שבוע שחל בו בהאי שתא

[יעקבי]

ממתי חל?

 

[עת שערי רצון]

ממוצאי שבת ליל ט' באב עד ליל שני מוצאי ט"ב, לכל הדעות. בקיצור, רק בצום עצמו.

 

[מים חיים]

שבוע שחל בו תשעה באב זה כל השבוע . אלא שדיני האבילות נוהגים רק ביום ראשון וגם ביום שני עד סוף היום לגבי בשר ויין

 

[אור יעקב]

- כמובן מי שהולך כמו שהבא"ח כתב אין לו להתקלח אפי' בצונן מראש חודש.

 

[ידידיה]

- כמובן מי שהולך כמו הבא"ח אין לו להתקלח אפי' בצונן מראש חודש.

וגם יכול לאכול בשר במוצאי תשעה באב.

"ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב עד ליל עשירי כי ביום תשעה באב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי".

 

[יעקבי]

הרבה פוסקים לא מתירים להתקלח גם אם יש ריח רע.

 

[אור יעקב]

אדרבה... בא תכתוב לנו מי הם וכמה הם...

 

[אור יעקב]

הגר"ע יוסף: מי שמזיע ולא מתקלח "הוא חמור".

 

[מחשבות טובות]

ידוע הנידון שגם האוסרים באירופה מודו בארץ ישראל אשר סמוך לתקופת תמוז כחום היום. אולם כל זה לא שייך לכאו' לגבי ריש גלותא דבבל השוכנת על גדות החידקל בואכה המזרח התיכון.

 

[אמת וצדק]

מי שמזיע ולא מתקלח "הוא חמור"

לא מובן כיצד אמר הרב עובדיה זצ"ל דברים שכאלו. תימה גדולה מאוד וצע"ג.

 

[אור יעקב]

מי שלא מבין איך מרן הגרע"י זצוק"ל קורא למי שלא מתקלח "חמור", אסביר זאת.
יש לנו בימים אלה "שלוש קולות" להקל -
1. לפי מה שביאר מרן זצוק"ל באורך שמנהג הספרדים להחמיר רק בשבוע שחל בו ולא בתשעת הימים.
2. גם בשבוע שחל בו מותר להתקלח בצונן.
3. גם לרמ"א ודעימיה שמחמירים בצונן אם זה לצורך מניעת זיעה כמובן שמותר.


- והנה אע"פ שהגאון ר' יוסף חיים זצוק"ל נמשך אחרי דבר הרמ"א וכתב להחמיר בתשעת הימים וגם בצונן - לא כתב במקרה של מניעת זיעה. ובזה דעת רוב ככל הפוסקים גם האשכנזים להקל (כמבואר בחזו"ע תעניות עמ' רמג) וא"כ במקום כזה של כבוד הבריות "המחמיר חמור".

 

[כהנא דמסייע]

חכם בן ציון האריך בזה, וכותב שלכו''ע אם מרגישים הריח בסביבה, אפי' בשבוע שחל בו שרי בצונן. והבא''ח דיבר במקומו שאין בו לחות כמו בארץ.

 

[עת שערי רצון]

בבגדד אין לחות בקיץ, אבל המעלות הממוצעות הם סביב ה- 48 מעלות בקיץ, הרבה יותר חם אפילו מהמקומות הכי חמים בא''י (טבריה, אילת, ים המלח). בחום כזה גם בלי לחות מזיעים הרבה.

 

[כהנא דמסייע]

בבגדד אין לחות בקיץ, אבל המעלות הממוצעות הם סביב ה- 48 מעלות בקיץ, הרבה יותר חם אפילו מהמקומות הכי חמים בא''י (טבריה, אילת, ים המלח). בחום כזה גם בלי לחות מזיעים הרבה.

אתה צודק, שהחום שם כבד, אני חושב שהגרב''צ ציין זאת. אך ציין שעם זאת האוויר יבש ולא מזיעים. הענין הוא בפועל.
מסתבר שהגרב''צ הכיר הרבה בגדאדים ששם יכלו לסבול החום ולא הזיעו, וכאן לא עמדו בזה, מכח הזיעה, וכידוע דהגרב''צ היה בודק וחוקר כל דבר בשבע בדיקות לפני שאמר.
תוכל להוסיף לזה את ההתחממות הגלובאלית. ועוד אלף ואחת פרמטרים שהשתנו. ואכמ''ל. ומ''מ ס''ל דבגוונא של זיעה המפריעה לסביבה לא דיבר מרן הבא''ח.

 

[כהנא דמסייע]

ידוע הנידון שגם האוסרים באירופה מודו בארץ ישראל אשר סמוך לתקופת תמוז כחום היום. אולם כל זה לא שייך לכאו' לגבי ריש גלותא דבבל השוכנת על גדות החידקל בואכה המזרח התיכון.

חכם בן ציון כותב האריך בזה, וכותב שלכו''ע אם מרגישים הריח בסביבה, אפי' בשבוע שחל בו שרי בצונן. והבא''ח דיבר במקומו שאין בו לחות כמו בארץ.

הצג קובץ מצורף 8430

 

[משיב כהלכה]

- כמובן מי שהולך כמו שהבא"ח כתב אין לו להתקלח אפי' בצונן מראש חודש.

לא מובן כיצד אמר הרב עובדיה זצ"ל דברים שכאלו. תימה גדולה מאוד וצע"ג.

דברי הגר"ע יוסף פשוטים בתכלית, ואדם שמזיע ומסריח חובה עליו להתקלח גם אליבא דהבא"ח, ולא להזיק את הבריות בסרחונו. והבא"ח לא דיבר אלא במתקלח לתענוג, כי במדינות החמות יש תענוג להתקלח גם בצונן. או במתקלח סתם ללא צורך מיוחד.

והמעיין בדבריו יראה שהוא מתיר לטבול בערב שבת חזון להרגיל לטבול, ומתיר רחיצה לרפואה, ומתיר למעוברת שרוחצת כדי להקל צער הלידה ואפילו בחמין, ולרפואה ואפילו בחמין, והתיר לטבול להרגיל לטבול אחרי קרי. קל וחומר להמזיע ומלוכלך.

כי גם לאשכנזים המחמירים שלא להתרחץ בתשעת הימים אף במים קרים, אזי יש לחלק: אם אדם מזיע כדרכו, וכדי להריח את הזיעה צריך להתקרב אליו ממש, זה עוד מילא (אלא אם כן מפריע לו מאוד ואז דינו כאיסטניס וכו'). אבל אם מסריח עד מאוד, באופן שכאשר הוא נכנס לבית המדרש, נכנס עמו גל של סירחון, כתבו הפוסקים להתיר כי לא שנא מאדם המלוכלך בצואה.

ווגם בתשעה באב עצמו, הגם שאסור להושיט אצבעו במים, אם נכנס לשירותים וקינח וידיו מלוכלכות בזוהמא, מותר לרחצם היטב עם סבון. קל וחומר בתשעת הימים שאינו אלא מנהג. כי יסוד איסור הרחיצה הוא מיעוט תענוג, ואם הרחיצה לשם ניקיון - לית לן בה.

ואצטט את הירושלמי (עם פירוש ידיד נפש) ברכות פרק ב:

"אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בִּי ר' אִבּוֹן, מִי שֶׁהוּא מַתִּיר אֶת הָרְחִיצָה הַזֹּאת, עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּיה וכמו שאי אפשר בלא אכילה ושתיה, כך אי אפשר בלא רחיצה למי שרגיל ברחיצה. וממשיך באותו עניין הָדָא דְּתֵּימַר מה שהם חולקים ברחיצה תוך שבעה ימים, זה רק בִּרְחִיצָה שֶׁל תַּעֲנוּג, אֲבָל בִּרְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל תַּעֲנוּג, מוּתָּר לדברי הכל. כְּהָדָא כמו המקרה הזה דִּשְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, עָלוּ בּוֹ חֲטַטִין פצעים קשים בשבעת ימי אבילות אַתּוּן שַׁיְּילוּן הלכו ושאלו לְרַ' יִסָא, מַהוּ דְּיִסְחִי? האם מותר לו לרחוץ? אֲמַר לוֹ, דְּלָא יַסְחִי מַיֵית הוּא אם לא ירחץ ימות, אז אִין בָּעֵי אם רוצה לרחוץ ירחץ אֲפִילּוּ בְּתִשְׁעָה בְּאַב! אִין בָּעֵי אם ירצה אֲפִילּוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים!"

לכל הנ"ל יש להוסיף את דברי המשנה, "רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם; איסטניס אני", וכיום כל אדם נורמלי הוא בגדר איסטניס של פעם (כי אין לתאר את סגנון החיים דאז - אדם בימינו לא היה עומד בזה).

והאגר"מ (אבהע"ז ח"ד, פ"ד) נקיט בפשיטות שמותר לרחוץ לצורך ניקוי הגוף מהזיעה. ובשו"ת שבט הלוי כתב שבארץ ישראל נהגו להקל בזה, אך ירחץ אבר אבר ולא בבת אחת. ובספר הלכות בין המצרים (להרב קארפ) הביא שהגר"א דושניצר והגר"מ קלירס הקילו בדבר, ושהגרי"ש אלישיב אמר שלאיסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום יש להקל, ובלא"ה יש להחמיר.

ובתשובות והנהגות (ח"ד קכ"ט) כתב שאף שמפורסם שמרן החזו"א ז"ל נשאל בזה ואסר אף שמצטערים מן הזיעה, הרי שאין למדים הלכה מפי מעשה, ואולי נתכוין אצלם גם מאיזה טעם אחר, שהרי אפילו אבל בתוך שבעה מותר אם הוא איסטניס שמצטער הרבה וכ"ש כאן, עכ"ל הגרמ"ש. ובהמשך דבריו כתב שאף אם יש להחמיר, הוא דוקא בשבוע שחל בו ת"ב. שאז ישנו יסוד לאיסור רחיצה. אך בתשעת הימים שאינו אלא מנהג, אם הוא מצטער מזיעה ומחמיר מלרחוץ בצונן הרי הוא מהמתמיהין, עכ"ל.

והמשנ"ב הביא בשם החיי אדם להחמיר ולא לרחוץ עם סבון, אך הגר"ש דיכובסקי התיר עם סבון כי דימה זאת לסיכה (שהיא תענוג טפי, ראה מג"א בסימן תרי"ד) והוכיח שבתשעה באב מותר סיכה שאינה לשם תענוג וק"ו בתשעת הימים [אבל לא הבנתי מה הקשר בין זה לזה] והביא ראיה מהמשנ"ב סי' תקנ"ד ש"סיכה מקרי בדבר שדרכו לסוך בו כגון בשמן או בחלב בבורית וכהאי גוונא" ולמד שסבון (שהוא בורית) נחשב לסיכה [אבל לענ"ד סיכה אינה קשורה לרחיצה אלא היא פעולה לאחר הרחיצה, לשם תענוג גרידא ולא ניקיון, והסבון שהזכיר המשנ"ב הוא קרם גוף וכיוצא].

וגם הגרש"ז בהליכות שלמה, פסק כמשנ"ב אבל התיר בסבון אם אין הזוהמא והזיעה עוברת ללא סבון (הליכות שלמה פרק יד, יח).

וגם הגריש"א (אשרי האיש פרק סט, לו, לז) התיר בריבוי הזיעה שאינה יורדת ברחיצה במים בלבד, לשטוף בסבון במקומות המלוכלכים.

וכן בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב ס' קנה אות ד) בשם הגרש״ז ברוין [מח"ס שערים מצוינים בהלכה] התיר רחיצה עם סבון.

וכן הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב ס"ס תקנ"א הערה 514) כתב שעדיף לרחוץ בקרים ובסבון מאשר חמים בלי סבון.

ולהלן קיצור דעות הפוסקים בדין רחיצה בתשעת הימים לאשכנזים.

א. הגר"י טשזנר בספרו שערי נחמה בשם הגרי"ש אלישיב:

"ואם הוא מלא זיעה באופן שהדבר מאוד מפריע לו או לאחרים - מותר לרחוץ את כל גופו, אבל רק במים קרים ובלי סבון. וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב... אם הוא איסטניס הרגיל לרחוץ תמיד בכל יום, יש מקום להקל".

ב. שערי נחמה מהגרש"ז אויערבאך בספר מעדני שלמה: "אם הזיע הרבה באופן שיש עליו זיעה ממש, שמצטער מריח רע וכדו', רשאי להתרחץ, וכן נהגו בבני ברק... אם אינו מצליח להסיר הזיעה או הריח רע ללא סבון, אז שרי אף בסבון".

"ושוב נשאל שם (הגרש"ז) באנשים שרגילים להתרחץ בכל יום ומצטערים... וענה שאם הם בגדר איסטניס ממש, רשאים להתרחץ אפי' בשבוע שחל בו תשעה באב, דהלא זה מותר אפי' בימי אבילותו רח"ל, וכדאיתא בברכות איסטניס אני".

"ושאלתיו, אם הא דרשאי להקל בריבוי זיעה, הוא רק איבר איבר או אפילו כל גופו. ואמר שאם כל הגוף מלא זיעה, רשאי לרחוץ במים קרים בכל גופו".

ג. שערי נחמה בשם הגרנ"ק: ובספר חוט השני הנ"ל סיכם... "מי שמזיע, אם סובל מאוד מהזיעה, דינו כאיסטניס שמותר לו לרחוץ".

"וגדר רחיצה שאינה של תענוג הוא כמו אדם שעובד, וע"י הזיעה נהיה מלוכלך ממש מהזיעה, ובכה"ג מותר לו לשטוף הזיעה מעל גופו".

ד. הגרי"ח זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (או"ח ס' שיג) פסק, "נראה שכל מי שעושה דוקא משום נקיות ולא משום תענוג, נראה דאין בו איסור".

ה. הערוך השלחן (ס' תקנא סעיף לז) אחר שביאר שאשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה, בכל השנה הואיל וצורך מצוה היא ואינה עושה זאת לתענוג, הוסיף - וכ"ש מי שאינו נקי בגופו, דמותר לו לרחוץ אפילו בחמין כדי שיהיה נקי.

ו. הגר"מ פיינשטיין באגרות משה (אה"ע ח"ד ס' פד אות ד) פסק, "ולגבי שאלת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר"ח אב עד עת"ב מאחר שמכוונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל". עכ"ל.

ז. בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ד סימן קכט. וכ"כ בח"ב ס"ס רב) פסק שאדם שמזיע ומצטער בזה רחיצת כל גופו בצונן אין לחשוש.

ח. בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה ס' ק) פסק שבמקומות החמים שמזיעים הרבה עד שריח הזיעה נודף מגופו מקילים גדולי ההוראה לרחוץ את עצמו כיון שאינו מכוין לתענוג אלא להעביר הזוהמא.

ט. הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב ס"ס תקנ"א הערה 514) פסק, שאיסור רחיצה בתשעת הימים הוא רק באופן של תענוג, אבל אם הוא מלוכלך או מזיע או שנודף ממנו ריח רע מותר. ואם יכול לנקות את עמו בלי סבון, עדיף שלא להשתמש בסבון. ויותר טוב להשתמש במים קרים עם סבון, מלרחוץ במים חמים עם סבון.

 

[אור יעקב]

@משיב כהלכה
חיכיתי לך...

 

[מחשבות טובות]

ענין החילוק בין מקום זיעה וכו', יתוש קדמך לעיל, עמי היתה ושלחתיה (כמצורף להלן):

עכ"פ ידוע הנידון שגם האוסרים באירופה מודו בארץ ישראל אשר סמוך לתקופת תמוז כחום היום. אולם כל זה לא שייך לכאו' לגבי ריש גלותא דבבל השוכנת על גדות החידקל בואכה המזרח התיכון.

וא"כ היאך מגרשה והיא חוזרת?

ולעצם הנושא, זכורני שהאריכו בזה טובא בפורום לתורה או בפורום אוצר החכמה זצ"ל

 

[אור יעקב]

וענין החילוק בין מקום זיעה וכו', יתוש קדמך לעיל, עמי היתה ושלחתיה (כמצורף להלן):
וא"כ היאך מגרשה והיא חוזרת?

דברי הגר"ע יוסף פשוטים בתכלית, ואדם שמזיע ומסריח חובה עליו להתקלח גם אליבא דהבא"ח, ולא להזיק את הבריות בסרחונו. והבא"ח לא דיבר אלא במתקלח לתענוג, כי במדינות החמות יש תענוג להתקלח גם בצונן. או במתקלח סתם ללא צורך מיוחד.

והמעיין בדבריו יראה שהוא מתיר לטבול בערב שבת חזון להרגיל לטבול, ומתיר רחיצה לרפואה, ומתיר למעוברת שרוחצת כדי להקל צער הלידה ואפילו בחמין, ולרפואה ואפילו בחמין, והתיר לטבול להרגיל לטבול אחרי קרי. קל וחומר להמזיע ומלוכלך.

כי גם לאשכנזים המחמירים שלא להתרחץ בתשעת הימים אף במים קרים, אזי יש לחלק: אם אדם מזיע כדרכו, וכדי להריח את הזיעה צריך להתקרב אליו ממש, זה עוד מילא (אלא אם כן מפריע לו מאוד ואז דינו כאיסטניס וכו'). אבל אם מסריח עד מאוד, באופן שכאשר הוא נכנס לבית המדרש, נכנס עמו גל של סירחון, כתבו הפוסקים להתיר כי לא שנא מאדם המלוכלך בצואה.

ווגם בתשעה באב עצמו, הגם שאסור להושיט אצבעו במים, אם נכנס לשירותים וקינח וידיו מלוכלכות בזוהמא, מותר לרחצם היטב עם סבון. קל וחומר בתשעת הימים שאינו אלא מנהג. כי יסוד איסור הרחיצה הוא מיעוט תענוג, ואם הרחיצה לשם ניקיון - לית לן בה.

 

[מאמין בניסים]

כף החיים תקנ"א קפ"ו
יש נוהגין שלא לרחוץ מר"ח. כ"כ הטור בשם אבי העזרי. וכתב בתה"ד סי' ק"ן משמע אפי' בצונן אסור, אלא שסיים כמדומה שראיתי בימי חורפי רוחצים בנהרות מר"ח ואילך ולא מיחו בידם והמחמיר תע"ב יעו"ש. והב"ד ב"י. וכ"מ ממ"ש ב"י בשם מוהר"י מולן דאפי' בצונן כל גופו אסור מר"ח ואילך יעו"ש. וכ"כ בהגה לקמן בסעי' זה דנוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך. וכ"כ הלבוש ושאר אחרונים רבני האשכנזים. אבל הרמב"ם פ"ה דתעניות דין ו' כתב דנהגו ישראל שלא יכנסו למרחץ בשבוע זו עד שיעבור התענית. וכ"כ הטור בשם הרמב"ן. והר"ן כתב דדוקא כיבוס אסור אבל רחיצת גופו מותר אפי' בחמין אלא שהצנועין נוהגין איסור בעצמם כל אותה שבוע יעו"ש. והב"ד השו"ג או' י"ג. נמצא דלדעת הרמב"ם והרמב"ן והצנועים שכתב הר"ן אינו אסור ברחיצה רק כל גופו בחמין ובשבוע שחל בו ט"ב אבל בצונן מותר אפי' כל גופו ואפי' בשבוע שחל בו ט"ב. וכ"כ השו"ג או' מ"ח וכתב דכן נוהגין בשאלוניקי שהולכים לשוט ע"פ המים בים הגדול אפי' בערב ט"ב יעו"ש. וא"כ דבר זה תלוי במנהג המקומות ונהרא נהרא ופשטיה.