למרות שאינך מנהל דיון בצורה נורמלית אלא מצלם דפים מתוך ספר שמצאת, אגיב על זה נקודתית.
מה שהקשה שדבריו סותרים לשאר דברי הראשונים, אין סתירה כלל (כי לא כתבו שלא תלוי במנהג) ואדרבה משמע מעוד ראשונים כמותו וכפי שהבאתי לעיל.
ומה שהקשה מנין לו לחדש כן, אדרבה הדעת נותנת
שחז"ל כללו שוק קול ושיער בחדא מחתא שהם ערוה מדרבנן לק"ש, ובוודאי כולם הם ענין אחד, וכמו שהראשונים כתבו בפשטות שדין ערוה בשיער תלוי במנהג, וכן קול, ממילא כך הוא גם לגבי שוק.
כמו כן כתב הב"ח שלולא דברי הגמ' "שוק באשה ערוה" היתה הדעת נותנת שאין זה ערוה כלל, וגורם הרהור פחות מאצבע קטנה:
"
הסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי [כף] הרגל ואפילו באשת איש ליכא איסורא להסתכל בהן, דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן, וכל שכן פנים דיגיע לידי הרהור דאסור, מה שאין כן שוק שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא וכן קול ושער, הוה אמינא דאין לחוש להן אפילו באשת איש".
ובוודאי שאין "קושיות" אלו סיבה לסלף את דברי האגודה.
ומה שהביא מ"הערות וביאורים" זה
סילוף גמור של דברי האגודה, והנני לצטט לשון האגודה: "טפח באשה ערוה, שוק באשה ערוה במקום שדרך לכסות".
וברור ופשוט לכל מעיין שאינו בהול לסלף כל דבר, שכוונתו היא על השוק, ולכל היותר אפשר לומר שכוונתו על הטפח ועל השוק, אבל בוודאי לא על הטפח שנקט לפני כן.
ומה שכתב ששאר הפוסקים כתבו זאת על טפח, הוא משום ששוק עניינו כמו טפח, שביאורו
מקום שאינו מחוייב כיסוי מדינא, ונהגו הנשים לכסותו, ונחשב ערוה מדרבנן. וכן כתב הרא"ה שם, והאגור בהלכות ברכות סי' כ"ז ועוד ראשונים: "ובגמ' אמרי' דטפח באשה ערוה. פי' במקום שנהוג להיות מכוסה". וערוה בעצם אינה תלויה במנהג. אלא ודאי איירי במקום שאין חיובו מדינא.
והרבה מהקדמונים
גרסו טפח במקום שוק, וכן היא הגרסה במדרש "פרק רבינו הקדוש" (המיוחס לרבי יהודה הנשיא): "ג' דברים אמרו באשה: טפח באשה ערוה, קול באשה ערוה, שער באשה ערוה". וכן כתבו בתשובות הגאונים "שערי תשובה" (סי' כ"ט): "וכדאמרינן טפח באשה ערוה ושער שבאשה ערוה קול באשה ערוה". וכן כתב בספר "המנהיג" לראב"ן הירחי (הלכות פרישות וטהרה וקדושה עמוד תקע"א): "אמרו חכמים, טפח באשה ערווה, קול באשה ערוה, שער באשה ערוה". וכן כתב בספר "כלבו" (סי' קי"ח): "שלשה דברים נאמרו באשה, טפח באשה ערוה שער באשה ערוה קול באשה ערוה". וי"ל שזו גם כוונת האגודה שכלל יחד את השוק והטפח, כי עניינם אחד: מקום שאינו מחוייב כיסוי מדינא, אלא שנהגו לכסותו.
