גם בספרים ילקוט יוסף הרבה פעמים יש חלקים מספרי הרב עובדיה. ולפעמים הערות כמעט שלימות.
ומה הפשט? (בשו"ת ראש"ל בחלק מהתשובות אפילו לא כתוב שהם צוטטו ממרן האב)
גם בילקוט יוסף לא תמיד צוטט,
לא חושב שדומה דברים שהוא כתב כאברך צעיר בשם אביו לבין תשובות שהוא שלח בשבתו כראש"ל.
לשיטתו זו לא טעות.
ילקוט יוסף יצא לראשונה כמין מפתח משוכלל לספרי האב, רק במהדורה השניה התחילו להתווסף הלכות של הרב המחבר, (ואין לערבב עם המהדורה השלישית שהולכת ויוצאת בשנים הללו) אין שום פלא, אם כן, שהוא כולל קטעים מצוטטים, כמובן.
ופשוט.
ויותר מזה, אפשר להבין כיצד קרה שהספר הזה כל כך הצליח. ממש סוג של סטארט-אפ.
אף א' לא ניגש להעורך לשאול אותו איך השתרבבה כזו טעות?
אין זו שיטתו בכל מקום שברכה המבוררת עדיפה? (כמדו' שכן הוא נידון הבמבה)
לא הוא המציא את זה, זה פוסקים קדמונים
שגיתי לפי רוב השמות בפורמים השונים,,,
תימה עליך
על הצד שזה האדמה - אם בירך העץ לא יצא י"ח, כיון שמשקר. אבל מזונות יצא יד"ח. (וכן האדמה על דבר שבא מהאדמה ונשתנה שאמור להיות שברכתו שהכל, אבל אם בירך האדמה יצא יד"ח. בזה אמרו את הכלל של ברכה מבוררת).
כבר 'תיקן' והורה לברך שהכל.
ושם עוד אמרתי שזה ספרי אביו, ואביו ניחא ליה בכך, אבל ספרי חכמים אחרים בנושאי חושן משפט, באמת צ"ע.
גם אני לא מצאתי דרך שבה חכמים חברו ספריהם בסגנון זה.
הסברתי היטב
אפשר לראות דוגמא? אולי זה סתם דמיונות
הוא כתב מקורות, תפתח תראה.
