החש בראשו
סייג לחכמה שתיקה!
שמא לא שואלים על פיוטים שאלות...
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ
- יוזם האשכול חיי עולם
- תאריך התחלה
פיוטים של ראשונים קדמוניים בודאי ששואלים ודנים.
בפשטות הלשון, הוא ע"פ מש"כ במגילה (אסתר ה', י"א): "ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו".
והיינו (בלי מדרשים) שסיפר להם על ריבוי הבנים שיש לו. וזה מה שאמר "רוב בניו וקנייניו", היינו שאת אותם בנים שקרא להם המן "רוב בניו" תלית.
ויש לציין לשאלתך גם את הגמ' במגילה (טו, ב): "וכמה רוב בניו אמר רב ל' עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים ורבנן אמרי אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא דכתיב שבעים בלחם נשכרו אל תקרי שבעים אלא שבעים ורמי בר אבא אמר כולן מאתים ושמונה הוו שנאמר ורוב בניו ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו".
הגמ' במגילה (טו, ב) אומרת: "מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו".
הביא השפתי חכמים, דהר"מ כץ פירש בזה הנוסח ב"מעוז צור": "רוב בניו וקניניו על העץ תלית". דלכאורה מאי "וקניניו"? אלא, שהרי ודאי כשבא המן אל המשתה, היו כל גנזיו חקוקין על לבו כמנהגו. ומיד אחר המשתה אמר המלך "תלוהו עליו", אם כן, הרי תלו את המן עם גנזיו, דהיינו כל קנייניו, על העץ!
[הנ"ל מועתק]
נערך לאחרונה:
אנו עמלים
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 220
ובפשטות "רוב" הכוונה מלשון ריבוי, וכמו שאומרים בנוסח אשכנז בתפילת נשמת "המהולל ברוב התשבחות". וכ"מ בריטב"א תענית (ו:) וז"ל ושנאמר רב ההודאות מלשון רבוי הדבר כמושנ' את כבוד עשרו ורב בניו וברוב חסדיו וברוב גאונך שכל אלו לשון רבוי ולא לשון רב ממש עיי"ש עוד. וע"ע ברכות נט:.
נערך לאחרונה:
