שמיעת שירה לועזית / ערבית בשפה שלא מבין

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אלחנן ב.
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

אלחנן ב.

חבר חדש
הצטרף
9/2/25
הודעות
43
ר' משה חבושה: מרן הרב עובדיה זצ"ל לא שמע אום כולתום

מצורף ראיון יפה של ר' משה חבושה ברדיו קול ברמה לפני כשבועיים.

בין הייתר הוא אומר (בדקה: 5:00 בערך) למראיינו "תוכיח לי שמרן שמע אום כולתום, אנשים סתם מבלבלים את המוח", וגם אם שמע, הוא בקושי ידע ערבית (רק 'עיראקית'. אום כולתום היא מצרית).

יש שם עוד דברים מעניינים.
 
כאשר דנים בהאזנה למוזיקה "לועזית" לעומת מוזיקה ערבית, נראה שישנו הבדל מהותי.

מוזיקה "לועזית", ובמיוחד זו המודרנית, נוטה להיות קשורה לתרבות של פריצות, קלות ראש ותאוות חומריות. גם אם איננו מבינים את מילות השיר, "האווירה" הכללית, הקצב והסגנון המוזיקלי יכולים להשפיע לרעה על הנפש. לעיתים קרובות, היא מתאפיינת במקצבים אגרסיביים, מילים גסות או אווירה פרובוקטיבית, וההשפעה השלילית עלולה לחלחל גם ללא הבנה מלאה של הטקסט.

לעומת זאת, מוזיקה ערבית, במיוחד בקרב קהילות ישראל במזרח, הייתה לעיתים קרובות חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית-ספרדית במשך דורות. פיוטים רבים נכתבו והולחנו על בסיס מנגינות ערביות, והיה קיים חיבור תרבותי עמוק. גדולי ישראל, כמו הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שמעו מוזיקה ערבית בעיקר במטרה לזהות לחנים שניתן "לקדש" ולהשתמש בהם למטרות קודש - פיוטים, תפילות ושירת שבח לקב"ה. כוונה זו שונה בתכלית מהאזנה לבידור בלבד, והיא מאפשרת ניצול חיובי של הלחן למען הקדושה, תוך הפרדה מהמילים המקוריות.​
 
הכל דמיונות ורעות רוח.

גם המוזיקה הערבית רובה ככולה שירי עגבים, הקצב הוא קצב הנהוג גם במקומות של זוהמה וריקודים מעורבים וכו', והכל תלוי עד כמה השומע מכיר את השירים במקורם.

המנטליות הערבית היא לא פחות זימה ותועבה מהמנטליות הלועזית, רק הקצב משתנה ותו לא. כל השירים הערבים הם גועל נפש כפשוטו, למי שמבין את המילים. אז מה ההבדל בין זה ללועזית?

הגאון חיד"ו וייס כתב בשם ר' שמואל אויערבאך (פורסם בקובץ נזר התורה תשס"ז עמ' קע"ד) שאמר לו באופן אישי ש"ניגון אינו מקבל טומאה".
 
גדולי ישראל, כמו הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שמעו מוזיקה ערבית בעיקר במטרה לזהות לחנים שניתן "לקדש" ולהשתמש בהם למטרות קודש - פיוטים, תפילות ושירת שבח לקב"ה. כוונה זו שונה בתכלית מהאזנה לבידור בלבד

זה נחמד שמנסים כיום לשכתב את המציאות כדי להתאים להשקפה הטהורה, אבל הוא שמע מסיבה אחת ויחידה - הוא נהנה מהמוזיקה:

"בלילות היה יושב וכותב פסקי הלכה תוך כדי האזנה לקלטות של עבד אל-ואהב, פריד אל-אטרש או אום כלתום. עד היום הוא נוהג לשבת בלילה ולכתוב תוך כדי האזנה לקלטות, ובעת נסיעה במכונית הוא מבקש מנהגו לשים לו את אחת הקלטות האהובות עליו. מדי פעם, לפני שהשיר מתחיל, מסנן הרב "יימח שמם" לעבר הטייפ, וממשיך להקשיב בהנאה".

שים דיסק של אומכלתום.jpg
 
בין הייתר הוא אומר (בדקה: 5:00 בערך) למראיינו "תוכיח לי שמרן שמע אום כולתום, אנשים סתם מבלבלים את המוח", וגם אם שמע, הוא בקושי ידע ערבית (רק 'עיראקית'. אום כולתום היא מצרית).

הוא הבין היטב.

ר' משה חבושה יכול לטמון את ראשו בחול, אם זה מועיל לו. אבל כמובן שאי אפשר להתעלם ממכלל העדויות.

כמו כן סיפר בנו של הגר"ע, הרב מ. יוסף, מנכ"ל בד"ץ בית יוסף, לאברכי הכולל "מאור ישראל": "פעם היה אבי מאזין לשירי הזמרת אום כולתום, ושאלתיו: 'אבא, מה היא שרה'? אמר לי 'נו, אתה יודע, אשה אוהבת גבר, גבר אוהב אשה, דברים כאלה". משמע מכאן שהגר"ע אף מבין את השירים, וצ"ע איך שמע שירי עגבים. ויש לומר שאין כוונתו לשמוע את המילים אלא רק את המנגינה, ולא שם לבו כלל למילים.
 
כמדומה ששמעתי ממרן הגר"מ מאזוז לפני שנים,

שבשירי עגבים בלועזית, אם מבין את המילים בוודאי שאסור.

אבל אם אינו מבין, מותר.

וכך פסק הרב אברהם יוסף, בנו של הגר"ע יוסף, בתשובה לשאלת מאזין ברדיו קול חי: "מותר לשמוע זמרים גויים. אם לא מבינים את שפתם, מותר לשמוע אפילו אישה גויה".

ובזה דן מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק א' או"ח סי' ו'), והעלה להקל, אם אינו מכיר את הזמרת. ותחילה פסק שאם ראה את תמונתה אסור, ונמשך אחריו בנו הרב דוד בספר "בירור הלכה" (סי' ע"ה סעיף ט"ו, סוף ס"ק י"ז), "מותר מעיקר הדין לשמוע קול זמר של אשה... ואם ראה פעם תמונתה יש לאסור".

ורבי דוד לא זכר שהגר"ע יוסף חזר בו והורה להקל אפילו אם ראה את תמונתה, ובלבד שלא ראה אותה במציאות, וזה לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג):

"ומה שכתבתי שם (היינו ביבי"א חלק א') שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית וכו' זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן יהוידע (תענית ה), שאם ראה אותה בצורה ותמונה לבד, אין לחוש".

וא"כ מותר לשמוע גם זמרת, גויה או יהודיה, כשלא ראה אותה במציאות ממש, ואם שרה שירי עגבים, ואינו מבין את שפתה, יש להקל כי אין זה נקרא "שירי עגבים" אם אינו מבין את השפה.
 
הכל דמיונות ורעות רוח.

גם המוזיקה הערבית רובה ככולה שירי עגבים, הקצב הוא קצב הנהוג גם במקומות של זוהמה וריקודים מעורבים וכו', והכל תלוי עד כמה השומע מכיר את השירים במקורם.

המנטליות הערבית היא לא פחות זימה ותועבה מהמנטליות הלועזית, רק הקצב משתנה ותו לא. כל השירים הערבים הם גועל נפש כפשוטו, למי שמבין את המילים. אז מה ההבדל בין זה ללועזית?

אתה צודק שרוב השירים הערביים המקוריים, כמו רוב שירי העגבים בכל שפה, מכילים מילים ותכנים שאינם ראויים. עם זאת, ההבחנה שנעשתה קודם לכן אינה מתמקדת ב"טוהר" המילים המקוריות של השיר, אלא בכוונה ובהקשר התרבותי-היסטורי של השימוש במוזיקה זו, ובקצב שבו.
  1. בניגוד למוזיקה "לועזית" מערבית מודרנית, שחדרה לעולם היהודי יחסית לאחרונה, מוזיקה ערבית הייתה שלובה במסורת יהדות המזרח במשך מאות שנים. היא לא נתפסה כ"חיצונית" או "זרה" באופן גורף, אלא כחלק מהמרקם התרבותי של קהילות אלו. פיוטים רבים נכתבו במקור ללחנים ערביים שהיו מוכרים ואהובים על הציבור [הקשב מה סיפר ר' משה חבושה הנ"ל בעניין מנגינות מירון - שג"כ נלקחו ממנגנות ערביות שבאיזור הבדויים שם ליד הציון].
  2. לעיתים, גם ללא קשר למילים, יש הבדל באופי המנגינה והקצב. מוזיקה ערבית מסורתית, על אף שיכולה להיות קשורה לשירי עגבים, מכילה לעיתים קרובות מקאמים ומבנים מוזיקליים עמוקים, מלנכוליים ובעלי פוטנציאל לרגש רוחני. ייתכן שגדולי ישראל מצאו דווקא באלו את הפוטנציאל לרוממות הנפש, בניגוד לסגנונות מוזיקליים אחרים שנחשבים אגרסיביים או שטחיים יותר.
  3. וכפי שהדגיש הגרע"י כיוצא בזה במה שהבאת: 1748179604198.png
 
זה ברור שמרן הגרע"י זצוק"ל שמע שירים כאלה ואף אחד לא יכול להעיד אחרת!

- שום עד שבעולם לא היה עם מרן זצוק"ל 24/7 ויכול לומר שהוא "מעולם" לא שמע שירים כאלה. ובפרט שישנם כמה וכמה עדויות לעיל שמרן זצוק"ל שמע. (וזה דומה לעשרות עדויות שמרן זצוק"ל אכל פפושדו, ששום אדם לא יכול לומר שהוא "מעולם" לא אכל)

- אפשר ליישב זאת בכמה אופנים, אבל ברור שלנו אזובי הקיר אין ללמוד ממעשים וסיפורים לעצמנו, וכל דבר הוא לגופו.
 
כמו כן סיפר בנו של הגר"ע, הרב מ. יוסף, מנכ"ל בד"ץ בית יוסף, לאברכי הכולל "מאור ישראל": "פעם היה אבי מאזין לשירי הזמרת אום כולתום, ושאלתיו: 'אבא, מה היא שרה'? אמר לי 'נו, אתה יודע, אשה אוהבת גבר, גבר אוהב אשה, דברים כאלה". משמע מכאן שהגר"ע אף מבין את השירים
לכאורה אינו מוכרח, כי אולי מסברא אמר זאת - "דברים כאלה"...
 
מרוח הדברים אני מבין שהוא קלט היטב את הרקע, אע"פ שלא הבין כל מילה. אבל התיר לעצמו כי התרכז במנגינה.
 
ראשי תחתית