ספר טוב ללימוד הלכות טהרה לבני תורה

מצויין אצלי שבסי' קיג ס"ק כג, וביאוה"ל ד"ה אין שגירת התנור, העיזו פניהם לחלוק ע"ד מרן הב"י, בלא הכרח כלל. ואמ"א כעת.
נשמח שמי שיכול יעלה.
מדברים כאן הלכות טהרה

אתה רוצה תעלה באשכול אחר

ולמה לכתוב בלשון בוטה

ובפרט אם אתה לא מתכונן להכנס ולהסביר את הרקע

ולהביא המקורות

שנוכל להיות אובייקטיביים
 
מדברים כאן הלכות טהרה

אתה רוצה תעלה באשכול אחר

ולמה לכתוב בלשון בוטה

ובפרט אם אתה לא מתכונן להכנס ולהסביר את הרקע

ולהביא המקורות

שנוכל להיות אובייקטיביים
אכן מדברים כאן על הל' טהרה, אבל כפי שרבים אמרו לי זה סוג הגישה שלהם.
מה לשון בוטה?
למה החלטת שאני לא מתכנן להיכנס ולהביא מקורות?
הבאתי את המקור.
מי שיש לו אפשרות להעלות צילום, יעלה, וכך נוכל לדון, ולהיות אובייקטיבים.
 
מצ"ב
אכן מדברים כאן על הל' טהרה, אבל כפי שרבים אמרו לי זה סוג הגישה שלהם.
מה לשון בוטה?
למה החלטת שאי לא מתכנן להכנס ולהביא מקורות?
הבאתי את המקור.
מי שיש לו אפשרות להעלות צילום, יעלה, וכך נוכל לדון, ולהיות אובייקטיבים.
אכן כדאי לעיין שם, ומי שיכול להעלות צילום עבורך (אין את זה באוצר החכמה).
רק חשוב לציין שאת הכרך הזה לא כתב הרב מאדאדר אלא חכם אחר מכס"ר, ולא בהכרח שהם מסכימים אחד עם השני
 
אכן מדברים כאן על הל' טהרה, אבל כפי שרבים אמרו לי זה סוג הגישה שלהם.
תוכל להוכיח את זה
אני עיינתי בהלכות תערובות שלהם ולא ראיתי גישה כזו
ואם יש מקום להעיר אדרבה

מה לשון בוטה?
העיזו פניהם לחלוק ע"ד מרן הב"י, בלא הכרח כלל.
זה התקפה מאד חריפה, צריך לבסס את זה כדי לומר משפט כזה חריף
למה החלטת שאני לא מתכנן להכנס ולהביא מקורות?
ואמ"א כעת.
נשמח שמי שיכול יעלה.

מי שיש לו אפשרות להעלות צילום, יעלה, וכך נוכל לדון, ולהיות אובייקטיבים.
 
@פלוריש (אריאל)
למשל: הכריע שאין צריך אפילו לכתחילה, בדיקה בוסת שאינו קבוע, מכח ביאורו בדברי הרשב''א "אע''פ" הוא לשון לכתחילה. בזמן שהדיוק הפשוט הוא בדיוק להיפך. וע''פ זה הכריע את ההלכה.
ואביא הדברים עליהם נסובים הדברים.

בדיקה לכתחלה בוסת שאינו קבוע
הנה הטור (בסוף סימן קפד) כתב בשם הרשב''א  "יש לה וסת שלא קבעתו עדיין שלש פעמים, והוא פחות מעונה בינונית, כגון שראתה מכ"ה לכ''ה וכיוצא בזה, אע"פ שלא בדקה, כיון שלא הרגישה בדם, טהורה בלא בדיקה". ומדוייק מלשון הרשב''א דבדיעבד קמיירי שאמר ''אע''פ שלא בדקה'' משמע דהייתה צריכה בדיקה אלא שלא בדקה. ואי לאו הכי הוי ליה לרשב''א לומר בתור דין ברור ומוחלט דאם ''יש לה וסת שלא קבעתו וכו' אינה צריכה בו בדיקה'', ולא הו''ל למימר בלשון כזה דאפי' אם לא בדקה טהורה, משמע  דאינו אלא בדיעבד.

צא וראה כיוצא בזה בגמרא חולין (ב ע''א) "הכל  שוחטין, ושחיטתן כשרה", ובגמרא מקשינן סתירה בין רישא לסיפא 'הכל שוחטין' - לכתחלה, 'ושחיטתן כשרה' – דיעבד. וה''נ כאן שכתב הרשב''א ''אע''פ שלא בדקה טהורה'' הרי זה  בדיעבד.

וראיתי בס' אמרות טהורות (עמ' קלב) שכתב  לומר ד'אע''פ' הוא לשון 'לכתחלה'. ויסוד דבריו הוא מדברי התוס' יו''ט בסוטה (פ''ט מ''ה) על עגלה ערופה ד'מורידין אותה לנחל איתן וכו' אע''פ שאינו איתן כשר'', ופירשו רש''י והרע''ב דאיתן אינו דין לעיכובא אלא למצוה לכתחלה, והתוי"ט העיר על דבריהם "וקצת קשה, דהוי ליה למתני "ואם אינו איתן כשר" שזהו ל' דיעבד. אבל לשון אע"פ משמעותו להוציא ולאפוקי שלא נטיל עוד תנאי בדבר". והביא פירוש הרמב''ם, דלא כרש''י ורע''ב: "ענין איתן גדול כמו שאמר "גוי איתן הוא" (ירמיה ה'), ואומר אם היה חזק ההמשכה, ואפילו שלא היה גדול השיעור כשר. וכבר פירשו איתן קדמון", וביאר התוי''ט כונתו "בא לומר שאיתן יש בו שני פירושים גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק. ואע"פ שאינו גדול", והיינו דלרמב''ם אין צריך שיהא 'גדול' וסגי ב'חוזק' גם לכתחלה. (וע' שבת קכ,א, וקכב,ב, וביצה יד,ב). ומכל מקום נתבאר ד'אע''פ' הוא לשון לכתחלה, וא''כ מה שכתב הטור בשם הרשב''א לשון אע''פ הוא להורות דהוי לכתחלה דא''צ בדיקה.

ועל זה אני משיב:
ואמנם לאחר המחילה נראה דאין דבריו מחוורים,  מתרי טעמי, הנה לשיטת רש''י והרע''ב רואים דלשון אע''פ הוא 'דיעבד' ולא לכתחלה. וכן מוכח מהש''ס יומא (סב ע''א) במשנה "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד, ואף על פי שאין שוין כשרין", מבואר להדיא דלשון אע''פ משמש כ'דיעבד' דהרי בודאי דהדין לכתחלה שיהיו שוין ובדיעבד אע''פ שאינן שוין כשרים. ודברי התוי''ט  קשים מהתם.

ויתירה מכך הרי גם התוי''ט מודה דלשון 'אם'  מורה דיעבד לכו''ע, והנה במקור הדברים ברשב''א (ב''ז ש''ב) הלשון הוא ''היה לה וסת שאינו קבוע, אם לא בדקה בשיעור וסת, ולא ראתה ה''ז טהורה'', הרי דנקט הרשב''א לשון 'אם' ולא  לשון 'אע''פ'.


ולענ''ד להתבסס על דיוקים כאלה, ופחות על הסברות היסודיות בסוגיא הוא דבר שבעיון קל, יכול להדחות. וכמו שראית במקרה זה
 
צא וראה כיוצא בזה בגמרא חולין (ב ע''א) "הכל  שוחטין, ושחיטתן כשרה", ובגמרא מקשינן סתירה בין רישא לסיפא 'הכל שוחטין' - לכתחלה, 'ושחיטתן כשרה' – דיעבד. וה''נ כאן שכתב הרשב''א ''אע''פ שלא בדקה טהורה'' הרי זה  בדיעבד.
מה עניין זה לזה!
שם נאמר תחילה הדין הרגיל ואח"כ דין שני. מה שאין כן הכא שכלל את שתי הדינים יחד.
 
@דברי הברית תתמקד בטענה עליו תלמד טוב מה כתוב כאן ואז תגיב
ראיתי בס' אמרות טהורות (עמ' קלב) שכתב  לומר ד'אע''פ' הוא לשון 'לכתחלה'. ויסוד דבריו הוא מדברי התוס' יו''ט בסוטה (פ''ט מ''ה) על עגלה ערופה ד'מורידין אותה לנחל איתן וכו' אע''פ שאינו איתן כשר'', ופירשו רש''י והרע''ב דאיתן אינו דין לעיכובא אלא למצוה לכתחלה, והתוי"ט העיר על דבריהם "וקצת קשה, דהוי ליה למתני "ואם אינו איתן כשר" שזהו ל' דיעבד. אבל לשון אע"פ משמעותו להוציא ולאפוקי שלא נטיל עוד תנאי בדבר". והביא פירוש הרמב''ם, דלא כרש''י ורע''ב: "ענין איתן גדול כמו שאמר "גוי איתן הוא" (ירמיה ה'), ואומר אם היה חזק ההמשכה, ואפילו שלא היה גדול השיעור כשר. וכבר פירשו איתן קדמון", וביאר התוי''ט כונתו "בא לומר שאיתן יש בו שני פירושים גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק. ואע"פ שאינו גדול", והיינו דלרמב''ם אין צריך שיהא 'גדול' וסגי ב'חוזק' גם לכתחלה. (וע' שבת קכ,א, וקכב,ב, וביצה יד,ב). ומכל מקום נתבאר ד'אע''פ' הוא לשון לכתחלה, וא''כ מה שכתב הטור בשם הרשב''א לשון אע''פ הוא להורות דהוי לכתחלה דא''צ בדיקה.

ועל זה אני משיב:
ואמנם לאחר המחילה נראה דאין דבריו מחוורים,  מתרי טעמי, הנה לשיטת רש''י והרע''ב רואים דלשון אע''פ הוא 'דיעבד' ולא לכתחלה. וכן מוכח מהש''ס יומא (סב ע''א) במשנה "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד, ואף על פי שאין שוין כשרין", מבואר להדיא דלשון אע''פ משמש כ'דיעבד' דהרי בודאי דהדין לכתחלה שיהיו שוין ובדיעבד אע''פ שאינן שוין כשרים. ודברי התוי''ט  קשים מהתם.

ויתירה מכך הרי גם התוי''ט מודה דלשון 'אם'  מורה דיעבד לכו''ע, והנה במקור הדברים ברשב''א (ב''ז ש''ב) הלשון הוא ''היה לה וסת שאינו קבוע, אם לא בדקה בשיעור וסת, ולא ראתה ה''ז טהורה'', הרי דנקט הרשב''א לשון 'אם' ולא  לשון 'אע''פ'.
 
הרע"ב לא חשיב כדעה מאחר ומעתיק דברי רש"י.
ובלאו הכי רש"י והרמב"ם הלכה כהרמב"ם אפילו לדעת אחינו האשכנזים.
הבאתי ראיה מגמרא מפורשת
וגם מלשון הרשב''א גם לדעת הרמב''ם
כך שאתה קורא קטע ושוב מגיב
קרא ברצף
ואז
 
וכן מוכח מהש''ס יומא (סב ע''א) במשנה "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד, ואף על פי שאין שוין כשרין", מבואר להדיא דלשון אע''פ משמש כ'דיעבד' דהרי בודאי דהדין לכתחלה שיהיו שוין ובדיעבד אע''פ שאינן שוין כשרים. ודברי התוי''ט  קשים מהתם.
אין ראיה משם כלל וכלל!
א) שם נאמר בהדיא "מצווה" והאע"פ קאי על ההכשר.
ב) שם נאמר תחילה הדין הרגיל ואח"כ דין שני. מה שאין כן הכא שכלל את שתי הדינים יחד.
מילא על הגרא"ב מאדאר לא ידעת את גדלו אך איך חשבת לדחות בכזו קלות את הרמב"ם והתוספות יום טוב?
 
אין ראיה משם כלל וכלל!
א) שם נאמר בהדיא "מצווה" והאע"פ קאי על ההכשר.
ב) שם נאמר תחילה הדין הרגיל ואח"כ דין שני. מה שאין כן הכא שכלל את שתי הדינים יחד.
אינני מבין הלשון 'אף על פי' הוא לשון לכתחילה? אז למה הוא נכתב במצב של דיעבד???

מה כל הענין הזה הרי בודאי שאביא מקורות שמהם ברור שמדובר שרק דיעבד
בגלל שזהו תנאי שכתוב שם בלכתחילה

ואע''פ כן הזכירו לשון אע''פ להשמיענו שזה דיעבד.

ופשוט.

ולגבי ההמשך טענתך
מילא על הגרא"ב מאדאר לא ידעת את גדלו אך איך חשבת לדחות בכזו קלות את הרמב"ם והתוספות יום טוב?

תשובתי פשוטה כשרש''י ורע''ב מבינים שזה דיעבד,
וברמב''ם זה לא מוכרח כלל וכלל, אלא פרשנות של תוי''ט
ודאי שדברי רש''י בביאור פירוש המילות הרבה יותר נחשב מכריח.
 
והתוספות יום טוב?
הוכחתי שהדין לא נכון גם לפי התוספות יום טוב שהוא כותב שם בפירוש שלשון 'אם' הוא דיעבד.
ויתירה מכך הרי גם התוי''ט מודה דלשון 'אם'  מורה דיעבד לכו''ע, והנה במקור הדברים ברשב''א (ב''ז ש''ב) הלשון הוא ''היה לה וסת שאינו קבוע, אם לא בדקה בשיעור וסת, ולא ראתה ה''ז טהורה'', הרי דנקט הרשב''א לשון 'אם' ולא  לשון 'אע''פ'.
ולכן התחשבתי בכל הסברות שעלו.
 

קבצים מצורפים

ויתירה מכך הרי גם התוי''ט מודה דלשון 'אם'  מורה דיעבד לכו''ע, והנה במקור הדברים ברשב''א (ב''ז ש''ב) הלשון הוא ''היה לה וסת שאינו קבוע, אם לא בדקה בשיעור וסת, ולא ראתה ה''ז טהורה'', הרי דנקט הרשב''א לשון 'אם' ולא  לשון 'אע''פ'.
הכותב התבלבל בין ההתחלה לסוף וודאי לא עשה זאת בזדון.
לתועלת העניין אביא צילום מלשון הרשב"א בתורת הבית.

צילום מסך 2026-04-27 201716.png
 
יש גם את ספרו אמרות טהורות
ספר מאד יפה,
נוגע בנקודות מעניינות

ההיקף ממש גדול ומצויין
והבנה ישרה

אם כי לעניות דעתי דרכי ההכרעה מתבססות על דקדוקי לשון לא מוכרחות
ובפרט שדוחה מכח דברי גדולי האחרונים
ובזה איננני מסכים עם הכיוון שלו
אך מ''מ מועיל ומעשיר מאד.

מילא על הגרא"ב מאדאר
חושבני שהערתי בצורה הכי מכובדת

אני מבין שאתה תלמיד כסא רחמים

אבל אל תקח את זה אישית

בכלל

יש לי הרבה ידידי נפש משם ואני מעריך אותם

גם אם יש לי ביקורת קטנה
 
הכותב התבלבל בין ההתחלה לסוף וודאי לא עשה זאת בזדון.
לתועלת העניין אביא צילום מלשון הרשב"א בתורת הבית.

הצג קובץ מצורף 19520
ברשב"א שהבאתי בסוף הוא לא הרשב"א שאתה הבאת. זה הרשב"א של האע''פ
אני הבאתי את האם
ואותו לא הבאת
נראה לי שאתה התבלבלת לא בזדון
 
הכותב התבלבל בין ההתחלה לסוף וודאי לא עשה זאת בזדון.
לתועלת העניין אביא צילום מלשון הרשב"א בתורת הבית.

הצג קובץ מצורף 19520
אינני יודע מה אתה רוצה?
כתוב בלשון הרשב"א "אם" וזה לשון דיעבד
מה אתה מביא לי שיש גם לשון אע''פ, וכי לא ידעתי את זאת ולא דנתי בזה?

גם אני אביא צילום הרשב''א
1777311521062.png
 
ולענ''ד להתבסס על דיוקים כאלה, ופחות על הסברות היסודיות בסוגיא
זה עוול כלפי הקוראים לכתוב כך, כאילו זו היתה הסיבה היחידה.
א) הוא הסתמך על ביאורו שלדעת הר"מ והרי"ף אף בווסת קבוע אינה צריבה בדיקה.
ב) הוא הסתמך על כך שלא כתב הרשב"א כלל שצריך בדיקה בווסת קבוע.
ג) הוא הביא שבעה מקורות לכך שאע"פ פירושו לכתחילה.
ד) הוא הסתמך על דעתו שבווסת שאינו קבוע חוששת לעונת שלושים בלבד.
ה)הוא הוכיח מלשון הב"י שכתב בהדיא אינה צריכה בדיקה.
וראה בקבצים המבוארים לעיל שדן בכל "הסברות היסודיות בסוגיא"
 
@דברי הברית תתמקד בטענה עליו תלמד טוב מה כתוב כאן ואז תגיב

הבאתי ראיה מגמרא מפורשת
וגם מלשון הרשב''א גם לדעת הרמב''ם
כך שאתה ורא קטע ושוב מגיב
קרא ברצף
ואז

הרע''ב הרבה נמשך אחרי הרמב''ם לא פחות מרש''י
ובענינים אלו אם הכריע כחד מינייהו ודאי חשיב דעה

אינני מבין הלשון 'אף על פי' הוא לשון לכתחילה? אז למה הוא נכתב במצב של דיעבד???

מה כל הענין הזה הרי בודאי שאביא מקורות שמהם ברור שמדובר שרק דיעבד
בגלל שזהו תנאי שכתוב שם בלכתחילה

ואע''פ כן הזכירו לשון אע''פ להשמיענו שזה דיעבד.

ופשוט.

ולגבי ההמשך טענתך
מילא על הגרא"ב מאדאר לא ידעת את גדלו אך איך חשבת לדחות בכזו קלות את הרמב"ם והתוספות יום טוב?

תשובתי פשוטה כשרש''י ורע''ב מבינים שזה דיעבד,
וברמב''ם זה לא מוכרח כלל וכלל, אלא פרשנות של תוי''ט
ודאי שדברי רש''י בביאור פירוש המילות הרבה יותר נחשב מכריח.

הוכחתי שהדין לא נכון גם לפי התוספות יום טוב שהוא כותב שם בפירוש שלשון 'אם' הוא דיעבד.

ולכן התחשבתי בכל הסברות שעלו.

חושבני שהערתי בצורה הכי מכובדת

אני מבין שאתה תלמיד כסא רחמים

אבל אל תקח את זה אישית

בכלל

יש לי הרבה ידידי נפש משם ואני מעריך אותם

גם אם יש לי ביקורת קטנה

ברשב"א שהבאתי בסוף הוא לא הרשב"א שאתה הבאת. זה הרשב"א של האע''פ
אני הבאתי את האם
ואותו לא הבאת
נראה לי שאתה התבלבלת לא בזדון

אינני יודע מה אתה רוצה?
כתוב בלשון הרשב"א "אם" וזה לשון דיעבד
מה אתה מביא לי שיש גם לשון אע''פ, וכי לא ידעתי את זאת ולא דנתי בזה?

גם אני אביא צילום הרשב''א
הצג קובץ מצורף 19521
ריבוי ההודעות לא ישנה מאום אני כתבתי בכדי שהקורא יבין עם מי האמת
 
ריבוי ההודעות לא ישנה מאום אני כתבתי בכדי שהקורא יבין עם מי האמת
אכן גם האותיות הגדולות לא משנות כלום

ושוב חבל שאתה לוקח אישית.

זה עוול כלפי הקוראים לכתוב כך, כאילו זו היתה הסיבה היחידה.
א) הוא הסתמך על ביאורו שלדעת הר"מ והרי"ף אף בווסת קבוע אינה צריבה בדיקה.
ב) הוא הסתמך על כך שלא כתב הרשב"א כלל שצריך בדיקה בווסת קבוע.
ג) הוא הביא שבעה מקורות לכך שאע"פ פירושו לכתחילה.
ד) הוא הסתמך על דעתו שבווסת שאינו קבוע חוששת לעונת שלושים בלבד.
ה)הוא הוכיח מלשון הב"י שכתב בהדיא אינה צריכה בדיקה.
וראה בקבצים המבוארים לעיל שדן בכל "הסברות היסודיות בסוגיא"
אני עצמי כתבתי שמביא דברים בהיקף גדול
אך שלומדים הסוגיות בעיון הדברים נוטים לחומרא, וגם ממקורות דבריו עצמם

אלא שדיוקים אלו הכריעו את הסוגיא לדעתו. זה צורת הכרעה, ועל זה הערתי.

אל תתעצבן תכיל שיש דעות שונות וגם חוסר הסכמה

וזה לא סותר שאני מכבד אותו מאד.
 
ריבוי ההודעות לא ישנה מאום אני כתבתי בכדי שהקורא יבין עם מי האמת
רק אכתוב שמכח דיוקים אלה חלק על כמעט כל האחרונים שכתבו בהבנת הרשב''א שצריך לכתחילה. מכח דיוקים כאלה ואחרים, לא מוכרח ברשב''א וב''י.
ולדעתי אין דיוקים לא מוכרחים אלו
ועל זה התכוונתי: שאמרתי שמכריע מכח דיוקים כאלה נגד הרבה אחרונים (ואני מקוה שלא תעשה מזה אשכנזים ספרדים בזמן שאותו דיק אפשר לדייק גם בדרכ''מ וכבר אחרונים רבים ספרדים דחו דיוקים אלו, והובאו בדבריו)
ב"ח (סי' קפ"ט ס"ק ל"ב) – "דלכתחלה צריכה לבדוק בשעת הוסת".

פרישה (ס"ק י"ח, סי' קפ"ט ס"ק ס"ה. עי' בדה"ש סי' קפ"ד ציונים ס"ק פ"א).

תוה"ש (סי' קפ"ט ס"ק מ"א) – "דברי הב"ח והפרישה ... והוא נכון".

מקור חיים (סי' קפ"ט ס"ק ק"ל, תפארת צבי ס"ק כ"ח) – "ומתרץ הב"ח ...".

גר"ז (ס"ק כ"ח, סי' קפ"ט ס"ק ד', ס"ק ע"ב, ס"ק פ"ח) – "כשיגיע הוסת. אפילו אינו קבוע (ב"ח פרישה מנחת יעקב סימן קפ"ט)".

ערה"ש (סעי' ל"ד, סעי' ל"ח, סי' קפ"ט סעי' נ"ט) – "באשה שידוע שאין לה וסת קבוע לכתחלה צריכה בדיקה בעת וסתה כפי דרך וסתה שאינו קבוע".

אג"מ (יו"ד ח"ג סי' נ') – "ואם הוא חדש חסר חוששין גם ליום למ"ד שהוא יום החדש כהש"ך סימן קפ"ט ס"ק ל' וצריכה הפרשה ובדיקות כיום הוסת הנ"ל".

באר משה (ח"ב סי' ס') – "אנן פסקינן שתבדוק עצמה גם ביום וסת שאינו קבוע".

עי' הגרשז"א זצ"ל (ישורון חט"ו עמ' ק"ס, שולחן שלמה נדה פרק ב' סעי' ל"ט, סעי' מ"א, עיונים סי' קפ"ד על סעי' ב' [עמ' ער"ב]) – "בוסת שאינו קבוע צריכים לכתחלה להחמיר ולבדוק בעונת הוסת כמבואר בשו"ע".

קנה בשם (היכל הורה ח"א הוראה קמ"ג אות ט"ז) – "צריכה לבדוק".

הגריש"א זצ"ל (משנת השלחן תשובה כ"ט, פתחי דעת ח"ב פרק ל"ט הע' ג').

ששבה"ל (ס"ק ב', סיכום אות ג').

חוט שני (ס"ק י"ז אות ו', סי' קפ"ט ס"ק ה').

וכן הגאון ר' מסעוד בן שמעון במנחה טהורה

ונחלת לוי ח''א יו''ד סי' ט

ויש ראשונים מפורשים שמחייבים את זה
ואפושי פלוגתא לא מפשינן בדיוקים שכאלה.

זו דעתי והבוחר יבחר
 
נערך לאחרונה:
ה)הוא הוכיח מלשון הב"י שכתב בהדיא אינה צריכה בדיקה.
מ''מ מלשון השו''ע (סעיף ט') שכתב "שאר נשים  צריכות בדיקה כשיגיע הוסת עבר הוסת ולא בדקה, ולא הרגישה טהורה בלא בדיקה. וי''א שאסורה עד שתבדוק אם יש לה וסת קבוע, או שהוא יום ל' אם אינו וסת קבוע''. ומדפירט בסיפא בדעת הי''א חילוק בין 'קבוע' לאינו 'קבוע' לענין דיעבד, משמע דברישא אין חילוק ולכו''ע בעינן  בדיקה לכתחלה אף בוסת שאינו קבוע. וכזאת דייקו רוב ככל האחרונים בדעת מרן וכן הוא המנהג פשוט.
 
יפה ששמת לב.
אולי תבין מזה שההבדל בין הדרך שאתה רוצה לפסוק לבין הדרך שהוא רוצה לפסוק זה ההבדל בין דרך הלימוד הספרדית לאשכנזית.
ממש לא
הכרתי רבנים ספרדים יותר ותיקים ממנו

סבי היה רב ראשי בג'רבא ולמדתי עמו הרבה
ואינני חושב כלל שהיה מיקל מכח דיוקים כאלה.

וגם היה מתייחס ברצינות לב''ח ולשאר גדולי אשכנז, אם בדברי הב''י יש מבוכה, או אפי' אם רוה''פ חולקים היה חושש ולא מיקל לכתחילה. בודאי
 
ראשי תחתית