באנר תרומה

רעיונות לקידום קהילות הספרדים ואוהלי התורה

אגלה לך, א' הרבה כלל לא משלמים (והרבה דוקא משלמים בביכנ"ס אחר אשכנזי).
ב' 100 ש"ח זה לא לביהכ"נ, זה לקהילה.
זה עוד משהו בנוסף...
ועכ"פ צריך להתמסר למען זה, עם 100 שקל, בלי 100 שקל, צריך להיות שבוי לרעיון.
ליזם ליצור לפרסם ולעשות ולתעד ולהפיץ. (ולקחת אחריות לדאוג לכסף, לתת להתרים מבחוץ, לא משנה מה).
וזה אין אצלינו.
----
אבל זה מה שחסר אצלינו, אין את השאהידים שיקחו על עצמם עול כספי של 150 אברכים (ככל ויש קהילה גדולה כזו),
ואין את הציבור שמוכן לשלם בתמידות סכומים גדולים כאלו, ולשלם על מקומות לימים נוראים בסכומים לא מבוטלים,
ואחראים שדואגים להעשיר את הספרייה במאות ספרים,
ועוד ועוד כהנה וכהנה.
פשוט [כמעט ו]אין.
אתה מירושלים?
 
אם היית גר בירושלים הייתי מראה לך 3-4 קהילות כאלו, ועוד בערך 10-15 שהם חצי מזה.

במה, בכמות האנשים ?
או בשייכות לקהילה, וכו וכו' וכל מה שכתבתי ?
וממ"נ, אם יש כ"כ הרבה קהילות מפותחות, אז בעצם לא חסר כלום, שיעלו ויצליחו.
מה איכפת לן ?
אנחנו מדברים על ה-1000 בתי כנסת/חניכי שהם לא כאלו. מה עושים איתם ? ולמה הם לא כאלו ?
 
במה, בכמות האנשים ?
או בשייכות לקהילה, וכו וכו' וכל מה שכתבתי ?
וממ"נ, אם יש כ"כ הרבה קהילות מפותחות, אז בעצם לא חסר כלום, שיעלו ויצליחו.
מה איכפת לן ?
אנחנו מדברים על ה-1000 בתי כנסת/חניכי שהם לא כאלו. מה עושים איתם ? ולמה הם לא כאלו ?
גם בכמות האנשים [בין 150 ל- 300] וגם בשייכות לקהילה.
ברור שאין את כמויות הקהילות האלו כמו אצל הליטאים, אבל בהחלט קפיצת הדרך ענקית מלפני 5 ו- 10 שנים.
בדרך העולה בית ק-ל.
 
גם בכמות האנשים [בין 150 ל- 300] וגם בשייכות לקהילה.
ברור שאין את כמויות הקהילות האלו כמו אצל הליטאים, אבל בהחלט קפיצת הדרך ענקית מלפני 5 ו- 10 שנים.
בדרך העולה בית ק-ל.

נו, ברוך ה'.
כן ירבו, אז איפה היית עד עכשיו ? למה לא אמרת מתחילת האשכול.
ב"ה לא חסרת דבר.
 
אבל זה מה שחסר אצלינו, אין את השאהידים שיקחו על עצמם עול כספי של 150 אברכים (ככל ויש קהילה גדולה כזו),

יש בפורמטים אחרים. יש אצלנו כמה ראשי כוללים של מאות אברכים לציבור הספרדי, מה זה אם לא שאהידיות שלוקחת על עצמה עול כספי כזה כל חודש?
 
יש בפורמטים אחרים. יש אצלנו כמה ראשי כוללים של מאות אברכים לציבור הספרדי, מה זה אם לא שאהידיות שלוקחת על עצמה עול כספי כזה כל חודש?

זה לא הנושא המדובר.
מדברים על קידום קהילות,
כולל זה לא קהילה. (אא"כ עושים שם מניינים לאברכים ומלגה ופעילות לימודית לילדים וכו' וכו' - נוסח גרטלר או אחר).
וסתם: אני חושב שכנגד כל אברך אחד שאתה מכיר משם, יש מאה אברכים אחרים שאין להם ולא כלום.
ראש כולל שאהיד יש, אבל שהציבור שאהיד יש ?
ובכלל, יש אצלכם 3 כוללים של 150 אברכים ספרדים כל אחד ? - באיזו עיר הנס הזה קורה ?
למעט קבוצות לימוד מסויימות, שאני כלל לא מדבר עליהן, משום שאני בורח מהן ומדומיהם ואכמ"ל.
 
ובכלל, יש אצלכם 3 כוללים של 150 אברכים ספרדים כל אחד ? - באיזו עיר הנס הזה קורה ?
שוב - כל אחד מדבר מהאזור שהוא מכיר.
בירושלים יש כמה וכמה כוללים גדולים - בראשם אהבת שלום עם כמה סניפים [אולי הוא מחוץ למשוואה שלך], ויש בנוסף את הכולל של הרב מאיר סויסה ברמת שלמה, של הרב מיימוני בהר נוף, של הרב קצביאן בסנהדריה, שבכל אחד מהם יש כמדומני יותר מ- 150 אברכים, וישנם עוד לפחות עשרה כוללים עם 50-100 אברכים.
 
שוב - כל אחד מדבר מהאזור שהוא מכיר.
בירושלים יש כמה וכמה כוללים גדולים - בראשם אהבת שלום עם כמה סניפים [אולי הוא מחוץ למשוואה שלך], ויש בנוסף את הכולל של הרב מאיר סויסה ברמת שלמה, של הרב מיימוני בהר נוף, של הרב קצביאן בסנהדריה, שבכל אחד מהם יש כמדומני יותר מ- 150 אברכים, וישנם עוד לפחות עשרה כוללים עם 50-100 אברכים.
הרב מאיר סויסה 290 בירושלים ועוד 100 בבית שמש

הרב מימוני 150 בהר נוף

הרב חורי 140 בנתיבות

הרב משה חדד בבני ברק בערך 200

הרב אברהם אלקיים ג"כ כמה מאות, אולי 200 ואולי יותר

אז למה מתפלא הרב @אלישמע היכן הנס קורה
 
נקודה למחשבה: בציבור הליטאי עליו אני נמנה יש הפרדה ברורה מאוד בין מו"צ לבין פוסק, מדובר בשני מעמדות שונים לחלוטין, ולכל אחד ואחד ברור מה המעמד שלו,
הפוסק-תפקידו הוא להכריע ולחדש, לעומת זאת תפקידו של המו"צ הוא כביכול לדברר את אותו פוסק שלשיטתו הוא הולך, בבחינת שרי אלפים ושרי עשרות.

בציבור הספרדי זה שונה למיטב הבנתי, וזה נותן פתח לכל אחד שרוצה לחדש חידושים מפליגים הלכה למעשה, ולחדש מסברת ליבו כל מיני כללי פסיקה מחודשים, כי אם לא חדשת משהו אז במה אתה נחשב? מה תהיה מורשת הפסיקה שלך במרכאות כפולות? (כמובן אני לא מכליל אלא דן על תופעה לגופו של ענין)
אצ"ל שזה מרחיק אנשים ופוגע קשות בהעמדת קהילות 'נורמליות'.
 
נקודה למחשבה: בציבור הליטאי עליו אני נמנה יש הפרדה ברורה מאוד בין מו"צ לבין פוסק
יש הפרדה בין הקצה התחתון של מו"צ לקצה העליון של פוסק, באמצע יש שטח אפור רחב ביותר, אדרבא מנטליות החידוש נמצאת אצל הליטאים, ואין בזה שום דבר רע.
 
כדי להבין כיצד ניתן לקדם את עולם האברכים הספרדי, עלינו להניח תחילה את האצבע על נקודת השוני העמוקה ביותר בינינו לבין מקבילינו בעולם הליטאי: היחס שבין הפרט לכלל.

העולם הליטאי פועל כ"תנועה" ולא כחסידות. המושג יח"צ לרבנים נתפס שם כמעט כניבול פה; אם יתעורר חשד שהרב מנהל מערך שיווק, הוא עלול לאבד את מעמדו כרב בכלל...
הסיבה לכך, בראש ובראשונה, היא שהליטאיות מקדשת את המערכת.
בישיבות כמו פוניבז' או חברון, ראש הישיבה הוא במובן מסויים 'שכיר' של ה'מותג'.
האברך הליטאי לא מרגיש שהוא "עובד אצל הרב", אלא שהוא חלק מנרטיב חברתי רחב,
מ"מיינסטרים" שמעניק לו גאוות יחידה גם אם איש אינו מכיר אותו באופן אישי.

לעומת זאת מבנה הציבור הספרדי הוא, שהאישיות היא במרכז. המבנה הוא אינדיבידואלי והיררכי. עולם הישיבות הספרדיות, הרבה מבתי כנסת, וכמעט בכל ארגון ספרדי ש'עולה' לי בראש, מזוהים באופן מוחלט עם הדמות העומדת בראשם.

יתירה מזאת, כולנו נחשפים במידה כזו או אחרת למסעות יח"צ בציבור שלנו, לפעמים ניתן לראותו בעיניים, אבל פוטרים אותו בטענה: זה לא הרב אלא המקורבים... וכמובן כמובן: "אסור לדבר על רבנים..." - כביכול מגרשים את הבעיה מתחת לשטיח.

אבל השורש הוא עמוק יותר: בעולם הספרדי, המוסד הוא לרוב "עסק משפחתי" או מפעל חיים של יחיד. ואם יש רב שרבנותו אינה שייכת למוסד כלשהו - היח"ץ מתיימר להופכו כבעלים על הציבור הספרדי בכללותו.

הדבר בולט בבתי הכנסת: הרב הוא לעיתים קרובות: היזם, המייסד, הגבאי, מגייס הכספים, וכל זה מלבד שהוא גם רב... הוא יכול לתת הוראות לאברכים שפעמים רבות עולים עליו בחכמה ובשנים, אך הם נותרים במעמד של "אורחים" ב"ביתו".

מאידך, קחו למשל את סורוצקין, נכון שבמובן מסויים זו מערכת יח"ץ הסובבת אדם אחד, אבל היקף הפעילות שלו הוא יותר תנועה חברתית מאשר מקבץ כוללים ומוסדות. אני לא חושב שיש מישהו בכל המוסדות שלו שחושב שהוא תלמיד שלו, התחושה היא שאתה חלק מאימפרייה. אני לא מכיר רשת מוסדות ספרדיים, שהתחושה בהם היא חלק מאימפרייה [בהקשר הזה - יש לציין את איגוד עמלי תורה שכן פועל ברוח הזו, אבל עדיין.].

כמו כן פוניבז', יש שם בעל הבית, שהוא ראש ישיבה, אבל אני לא מאמין שיש מנין של בחורים שמחזיקים עצמם כתלמידים שלו במובן הפשוט של המילה. הרוח הכוללת היא להיות שייך למרכז. ופוניבז' היא מרכז.

משכך ניתן להבין את שורש ההבדל בין מוסדות ליטאיים לבין מקבליהם:
מוסד ליטאי הוא נכס ציבורי שיכול לשרוד דורות, ועם הזמן אולי אפילו מתפתח. מוסד ספרדי תלוי ב"כריזמה" של המייסד, בלעדיו – המבנה כולו בסכנת קריסה.

השינוי העיקרי צריך לבוא בתפיסה:
ממקום של חיילים בצבא הרב, למקום של קהילתיות ומערכת.
רק כשנהפוך את הקערה, בצורה שכל אברך בכולל או מתפלל בבית כנסת, הוא לא אורח של הרב, או 'תלמיד' של הרב, אלא 'שותפים' ביחד עם הרב תחת אותה מטריה, נוכל לבנות קומה שנייה ויציבה לעולם התורה הספרדי.

ברור לי ללא כל ספק, שזה לא שחור ולבן, זו לא מציאות מוחלטת, אבל כשמתבוננים במבט כללי בציבור - זה בולט לעין.
 
כדי להבין כיצד ניתן לקדם את עולם האברכים הספרדי, עלינו להניח תחילה את האצבע על נקודת השוני העמוקה ביותר בינינו לבין מקבילינו בעולם הליטאי: היחס שבין הפרט לכלל.

העולם הליטאי פועל כ"תנועה" ולא כחסידות. המושג יח"צ לרבנים נתפס שם כמעט כניבול פה; אם יתעורר חשד שהרב מנהל מערך שיווק, הוא עלול לאבד את מעמדו כרב בכלל...
הסיבה לכך, בראש ובראשונה, היא שהליטאיות מקדשת את המערכת.
בישיבות כמו פוניבז' או חברון, ראש הישיבה הוא במובן מסויים 'שכיר' של ה'מותג'.
האברך הליטאי לא מרגיש שהוא "עובד אצל הרב", אלא שהוא חלק מנרטיב חברתי רחב,
מ"מיינסטרים" שמעניק לו גאוות יחידה גם אם איש אינו מכיר אותו באופן אישי.

לעומת זאת מבנה הציבור הספרדי הוא, שהאישיות היא במרכז. המבנה הוא אינדיבידואלי והיררכי. עולם הישיבות הספרדיות, הרבה מבתי כנסת, וכמעט בכל ארגון ספרדי ש'עולה' לי בראש, מזוהים באופן מוחלט עם הדמות העומדת בראשם.

יתירה מזאת, כולנו נחשפים במידה כזו או אחרת למסעות יח"צ בציבור שלנו, לפעמים ניתן לראותו בעיניים, אבל פוטרים אותו בטענה: זה לא הרב אלא המקורבים... וכמובן כמובן: "אסור לדבר על רבנים..." - כביכול מגרשים את הבעיה מתחת לשטיח.

אבל השורש הוא עמוק יותר: בעולם הספרדי, המוסד הוא לרוב "עסק משפחתי" או מפעל חיים של יחיד. ואם יש רב שרבנותו אינה שייכת למוסד כלשהו - היח"ץ מתיימר להופכו כבעלים על הציבור הספרדי בכללותו.

הדבר בולט בבתי הכנסת: הרב הוא לעיתים קרובות: היזם, המייסד, הגבאי, מגייס הכספים, וכל זה מלבד שהוא גם רב... הוא יכול לתת הוראות לאברכים שפעמים רבות עולים עליו בחכמה ובשנים, אך הם נותרים במעמד של "אורחים" ב"ביתו".

מאידך, קחו למשל את סורוצקין, נכון שבמובן מסויים זו מערכת יח"ץ הסובבת אדם אחד, אבל היקף הפעילות שלו הוא יותר תנועה חברתית מאשר מקבץ כוללים ומוסדות. אני לא חושב שיש מישהו בכל המוסדות שלו שחושב שהוא תלמיד שלו, התחושה היא שאתה חלק מאימפרייה. אני לא מכיר רשת מוסדות ספרדיים, שהתחושה בהם היא חלק מאימפרייה [בהקשר הזה - יש לציין את איגוד עמלי תורה שכן פועל ברוח הזו, אבל עדיין.].

כמו כן פוניבז', יש שם בעל הבית, שהוא ראש ישיבה, אבל אני לא מאמין שיש מנין שלבחורים שמחזיקים עצמם כתלמידים שלו במובן הפשוט של המילה. הרוח הכוללת היא להיות שייך למרכז. ופוניבז' היא מרכז.

משכך ניתן להבין את שורש ההבדל בין מוסדות ליטאיים לבין מקבליהם הליטאיים:
מוסד ליטאי הוא נכס ציבורי שיכול לשרוד דורות, ועם הזמן אולי אפילו מתפתח. מוסד ספרדי תלוי ב"כריזמה" של המייסד, בלעדיו – המבנה כולו בסכנת קריסה.

השינוי העיקרי צריך לבוא בתפיסה:
ממקום של חיילים בצבא הרב, למקום של קהילתיות ומערכת.
רק כשנהפוך את הקערה, בצורה שכל אברך בכולל או מתפלל בבית כנסת, הוא לא אורח של הרב, או 'תלמיד' של הרב, אלא 'שותפים' ביחד עם הרב תחת אותה מטריה, נוכל לבנות קומה שנייה ויציבה לעולם התורה הספרדי.

ברור לי ללא כל ספק, שזה לא שחור ולבן, זו לא מציאות מוחלטת, אבל כשמתבוננים במבט כללי בציבור - זה בולט לעין.
זה צד אחד של המערכת, ומצד שני יש הרבה יותר כפיפות לדעת תורה של ת''ח במקום.
והערך העליון הרבה יותר מכל מערכת היא תורה.
לא סביב פולחן אישיות של רב מסויים, אלא של ביטוי הכי מדוייק לדעת תורה במקום, בעיר, בדור וכו'.
 
כדי להבין כיצד ניתן לקדם את עולם האברכים הספרדי, עלינו להניח תחילה את האצבע על נקודת השוני העמוקה ביותר בינינו לבין מקבילינו בעולם הליטאי: היחס שבין הפרט לכלל.


השינוי העיקרי צריך לבוא בתפיסה:
ממקום של חיילים בצבא הרב, למקום של קהילתיות ומערכת.
רק כשנהפוך את הקערה, בצורה שכל אברך בכולל או מתפלל בבית כנסת, הוא לא אורח של הרב, או 'תלמיד' של הרב, אלא 'שותפים' ביחד עם הרב תחת אותה מטריה, נוכל לבנות קומה שנייה ויציבה לעולם התורה הספרדי.

ברור לי ללא כל ספק, שזה לא שחור ולבן, זו לא מציאות מוחלטת, אבל כשמתבוננים במבט כללי בציבור - זה בולט לעין.

ניתוח מדהים וכתיבה מדויקת.
 
הרב מאיר סויסה 290 בירושלים ועוד 100 בבית שמש

הרב מימוני 150 בהר נוף

הרב חורי 140 בנתיבות

הרב משה חדד בבני ברק בערך 200

הרב אברהם אלקיים ג"כ כמה מאות, אולי 200 ואולי יותר

אז למה מתפלא הרב @אלישמע היכן הנס קורה

אלישמע לא מכיר הרבה כוללים, הוא רק מכיר את המצב.
ובאמת מעניין, איפה ממוקם הכולל של הרב חדד ושל הרב אלקיים בבני ברק, זה רק אברכים ספרדים ?
כי בבני ברק יש עשרות אברכים ספרדים, בבחירות האחרונות היו לש"ס כ- 34,000 קולות. ואני מאמין שהיו גם כמה אלפים בדגל.
נוריד חצי לנשים, נישאר עם 17,000. נוריד 10,000 בחורים (סתם התפרעתי, אבל לרווחא דמלתא), נישאר עם 7,000 אברכים (בלי דגל).
נו, 400 אברכים אצל הרבנים חדד/אלקיים, איפה השאר ?
או בכוללים קטנים של 10-15 אברכים, או בלועים בתוך עשרות הכוללים האשכנזיים שיש כאן. (רק הגדולים שעומדים לי בראש כרגע, פוניב'ז, ברסלב, נחמ"ש, גרטלר, חזו"א, נאות יוסף, אהבת חסד).
אבל לא זו השאלה, השאלה היא איפה הקהילות שלהם ?
איפה הם מתפללים ?
למה לא רואים אותם ?
למה לא שומעים אותם ?
איפה הם מתחבאים ?
אתם יודעים מה, איפה המוצי"ם שלהם, הבתי הוראה, הרבני קהילות, רבני שכונות (כמו אצל אחינו שכל רחוב וחצי נעשה לשכונה, וממנים רב ועושים רעש ובלאגן).
איפה הם ? לא שומעים אותם. - (רק בתחילת שנה כשיש רישום ולא מקבלים אותם לסמינרים שומעים אותם בוכים).
איפה השחיטות הפרטיות/קהילתיות שלהם ?
איפה המכירות חסד שלהם (לקהילה) ?
איפה ההכשרים הקהילתיים שלהם (על כל מה שהם מאמינים בו) ?
 
אבל השורש הוא עמוק יותר: בעולם הספרדי, המוסד הוא לרוב "עסק משפחתי" או מפעל חיים של יחיד. ואם יש רב שרבנותו אינה שייכת למוסד כלשהו - היח"ץ מתיימר להופכו כבעלים על הציבור הספרדי בכללותו.

שוב, לא בהכרח, וסיפור פוניבז' יוכיח עד כמה הכל עסק משפחתי.
קול תורה - קונשטט ושלזינגר
בית מתתיהו - ויסבקר
חברון - חברוני
ואפילו בישיבת הנגב שלא היו לר"י ילדים, אז אחייניו נכנסו לתמונה ומכהנים כראשי הישיבה.

לא חושב שזה קשור לליטאים או ספרדים בדווקא.
 
שוב, לא בהכרח, וסיפור פוניבז' יוכיח עד כמה הכל עסק משפחתי.
קול תורה - קונשטט ושלזינגר
בית מתתיהו - ויסבקר
חברון - חברוני
ואפילו בישיבת הנגב שלא היו לר"י ילדים, אז אחייניו נכנסו לתמונה ומכהנים כראשי הישיבה.

לא חושב שזה קשור לליטאים או ספרדים בדווקא.
דווקא הוא הביא את פונוביז' לדוגמא שהמנהל בנו של גאב"ד פונוביז' לא מעניין אף אחד מתלמידי הישיבה, נכון שהקופה של השקלים נמצאת אצלו, אבל פונוביז' כמותג זה לא הוא אלא כל האוירה הראשי-ישיבות שמוסרים-שיעורים הדעות ההשקפה השפראך וכו' שלהם, והוא רק מנהל הכספים של העסק הזה.
כיוצא בזה גבי חברון חברוני, ואידך זיל גמור.
 
שוב, לא בהכרח, וסיפור פוניבז' יוכיח עד כמה הכל עסק משפחתי.
קול תורה - קונשטט ושלזינגר
בית מתתיהו - ויסבקר
חברון - חברוני
ואפילו בישיבת הנגב שלא היו לר"י ילדים, אז אחייניו נכנסו לתמונה ומכהנים כראשי הישיבה.

לא חושב שזה קשור לליטאים או ספרדים בדווקא.

דייקת.

כעסק - כולם מכירים שיש בעל עסק.

כמקום תורני, שתפקידו להעמיד את הדור הבא, הן בתורה והן בהשקפה ובדרך חיים, ברוב המקומות שהזכרת במהלך השנים עמדו בהם אנשים אחרים:

פוניבז' - נכון, משפחת כהנמן הם בעלי ה'עסק', אבל מי נתן את הטון ברוב השנים? הגרא"מ שך, הגרי"ג אדלשטיין ועוד, והם לא הובילו רק את הישיבה כמוסד, אלא כתנועה חברתית שההשפעה שלה נמשכת עד היום, וכנראה תימשך עוד הרב שנים. כי ההשפעה לא התחילה מהם, ולא הסתיימה אצלם, אלא כל אחד ניסה לשכלל את הרעיון או את השיטה.

קול תורה:
הגרש"ז אויערבך. לאחר פטירתו, הטון לא היה של משפחת שלזינגר, ובוודאי לא של משפחת קונשטט. היו שם את הגרב"ש דויטש והגר"ש פוברסקי ועוד, שהם היוו את משקל הכובד של הישיבה.

חברון: משפחת חברוני הם בעלי ה'עסק', נותן הטון כעת הוא הגר"ד כהן. תסכים איתי שזר שיקלע לעולמנו ברגע זה, יחשוב, שהגר"ד כהן הקים את הישיבה.

וכן הלאה.

ושוב, ברור הוא שזה לא שחור ולבן, ישנם מקומות שלכשעצמם כן מתנהלים מעין חסידות, אבל במבט כללי על הציבור הליטאי,

ההסתכלות היא על הרעיון - לא על מי שהחליט עליו או המציא אותו.

על המערכת ולא על הבוס - כי אין בוס לרעיון.


מי שקצת שמע, לאחר פטירת מרן הרב שך, היו קולות אצלם של ביקורת על פולחן האישיות שיתד עשה סביבו.
אצלנו לא שמענו (אני בכ"א) על ביקורת מעין זו על פולחן האישיות שעשו על מרן הגר"ע אחר פטירתו.

ואני חושב שהן הן הדברים. אנחנו רגילים להיות כפופים תחת אדם אחד, מנהל אחד, ולא משנה כמה הוא גדול בתורה - זה פשוט לא הנידון.
הליטאיים לעומת זאת, לא כפופים לאף אדם, הם כפופים לרעיון, ל'ציבור', מבחינתם האדם שיעמוד בראש הוא מי שכפוף לרעיון, וידע איך להוביל אותו הכי נכון, ולשכלל אותו הכי טוב כרגע.
 
דייקת.

כעסק - כולם מכירים שיש בעל עסק.

כמקום תורני, שתפקידו להעמיד את הדור הבא, הן בתורה והן בהשקפה ובדרך חיים, ברוב המקומות שהזכרת במהלך השנים עמדו בהם אנשים אחרים:

פוניבז' - נכון, משפחת כהנמן הם בעלי ה'עסק', אבל מי נתן את הטון ברוב השנים? הגרא"מ שך, הגרי"ג אדלשטיין ועוד, והם לא הובילו רק את הישיבה כמוסד, אלא כתנועה חברתית שההשפעה שלה נמשכת עד היום, וכנראה תימשך עוד הרב שנים. כי ההשפעה לא התחילה מהם, ולא הסתיימה אצלם, אלא כל אחד ניסה לשכלל את הרעיון או את השיטה.

קול תורה:
הגרש"ז אויערבך. לאחר פטירתו, הטון לא היה של משפחת שלזינגר, ובוודאי לא של משפחת קונשטט. היו שם את הגרב"ש דויטש והגר"ש פוברסקי ועוד, שהם היוו את משקל הכובד של הישיבה.

חברון: משפחת חברוני הם בעלי ה'עסק', נותן הטון כעת הוא הגר"ד כהן. תסכים איתי שזר שיקלע לעולמנו ברגע זה, יחשוב, שהגר"ד כהן הקים את הישיבה.

וכן הלאה.

ושוב, ברור הוא שזה לא שחור ולבן, ישנם מקומות שלכשעצמם כן מתנהלים מעין חסידות, אבל במבט כללי על הציבור הליטאי,

ההסתכלות היא על הרעיון - לא על מי שהחליט עליו או המציא אותו.

על המערכת ולא על הבוס - כי אין בוס לרעיון.


מי שקצת שמע, לאחר פטירת מרן הרב שך, היו קולות אצלם של ביקורת על פולחן האישיות שיתד עשה סביבו.
אצלנו לא שמענו (אני בכ"א) על ביקורת מעין זו על פולחן האישיות שעשו על מרן הגר"ע אחר פטירתו.

ואני חושב שהן הן הדברים. אנחנו רגילים להיות כפופים תחת אדם אחד, מנהל אחד, ולא משנה כמה הוא גדול בתורה - זה פשוט לא הנידון.
הליטאיים לעומת זאת, לא כפופים לאף אדם, הם כפופים לרעיון, ל'ציבור', מבחינתם האדם שיעמוד בראש הוא מי שכפוף לרעיון, וידע איך להוביל אותו הכי נכון, ולשכלל אותו הכי טוב כרגע.
ולכן אצלנו היה עסק שלם שאין לנו "נשיא" למועצת החכמים, ואע"פ שגם אם יכתירו מאן דהו כנשיא, עדיין לית מאן דפליג שהאחרים לא יקבלו דעתו כפי שקבלו דעת ה"נשיאים" הקודמים, אבל עדיין היה צורך אקוטי ובלתי ניתן לדיחוי למנות עלינו "נשיא"...
 
אגלה לך, א' הרבה כלל לא משלמים (והרבה דוקא משלמים בביכנ"ס אחר אשכנזי).
ב' 100 ש"ח זה לא לביהכ"נ, זה לקהילה.
זה עוד משהו בנוסף...
ועכ"פ צריך להתמסר למען זה, עם 100 שקל, בלי 100 שקל, צריך להיות שבוי לרעיון.
ליזם ליצור לפרסם ולעשות ולתעד ולהפיץ. (ולקחת אחריות לדאוג לכסף, לתת להתרים מבחוץ, לא משנה מה).
וזה אין אצלינו.
ובדרך אגב; אספר כאן מה שראיתי.
ישבתי בחניכי אשכנזי בבין הזמנים (למדתי לעצמי). שם מקבלים טוב, אבל רק בני הקהילה.
וכמובן שכל בין הזמנים, יש מודעות על החוסר הגדול בתקציב, ומוכרים ימי לימוד ושעות לימוד וכו' וכו'.
ראיתי שם חבר ספרדי יושב ולומד (וגם בנו) באופן קבוע בכל בין הזמנים שיהיה.
שאלתי אותו, מאי האי ?
השיב לי, אני חבר קהילה!
נדהמתי, והסביר - חשבון פשוט, עשיתי חישוב כמה עולה לי בשנה לשלם הו"ק של מאה ש"ח, סה"כ 1200 ש"ח.
עשיתי חשבון כמה אני מקבל בבין הזמנים אחד (כפול 2, אני ובני), כפול 3 (תשרי, ניסן, אב), יצא לי הרבה יותר מכפול.
פשוט כדאי לי (והוא לא מתפלל שם, הוא רק חבר, משלם ומקבל זכות להשתתף בביה"ז).
מה רע ?
אבל זה מה שחסר אצלינו, אין את השאהידים שיקחו על עצמם עול כספי של 150 אברכים (ככל ויש קהילה גדולה כזו),
ואין את הציבור שמוכן לשלם בתמידות סכומים גדולים כאלו, ולשלם על מקומות לימים נוראים בסכומים לא מבוטלים,
ואחראים שדואגים להעשיר את הספרייה במאות ספרים,
ועוד ועוד כהנה וכהנה.
פשוט [כמעט ו]אין.
דוקא אצלינו יש כמה קהילות ספרדיות שעונות על ההגדרות שכתבת לגבי הקהילה הליטאית הזו.
 
הרב מאיר סויסה 290 בירושלים ועוד 100 בבית שמש

הרב מימוני 150 בהר נוף

הרב חורי 140 בנתיבות

הרב משה חדד בבני ברק בערך 200

הרב אברהם אלקיים ג"כ כמה מאות, אולי 200 ואולי יותר

אז למה מתפלא הרב @אלישמע היכן הנס קורה
ויש גם את יחו"ד שמכדומה יש שם כמה מאות
+ רשת כוללי ערב עם כ400 אברכים כמדומה כבר.
 
אמת. יש לו גם בקיסריה. אגב, הוא לא נוסע לחולל לגיוס כספים, אלא הכל מהארץ. כך שמעתי
טעות. הוא לא נוסע, אבל חמיו נוסע גם נוסע - לכל רחבי העולם.
[הכולל הראשוני 'ישיבת מרן' אכן התחיל במתכונת טלפניות מקוששות שקלת מעמך בית ישראל דייקא], ואכמ"ל.
 
ראשי תחתית