אם אתה חושב שהרב ברדא משקר לנו, תודיע.
"משקר" זהו ביטוי של חוסר כבוד לת"ח. אבל כאשר יש לנו דברים כתובים בחזון עובדיה, ומנגד יש לנו סיפורי מעשיות של הנוגע בדבר (על הסרטה שאף אחד לא ראה עד היום), אין לנו אלא מה שכתוב בחזון עובדיה.
ואם באמת היה הגר"ע חש לכבודו ורוצה לפייסו, היה עושה יותר מלכתוב לו הקדשה על סתם ספר, או מורה לכל הפחות להשמיט ביטוי זה במהדורות הבאות. אבל ברור ופשוט שהיה נוח לו בזה גם בדיעבד, ורצונו היה שכל יראי ה' יתרחקו מהוראותיו של הרב ברדא נגד השו"ע.
ובכנס בין הזמנים של ארגון "דורשי ה'" שהתקיים באולם אפריון דיבר הגר"ע יוסף נגד הרב ברדא במילים חריפות ביותר, בגלל מאמר שכתב בקובץ ויען שמואל תשס"ה ובו פסק שאדם ששכח לספור את העומר יום אחד יכול להמשיך לספור בברכה נגד פסק מרן השלחן ערוך וכו', ואז אמר הגר"ע שכאשר ראה את הדברים
לא הצליח להירדם כל הלילה, וכל אדם שיש בידו את הספר עליו לקרוע את הדפים הללו.
וכן העיד הרב ישראל מאיר יונה, "בחודש אב תשס"ה הראני מרן זצ"ל ספר חדש שיצא לאור אז, ובו יש מאמר מרב מפורסם שכתב להכריע שמי ששכח לספור יום אחד את העומר ראשי להמשיך לספור בברכה. והיה ממש נזעם מכך, לאיזה חוצפה ועזות הגענו בדור הזה, שמעיזים לפרסם ברבים פסק הלכה נגד דברי מרן השו"ע, והיה רוקע ברגליו, ושוב רוקע, ודופק על השולחן, וממש פניו היו בוערות. ואז אחז בידי ואמר לי,
דע לך שאם היה הדור מתוקן, היינו צריכים להתאסף היום הזה כל חכמי וגדולי ישראל, ולהחרים את הספר הזה, ולשרוף אותו, ולהכריז לכולם שהספר צריך שריפה. ולקרוא לרב הנ"ל ולומר לו, שאם מפרסם כעת שכל דבר טעות והבל, והוא חוזר בו, הרי יקבל עליו תשובה וכו' ודיו, ואם לא יאבה לחזור בו, צריכים מיד להכריז עליו חרם ונידוי".
וכן כתב בספר אביר הרועים (ח"ג עמ' 375): "זכורני שפעם אחת נכנסתי אליו בשעת בוקר ראיתיו נסער מאוד, ואמר לי דע לך שהיום הזה
ראוי היה שיתאספו חכמי ישראל ויעשו נידוי, רק שאין הדור מתוקן! והיה כל גופו מזדעזע עד שפרץ בבכי ואמר לי כל הלילה לא ישנתי... ועל פי האמת היינו צריכים עכשיו ממש לכנס את כל גדולי הרבנים ספרדים ואשכנזים ולנדות את אותו חכם עד שישוב מדבריו ויעשה תשובה ויקבל על עצמו שלא יותר לעולם לעשות כן!"
גם בנו הגר"י יוסף אמר בשיעורו על הרב ברדא: "
מחטיא את הרבים, מחטיא את הרבים ממש. איזה ביטחון עצמי. הוא כותב שם: ליטול ידיים ויברך. 'קיבלנו הוראות הרמב"ם, לא קיבלנו הוראות מרן השולחן ערוך', לברך על כל כוס וכוס מארבע כוסות".
"כל גדולי האחרונים, כולם אומרים, מאז זמנו של מרן - אומרים שקיבלנו הוראות מרן.
זה בא אומר לך 'לא, כולם טועים, אני למדתי בישיבה בבני ברק ואני עולה על כולם, קיבלנו הוראות הרמב"ם', כולם טועים ורק אתה יודע? איך חינכו אותו לכזה ביטחון עצמי להכשיל את הרבים?"
ומאידך גיסא, בספריו של הרב ברדא יש ביטויים דומים על גדולי ישראל.
ולדוגמא העיר על מה שכתב מרן הגר"ע יוסף בחזו"ע שבת א' עמ' נ"ה שלא נוהגים לבשל על הפלטה ולכן אין מיחזי כמבשל, ותמה עליו הרב ברדא כיצד לא חזר בו לאחר שראה את "האמת" של הרב ברדא...
"ברור הדבר ללא ספק ואפילו לא צל של ספק שהוראה זו לא כתקנה, ולצערנו מוכרחים אנחנו לומר שזה אסור, ואי אפשר להתיר,
וחבל על הגרמא של דברים כעין אלו, במקום לחזור ולהורות לשעה ולדורות ללא חשש את ההוראה כתקנה".
ובמקום אחר מעיד על עצמו "זיכני השי"ת לסייעתא דשמיא מיוחדת... למצוא את הכרעת הראשונים... וברוך שמסר עולמו לשומרים".
ובמקום אחר כתב על איזה חידוש שלו (שר"ת סובר כמו הגאונים), "כעת שזכינו לגילוי האור הגנוז הזה, זה למעלה מעשרים שנה,
והנה במקום לשמוח על הדבר, לא דיים לחכמי הדור שלא מודים בענין, אלא גם מתעקשים..."
ובמקום אחר תמה על עצמו איך שכח את דברי הרוקח, "כיצד נעלם ממני דעת הרוקח, בשעה שאין דרכי בכך לכתוב דעת המחבר, אם לא שחזרתי לראות בכל הלכותיו מלפני ומאחרי כאשר היתה באמנה איתי".
וכן עוד כהנה וכהנה בספרי המחבר לרוב.
