גם אם ספק ברכה שא"צ או לבטלה היא ספק דאורייתא (מה שלא נראה כלל וכלל), מאי שנא בשאר דינים דאורייתא דעבדי כרבם?
זאת אומרת, איני מבין כל כך את הקושיה. דאת"ל מאי שנא ממרן הב"י דאמרינן סב"ל נגדו, י"ל דמעיקרא שקיבלוהו כלל הספרדים - לא רצו לקבלו לעניין זה, משום דלאו דלא תשא חמור, אבל פשיטא שמעיקר הדין יכלו לקבלו גם לעניין ברכות.
ובאגב אעיר דהאי ככלא דסב"ל נגד מרן לא מוסכם, והבית דוד, החק"ל, התורות אמת ועוד ועוד פסקו דל"א סב"ל נגד מרן. וגם הגר"ע היה אומר שלדעתו ל"א סב"ל נגד מרן, אלא שאינו יכול לחלוק על החיד"א.
