מיד ושם:
בעקבות כיבוש צרפת וכינונו של משטר וישי האנטישמי בחלק הדרומי של צרפת נכללו רוב יהודי צפון אפריקה, כ-415,000 איש, בתוך מעגל הנרדפים. עם כינונה של "צרפת הלאומית" בראשותו של
המרשל פטן חל שינוי לרעה במעמדם של יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, לאחר שנאכפה שם חקיקה גזענית אנטישמית בנוסח וישי.
ב
מרוקו, שבה היו ליהודים זכויות אזרח, לא נחקקו רשמית חוקים אנטי-יהודיים, אולם הפקידות הצרפתית כפתה שורה של תקנות אנטי-יהודיות.
יהודי
אלג'יריה, שברשותם הייתה אזרחות צרפתית נושלו מזכויותיהם. הם חויבו לשאת אות קלון, והחילו עליהם מכסות קבלה אפילו בבתי הספר היסודיים.
ב
לוב החילו האיטלקים את חוקי הגזע שנחקקו באיטליה ב-1938, והפקידות האיטלקית הקשיחה את יחסה ליהודים. דרכוניהם סומנו, הפעילות התרבותית הוגבלה ואלפי יהודים שולחו למחנות, בעיקר למחנה הריכוז ג'אדו (jadu) שבו מתו מאות מרעב וממחלות. יהודים בעלי אזרחות זרה שולחו למחנות ריכוז באירופה.
בנובמבר 1942, לאחר פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה, נכנס הצבא הגרמני ל
תוניסיה ואתו יחידה של אנשי ס"ס שתפקידה היה להחיל בה את המדיניות האנטי-יהודית. לאחר התבססות קצרה החלו הגרמנים להחרים נכסים של יהודים ורבים גויסו לעבודות ביצורים. גזרות הגרמנים פגעו בעיקר ביהודי הבירה, אבל גם קהילות נוספות, כגון ג'רבה, סבלו מיחס מחפיר ומגיוס לעבודת כפייה. יהודי הבירה נאלצו להקים מעין יודנרט מקומי והוטל עליו לבחור 6,000-5,000 יהודים ומקצתם רוכזו במחנות עבודה. בראשית מאי 1943, בעקבות התפתחויות בזירה הצבאית, נסוגו הכוחות הגרמניים מן המקום.
מנובמבר 1942 החלו בעלות הברית לשחרר את צפון אפריקה ובכך ניצלו יהודי צפון אפריקה מגורל אחיהם באירופה.
