מסעוד מלול, שהיה במרוקו חברותא עם הבבא סאלי, שהבבא סאלי אמר לר' מסעוד, שהוא מתבונן בזקנו של הבן איש חי ורואה שם כל ציורי דיוקן העליון. זו הייתה הערצה שאין לשער. וגם בהלכה היו נוהגים בדרך כלל כמותו אא''כ היה מנהג מקובל אצלם מדורות עד ר' יעקב וכיו''ב. או בראיות מכריעות באיזהו מקומ'ן, אך ככלל החזיקוהו כפוסק החשוב ביותר.
מה אמרתי ומה אתה עונה ?
אני לא אמרתי שלא היה לבא"ח השפעה
אבל זה שקר להגיד שפסקיו התקבלו בכל עדות הספרדים.
היה לו השפעה כמו שהיה השפעה גם לכמה מחכמי ישראל האחרים
כמו שא"א להגיד שדרך פסיקת הגרע"י היא המקובלת מדור דור וכו' זה שקר (לא היה ולא נברא)
כך להגיד שכל הספרדים פסקו כפי הבא"ח או בשיטתו זה שקר.
שיטת חכמי המערב רחוקה מאוד מדרך הבא"ח בכל המובנים. גם שאר החכמים בדורו ואח"כ לא קבלו דרך פסיקתו באופן מוחלט, זולת הכה"ח ועוד כמה. האול"צ למשל לא ממש פוסק בדרך הבא"ח, אם כי מושפע הרבה מדבריו ודי קרוב לדרך פסיקתו.
אכן בנקודות מסוימות השפעת הבא"ח ניכרת אצל כולם, בעיקר בעניני התפילה (לזה גם הגרע"י מסכים ע"פ רוב) ע"ע נפילת אפים.
 
קח כל אדם מבוגר שחי טרם שהתפשטו בעולם ספרי הגרע''י ובנו הגר''י, והוא יגיד לך שבכל מקום למדו בן איש חי.
שוב, בבבל ובירושלים כן
בטוניס ובמרוקו ובשאר מקומות לא ממש. (השפעה כן היתה וכנ"ל)
גם לא כל חכמי ירושלים היו כפופים באופן מוחלט לבא"ח בדרך הפסיקה
 
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן לח
אולם כבר העיר ע"ז לנכון הרה"ג משה לוי (נר"ו) מהא דנדרים


שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן מג
[והן עתה יצא לאור ספר "דבר השמטה" להרה"ג ר' משה לוי, וחזיתיה דגלייה לדרעיה ונפל נהורא להגן על היתר המכירה, ודחה דברי המערערים. אפריון נמטייה, ותשואות חן חן לו].


שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לו
וע"ע בשו"ת תפלה למשה ח"ב (סימן כ עמוד ר' והלאה) שג"כ ישב על מדוכה זו, ובסוף דבריו הוכיח ממה שכתבנו בשו"ת יביע אומר ויחוה דעת בכמה מקומות דלא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי סברת החזון איש הנ"ל. והצדק עמו.


חזון עובדיה סוכות
ואף ידידנו הרה"ג ר' משה לוי ז"ל בספר ברכת ה' ח"ד (עמוד לט) אחר שהביא מה שהעלתי בשו"ת יביע אומר ח"א (סימנים לט-מב) שהעיקר למעשה לדידן כדעת הרמב"ם ומרן שאסור לנשים לברך על הלולב ועל שאר מ"ע שהזמן גרמא, והשבתי לנכון על דברי מרן החיד"א אשר רוח אחרת עמו. סיים על זה: שהדברים ברורים ונכונים לכל מי שמודה על האמת, ושאין להסתמך על הכף החיים שנמשך אחר דברי החיד"א, אלא לדידן נקטינן כדעת מרן שלא לברך על מ"ע שהזמן גרמא. ע"כ. אפריון נמטייה, שקיבל האמת ממי שאמרו, ישמע חכם ויוסף לקח.


במקומות הנ"ל שיבח ממש.
ובעוד מקומות רבים ציין אליו שכ"פ וכן העלה וכו'.


כמה דוגמאות:

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לו
והלום ראיתי להרה"ג רבי משה הלוי נר"ו בשו"ת תפלה למשה ח"ב (סימן כ עמוד רט) שהביא דברי הרב איש מצליח הנ"ל, וחלק עליו, והעלה להתיר מטעם שאין מוקצה במחובר.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלה הרה"ג ר' משה לוי בספר ברכת ה' ח"ב (עמוד רכה). והסתמך בין השאר על דברינו.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלה הרב משה לוי בספרו מנוחת אהבה ח"א (עמוד קעג), ע"פ מה שכתבתי בשו"ת יביע אומר שאינו חוזר, אלא יסיים אשר נתן שבתות למנוחה וכו'. ע"ש.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכ"כ בספר מנוחת אהבה ח"א (עמוד רט) דברים בשם אומרם. ע"ש.
לא רואה כאן דברי שבח שלא כתב על אחרים.
וכנגד זה כתב לשונות חריפים הרבה יותר, שלא כתב על אחרים.
 
לא כתבתי שלא כתב עליו שבחים, אבל לא שבחים שלא כתב על אחרים.
אני לא מכיר עוד מישהו באותו דור שהיה צעיר ממנו בכמה עשרות שנים ולא מהמשפחה ממש שכתב עליו דבר כזה.
 
זה לא רק הגרח"ק, כל חוג חזו"א לא חולקים על החזו"א בשום דבר.
והם הרבה יותר חריפים בגישה מאשר הרב יצחק, מבחינתם אין בכלל צד אחר. ולא שייך מישהו שיהיה בר פלוגתא על החזו"א.
זכורני שר' חיים גריינימן חולק הרבה על החזו"א גם הלכה למעשה.
ופעם כשהחוג יצא בכעס נגד מישהו (לא זוכר האם זה היה נגד הקובץ של הרב מרדכי גרוס, או נגד המאמר של הרב ושדי באליבא דהלכתא), אחד הרבנים ענה להם שלא באמת מפריע לכם שחולקים על החזו"א, אלא מפריע לכם שמישהו שהוא לא ממכם חולק עליו...
 
אני שמעתי מהגר"צ ובר, ובנוסח שונה מעט מהגר"י דרזי, שהגרי"ש אלישיב היה "מתבטל לגמרי" לפסקי הגר"מ פיינשטיין.
אע"פ שחולק עליו בכמה וכמה מקומות.
ובוודאי לדעתי הכוונה היא שהם שמשו את הגריש"א בלימוד ובהוראה, וראו אצלו יחס מיוחד לדברי הגר"מ פיינשטיין והיה בודק שוב ושוב ובזהירות קודם שהיה מורה שלא כמותו, ובזה הוא מבטל את מה שהיה מורה אילו היה מדובר במישהו אחר שאומר סברא.
הרב אלישיב גם סירב לקבל את הפקפוקים בכרכים האחרונים של האג"מ, וטען שזו סתם השמצה של אנשים שתמיד פסקי הרב פיינשטיין לא מצאו חן בעיניהם, אלא שהם לא בסדר גודל שהם מסוגלים לחלוק עליו, וכן לאחר פטירתו המציאו תירוץ שהמשפחה סילפה
 
זכורני שר' חיים גריינימן חולק הרבה על החזו"א גם הלכה למעשה.
אשמח למקורות של מקומות שחולק.
עכ"פ הגרח"ק ודאי לא חולק, וכנ"ל הגר"ד לנדו.
ר' ניסים קרליץ גם כמדומה שלא חולק. (ראה לדוגמ' בחוט שני מזוזה עמ' פד, שמקשה על החזו"א היטב, ולא מבין את דבריו. ועכ"ז כותב שלמעשה יש לנהוג כמותו).
 
אשמח למקורות של מקומות שחולק.
עכ"פ הגרח"ק ודאי לא חולק, וכנ"ל הגר"ד לנדו.
ר' ניסים קרליץ גם כמדומה שלא חולק. (ראה לדוגמ' בחוט שני מזוזה עמ' פד, שמקשה על החזו"א היטב, ולא מבין את דבריו. ועכ"ז כותב שלמעשה יש לנהוג כמותו).
אנסה להזכר.
ולגבי הגרח"ק אתה ודאי צודק. בשונה מהגרח"ג, הוא לא היה תלמיד של דודו בשיטת הלימוד שלו, אלא היה "חסיד" שלו, ואולי זו הסיבה
 
אנסה להזכר.
ולגבי הגרח"ק אתה ודאי צודק. בשונה מהגרח"ג, הוא לא היה תלמיד של דודו בשיטת הלימוד שלו, אלא היה "חסיד" שלו, ואולי זו הסיבה
ידוע האימרה שהחזו"א לא היה חזואישני"ק...
 
אנסה להזכר.
ולגבי הגרח"ק אתה ודאי צודק. בשונה מהגרח"ג, הוא לא היה תלמיד של דודו בשיטת הלימוד שלו, אלא היה "חסיד" שלו, ואולי זו הסיבה
שוב אפשר שפוסקים כמו רב מסויים כמו שפוסקים כמו השו"ע גם כשהוא מאוד קשה
והגרח"ק מתקשה פעמים רבות
אבל לומר שאין דברים קשים
וכשהוא לבדו אוחז שא"א לחלוק על אביו זה לא מצינו
אצל החזו"א יש קוצה ענקית של גדולי עולם שאוחזים כך
 
ראה בתשובה על היתר המכירה למשל
להרה"ג ר' משה לוי, וחזיתיה דגלייה לדרעיה ונפל נהורא

זה לא שבח?
לא כתבתי שלא כתב עליו שבחים, אבל לא שבחים שלא כתב על אחרים.
לא קראתי מילה במילה הכל עד כאן, רק עברתי בזריזות,
רק תסבירו לי משהו קטן,
מה אתם רוצים שכך או כך, כן משבח לא משבח, מה נפ"מ לדינא?
 
ראשי תחתית