שוב, לא בהכרח, וסיפור פוניבז' יוכיח עד כמה הכל עסק משפחתי.
קול תורה - קונשטט ושלזינגר
בית מתתיהו - ויסבקר
חברון - חברוני
ואפילו בישיבת הנגב שלא היו לר"י ילדים, אז אחייניו נכנסו לתמונה ומכהנים כראשי הישיבה.
לא חושב שזה קשור לליטאים או ספרדים בדווקא.
דייקת.
כעסק - כולם מכירים שיש בעל עסק.
כמקום תורני, שתפקידו להעמיד את הדור הבא, הן בתורה והן בהשקפה ובדרך חיים, ברוב המקומות שהזכרת במהלך השנים עמדו בהם אנשים אחרים:
פוניבז' - נכון, משפחת כהנמן הם בעלי ה'עסק', אבל מי נתן את הטון ברוב השנים? הגרא"מ שך, הגרי"ג אדלשטיין ועוד, והם לא הובילו רק את הישיבה כמוסד, אלא כתנועה חברתית שההשפעה שלה נמשכת עד היום, וכנראה תימשך עוד הרב שנים. כי ההשפעה לא התחילה מהם, ולא הסתיימה אצלם, אלא כל אחד ניסה לשכלל את הרעיון או את השיטה.
קול תורה: הגרש"ז אויערבך. לאחר פטירתו, הטון לא היה של משפחת שלזינגר, ובוודאי לא של משפחת קונשטט. היו שם את הגרב"ש דויטש והגר"ש פוברסקי ועוד, שהם היוו את משקל הכובד של הישיבה.
חברון: משפחת חברוני הם בעלי ה'עסק', נותן הטון כעת הוא הגר"ד כהן. תסכים איתי שזר שיקלע לעולמנו ברגע זה, יחשוב, שהגר"ד כהן הקים את הישיבה.
וכן הלאה.
ושוב, ברור הוא שזה לא שחור ולבן, ישנם מקומות שלכשעצמם כן מתנהלים מעין חסידות, אבל במבט כללי על הציבור הליטאי,
ההסתכלות היא על הרעיון - לא על מי שהחליט עליו או המציא אותו.
על המערכת ולא על הבוס - כי אין בוס לרעיון.
מי שקצת שמע, לאחר פטירת מרן הרב שך, היו קולות אצלם של ביקורת על פולחן האישיות שיתד עשה סביבו.
אצלנו לא שמענו (אני בכ"א) על ביקורת מעין זו על פולחן האישיות שעשו על מרן הגר"ע אחר פטירתו.
ואני חושב שהן הן הדברים. אנחנו רגילים להיות כפופים תחת
אדם אחד, מנהל אחד, ולא משנה כמה הוא גדול בתורה - זה פשוט לא הנידון.
הליטאיים לעומת זאת, לא כפופים לאף אדם, הם כפופים לרעיון, ל'ציבור', מבחינתם האדם שיעמוד בראש הוא מי שכפוף לרעיון, וידע איך להוביל אותו הכי נכון, ולשכלל אותו הכי טוב כרגע.