ראיון לחג מלא גילוים חדשים

[רק תורה]

מה המקור למעשיה זו?

יש אגדה שמובאת בספר של אחד החכמים משפחת אבן דנאן שאחד מקדמוני המשפחה סמך את מרן והיה אחד מה-200 רבנים. אגדה זו מצוטטת הרבה בספרי ילקוט יוסף...

אגדה אחרת שמובאת בספר מלכי רבנן, שרבי יצחק דלויה התווכח פא"פ עם מרן שבא למרוקו על כמה הלכות.

לפחות לפי כל כותבי הקורות אין לזה בדל של ראיה ואין אלו אלא בגדר אגדת עם.

מכאן ועד לנתן להם על הראש הדרך קצרה... כמו האשכנזי שבא לבגדד ודברי רבי רפאל עבו ביביע אומר חלק י ש"העיד" לפני מרן שהגיעו לפני 200 שנה אשכנזים ולימדו אותם תורה לפי רבי זלמן והרב גנצפריד... (כך אמר בראיון חג לאתר אמס... מישהו יודע מקור מדויק איפה זה ביביע אומר?)

 

[יד אברהם]

הרמב"ם והרי"ף בעצמם חיו במרוקו, הרמב"ם החל לחבר את פירוש המשניות בעודו במרוקו, הרי"ף נקרא אלפסי כי מוצא משפחתו מפאס (ולכל הדעות הוא חי באיזור מרוקו), וכמעט כל מוצאי מנהגי מרוקו יסודם בהררי קודש, ומקורם בדברי הראשונים, כאשר הוכיח הגר"ש טולדנו בסדרת הספרים "דברי שלום ואמת".

הרי"ף חי באלג'יר ולכל החוקרים לא היה בכלל במרוקו, ההשערה היא שמשפחתו כנראה הגיע ממרוקו ולכן נקרא אלפסי

 

[אור תורה]

בינתיים נשוא הכתבה הוא המעיר ומשיג ללא הפסקה על כל מה ומי שזז שלא כהוראת אביו.

שאר חכמי הספרדים לא מעירים על אף אחד. כל אחד אומר את דעתו ומכבד את הדעה השניה.

כך היה בכל הדורות, וכך הוא בדורנו אצל שאר הרבנים.

מתי תבין שהבעיה היא לא בנו אלא..

מרן הגר"ע זצ"ל בגדלותו דחה כמה מנהגים שנהגו דלת העם, וכמו שהביא מהגר"ח פלאג'י שאם רואה גדול הדור שדבריו נשמעים, יש לו להורות ע"פ ההלכה ובפרט במנהג שיש בו איסור. והראש"ל מחזק דרכו של מרן אביו. וגם הוא יודע שיש רבנים שדרכם שונה ומקבלים כל מנהג ואין בכחם לשנות, וגם בשיעוריו אמר שכן אמר לו מרן הגרב"ץ זצ"ל שבזה שונה הוא מאביו.

ומה שכתבת ששאר חכמי הספרדים לא מעיריםעל אף אחד וכו' כנראה שלא ראית את המאמר מרדכי והמחזיק ברכה. השמש ומגן ועמק יהושע ועוד.

אבל אנו מדברים על רבני ישראל שדבריהם נשמעים, ואדרבה יש להם את הזכות להעיר ולכוון את הדרך ע"פ ההלכה כאשר קיבלו מרבותיהם.

אבל כאשר באים צעירי הצאן ומעירים ללא הפסקה על כל גדולי ישראל, אשלח אותך לעיין בהקדמת יבי"א ח"י.

 

[החש בראשו]

הרי"ף חי באלג'יר ולכל החוקרים לא היה בכלל במרוקו, ההשערה היא שמשפחתו כנראה הגיע ממרוקו ולכן נקרא אלפסי

יש אומרים הפוך. שנולד בקלעת אל חמד ואח"כ הגיע למרוקו ובערוב ימיו שוב חזר לאלגי'ר, אבל שלא היה במרוקו בכלל, זה לא שמעתי.

 

[הכהן הגדול]

הצג קובץ מצורף 3156

גם זה לא נכון. הריב"ש במקום זה לא כתב כדברים האלו.

ראיתי בספרי הרב יצחק הרבה פעמים שכותב את המשפט הנ"ל, ולא זכיתי כרגע לדעת מי הוא בעל המימרא הזו.

אשמח שיחכימוני.

הריב"ש נמצא בסימן רנו

 

[משיב כהלכה]

הרי"ף חי באלג'יר ולכל החוקרים לא היה בכלל במרוקו, ההשערה היא שמשפחתו כנראה הגיע ממרוקו ולכן נקרא אלפסי

טעות. רבים מהחוקרים סבורים כי עבר לעיר פאס שבמרוקו ועל שמה קיבל את הכינוי אלפסי.

כן כתב הרב יעקב משה טולידאנו, נר המערב, עמ' 22 ואילך, ירושלים, תרע"א, חיים זאב הירשברג, שלוש הערות לשלושה מאמרים / שלוש הערות לשלוח מאמרים: בתרביץ, מא (תשל"ב), חוברת ב. מעבר לשם אלפאסי, מצוינת גם העובדה, שתשובות הרי"ף היו מצויות לאחר פטירתו בפאס. וכך ר"י מיגאש, שהיה תלמידו הגדול של הרי"ף ויורש תפקידיו, כתב בתשובה לחכמי פאס: ”וכשהיינו אצלכם בפאס זכרו לנו שנמצא זה בתשובה לרבינו יצחק הרב הגדול ז"ל, או לאחר מהגאונים ז"ל, ושמחנו בזה” ראה: שו"ת הר"י מיגאש סימן עה. כן בספר העיטור, סא, ב (דפוס לבוב) הזכיר את תשובות הרי"ף המצויות בידי תמלמידי הרי"ף בפאס, בשם: "תשובות תלמידי רב אלפאס שכתבו בפאס".

 

[יהודה מ.]

אולם היה מצופה מראש"ל להכיר עכ"פ מנהגי ירושלים, דנהגו שלא לאכול האורז, ובוודאי גדולי ירושלים לא ניחא להו בהאי ראש"ל שאומר שמנהג זה מקורו מחכמי אשכנזים...

מה שכבודו הביא שם לא מבואר שכן היה מנהג, אלא מחמת איזה מכשול שראו באורז החמירו על עצמן אבל זה לא ענין כלל במנהג הקטניות, אלא חומרא לאותו זמן בלבד. אז כדאי לעיין בלשון היטב לדעת להתבונן היטב לפני שכותבים בחוסר דרך ארץ.

 

[כהן]

הריב"ש נמצא בסימן רנו

לא כתוב שם את הדברים שכתב או אמר בשמו. כתוב להיפך!
שו"ת הריב"ש סימן רנו
אם היה דבר זה מחלוקת קדומה בין החכמים ז"ל זה אוסר וזה מתיר ועשו כדברי האחד להקל מפני שהיה רבם או שחכמי המקום נטו אחר דעתו בכגון זה מניחין אותם על מנהגם אף על פי שיש הרבה מקומות שנהגו לאסור וכו'. אבל הדברים האסורין בלי מחלוקת שנהגו בהן התר קצת מקומות מפני שלא ידעו שהן אסורים זה מנהג טעות הוא ואינו כלום עי"ש.

כל הדברים שהרב עובדיה שינה אלו דברים שיש בהם מחלוקת ועשו כדברי האחד להקל וכו', ועל זה לא דיבר, ורק בדברים שאין בהם מחלוקת יש לבטל המנהג.

דבר שני, הוא לא תולה את ביטול המנהג בגדול הדור שדבריו נשמעים, וגם לא כותב שיש 'שמץ' של איסור אלא 'איסור' ממש ללא מחלוקת.

כך שאין בריב"ש זה כלום ממה שאמר.

 

[אבן ירושלמית]

מדהים!

זכה הרב יצחק יוסף שילמדו ראיון חג שלו בכזה עיון.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ראיתי בעבר שמרן השו"ע ביקר במרוקו ודן עם חכמי מרוקו, אבל מעולם לא שמעתי שפנה אליהם וביקש מהם לשנות מנהגם, והרי זה להיפך הגמור ממה שהצהיר שלא בא לשנות מנהגים שקדמו לו.

מה המקור למעשיה זו?

צריך לעיין בילקוט יוסף שבת א (כרך ג עמ' רלו) [האוצה"ח שלי לא עובד כרגע]

הטיעון העיקרי כאן הוא 'נתן להם על הראש'.

חבל על הפלפולים... לא כ"כ חשוב מה זה אומר, ומה מקורו של ההוא.

חשובה כאן התפיסה שיש מישהו שנמצא מעל מישהו, והוא נותן לו הראש.

עי' שו"ת אבקת רוכל סי' י"ז: "והנה בזמן הזה ב"ד העיר הזאת [- צפת] מומחה לרבים וגדול בחכמה ובמנין מכל המקומות ששמענו שומעם, ומארבע כנפות הארץ יריצו להם שאלותם, ואחר דברי תשובתם לא ישובו, וכיון שכן דין ב"ד הגדול יש להם, כל שכן שהמחום כל הקהלות עליהם".

 

[המקור הראשון]

נכתב שם על כך שמרן הגרע"י זצ"ל היה תורם למרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א
וז"ל
”אין ספר כזה בלי ביקורת“, מחייך הגר“י כאילו
הדברים לא נוגעים אליו. ”הגאון רבי משה שטרנבוך יצא
נגד זה, כתב עליי ספר שלם. ריתחא דאורייתא. אין כאן
פירוד לבבות. כי מרן האבא החזיק אותו כלכלית כשהיה
צעיר, הייתה לו משפחה גדולה עם ילדים ולא הייתה לו
פרנסה והרב ’מכר‘ את הקדיש שאחרי השיעור ונתן לו
את הכסף. אבל מחלוקת בהלכה זה משהו אחר, אין קשר.
הוא התווכח איתי בהלכה, כעס עליי“.

עכ"ל

ולכאו' נפל שם ט"ס,

"משפחה גדולה על ילדים", = היה לו 5 ילדים בסך הכל

וביותר, כי השווער של ר' משה - הוא הנגיד ר' יעקב שכטר שדאג לכל מחסורם
ומשפחת שטרנבוך הייתה ידועה עוד בב"ב כמשפחה אמידה שלא לומר עשירה

ואולי יש כאן טעות בכתבה והחליפו עם ר' משה אחר

(כ"ז נלקח מדברי הרה"ג @דרופתקי דאורייתא בפורום מורשת מרן)