רבי ישראל אבוחצירא - בבא סאלי זצ"ל

הצטרף
14/2/25
הודעות
707
שיחת הגאון רבי משה אליהו הראל שליט"א, ראש כולל "תפארת שמואל", נכד ל"סידנא בבא סאלי" שנאמרה ביומא דהילולא תשע"ט בישיבת "באר התלמוד" (נכתב ע"י הבה"ח א.ט., צ.ד.י., י.ח.ב. הי"ו)


צריך לדעת, שכאשר מדברים על הסבא קדישא, צריך להבין שעצם המדרגה שלו רחוקה מאוד מן התפיסה שלנו. הוא לא היה שייך לעולם הזה במובנו הרגיל, והגדלות שלו אינה נתפסת בכלי ההבנה הפשוטים שלנו.

גדלות אמיתית אינה יכולה להתחיל אלא מגדלות בתורה. זו נקודת היסוד שמוכרחים להעמיד בראש כל דיון.

תפיסה מעוותת על מושג ה"צדיק"​

כיום, לצערנו, השתרשה בעולם תפיסה מעוותת ביחס לצדיקים, אדמו"רים ומחלקי ברכות למיניהם. נוצר מושג של "צדיק מחלק ברכות" כמעין מקצוע בפני עצמו, וצריך לדעת שזו תפיסה שקרית.

יש כאלו שנסחפים אחר האווירה הזאת, ולעיתים אף יוצרים אותה בעצמם, ותולים "בוקי סריקי" בסבא קדישא זיע"א. נוסף לכך, השתרש מושג כאילו יש חלוקה בין "גדולי תורה" לבין "צדיקים ומקובלים", כאילו מדובר בשני עולמות נפרדים.

חושבים שגדלות תלויה בגלימה, במעשים חיצוניים, בצומות ותעניות – וכל זה שקר. אנו כבני תורה חייבים לדעת את האמת, ולא ללכת אחר הרדידות הקיימת בעולם.

אין גדלות בלי גדלות בתורה​

יסוד אחד צריך להיות ברור: מעולם, בכל ההיסטוריה של עם ישראל, לא היה אדם אחד שנחשב לגדול – בלי שהיה גדול בתורה. זהו פירכא מוחלטת לכל התפיסות השטחיות.

אין דבר כזה כוחות רוחניים שעוברים בירושה, ואין "מקצוע" של חלוקת ברכות. גדלות לא מתחילה ולא מתקיימת אלא מתוך שקיעות וחיבור עמוק לתורה. בלי זה – "לאו שמיה גדול".

אין כאן דרך אמצע: או גדול או קטן. אין מושג של סיפורים וברכות בלי גדלות בתורה.

הבבא סאלי – כולו תורה​

השתרשה בעולם תפיסה כאילו הסבא קדישא היה "מסוג אחר", אך האמת היא שגדלותו בתורה פשוט הוסתרה. בפרט בשנותיו האחרונות, ובעיקר בארץ, לא ניכר כלפי חוץ עומק ידיעותיו.

בפועל, הוא היה כולו תורה. ידע את כל התורה על בוריה – ש"ס בבלי וירושלמי, רמב"ם ושולחן ערוך – הכל היה מונח אצלו כבקופסה פתוחה. כל הנהגתו, קדושתו ומעשיו נבעו אך ורק מן היסוד הזה.

אין אפשרות להבין את דרכיו בלי לדעת את היסוד: אין גדלות בלי תורה, וגדלות בתורה פירושה שקיעות מוחלטת יומם ולילה, בהתמדה ובעמל שאין להם שיעור.

תורה תחילה – גם לפני קבלה​

ודאי שלמד קבלה, והיה בקי עצום בכל ספרי הקבלה, אך קודם כל – פשט, הלכה וידיעת התורה. התורה היא שמרוממת את האדם, מנתקת אותו מן החומר ונותנת לו כוחות לעבוד את ה' בכל שאר חלקי העבודה.

נכון שתורה בלי יראת שמים אינה מספיקה, אך התורה היא היסוד שעליו הכל נבנה.

"מי שלא יודע חזו"א – לא יכול לפתוח ספר קבלה"​

מסופר על בחור מישיבת תפרח שנכנס לסבא קדישא ודיבר עמו בלימוד. באותה שעת רצון שאל אותו הסבא מה למדו בישיבה, והשיב לו שלמדו את הסוגיא "אישו משום חיציו" בבבא קמא.

לאחר ששמע את פרטי השיעור הכללי, שאל הסבא: "ואת החזו"א על הסוגיא ראיתם?" משענה הבחור בשלילה, אמר לו: "אז תראה את החזו"א, ותראה שכל הקושיות מיושבות".

הבחור שאל בתמימות: "מאיפה הרב יודע חזו"א? חשבנו שהרב לומד קבלה". השיב לו הסבא:
"מי שלא יודע חזו"א – לא יכול לפתוח שום ספר קבלה."

כוונתו ברורה: בלי עומק אמיתי בתורה, אין השגה בסתרי תורה.

גדלות נמדדת בכוח התורה​

היום מפרסמים שמות רבים, אך בן תורה צריך לשאול שאלה אחת בלבד: כמה שעות ביום הוא לומד? איזו שקיעות יש לו בלימוד? אילו חידושים ומהלכים יש לו בסוגיות?

אם אין תשובה – אין על מה לדבר.

הבבא סאלי היה דיין גדול כבר במרוקו, אב בית דין לאזור שלם, וחתך דינים בכל מקצעות התורה. ידוע שכתב תשובות רבות שאבדו, ומה שנשאר – כמו התשובה המודפסת ב"ישראל סבא" – מגלה עומק עיון עצום, בקיצור וברמזים של גדולי עולם.

עמל התורה גם בתעניות​

גם בתעניותיו היה שקוע בעומקה של תורה והלכה. לא תהילים כל היום – אלא גמרא, רש"י, תוספות, מהרש"א, בעיון קשה.

היה עושה תעניות הפסקה רצופות, ואף ארבעה שבועות בחודש אלול אחד. ועדויות מספרות שביום שישי של תענית, היה יושב עם טלית ותפילין ושוקע שעות במהראש"א קשה – עד שפיצח אותו.

פרישות בלי תורה – הבל הבלים​

צריך לדעת: לא נעשים מלאכים בצומות וסיגופים בלבד. בלי תוכן פנימי של תורה – אין בזה קדושה.

אדם יכול להילחם בגופו, אך אם אינו דבוק בתורה – לאן זה מוביל? אדרבה, לפעמים זה רק מגביר את התאווה.

רק כאשר האדם מלא בתורה, דבוק במושכלותיה ובעומקה – אז הפרישות מוסיפה קדושה אמיתית.

אין קיצורי דרך​

אין דרך קצרה לגדלות. מי שרוצה להיות גדול – צריך לקבל על עצמו עול תורה, עול כפשוטו: עמל מתמיד, התמסרות מלאה לידיעת התורה והבנתה.

כמו שכתב הרמב"ם: מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה – שלא יאבד אף לילה מלילותיו.

חודש שבט – סגולה לעיון​

מבואר בספרי חסידות שעל הפסוק "הואיל משה באר את התורה" – היה זה בא' בשבט. השפע הזה קיים לדורות, ובחודש שבט מעיינות החכמה פתוחים.

זהו זמן המסוגל במיוחד להבנת התורה בעיון ובעומק, וכל הרוצה ליטול – יבוא וייטול.

והשי"ת יזכנו ויאיר עינינו בתורתו הקדושה, אכי"ר.

סידנא בבא סאלי – רבינו ישראל אבוחצירא זיע"אסידנא בבא סאלי – רבינו ישראל אבוחצירא זיע"אסידנא בבא סאלי – רבינו ישראל אבוחצירא זיע"אסידנא בבא סאלי – רבינו ישראל אבוחצירא זיע"א
 
 
עוד כמה


ויש עוד...
 
המופת עם הערק
אני שמעתי את המעשה ממקור ראשון!
מאדם שהיה בשעת חלוקת עראק מבקבוק אחד ל35 כוסות מלאות!!!!
[אדם רציני לחלוטין, שבתחילה היה מזלזל בתמימות של יהודי מרוקו, ובא לבאבא סאלי זיע"א מתוך רצון לקנטר, וראה את זה שם ויהי לפלא!]
 
כידוע, נתפרסם בצדקותו ובברכותיו.
אמנם לא השאיר אחריו כתבי תורה, אך פשוט שהיה ת"ח מופלג, שכן ללא לימוד התורה אין יכולת להגיע להשגות גבוהות כמו שהוא הגיע.
אך בכל אופן, האם יש למאן דהו עדויות גדולי תורה על תורתו? עמלו ושקידתו? ידיעתו בתורת הנגלה ובנסתר?
אשמח מאוד לכל מקור או עדות!

בספר "אביר יעקב" של הרב חנוך ריגל ז"ל (חסיד גור שנפטר בטרם עת, בגיל 43) הוא מדבר הרבה על ענין זה, ומביא דברים גם בשם האדמו"ר מלעלוב שפגש בו בהיותו אברך צעיר.

רוב האנשים מכירים את בבא סאלי בזקנותו כאשר קראו בפניו זוהר ועשה מופתים על ימין ועל שמאל (כמעט שאין משפחה ספרדית שלא ראתה מופתים ממנו) ואינם מבינים עד כמה עמל בתורה בצעירותו מתוך סיגופים נוראים וגינוני קדושה מפליגים.

והדבר הכי בולט אצלו היתה ההסתרה של כל ידיעותיו, הנהגותיו בקודש, ולכן גם את כתביו לא הדפיס עד שנגנבו.

וכאשר ביקר בארץ ישראל בצעירותו עשה רושם כביר על כל מי שנפגש עמו, גם ביראת השמים היוקדת שלו (אפילו מהרש"א שהיה אז בן 94 קם מפניו ולאחר מכן ביקש ברכה ממנו) וגם בד"ת שדיבר עמם.

ומבחינה מעשית, בגיל 18 כבר שימש כראש ישיבה, היה רב מחוז, ולאחר מכן אב"ד.
 
בספר "אביר יעקב" של הרב חנוך ריגל ז"ל (חסיד גור שנפטר בטרם עת, בגיל 43) הוא מדבר הרבה על ענין זה, ומביא דברים גם בשם האדמו"ר מלעלוב שפגש בו בהיותו אברך צעיר.

רוב האנשים מכירים את בבא סאלי בזקנותו כאשר קראו בפניו זוהר ועשה מופתים על ימין ועל שמאל (כמעט שאין משפחה ספרדית שלא ראתה מופתים ממנו) ואינם מבינים עד כמה עמל בתורה בצעירותו מתוך סיגופים נוראים וגינוני קדושה מפליגים.

והדבר הכי בולט אצלו היתה ההסתרה של כל ידיעותיו, הנהגותיו בקודש, ולכן גם את כתביו לא הדפיס עד שנגנבו.

וכאשר ביקר בארץ ישראל בצעירותו עשה רושם כביר על כל מי שנפגש עמו, גם ביראת השמים היוקדת שלו (אפילו מהרש"א שהיה אז בן 94 קם מפניו ולאחר מכן ביקש ברכה ממנו) וגם בד"ת שדיבר עמם.

ומבחינה מעשית, בגיל 18 כבר שימש כראש ישיבה, היה רב מחוז, ולאחר מכן אב"ד.
אמת, מומלץ מאוד לקרוא את הקטעים הרלוונטיים שם בנושא זה.
אם כי לא כל המידע שם [לאו דווקא בהקשר זה] מדויק, לפי עדות בניו של רבי דוד מנהריה בשם אביהם.
 
נהפוך הוא, המחבר היה מקורב מאוד לרבי דוד מנהריה וממנו שאב הרבה ידיעות.

רבי דוד עצמו חילק את הספר וכתב הקדשות.

ק.jpg
 
אני שמעתי את המעשה ממקור ראשון!
מאדם שהיה בשעת חלוקת עראק מבקבוק אחד ל35 כוסות מלאות!!!!
[אדם רציני לחלוטין, שבתחילה היה מזלזל בתמימות של יהודי מרוקו, ובא לבאבא סאלי זיע"א מתוך רצון לקנטר, וראה את זה שם ויהי לפלא!]

כעת שלח לי חבר כמה מעשים ששמע מכלי ראשון, אחד ששימש בצעירותו את בבא סאלי שנה אחת בשהותו בירושלים, ושמו הרב בנימין מלכה.

(סיפורים א-ב הן מכלי שני - גיסו שסיפר בשמו ובנוכחותו. כל השאר מכלי ראשון).

א. עשיר חילוני אחד מחו"ל, בנו חלה במחלה, והרופאים נתנו לו 30 אחוז להצלחת הניתוח בראש. הוא פחד מאוד, וחבר הפנה אותו לבבא סאלי. הגיע אליו. כאשר עמד בפתח, בבא סאלי אמר למשמשו "לך תכניס את המסכן שעומד בדלת". הלך וראה אדם הלבוש בהידור מופלג, רחוק מלהיות "מסכן".

נכנס למקום שנכנס, ושאל אותו בבא סאלי האם אתה מניח תפילין? האם בנך מניח תפילין? שבת? וכו'. על כל השאלות השיב בשלילה. האם אתה מתחייב? ענה לו שהוא מתחייב. אמר לו בבא סאלי, אתה יכול ללכת. בנך כבר בריא.

לאחר שחזר בתשובה ואף בנו הפך להיות אברך, חזר לבבא סאלי וקנה לו שתי דירות בירושלים. אחת רשם על שמו בטאבו ואחת נתן לו עד 120, ולאחר מכן תחזור אליו.

ב. כאשר קיבל בבא סאלי את הדירה, עלה לירושלים לעשות חנוכת הבית. שאלו אותו הרי הדירה ריקה, אמר אל תדאגו, יהיה בסדר, רק תביאו סלטים. אנחנו נאכל הערב "בשר של צבי". ולאחר שנכנסו לדירה, הגיעו אנשים להתברך. שאלו את הצדיק האם אתה צריך משהו? וכך אחד הביא שולחן, אחד הביא ספריה, אחד הביא אוכל, הוציאו את הסלטים שהביאו. לפתע הגיע אחד עם צבי בידו... אמר שהוא שוחט, וזה בסדר, יש לו אישור (כי צבי הוא חיה מוגנת) ושחט במקום את הצבי.

ג. אחותו הגדולה היתה חשוכת בנים ועברה 8 הפלות, ביקש מבבא סאלי ברכה שלפחות יהיו לה בן ובת לקיים פו"ר, שלח לה תמרים לאכול ונפקדה מיד בבת ואחר כך בן והפסיקה ללדת (הצטער שלא ביקש עוד ילדים).

ד. אביו קיבל התקף לב והיה במצב קשה במחלקת טיפול נמרץ, הביא לו בקבוק מים ואמר לו למרוח על מצחו "וגם לשני החולים ששוכבים עמו", הלכו ומצאו אצלו בחדר עוד שני חולים (מורדמים ומונשמים) ומרחו גם עליהם, ותוך 3 ימים שוחררו כולם לביתם בריאים ושלמים.

ה. הגיע לביתו אדם שסיפק לו פירות וירקות, ביקש ממנו להישאר להילולה בערב (היה זוכר כל ימי פטירת הצדיקים ועושה כמעט בכל יום סעודה לכבוד הצדיק שנפטר באותו יום), נשאר ושתה 6 כוסות ערק במהלך הסעודה, כי הצדיק ציווה עליהם בכל פעם לשתות עוד כוס, והיה מוזג מתוך הבקבוק שבידו עטוף במפית ולא נגמר הערק לעולם.

בסוף הסעודה ליוו אותו לרכבו, הרבנית והשמש ר' אליהו אלפסי ז"ל והבחור הנ"ל שמספר את הסיפור, וכולו מטושטש מהערק ששתה, והמה נבהלים כיצד יסע עד לביתו בצפון.

באותם ימים לא היו טלפונים ונותרו מודאגים מאוד, עד שלאחר חודש הגיע שוב לבבא סאלי, וקפצו עליו כולם לשאול איך היתה הנסיעה, והשיב שבירידות של ירושלים הרגיש שעייפות אדירה נופלת עליו ועיניו נעצמות, והתעורר כשהרכב חונה בפתח ביתו...

ו. כמה אנשים (ביניהם אחיו של המספר) בנו לו סוכה בביתו והרחיבו איזה חלון ועשו פתח לסוכה, ולאחר שעבדו כמה שעות קראו לו ובא לאיטו והסתכל, ואמר לא טוב, עוד חצי מטר שמאלה. והם חשבו להשתגע, כיצד יפרקו ויבנו מחדש באותו מקום, עבודה של עוד כמה שעות? ישבו וחשבו ולבסוף ניסו להרים את הסוכה באמצעות מוטות ברזל, וכך להעבירה בשלמותה.

מיד כשהכניסו את המוטות עלתה הסוכה, התרוממה מאליה ועמדה במקום החדש שרצה הבבא סאלי. הם נבהלו מאוד, ולבסוף הסתכלו וראו שהכל שלם, והודיעו לרבנית. שאלה אותם איך עשו זאת במהירות כזו, וסיפרו לה את הנס שקרה. היא לא התרגשה כלל ואמרה שאם בבא סאלי ביקש, זה טבעי...

ז. בבא סאלי היה מכניס את כל הפדיונות שקיבל לתוך מזוודה. פעם בחודש היה פותח את המזוודה ומכין שקיות של כסף, שקית אחת שולח לישיבת הנגב, שקית אחת לישיבה אחרת, וכך היה מחלק הכל עד השקל האחרון.

יום אחד נסעו בני ביתו עם המזוודה, היה פנצ'ר, ירדו עם המזוודה, תיקנו את הפנצ'ר ושכחו שם את המזוודה עם כל כסף הפדיונות. כשהגיעו לבבא סאלי נבהלו מאוד כי היו בטוחים שכבר לקחוה משם, וסיפרו לו. הוא אמר אל דאגה, המזוודה שם, לכו תביאו אותה. וכך הווה.
 
ועוד שמעתי ששני רבנים חיכו בתור לרבי אלעזר אבוחצירא, ואחד שאל את השני על מה באת, ואמר לו שיש לו זמן חצי שעה לפני התפילה, ובא לשאול אם יטבול במקווה או ילמד דף גמרא.

נכנס ויצא ושאלו השני מה אמר לך, והשיב שעדיף מקווה. נכנס אף הוא ושאל את ר' אלעזר מאי האי, וסיפר לו שסבו רבי ישראל אבוחצירא במרוקו טבל באיזה נהר ולא חזר, והלכו לחפשו ומצאוהו שוכב זב דם באפיסת כוחות כי טבל ונסחף ונחבט בסלעים ובנס עלה משם. ושאלוהו עד כדי כך? וענה להם "עדיף למות ולא ללמוד תורה בלי מקווה".
 
השבת הייתי בתל ציון והיה שם תלמיד חכם מופלג מאד בשם הרב רוזיליו (דיין בבית דין של העדה החרדית הספרדית) הוא מבוגר שנולד במרוקו. ובדברי עמו ניכר שבקי בעיון ובמקוריות ועצמאות ההבנה בהרבה חלקי תורה.
תוך כדי דיון הלכתי על חזקת כשרות בתפילין, סיפר שבבחרותו למדנית עם נכדו של הבא סאלי רבי אלעזר חברותא. וסיפר לו שקנה תפילין ובא להניחם והוא מרגיש שיש בהם טעות או תיקון, ביקש ממנו שילך לבני ברק ויבדוק סופר מומחה את התפילין במהירות ובכל מחיר. בדק וראה כתב מהודר מסופר מומחה ואמר שאין שום בעיה,
חזר רבי אלעזר לבבא סאלי. ניסה להניחם ושוב אמר יש כאן בעיה,
אמרנו תפתח. ופתח ועבר עליהם ומצא שהסופר שכח בטעות שם היה בפרשת קדש.
ומזה למד כמה צריך לבדוק גם אחר סופר מומחה שהתפילין יהיו כשרות,
 
נהפוך הוא, המחבר היה מקורב מאוד לרבי דוד מנהריה וממנו שאב הרבה ידיעות.

רבי דוד עצמו חילק את הספר וכתב הקדשות.

הצג קובץ מצורף 16482
אם כבר יותר ראיה מזה שכתב הסכמה נלהבת לספר.
אבל לדעתי לא זה ולא זה ראיה לכל תוכן הספר ברמת דיוק העובדות.
אם כי וודאי הרוב המכריע אין סיבה לחשוב שלא אמין.
ועוד שמעתי ששני רבנים חיכו בתור לרבי אלעזר אבוחצירא, ואחד שאל את השני על מה באת, ואמר לו שיש לו זמן חצי שעה לפני התפילה, ובא לשאול אם יטבול במקווה או ילמד דף גמרא.

נכנס ויצא ושאלו השני מה אמר לך, והשיב שעדיף מקווה. נכנס אף הוא ושאל את ר' אלעזר מאי האי, וסיפר לו שסבו רבי ישראל אבוחצירא במרוקו טבל באיזה נהר ולא חזר, והלכו לחפשו ומצאוהו שוכב זב דם באפיסת כוחות כי טבל ונסחף ונחבט בסלעים ובנס עלה משם. ושאלוהו עד כדי כך? וענה להם "עדיף למות ולא ללמוד תורה בלי מקווה".
המעשה על בבא סאלי שטבל במקוה עד זוב דם מופיע גם בספר של הרב ריגל.
 
אם כבר יותר ראיה מזה שכתב הסכמה נלהבת לספר.
אבל לדעתי לא זה ולא זה ראיה לכל תוכן הספר ברמת דיוק העובדות

אתה בעצם טוען שנתן הסכמה נלהבת ולא דייק את העובדות שאינן מדוייקות, זו כבר הוצאת לעז על ת"ח.
 
כמה וכמה סיפורים מפעימים על הבבא סאלי זצוק"ל.
 

קבצים מצורפים

ראשי תחתית