בפורום ההוא היו בתחילה עויינים את המכתבים הללו
ומבקשים לגונזם, עד שאמרו להם שדעת הרב יצחק יוסף שזה בסדר, והסכים על הספר, ומכאן והלאה הכל בסדר...
אבל למעשה בהסכמת הרב יצחק יוסף לספר "בגדי קודש" הוא
נמנע לגמרי מלדבר על דעת אביו בענין חיוב חצאית עד הקרסול, רק הסיט הנושא לחיזוק כללי בצניעות, וענין פאה נכרית המוזכר באגב בספר.
והיות והוא הסיט את הנושא, אסיט אף אני את הנושא להערה קטנה בדבריו שם בהסכמה.
וכך כתב: "וכן הרחיב בענין האיסור החמור של פאה נכרית, שהוא שטות והבל, שאנשים שקרויים בשם "בני תורה" ודוחקין עצמן להחמיר בכל מידי דחסידותא, גם בדברים שהם חשש דרבנן רחוק, ומוסיפים חומרות,
ואילו בדבר שהוא דאורייתא וכל יסוד קדושת בית ישראל, מקילין ביד רמה".
ונעלמו ממנו דברי אביו הגר"ע ביביע אומר (חלק ה' סימן ה') שהביא דברי הגאון מהר"ש קלוגר שפאה נכרית אסורה מדרבנן, וכתב על זה
שעיקר האיסור לצאת בפריעת ראש הוא מן התורה. אבל פאה נכרית בוודאי איסורה מדרבנן, רק שלשיטתו אין לעשות בזה ספק דרבנן לקולא, כי עיקרו דאורייתא.
[וזה גופא צ"ע כי מאידך כתב הרב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סי' נ"ב בהערה), וזה לשונו: "כתב בשו"ת משאת משה (חלק או"ח סוף סי' א') שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא, דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא". עכ"ל. והאריך שם להביא פוסקים הסוברים שגם כשנחלקו הפוסקים בדברים האסורים מדרבנן, אמרינן על זה ספק דרבנן לקולא. ובשו"ת יביע אומר (חלק ד' יו"ד סי' ח') הוסיף הרב וכתב, "ספיקא דרבנן לקולא אמרינן גם כשיש לו עיקר מן התורה. וכמש"כ המשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות". עכ"ל, ע"ש באורך. וכן כתב בנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספר "עין יצחק" (כללי ההוראה, חלק ב' עמ' רט"ו), וזה לשונו שם: "אמרינן ספק דרבנן לקולא גם במחלוקת הפוסקים במידי דרבנן". ובהערות שם הביא פוסקים רבים הסוברים כן, וחולקים על הרדב"ז שהוא שיטה יחידאה להחמיר בזה. וכתב עוד שם (עמ' ר"ח), "ספק דרבנן לקולא אמרינן גם בדבר שיש לו עיקר מן התורה". עכ"ל, והאריך שם בראיות מהפוסקים. ושם (עמ' רכ"ב) הגדיל וכתב בזה הלשון, "במידי דרבנן אזלינן להקל גם כנגד רוב הפוסקים". עכ"ל.
ולפ"ז נמצא שגם אם תאמר שפאה נכרית הוא ספק דרבנן שיש לו עיקר מהתורה, וגם אם תאמר שרוב הפוסקים אוסרים, עדיין יש לומר בזה ספק דרבנן לקולא, וללכת אחר הפוסקים המקילים (ובפרט שהבאנו כאן בפרק א' כמאה ושלושים פוסקים מתירים). וזה סותר לכאורה לדברי הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' שם), שיש להחמיר בפאה נכרית אע"פ שהיא איסור דרבנן, משום שעיקר האיסור מהתורה, ובפרט שגם על פריעת ראש יש הסוברים שהוא מדרבנן, וכמו שכתב תרומת הדשן סי' רמ"ב בדעת הרמב"ם ועוד כששה פוסקים].
ואדרבה, המעיין בתשובת הגר"ע שם יראה שכמעט כל מי שניסה לאסור מדאורייתא, דחה אותו.
אחד רצה לאסור משום נדר דאורייתא, וכתב עליו הגר"ע "איברא דמ"ש שנדר דאורייתא הוא, ליתא".
המקרי דרדקי ניסה לאסור מדאורייתא, וכתב עליו הגר"ע "ואף שהרב הנ"ל כתב שאיסור תורה הוא, אינו נכון".
ובפרט שלדידן אין זה אלא מחלוקת אחרונים (כי הראשונים כלל לא עסקו בדין פאה נכרית, והמחלוקת החלה מהאחרונים מזמן השלטי גיבורים ואילך), ובוודאי צ"ל בזה ספק דרבנן לקולא, והגאון רבי יצחק יוסף שליט"א הביא (בהסכמתו לקונטרס "לברך ולהדליק") מהגרש"ז אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"ד), "שאם בא אדם לשאול שאלה משני חכמים, ואחד מהם אוסר ואחד מתיר, כיוון שאמרו (ע"ז דף ז) "בשל סופרים הלך אחר המיקל", אף אם האוסר עומד וצווח ככרוכיא על המתיר שהוא טועה, מכל מקום כיוון שגם המתיר הוא חכם שהגיע להוראה, אם לאחר גמר הויכוח בין האוסר והמתיר, יחזור שוב השואל וישאל אותם 'איך עלי להתנהג', מסתבר שגם האוסר צריך לומר לו שהדבר מותר".
ולדברי הרב יצחק לא מובן כלל כיצד התיר הגר"ע יוסף
"דבר שהוא דאורייתא וכל יסוד קדושת בית ישראל" לגרושה ואלמנה, ועוד יותר לא מובן כיצד התיר לנשואות במקרים רבים (כמפורט בספר מעין אומר) ועוד רבים מעידים שהתיר להם כמו הרב ינון יונה שאמר שהעביר לו עשרות מקרים (של בעיות בשלום בית וכדו') והתיר להם פאה.
