"עשה לך רב והסתלק מן הספק" - חייב לעשות רב אחד בכל ההלכות?

[בני ברקי]

האם כונת המשנה באבות עשה לך רב והסתלק מן הספק בא לומר שחייב לעשות רב אחד לכל הדברים דהיינו שאדם חייב לללכת בכל פסקי ההלכות כהגר"ע יוסף זצ"ל או כהגאון האור לציון האם באמת זה נכון?

 

[יעקבי]

שחייב

בזמנו ראיתי שביארו במשנה שזו המלצה, לא חובה.

 

[שאינו יודע לשאול]

השאלה אם אפשר להכתיר ת"ח שנפטר כבר כרב שלי, בלי שלמדתי ממנו ושמשתי אותו?

 

[בני ברקי]

בזמנו ראיתי שביארו במשנה שזו המלצה, לא חובה.

ז"א שאי"ז חיוב,
ורק דראוי לנהוג כן,
יש"כ,
יש לך מקור לזה?

כי רבים הם השואלים ואינם מקבלים הדברים ללא מקור!!

 

[בני ברקי]

השאלה אם אפשר להכתיר ת"ח שנפטר כבר כרב שלי, בלי שלמדתי ממנו ושמשתי אותו?

יש"כ,
לפני כן,
כדי לענות על זה צריך תשובה לשאלת הפתיחה!

 

[שאינו יודע לשאול]

לא חשבתי שהשאלה ברצינות, ודאי שזו הנהגה טובה ככל מילי דאבות האמורים למאן דבעי למהוי חסידא, ואטו "וקנה לך חבר" חובה הוא?

 

[יעקבי]

רבינו יונה:
יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר - שאפי' אתה יודע כמותו עשה אותו רב עליך מפני שאדם זכר מה שלמד מרבו יותר ממה שאדם לומד מעצמו. ועוד כי פעמים יבין הדבר יותר ממנו ונמצא מלמדו ואפי' אם שניהם שוין בחכמה.

 

[משיב כהלכה]

העתיק מהרמב"ם:

"ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר, ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו. וכך בארו בפירוש זה הציווי".

 

[שמעון טרבלסי]

האם כונת המשנה באבות עשה לך רב והסתלק מן הספק בא לומר שחייב לעשות רב אחד לכל הדברים דהיינו שאדם חייב לללכת בכל פסקי ההלכות כהגר"ע יוסף זצ"ל או כהגאון האור לציון האם באמת זה נכון?

ודאי שלא, ואדרבה יש ענין לקחת בכל נושא את הרב הגדול יותר, וכמש"כ הרא"ש בטעמא דקיימ"ל דהלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. ("קיימא לן הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא". נדה כד:. "דקיימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל, הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני". בכורות מט:). וכתב הרא"ש (ב"ק פ"ד סי' ד) "דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום. לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר". וביבי"א ח"ד (יו"ד סי' יח אות א) הרחיב בזה. ומש"כ שמהאי טעמא כתבו התוס' (עירובין לב. ד"ה רב ששת) דהלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי. הראוני שהרא"ש (סוכה פ"ד ס"ס א) כ' "ובתשובות הגאונים כתוב הלכה כרב נחמן בדיני והלכה כרב ששת באיסורי". וכ"כ הר"ש מקינון בס' הכריתות (שער ג) ועי' בהע' עיטורי סופרים (הע' קכג-קכד) ע"ד שהביא לזה עוד סייעתות. וכ"כ בספר יוחסין לר''א זכות (מאמר שני אות הנו"ן) "והלכתא כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי, והטעם כמו שאומר לקמן [מביא הגמרא הוריות דף יג: אמר רי"ו בימי רשב"ג נישנית משנה זו רשב"ג נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד] בר' נתן אב"ד ור' יהושע בר חנניה אב"ד משום דר' נתן דיינא נחית לעומקא דדינא כי הבקיאות בדינין לדיין בכל יום מחכים כמו שאומר ברבי. וכן בשמואל ורב הונא ור' אבא דיינא דא"י ונחית לעומקא דדינא כדאיתא בשבועות ור' יוסי בר חנינא בבבא קמא (לט.). ובתענית (פ"א) רב נחמן ור' יצחק יתבי בסעודתא ואמר לר' יצחק שיברכהו, וא"ל במה אברכך אם בכבוד אם בגדולה אם בחכמה אם בעושר אם בבנים הרי הכל יש לך אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך, ומשל האילן מלא כל טוב על המעין וכו'. רב נחמן איקלע לסורא עאלו לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא". וכ"ה בנאום הכתר הנדפס בס' פוסק הדור, ובמשא עובדיה (עמ' תי והלא').

 

[בני ברקי]

ודאי שלא, ואדרבה יש ענין לקחת בכל נושא את הרב הגדול יותר, וכמש"כ הרא"ש בטעמא דקיימ"ל דהלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. ("קיימא לן הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא". נדה כד:. "דקיימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל, הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני". בכורות מט:). וכתב הרא"ש (ב"ק פ"ד סי' ד) "דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום. לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר". וביבי"א ח"ד (יו"ד סי' יח אות א) הרחיב בזה. ומש"כ שמהאי טעמא כתבו התוס' (עירובין לב. ד"ה רב ששת) דהלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי. הראוני שהרא"ש (סוכה פ"ד ס"ס א) כ' "ובתשובות הגאונים כתוב הלכה כרב נחמן בדיני והלכה כרב ששת באיסורי". וכ"כ הר"ש מקינון בס' הכריתות (שער ג) ועי' בהע' עיטורי סופרים (הע' קכג-קכד) ע"ד שהביא לזה עוד סייעתות. וכ"כ בספר יוחסין לר''א זכות (מאמר שני אות הנו"ן) "והלכתא כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי, והטעם כמו שאומר לקמן [מביא הגמרא הוריות דף יג: אמר רי"ו בימי רשב"ג נישנית משנה זו רשב"ג נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד] בר' נתן אב"ד ור' יהושע בר חנניה אב"ד משום דר' נתן דיינא נחית לעומקא דדינא כי הבקיאות בדינין לדיין בכל יום מחכים כמו שאומר ברבי. וכן בשמואל ורב הונא ור' אבא דיינא דא"י ונחית לעומקא דדינא כדאיתא בשבועות ור' יוסי בר חנינא בבבא קמא (לט.). ובתענית (פ"א) רב נחמן ור' יצחק יתבי בסעודתא ואמר לר' יצחק שיברכהו, וא"ל במה אברכך אם בכבוד אם בגדולה אם בחכמה אם בעושר אם בבנים הרי הכל יש לך אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך, ומשל האילן מלא כל טוב על המעין וכו'. רב נחמן איקלע לסורא עאלו לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא". וכ"ה בנאום הכתר הנדפס בס' פוסק הדור, ובמשא עובדיה (עמ' תי והלא').

דברים נפלאים!!
יוצא מדבריך, שאין חיוב לעשות רב אחד בכל ההלכות, ומהראוי לעשות רב לכל נושא וגם זה אינו חיוב.

 

[בני ברקי]

העתיק מהרמב"ם:

"ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר, ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו. וכך בארו בפירוש זה הציווי".

מה הכונה לא הבנתי?

 

[שאינו יודע לשאול]

ודאי שלא, ואדרבה יש ענין לקחת בכל נושא את הרב הגדול יותר, וכמש"כ הרא"ש בטעמא דקיימ"ל דהלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. ("קיימא לן הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא". נדה כד:. "דקיימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל, הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני". בכורות מט:). וכתב הרא"ש (ב"ק פ"ד סי' ד) "דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום. לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר". וביבי"א ח"ד (יו"ד סי' יח אות א) הרחיב בזה. ומש"כ שמהאי טעמא כתבו התוס' (עירובין לב. ד"ה רב ששת) דהלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי. הראוני שהרא"ש (סוכה פ"ד ס"ס א) כ' "ובתשובות הגאונים כתוב הלכה כרב נחמן בדיני והלכה כרב ששת באיסורי". וכ"כ הר"ש מקינון בס' הכריתות (שער ג) ועי' בהע' עיטורי סופרים (הע' קכג-קכד) ע"ד שהביא לזה עוד סייעתות. וכ"כ בספר יוחסין לר''א זכות (מאמר שני אות הנו"ן) "והלכתא כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי, והטעם כמו שאומר לקמן [מביא הגמרא הוריות דף יג: אמר רי"ו בימי רשב"ג נישנית משנה זו רשב"ג נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד] בר' נתן אב"ד ור' יהושע בר חנניה אב"ד משום דר' נתן דיינא נחית לעומקא דדינא כי הבקיאות בדינין לדיין בכל יום מחכים כמו שאומר ברבי. וכן בשמואל ורב הונא ור' אבא דיינא דא"י ונחית לעומקא דדינא כדאיתא בשבועות ור' יוסי בר חנינא בבבא קמא (לט.). ובתענית (פ"א) רב נחמן ור' יצחק יתבי בסעודתא ואמר לר' יצחק שיברכהו, וא"ל במה אברכך אם בכבוד אם בגדולה אם בחכמה אם בעושר אם בבנים הרי הכל יש לך אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך, ומשל האילן מלא כל טוב על המעין וכו'. רב נחמן איקלע לסורא עאלו לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא". וכ"ה בנאום הכתר הנדפס בס' פוסק הדור, ובמשא עובדיה (עמ' תי והלא').

לענ"ד זה לא שייך לשאלת פותח האשכול.
ובוודאי שכת"ר צודק שחכמי הש"ס פסקו כמי שגדול יותר [אגב, לאו דווקא ויש כמה שיקולים כמו נוחין ועלובין האמור לגבי בית הלל, וכשלל הטעמים המוזכרים בגיטין לגבי כמה וכמה תנאים].
אבל כל זה במי שאין לו רב, אך מי שיש לו רב, וכפי שהחכימו אותנו הרב יעקבי והרב משיב כהלכה במהות היתרון של רב, הרי שבוודאי יעשה כרבו, ואי לא תימא הכי מה ביאור המשנה באבות? כיצד יסתלק מן הספק הלא בין כך מחויב לפסוק כהרב הגדול ביותר.
ופותח האשכול דן האם עשה לך רב חיובא הוא או הנהגה טובה.
ואני הקטן סבור ש"רב" זה רק מי שיש בו את המעלות של שימוש ת"ח וכמו שכתבו הרמב"ם ורבינו יונה שהובאו לעיל, ולא לבחור אחד מגדולי הדור שאין לך שום שייכות אישית אליו, ולומר שזהו ה"רב" שלי, כי הוא לא הרב שלך...

 

[משיב כהלכה]

מה הכונה לא הבנתי?

שרבינו יונה העתיק פירוש זה מהרמב"ם שקדמו.

 

[שמעון טרבלסי]

דברים נפלאים!!
יוצא מדבריך, שאין חיוב לעשות רב אחד בכל ההלכות, ומהראוי לעשות רב לכל נושא וגם זה אינו חיוב.

מנין שאינו חיוב?
רב ושמואל שהלכה כרב באיסורי ושמואל בדיני זה רק ראוי?

 

[שמעון טרבלסי]

לענ"ד זה לא שייך לשאלת פותח האשכול.
ובוודאי שכת"ר צודק שחכמי הש"ס פסקו כמי שגדול יותר [אגב, לאו דווקא ויש כמה שיקולים כמו נוחין ועלובין האמור לגבי בית הלל, וכשלל הטעמים המוזכרים בגיטין לגבי כמה וכמה תנאים].
אבל כל זה במי שאין לו רב, אך מי שיש לו רב, וכפי שהחכימו אותנו הרב יעקבי והרב משיב כהלכה במהות היתרון של רב, הרי שבוודאי יעשה כרבו, ואי לא תימא הכי מה ביאור המשנה באבות? כיצד יסתלק מן הספק הלא בין כך מחויב לפסוק כהרב הגדול ביותר.
ופותח האשכול דן האם עשה לך רב חיובא הוא או הנהגה טובה.
ואני הקטן סבור ש"רב" זה רק מי שיש בו את המעלות של שימוש ת"ח וכמו שכתבו הרמב"ם ורבינו יונה שהובאו לעיל, ולא לבחור אחד מגדולי הדור שאין לך שום שייכות אישית אליו, ולומר שזהו ה"רב" שלי, כי הוא לא הרב שלך...

לא הבנתי דבריך כלל, מד' הרא"ש מבואר שיש ללכת בכל נושא אחר הרב הגדול בתחום זה.
ומנין שיכול לעשות לו רב את מי שאינו הגדול ביותר בתחום?

 

[משיב כהלכה]

ואדרבה יש ענין לקחת בכל נושא את הרב הגדול יותר

ומכאן אצה הדרך לעשות תעמולה בכל אתר ואתר על מנהיג הדור ופוסק הדור שכל הקהילות הולכות לאורו, כדי לשכנע לפסוק כמותו.

 

[משיב כהלכה]

מד' הרא"ש מבואר שיש ללכת בכל נושא אחר הרב הגדול בתחום זה

ומדברי מהר"י בן הרא"ש מבואר שאיסור חמור ללכת בכל ההלכות כרב מסויים, שבוודאי יטעה באיסורי דאורייתא.

 

[משיב כהלכה]

ואי לא תימא הכי מה ביאור המשנה באבות? כיצד יסתלק מן הספק הלא בין כך מחויב לפסוק כהרב הגדול ביותר.

זה אפשר ליישב בפשטות, דאיירי בשקולים.

אבל בלאו הכי לא מדובר על כל ההלכות אלא בהלכה מסויימת שהסתפק בה.

 

[שמעון טרבלסי]

ומכאן אצה הדרך לעשות תעמולה בכל אתר ואתר על מנהיג הדור ופוסק הדור שכל הקהילות הולכות לאורו, כדי לשכנע לפסוק כמותו.

ומדברי מהר"י בן הרא"ש מבואר שאיסור חמור ללכת בכל ההלכות כרב מסויים, שבוודאי יטעה באיסורי דאורייתא.

אדרבה, מבואר שבכל נושא צריך ללכת אחר המומחה באותו נושא, וממילא שכמעט לא מצוי רב אחד שהוא הכי מומחה בכל התחומים!!!

 

[משיב כהלכה]

זה ענין אחר בפני עצמו, שצריך ללכת אחר המומחה לאותו ענין, וזו עוד סתירה שצריך ללכת בכל דבר אחר "פוסק הדור", שהרי אם אחד הרבנים "הקטנים" שקד על נושא מסויים במשך עשרות שנים והתמחה בו היטב כשהוא יודע בעל פה את כל הגמרות והראשונים והאחרונים, הסברות והטעמים, הלכה כמותו.

אבל זה לא מה שכתב מהר"י, ואצטט לשון מרן הראש"ל רבי יצחק יוסף דבריו בספרו "עין יצחק" (חלק ג' עמ' נ"ה), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס? שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה".

 

[שמעון טרבלסי]

זה ענין אחר בפני עצמו, שצריך ללכת אחר המומחה לאותו ענין, וזו עוד סתירה שצריך ללכת בכל דבר אחר "פוסק הדור", שהרי אם אחד הרבנים "הקטנים" שקד על נושא מסויים במשך עשרות שנים והתמחה בו היטב כשהוא יודע בעל פה את כל הגמרות והראשונים והאחרונים, הסברות והטעמים, הלכה כמותו.

אבל זה לא מה שכתב מהר"י, ואצטט לשון מרן הראש"ל רבי יצחק יוסף דבריו בספרו "עין יצחק" (חלק ג' עמ' נ"ה), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס? שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה".

אינו מחייב שהוא קשור זה בזה, אפש"ל דבעינן שיהיה גדול בתורה באופן שווה, ורק אז אזלי' בתר המומחה.
וכמו שאמרו במסכת עבודה זרה (ז.) "היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין, הלך אחריו".

 

[משיב כהלכה]

הראיה שהבאת אינה ראיה, כי לא איירי שאחד מהם מתמחה בענין מסויים.

ומדברי הגר"ע יוסף לא משמע כאוקימתא שלך, וכך כתב בירחון "זכור לאברהם" (תשנ"ט, עמ' שי"ב): "מצינו למרן החיד"א בברכי יוסף בשיורי ברכה (יו"ד סי' רמ"ב סק"ח) שכתב שהמנהג בארצות אשכנז למנות בתי דין לדון דיני ממונות, ומלבד זה ממנים רבנים מורי הוראות לדון ולהורות בדיני איסור והיתר, בענייני כשרות, טהרת המשפחה וכדו', והוא מנהג ותיקין, כי בית דין שמתמנה על חלק פרטי ממקצועות התורה, כל מעיינותיו ומחשבותיו במקצוע ההוא, והוא מומחה מאוד בדינים האלה ובפרטיהם, וחזקה עליו שיורה כהלכה, וכן ייסד הגאון מהרימ"ט בקושטא, שמלבד הבתי דין לדיני ממונות, מינה חכמים לדון בדיני איסור והיתר. ע"כ.

ובאמת שגם בתלמוד מצאנו שהיו ממנים מורי הוראה מיוחדים לכל מקצוע בפני עצמו, למשל בגיטין (ה:) ר' אחא הוה ממונה אגיטי, ועיין בפרש"י שם, ובשו"ת הריב"ש (סי' שפ"ט). ובחולין (נח.) שאלתינהו לרבנן טרופאי, ופרש"י מורי הוראות על הטריפות (ורמזו בברכי יוסף שם), ועיין בהרא"ש בבא קמא (פ"ד סי' ד'), שכתב שהטעם שפסקו חכמי התלמוד (בכורות מט:) הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי, לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק בדיני ממונות, ולכך היה מדקדק בהם ויורד לעומקם ומשכיל על דבר אמת, עד שהתמחה מאוד בהם, לכן קבעו הלכה כמותו בדיני ממונות, וכן רב היה רגיל מאוד בהוראות איסור והיתר ומדקדק בהם לאשורם, לכן סמכו על הוראותיו בענייני איסור והיתר. ע"כ. וכן כתב הגאון מהר"י קורקוס בפרק י"א מהלכות ביכורים (הלכה י"ח). וסמך לדברי הרא"ש בזה, ממש"כ בבא בתרא (סה.) הלכתא כוותייכו (כשמואל ורב נחמן) דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דיני". עכ"ל.

ומשמע דאיירי במו"צים המתמחים בעניינים מסויימים ולא ב"גדולי הדור".

 

[שמעון טרבלסי]

הראיה שהבאת אינה ראיה, כי לא איירי שאחד מהם מתמחה בענין מסויים.

ומדברי הגר"ע יוסף לא משמע כאוקימתא שלך, וכך כתב בירחון "זכור לאברהם" (תשנ"ט, עמ' שי"ב): "מצינו למרן החיד"א בברכי יוסף בשיורי ברכה (יו"ד סי' רמ"ב סק"ח) שכתב שהמנהג בארצות אשכנז למנות בתי דין לדון דיני ממונות, ומלבד זה ממנים רבנים מורי הוראות לדון ולהורות בדיני איסור והיתר, בענייני כשרות, טהרת המשפחה וכדו', והוא מנהג ותיקין, כי בית דין שמתמנה על חלק פרטי ממקצועות התורה, כל מעיינותיו ומחשבותיו במקצוע ההוא, והוא מומחה מאוד בדינים האלה ובפרטיהם, וחזקה עליו שיורה כהלכה, וכן ייסד הגאון מהרימ"ט בקושטא, שמלבד הבתי דין לדיני ממונות, מינה חכמים לדון בדיני איסור והיתר. ע"כ.

ובאמת שגם בתלמוד מצאנו שהיו ממנים מורי הוראה מיוחדים לכל מקצוע בפני עצמו, למשל בגיטין (ה:) ר' אחא הוה ממונה אגיטי, ועיין בפרש"י שם, ובשו"ת הריב"ש (סי' שפ"ט). ובחולין (נח.) שאלתינהו לרבנן טרופאי, ופרש"י מורי הוראות על הטריפות (ורמזו בברכי יוסף שם), ועיין בהרא"ש בבא קמא (פ"ד סי' ד'), שכתב שהטעם שפסקו חכמי התלמוד (בכורות מט:) הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי, לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק בדיני ממונות, ולכך היה מדקדק בהם ויורד לעומקם ומשכיל על דבר אמת, עד שהתמחה מאוד בהם, לכן קבעו הלכה כמותו בדיני ממונות, וכן רב היה רגיל מאוד בהוראות איסור והיתר ומדקדק בהם לאשורם, לכן סמכו על הוראותיו בענייני איסור והיתר. ע"כ. וכן כתב הגאון מהר"י קורקוס בפרק י"א מהלכות ביכורים (הלכה י"ח). וסמך לדברי הרא"ש בזה, ממש"כ בבא בתרא (סה.) הלכתא כוותייכו (כשמואל ורב נחמן) דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דיני". עכ"ל.

ומשמע דאיירי במו"צים המתמחים בעניינים מסויימים ולא ב"גדולי הדור".

זה שממנים מוצי"ם לעניינים מסויימים, זה עניין פרקטי נדרש, כי הרי א"א ללכת על כל שאלה לגדול באותו תחום.
אבל לענין הלכה, כשאני רוצה לעשות לי רב לענין ריבית לדוג' אני צריך ללכת ע"פ הרב הגדול המומחה בריבית.

 

[משיב כהלכה]

אותם מורי הוראה היו מורים לכולי עלמא באותו ענין, ולא איירי במו"צ מקומי.

 

[בנאות דשא]

השאלה אם אפשר להכתיר ת"ח שנפטר כבר כרב שלי, בלי שלמדתי ממנו ושמשתי אותו?

החזו"א כותב שאפשר שיהיה תלמידו המובהק ע"י ספריו ושמועות מתלמידיו.
כמדומני בהלכות שביעית סי' יז (או באיזור), אבדוק שוב ואפרסם בדיוק.

 

[כאחד העם]

רבינו יונה:

העתיק מהרמב"ם:

מה שהעלתם זה דברי רבינו יונה על המשנה עשה לך רב וקנה לך חבר

אך מאידך על המשנה עשה לך רב והסתלק מן הספק , כותב רבינו יונה להדיא שכל הנושא הוא רק "אם יש לך ספק", אז אתה צריך לעשות רב שיפשוט לך את הספק.

ולא זו בלבד אלא שמוסיף- שאע"פ שזה חברך והוא לא יותר חכם ממך , אך אם לך יש ספק ולחברך זה ברור ואין לו ספר בדבר עדיף שתעשה אף את חברך רב בדבר שיש לך ספק.

העולה מדבריו - שאיפכא , שכל הנושא הזה של עשיית רב זה רק בדבר שיש לך ספק והוא לא ברור לך , אך אם הדבר ברור לך כי למדת טוב את הסוגייא והפכת בה, ודאי ודאי שאינך צריך לעשות שאלת רב או להסתמך בדווקא על איזה רב

 

[שאינו יודע לשאול]

לא הבנתי דבריך כלל, מד' הרא"ש מבואר שיש ללכת בכל נושא אחר הרב הגדול בתחום זה.
ומנין שיכול לעשות לו רב את מי שאינו הגדול ביותר בתחום?

לשון הרא"ש שהביא כת"ר [שלא הכרתי...] "דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום. לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר".
לא מוזכר כלל ששמואל גדול מרב, ולהיפך אם כת"ר מכיר את הגמ' בב"ק בסוף מרובה (עט ע"ב או פ ע"ב) יראה להדיא ששמואל היה קטן מרב אסי ומרב, וכן זכורני שרש"י מפרש בש"ס [אולי באלו טרפות אם יש לכב' אוצר החכמה יוכל למצוא בקלות] שהיה קורא שמואל לרב אבא לפי שהיה גדול ממנו, אלא חכמי הש"ס פסקו כן מטעם ששמואל היה מומחה יותר בדיני לפי שהיה עוסק בזה יותר, וה"ה שיש לבאר ברוח דברי הרא"ש שפסקו כרב באיסורי כידוע שהיה תקופה ארוכה עם רועי בקר ללמוד טריפות.
ואדרבה מדברי הרא"ש מוכח שפוסקים כהמומחה לדבר ולא כהגדול, וכפי שטוען כאן הרב משיב כהלכה פחות או יותר.
כעת - לגופו של עניין עיינתי קצת במראי מקומות בנושא זה והתברר לי ש"עשה לך רב" פירושו לא ברור וכל אחד מהראשונים ביאר אחרת עיין רע"ב ורבינו יונה ורש"י שם, וכן בשו"ת הרשב"א בחלק ב תשובה שכ"ב.
אם כן לא בטוח שגם מי שיש לו רב אחד ומשמשו תדיר יכול לסמוך על הוראתו נגד אחרים.
וכשלא נמצא אדם בסוגיא בעצמו, מכיון שאנו בגלות, כאשר יש ויכוח בין מורי הוראה מובהקים שלמדו את הנושא הדק היטב, לענ"ד אפשר לסמוך להקל וראוי לירא שמים להחמיר כאשר זה לא בא על חשבון מצוות אחרות.
אם יש מהמורים שיש לו שימוש ת"ח או מומחיות ועיסוק מיוחד בנושא, משמע מדברי הרא"ש, וכן עולה בשכל הישר שהכרעתו מקבלת עדיפות מסוימת אפילו בימינו.

 

[ממדבר מתנה]

ז"ל המדרש שמואל (א, טז): עשה לך רב וכו'. אפשר שכוונת השלם הזה להזהיר לאדם שלא ילמוד תורה אלא מרב אחד בלבד ולא ליגמר מכולא עלמא, שכן מצינו שאחז"ל על רב יהודה שאין לסמוך על שמועתו משום דמכולי עלמא גמר. ועל זה הזהיר רבן גמליאל ואמר עשה לך רב אחד לבד, ובזה תרויח שתסתלק מן הספק. שאם אתה לומד משנים או שלשה רבנים יתערבב שכלך, כי לפי מה שקבלת מרב זה תאסור ולפי מה שקבלת מן הרב השני תצטרך להתיר, נמצאת שאתה בספק שאין אתה יודע לאיזה צד תהיה נוטה ואיזה הדרך ישכון אור. ולכן עשה לך רב אחד ובזה תסתלק מן הספק. ע"כ.

 

[משיב כהלכה]

זה לא חז"ל, זה אחד מתקופת הראשונים. והוא בכלל דן בשיטת לימוד, ולא על לפסוק כרב מסויים. לדבריו יש ללמוד את דרך הלימוד מרב אחד, כדי שידע איך לפסוק ולא יתערבב שכלו.

 

[ממדבר מתנה]

זה לא חז"ל

חז"ל מאן דכר שמייהו? ואגב רבי שמואל די אוזידא מחבר ספר "מדרש שמואל" על אבות היה מתלמידי האר"י ז"ל ולא ראשון.

והוא בכלל דן בשיטת לימוד

לאו דוקא, דלפי טעמו נראה שגם בענין הלכה יש לנהוג כן, שהרי יתכן שהכרעת חכם אחד בהלכה בסויימת אזלא לשיטתיה במקום אחר. והראיה מרב יהודה תוכיח, ששם מיירי לענין "שמועות" ולא לענין דרך לימוד.