אין על זה שו"ע ולא משנה ברורה. אז מותר
כוונתי לדיון בגדרים ההלכתיים של שירי עגבים ו/או שירת אשה, ודנו בזה מפרשי השו"ע בסימן ק"ס, ושאר פוסקים.
מקור המילה "עגבים" הוא ביחזקאל פרק לג פסוק לב, "והנך להם כשיר עגבים", מפרש רד"ק - כשיר חשק ודברי שחוק. אין שום קשר למנגינה עצמה. וכמובן שאין שום קשר למי שאינו מבין את המילים.
ובמצודת ציון שם פירש: "עגבים - עניינו לעג והתול".
וכן במלבי"ם ביאור המילות שם: "העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדבר חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים".
וכן כתב ר' עובדיה מברטנורא מסכת סנהדרין פרק י: "בספרים החיצונים - ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היוני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד".
ומובא באלשיך שמות פרק כח: "ומה גם בבית שמחה ומשתה כי יבוזו כסף להביא אנשים פוחזים לצים משחקים על פי הנבל ומנבלים פיהם בשירי עגבים ואהבים העתידים עורר לוית יצר סמוך אל הרהורים רעים, וחטאים תרדף רעתם, וככלותם מקול השירים יחלו מעט בשחוק וקלות ראש והוללות רעה, וכל האנשים והנשים אשר יחד אוספו לשמוע אל הרנה ואל התיפלות בשומעם הדברים מרים ומאררים יוצאים מפי עושיהם ישמח לבבם ויתלהב יצרם וירגילם לערוה". גם זה כהנ"ל.
וכן באלשיך קהלת פרק ז: "כשירי עגבים ושחוק והיתול המביא את שומעיהם לירש גיהנם".
וכן רבי יהודה החסיד כתב בספר חסידים שמי שקולו נעים יזהר שלא יזמר ניגוני נכרים, כי עבירה היא ולא ניתן לו קול אלא לשבח לבורא יתברך ולא לעבירה. גם זה כהנ"ל. בפשטות לא מדובר במנגינה אלא בשירי עגבים.
אבל בספר מעשה רוקח (פ"ח מהלכות תפלה) כתב לדייק מדבריו "ניגוני נכרים" שגם הניגון אסור וכתב זאת גם בשם מהר"ם לונזאנו, אבל הגאון חיד"א בברכי יוסף (סי' תק"ס) דחה דבריו וכתב "ונעלם ממנו דברי מהר"ם די לונזאנו עצמו... וראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירים ותשבחות להשם יתברך על נגונים אשר לא מבני ישראל המה, ואין הדין עמם, כי אין בכך כלום".
וכן בשו"ת הרי"ף (לרבינו יצחק אלפסי, רבו של רבינו יוסף אבן מגאש, רבו של הרמב"ם) בזו הלשון: שליח ציבור שמרנן (שר) בפיו שירי ישמעאלים, ומוציא מפיו דברי נבלה מסלקין אותו ממשרתו, ועליו ועל כיוצא בו נאמר 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'. גם זה כהנ"ל. מדובר על שירי עגבים, ובשפה שמבין.
ופסק כן הרמ"א באו"ח נ"ג. ובמשנה ברורה שם ס"ק פב כתב, "בשירי הנכרים - ר"ל בניגון שהנכרים מנגנים בו לעבודת גילולים שלהם וב"ח בתשובה סי' קכ"ז כתב דוקא בניגון שמיוחד לזה". וכן הוא במגן אברהם. ופמ"ג. וב"ח. ומחצית השקל.
לפי כל הנ"ל אין שמץ של איסור במנגינה שחיבר גוי, או בשיר שכתב והשומע אינו מבין את השיר. כנ"ל לגבי שירים של זמרים חילוניים, שמצד השיר אין בו מתום.
כן כתב בשו"ת הב"ח (הישנות סי' קכז) "מה שמזמרים בבהכ"נ בניגונים שמזמרים בהם בית תפלתם, נראה שאין איסור אלא דוקא באותם ניגונים המיוחדים לע"ז, מאחר שהוא חק קבוע לע"ז, כמו מצבה שאסורה גם להקב"ה מפני שעשאוה הגוים חק לע"ז וכו', אבל אם אינם ניגונים מיוחדים לע"ז נראה שאין בזה איסור, דבהא ודאי איכא למימר לאו מינייהו גמרינן".
ורבי יהודה החסיד כתב בספר חסידים שמי שקולו נעים יזהר שלא יזמר ניגוני נכרים, כי עבירה היא ולא ניתן לו קול אלא לשבח לבורא יתברך ולא לעבירה. גם זה כהנ"ל. בפשטות לא מדובר במנגינה אלא בשירי עגבים.
אבל בספר מעשה רוקח (פ"ח מהלכות תפלה) כתב לדייק מדבריו "ניגוני נכרים" שגם הניגון אסור וכתב זאת גם בשם מהר"ם לונזאנו, אבל הגאון חיד"א בברכי יוסף (סי' תק"ס) דחה דבריו וכתב "ונעלם ממנו דברי מהר"ם די לונזאנו עצמו... וראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירים ותשבחות להשם יתברך על נגונים אשר לא מבני ישראל המה,
ואין הדין עמם, כי אין בכך כלום".
והרמ"א באו"ח נ"ג, ובמשנה ברורה שם ס"ק פב כתב, "בשירי הנכרים - ר"ל בניגון שהנכרים מנגנים בו לעבודת גילולים שלהם וב"ח בתשובה סי' קכ"ז כתב דוקא
בניגון שמיוחד לזה". וכן הוא במגן אברהם. ופמ"ג. וב"ח. ומחצית השקל.
לפי כל הנ"ל אין שמץ של איסור במנגינה שחיבר גוי, או בשיר שכתב והשומע אינו מבין את השיר.
כן כתב הגאון ישראל משה חזן ז"ל בשו"ת כרך של רומי (סי' א, דף ד' ע"ד) "שהמנהג פשוט בכל ארץ ישראל, וארצות ערב בכל בתי הכנסת שמנגנים בתפלה ובדברי קדושה שירי ישמעאל שרובם שירי עגבים, ולא מיחו בהם חכמים, מפני שהענינים עצמם קדושים, ולא איכפת לן שמא באותה שעה שמנגן אותה נגינה בתפלה, יזכור דברי הערבים שהם ענינים פחותים ושירי עגבים".
והוסיף עוד: "והסברא מכרעת כן, שאל"כ מהיכן נשאר לנו ניגונים וקולות ערבים והלא נשכחו מאתנו שירי דוד ושירי הלוים על הדוכן, כמ"ש איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, ובכל מקום שגלו ישראל למדו ניגוני אותם ארצות ששכנו שם, ובא"י ובארצות ערב קול ניגוני התפלות והקדישים והקדושות כולם ע"פ ניגון הערבים, ובטורקיא קולות טורקיות, ובאדום קולות אדומיות, ומי יוכל להכחיש המוחש, האם נאמר שכל ישראל שגו ברואה".
ולגבי אלישע אחר, רש"י במסכת חגיגה דף טו עמוד ב מבאר: "זמר יווני לא פסק מביתו - והיה לו להניח בשביל חורבן הבית, דכתיב בשיר לא ישתו יין". כלומר, הבעיה לא היתה בגלל שהוא זמר יווני ולא יהודי. אמנם בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תמה) ניסה להוכיח מכאן שלא ראוי לשמוע שירי נכרים, אבל אין זו ראיה כנ"ל ונעלם ממנו רש"י.
והקשה מהרש"א שם במקום, שלפי דברי רש"י היה צריך לומר זמר סתם, ולמה נקטה הגמ' זמר יווני, ותירץ "ונראה דנקט זמר יונית דהיה בו מינות בזמר גופיה וכה"ג אמרו בס"פ מרובה דחכמת יונית אסורה וטעמא משום דמשכא למינות".
גם לפי זה אין שמץ של איסור במנגינה שחיבר גוי, או בשיר שכתב והשומע אינו מבין את השיר, שאין שום קשר למינות כלל ועיקר.
ופסק בילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן נג: "מעיקר ההלכה מותר לשליח צבור להרכיב אף מנגינות של שירי חול על הקדיש והקדושה, ובלבד שיתכוין לשם שמים. ואף על פי שהמנגינה באה ממקור לא טהור, הרי הוא מוציאה מרשות הסטרא אחרא ומעבירה אל הקדושה. וכן פשט המנהג בפני גדולים, ואין פוצה פה". [וכתב להעדיף שירי קודש על שירי עגבים, הגם ששירי הקודש בעצמם מיוסדים על שירי עגבים קדמונים].
