שירת הבקשות גם לת"ח??

ידיעת התורה

חבר חדש
הצטרף
2/1/25
הודעות
22
שמעתי מיהודי בר אוריין שכל ענין שירת הבקשות הוא ענין שנשתרש בטעות גם אצל בני תורה
ויסודו היה עבור הבעה"ב שלא היו יודעים ללמוד אז בלילות החורף הארוכים היו הולכים לומר שירת הבקשות אבל מעולם הת"ח לא היו שותפים בזה.
(וכמובן שאיני מדבר על גדולי עולם בדורות האחרונים)
 
אני חושב שהכל תלוי כמה עסק עושים מזה, וכו'
אם עושים 1-2 פעמים בשנה, ובלי לעשות יותר מדי ע''ז מה''מקאם'' וכדו', כמו שנהגו גדולי עולם - תע''ב
אבל מכאן עד ללכת כל ליל שבת, לבקשות 5-6 שעות, בחבורת אנשים לא הכי ... ולשקוע יותר מדאי בזה, זה לא טוב
כמו כל דבר טוב, שאם עושים יותר מדי - זה חסר טעם
 
נערך לאחרונה:
יש הבדל בין פיוטי הבקשות המקוריים, שנכתבו ע''י ר' ישראל נג'רה ועוד גאוני עולם רבים
לבין מלא פיוטים (מאוד מפוסרמים אפילו) בני זמננו, שנכתבו ע''י זמרים/פייטנים, ורואים את זה בתוכן המילים
פעם פתחתי ספר (נראה לי שקראו לזה ''בקול רינה'') וראיתי כמה פיוטים, מבני זמננו, הכל שם רק ''יה חביבי, יה אלי, יה חביבי, יה אלי'' כמבון יש כאלה שאוהבים את זה וזה זכותם
חוץ מזה, בהרבה אירועי ''בקשות'' הצבור אינו כ''כ איכותי, ומשירת בקשות זה הופך ל''חפלאות'' וכו', וזה לא תמיד ראוי. וכל אחד עם שיקוליו

מה שבטוח, שמי שילך לשירת בקשות לא יצא ת''ח בגלל זה, ומי שלא ילך כן יכול לצאת ת''ח, זה לא ימנע ממנו - מי שלא מתחבר לזה, אין שום מצוה ללכת לשם. הרבה לא מתחברים לסגנון השירה של בקשות
 
נערך לאחרונה:
מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א אמר לנו פעם שספרדי שלא יודע בקשות הוא בבחינת בעל מום
כמובן יש מלא שירים שהשתרבבו שחיברום אנשים שאינם בהכרח בני תורה
אך יש פיוטים רבים שחברופם גדולי עולם, וכשאתה מנגן אותם אתה מרגיש התעלות ורוממות, כדוגמא:
אֲגַדֶּלְךָ אֱלהֵי כָל נְשָׁמָהוְאוֹדְךָ בְּרב פַּחַד וְאֵימָה.
בְּעָמְדִי תּוֹךְ קְהָלְךָ צוּר לְרוֹמֵם,לְךָ אֶכְרַע וְאֶכּוֹף ראשׁ וְקוֹמָה.
רְקִיעֵי רוּם הֲלֹא נָטָה בְּמִבְטָא.וְהַָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה.
הֲיוּכַל אִישׁ חֲקור אֶת סוֹד יוֹצְרוֹ,וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה.
מְרוֹמָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁוֹן,אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כּל בְּחָכְמָה.
וְיִתְגַּדַּל בְּגוֹי קָדושׁ וְעֶלְיוֹןוְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא.
 
מעשה שהיה והזמינו יהודי מחיפה שיבוא בעיצומה של השבת רח"ל לבקשות בעיה"ק ירושלים ת"ו.
כששמע ע"ז הגה"צ חכם נתן סאלם זצוק"ל, אמר להגה"צ רבי יהודה עדס שליט"א,
"צריך לאסור את הבקשות מכאן ולהבא כליל!".

גם סיפורי סבתא ללא מקור או ראיה,
גם דבר שאינו מצוי כלל (שיבוא מחלל שבת לבקשות),
גם משפט שנאמר (אם נאמר) מתוך כעס רגעי על ביזיון השבת.
 
שמעתי מיהודי בר אוריין שכל ענין שירת הבקשות הוא ענין שנשתרש בטעות גם אצל בני תורה
אולי הוא התכוין לבחורי ישיבות, שבמקום ללמוד בסדרי הישיבה, הולכים לבקשות, ובפרט שיש מקומות שהציבור והאוירה שם, לא כ''כ מתאימים... (תלוי איפה) וזה המתכון ל'אי הצלחה' בלימוד התורה,
אבל אם עושים את זה חד-פעמי, או בבין הזמנים וכיו''ב, לא יותר מ2:00, בלי קלות ראש - זה בסדר גמור וטוב.
אחת הסיבות שהרבה בני תורה לא הולכים ל'בקשות' - כי לא מתחברים, המנגינות והמקאמים מוסבכים ולא כ''כ מוכרים לציבור, ויש כללים וכו', ואנשים מעדיפים לשיר איך שהם רוצים, וצריך הרבה בקיאות בזה. אני לא מבין בזה. פעם הוכרחתי להיות בבקשות חלביים, בשביל איזה ענין, כמעט נרדמתי... מי שלא 'מבין' ו'בקי' לא יצליח להתחבר, אבל הבנתי שהיום זה לא כמו פעם, מכניסים הרבה שירים מוכרים וכו' בשביל לעניין את הצבור...
 
אם עושים 1-2 פעמים בשנה, ובלי לעשות יותר מדי ע''ז מה''מקאם'' וכדו', כמו שנהגו גדולי עולם - תע''ב
אבל מכאן עד ללכת כל ליל שבת, לבקשות 5-6 שעות

רק אזכיר לך גמרא מפורשת (ברכות דף ג): דוד המלך היה שר משעת חצות ועד אור הבוקר.... "רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות".

ואתה אומר מקסימום פעמיים בשנה?

כמו כן אזכיר לך ששירת הלווים לא היתה פעם או פעמיים בשנה...

ואיתא בחז"ל, "רבי אליעזר הגדול אומר: כל העוסק בפרק שירה בכל יום, מעיד אני עליו שהוא בן העולם הבא, וניצול מפגע רע ומיצר הרע, ומדין קשה ומשטן ומכל מני משחית ומזיקין".

ובגמ' חולין (דף צ"א) דיברו על שירה בכל שעה!

"חביבין ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא יותר ממלאכי השרת. שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ויש אומרים פעם אחת בשבת, ויש אומרים פעם אחת בחודש, ויש אומרים פעם אחת בשנה".

עוד איתא בגמ' שמי שאינו שר באופן קבוע יתבע ויענש על כך! "רב מתנה אמר מהכי: דכתיב 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'. איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב... זה שירה". רש"י: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב".

ולשיטתך על מה שרו כל כך הרבה, האם זה לא ביטול תורה?

גדולי עולם (במרוקו עכ"פ) נהגו לשיר ולפייט בכל הזדמנות, וקמו לבקשות במסירות נפש בשעה מוקדמת ביותר, בכל השבתות החורפיות (וזה לא 5-6 שעות אלא הרבה פחות).
 
מי שלא 'מבין' ו'בקי' לא יצליח להתחבר, אבל הבנתי שהיום זה לא כמו פעם, מכניסים הרבה שירים מוכרים וכו' בשביל לעניין את הצבור

צריך ללמוד כדי להתחבר.

ויתכן שאתה מדבר על שירת הבקשות הירושלמית, שחוזרת על עצמה מידי שבת, אותם שירים ואותם מנגינות, עד שלציבור נמאס וצריך לגוון עם שטויות והבלים.

אבל בשירת הבקשות המרוקאית יש סדרה שלמה של פיוטים לכל שבת, ובכל שבת יש סדרה אחרת, והפיוטים נתקנו ע"י גדולי עולם באופן שצריך לשבת ולהתעמק בכל מילה כדי להבין מה רמזו.

בפרט השיר החותם את הבקשות שבכל שבת, ונקרא קַצִידָּא, והוא תיאור הפרשה על מפרשיה בחרוזים, שנכתב ע"י רבי דוד אלקיים ועוד פייטנים, בחכמה עצומה ונפלאה.
 
רק אזכיר לך גמרא מפורשת (ברכות דף ג): דוד המלך היה שר משעת חצות ועד אור הבוקר.... "רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות".

ואתה אומר מקסימום פעמיים בשנה?
לאו דוקא, אבל לא לעשות מזה יותר מדי ''עסק''. זו השקפת ראשי הישיבות, לא המצאה שלי ...
גם שמעתי שיש כאלו שעושים כל שבת בקשות פרטיות במשך 1:00, כל פעם קטעים אחרים, בבתים (לא במקומות פתוחים לכל הציבור) ומוספים שם קצת פיוטים/פיוטי רגש ועוד, עם ציבור בני תורה איכותי בלבד, מבחינתי גם זה מצוין...
כמו כן אזכיר לך ששירת הלווים לא היתה פעם או פעמיים בשנה...
מה זה קשור??
ולשיטתך על מה שרו כל כך הרבה, האם זה לא ביטול תורה?
מן הסתם אתה יודע איך היו נראים חכמי מרוקו כשהיו שרים ''שפל רוח שפל ברך וקומה'' או ''דודי ירד לגנו - שערי ציון אשר אהבתי'' וכדו', עם כל הדבקות וכו'... אתה יודע איך נראות רוב הבקשות היום?? סתם 'חויה חרדית', 'מופע חזנות', אבל יש כאלה שצריכים את זה, והנח להם, אני לא אומר מה לעשות... אבל אין מה להשוות...
גדולי עולם (במרוקו עכ"פ) נהגו לשיר ולפייט בכל הזדמנות, וקמו לבקשות במסירות נפש בשעה מוקדמת ביותר, בכל השבתות החורפיות (וזה לא 5-6 שעות אלא הרבה פחות).
100% צודק. אבל בישיבה בונים בחורים, לא פייטנים ולא דוד המלך... מתי שאברך כבר מגיע לגיל מסוים שהוא תלמיד חכם וכו', אז הוא יכול לבחור באיזה דרך להתחבר לה' וכו', בחור צעיר צריך לשמוע לרבותיו ולשקוע ראשו ורובו בסוגיות הש''ס, ולא לפייט 5 שעות, על חשבון הישיבה... נגד דעת ראשי הישיבה... גם לא תמיד ה''בקשות'' זה המקום הכי מושלם מבחינת אוירה, זה כבר תלוי היכן.
היום, אנשים מתחברים ל''מוואלים'' וכו' ולא למילות השירים כימי אז, וחבל... כי יש פיוטים כ''כ יפים...

אני לא אומר מה לעשות כמובן, ומבחינתי אין לי בעיה אם הבנים שלי ילכו לבקשות, אני רק חושב שיש קצת אמת בדברי אותו יהודי...
 
לאו דוקא, אבל לא לעשות מזה יותר מדי ''עסק''. זו השקפת ראשי הישיבות, לא המצאה שלי ...

אז יש לנו את הנהגת דוד המלך שעליה מספרים לנו חז"ל, את העסק הגדול משירת הלויים, את דברי חז"ל על שירה בכל יום, ושירה בכל שעה, ומנגד יש לנו את... "השקפת ראשי הישיבות".

והבוחר יבחר...

(מה גם שאני מתאר לעצמי שראשי הישיבות מדברים לבחורים, שאצלם יש ענין להישאר בישיבה ולא להסתובב בחוצות מכל סיבה שהיא, ואין כוונתם כלל לאברכים).
 
דרך אגב אומר, שאני גם אומר הרבה בקשות, פחות מתחבר לשירה החלבית ול''מואל'', אלב כל פעם שאנחנו לומדים כל הלילה וכדו', בליל ששי ובשבועות ועוד, (יש 20 דקות בין עה''ש א' לעה''ש ב', שאסור ללמוד כי יש ספק אם הגיע עה''ש ולכן הולכים לטבול ועוסקים בשירות ותשבחות) או לפעמים סתם בשבתות בלילה עם המשפחה וכדו', אומרים פיוטים כמו ''אדון עולם'' ''אגדלך'' ''יה ריבון'' ''ידיד נפש'' ועוד כמה שירים ופויטים בהשתפכות.
 
אז יש לנו את הנהגת דוד המלך שעליה מספרים לנו חז"ל, את העסק הגדול משירת הלויים, את דברי חז"ל על שירה בכל יום, ושירה בכל שעה, ומנגד יש לנו את... "השקפת ראשי הישיבות".

והבוחר יבחר...

(מה גם שאני מתאר לעצמי שראשי הישיבות מדברים לבחורים, שאצלם יש ענין להישאר בישיבה ולא להסתובב בחוצות מכל סיבה שהיא, ואין כוונתם כלל לאברכים).
יש לנו את תיקון לאה, שאומרים אותו כל לילה, מדוד המלך בעצמו. תוקן ע''י רבנו האר''י, (אפשר לומר בכוונה והתרגשות ובנגיון והכל, אף אחד לא אמר שקריאת תהלים צריכה להיות יבשה...) מאוד מומולץ לנסות למי שעדיין לא נוהג לומר...
 
גם שמעתי שיש כאלו שעושים כל שבת בקשות פרטיות במשך 1:00, כל פעם קטעים אחרים, בבתים (לא במקומות פתוחים לכל הציבור) ומוספים שם קצת פיוטים/פיוטי רגש ועוד, עם ציבור בני תורה איכותי בלבד, מבחינתי גם זה מצוין...

לידיעתך, יש מקומות שכל הפייטנים הם בני תורה (ת"ח של ממש).
 
יש לנו את תיקון לאה, שאומרים אותו כל לילה, מדוד המלך בעצמו. תוקן ע''י רבנו האר''י, (אפשר לומר בכוונה והתרגשות ובנגיון והכל, אף אחד לא אמר שקריאת תהלים צריכה להיות יבשה...) מאוד מומולץ לנסות למי שעדיין לא נוהג לומר...

אם אתה קורא לזה שירה, זאת בדיחה עצובה...

"רב מתנה אמר מהכי: דכתיב 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'. איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב... זה שירה". רש"י: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב".
 
אז יש לנו את הנהגת דוד המלך שעליה מספרים לנו חז"ל, את העסק הגדול משירת הלויים, את דברי חז"ל על שירה בכל יום, ושירה בכל שעה, ומנגד יש לנו את... "השקפת ראשי הישיבות".

והבוחר יבחר...

(מה גם שאני מתאר לעצמי שראשי הישיבות מדברים לבחורים, שאצלם יש ענין להישאר בישיבה ולא להסתובב בחוצות מכל סיבה שהיא, ואין כוונתם כלל לאברכים).
יעויין עוד בנפש החיים שער ד' סימן ב'
 
אם אתה קורא לזה שירה, זאת בדיחה עצובה...
זה לא שירה, זה הלכה. תהלים זה זמירות. זה שבדורנו מזלזלים בזה, ובפרט באמירת הלל, שברוב הבי''כ לוקח 5 דק' ופחות מכן, ובעיקר בר''ח וחוה''מ, זה בעיה רצינית... אני תמיד מחזר אחרי מניינים שההלל הוא 15-20 דק', בשירה ובזימרה, ברוך ה' בזמן האחרון הרבה התחילו לנהוג כן, גם בימות החול
אין לי שום ענין אישי נגד בקשות ח''ו, בסה''כ כתבתי שאני מבין את אותו יהודי שאמר שבקשות זה לא לבני תורה, כי במצבים מסוימים הוא אכן צודק...
 
בפרט השיר החותם את הבקשות שבכל שבת, ונקרא קַצִידָּא, והוא תיאור הפרשה על מפרשיה בחרוזים, שנכתב ע"י רבי דוד אלקיים ועוד פייטנים, בחכמה עצומה ונפלאה.

דוגמא מפרשת השבוע תרומה, @עת שערי רצון מוזמן לנסות להבין משהו.

(מקאם זרקא)

זָר עַנֵּה, חִבֵּל כָּל דַת, רָשַׁם בְּדַת, צוּר וַיְדַבֵּר כְּחֶמְדַּת, עֲבוֹדָתוֹ.

אוֹצַר כָּל, כְּלֵי חֶמְדַּת, הִיא תְּעוּדַת, עֶשֶׂר דִּבְרֵי יְסוֹדַת, פְּקֻדָּתוֹ.

פֶּה לָאֹ,זֶן בְּחֶרְדַת, וּבְרַעֲדַת, נַפְשָׁם קִדְּמוּ בְּצַעֲדַת, הַר עֶמְדָּתוֹ.

שָׂמַח מֹ,שֶׁה בַּעֲדַת, כִּי בִּצְמוּדַת, לֵב אֶחָד בַּאֲגֻדַּת, יְחִידָתוֹ.

אוֹת עוֹלָם, לְיוֹם אֵידַת, וִירִידַת, וְתִקְוַת, יוֹם אֲבֵדַת, רְפִידָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

נֶאֱמַן רוּחַ, נֶאֱדָר בַּכֹּחַ, שָׂשׂ בְּשׁוּח, נוֹצֵחַ נוֹצְחִי.

בָּאֵל בָּטַח, וְקָרְבָּנוֹת שָׁטַח, עוֹלוֹת נִתַּח, וְרֵיחַ נִיחוֹחִי.

אַחַר צָלַח, חָז עַל זִקְנֵי כָלַח, הָאֵל שָׁלַח, כְּאוֹר בְּדוֹלְחִי,

כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר, אוֹר זוֹרְחִי.

יַד מֹשֶׁה, הַנוֹצַחַת, כְּיַד פַּחַת, עֲרֻבָּ,תָם לְנַחַת, עַל חַטָּאתוֹ.

(מעבר למקאם חגאז)

אוֹת לְטוֹבָה, צוֹמַחַת, וּפוֹרַחַת, נִדְבַת תְּרוּמָה קַחַת כְּמִצְוָתוֹ.

הֲקָצְרָה, יַד פּוֹתַחַת, וְרוֹוַחַת, רֹב הַזָּהָב עַל אַחַת עֲשִׂירִיתוֹ.

אַךְ יִשְׁרַת, וְהַצְלָחַת, הַמְּשֻׁבַּחַת, בַּת עַמִּי וְנוֹכַחַת חֲסִידוּתוֹ.

גַּם לֹא תִּהְיֶה, טוֹרַחַת, וּבוֹרַחַת, אֲבָל תִּהְיֶה שִׂמְחַת לֵב לְתִתּוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דַּי בְּאֹרַח, טוֹבָה בְּלִי טֹרַח, אִישׁ כְּקֹרַח, עָשִׁיר וְאֶזְרָחִי.

וְשָׁחוּחַ, חֲצִי שֶׁקֶל נוֹחַ, תֵּת בִּשְׂמֹחַ, לֵב וְגִיל מַבְטוּחִי.

וּתְכֵלֶת צַח, אַרְגָּמָן אָדֹם וְצַח, וְשֵׁשׁ מִמְשַׁח, כְּלֹבֶן הַקַּרְחִי,

עוֹר שֶׂה וְעִזִּים אָדֹם נִצְחִי.

וַעֲצֵי שִׁטִּים נִכְרַת, מִתּוֹךְ יַעֲרַת, נָטַע אֲבִי בֵּן פּוֹרָת, בַּעֲלוֹתוֹ.

(מעבר למקאם משרקי)

וְשֶׁמֶן יָאִיר אוֹרַת, אוֹר בְּהִירַת, וּבְשָׂמִים רַב מְחִירַת, הַעְרָכָתוֹ.

וּקְטֹרֶת סַמִּים הוֹרַת, לוֹ בִּמְּשׂוּרַת, וְאַבְנֵי שֹׁהַם גִּזְרַת, הַר יִפְעָתוֹ.

לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן וּמְנוֹרַת, בֵּית דְּבִירַת, כִּרְאוֹת מֹשֶׁה אֶת צוּרַת, תְּכוּנָתוֹ.

כָּל אֵלֶּה לְכַפָּרַת, עַם וּתְמוּרַת, בַּל יִהְיֶה רַב מְאֵרָת, כָּל שְׁנָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דִּבֵּר מֹשֶׁה, בֵּית מִשְׁכָּן קְדוֹשִׁי, וּמִגְרָשִׁי, בּוֹ תַּעֲלֹז נַפְשִׁי.

כָּל מְשׂוֹשִׂי, שַׁבַּתִי וְחָדְשִׁי, בֵּית מִדְרָשִׁי, כַּרְמִי וּגְדִישִׁי.

הַכֹּל עֲשֵׂה, לְהַקְרִיב אֶת אִשֶׁה, אִם לָךְ יִקְשֶׁה,

הִנֵּה תַּבְנִית אִשִׁי, כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בְּהַר קָדְשִׁי.

קַיָּם יַרְבֶּה תְּשׁוּרַת עִיר בְּצוּרַת, וְיִבְנֶה בֵּית דְּבִירַת וְחוֹמָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.
 
דוגמא מפרשת השבוע תרומה, @עת שערי רצון מוזמן לנסות להבין משהו.

(מקאם זרקא)

זָר עַנֵּה, חִבֵּל כָּל דַת, רָשַׁם בְּדַת, צוּר וַיְדַבֵּר כְּחֶמְדַּת, עֲבוֹדָתוֹ.

אוֹצַר כָּל, כְּלֵי חֶמְדַּת, הִיא תְּעוּדַת, עֶשֶׂר דִּבְרֵי יְסוֹדַת, פְּקֻדָּתוֹ.

פֶּה לָאֹ,זֶן בְּחֶרְדַת, וּבְרַעֲדַת, נַפְשָׁם קִדְּמוּ בְּצַעֲדַת, הַר עֶמְדָּתוֹ.

שָׂמַח מֹ,שֶׁה בַּעֲדַת, כִּי בִּצְמוּדַת, לֵב אֶחָד בַּאֲגֻדַּת, יְחִידָתוֹ.

אוֹת עוֹלָם, לְיוֹם אֵידַת, וִירִידַת, וְתִקְוַת, יוֹם אֲבֵדַת, רְפִידָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

נֶאֱמַן רוּחַ, נֶאֱדָר בַּכֹּחַ, שָׂשׂ בְּשׁוּח, נוֹצֵחַ נוֹצְחִי.

בָּאֵל בָּטַח, וְקָרְבָּנוֹת שָׁטַח, עוֹלוֹת נִתַּח, וְרֵיחַ נִיחוֹחִי.

אַחַר צָלַח, חָז עַל זִקְנֵי כָלַח, הָאֵל שָׁלַח, כְּאוֹר בְּדוֹלְחִי,

כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר, אוֹר זוֹרְחִי.

יַד מֹשֶׁה, הַנוֹצַחַת, כְּיַד פַּחַת, עֲרֻבָּ,תָם לְנַחַת, עַל חַטָּאתוֹ.

(מעבר למקאם חגאז)

אוֹת לְטוֹבָה, צוֹמַחַת, וּפוֹרַחַת, נִדְבַת תְּרוּמָה קַחַת כְּמִצְוָתוֹ.

הֲקָצְרָה, יַד פּוֹתַחַת, וְרוֹוַחַת, רֹב הַזָּהָב עַל אַחַת עֲשִׂירִיתוֹ.

אַךְ יִשְׁרַת, וְהַצְלָחַת, הַמְּשֻׁבַּחַת, בַּת עַמִּי וְנוֹכַחַת חֲסִידוּתוֹ.

גַּם לֹא תִּהְיֶה, טוֹרַחַת, וּבוֹרַחַת, אֲבָל תִּהְיֶה שִׂמְחַת לֵב לְתִתּוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דַּי בְּאֹרַח, טוֹבָה בְּלִי טֹרַח, אִישׁ כְּקֹרַח, עָשִׁיר וְאֶזְרָחִי.

וְשָׁחוּחַ, חֲצִי שֶׁקֶל נוֹחַ, תֵּת בִּשְׂמֹחַ, לֵב וְגִיל מַבְטוּחִי.

וּתְכֵלֶת צַח, אַרְגָּמָן אָדֹם וְצַח, וְשֵׁשׁ מִמְשַׁח, כְּלֹבֶן הַקַּרְחִי,

עוֹר שֶׂה וְעִזִּים אָדֹם נִצְחִי.

וַעֲצֵי שִׁטִּים נִכְרַת, מִתּוֹךְ יַעֲרַת, נָטַע אֲבִי בֵּן פּוֹרָת, בַּעֲלוֹתוֹ.

(מעבר למקאם משרקי)

וְשֶׁמֶן יָאִיר אוֹרַת, אוֹר בְּהִירַת, וּבְשָׂמִים רַב מְחִירַת, הַעְרָכָתוֹ.

וּקְטֹרֶת סַמִּים הוֹרַת, לוֹ בִּמְּשׂוּרַת, וְאַבְנֵי שֹׁהַם גִּזְרַת, הַר יִפְעָתוֹ.

לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן וּמְנוֹרַת, בֵּית דְּבִירַת, כִּרְאוֹת מֹשֶׁה אֶת צוּרַת, תְּכוּנָתוֹ.

כָּל אֵלֶּה לְכַפָּרַת, עַם וּתְמוּרַת, בַּל יִהְיֶה רַב מְאֵרָת, כָּל שְׁנָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דִּבֵּר מֹשֶׁה, בֵּית מִשְׁכָּן קְדוֹשִׁי, וּמִגְרָשִׁי, בּוֹ תַּעֲלֹז נַפְשִׁי.

כָּל מְשׂוֹשִׂי, שַׁבַּתִי וְחָדְשִׁי, בֵּית מִדְרָשִׁי, כַּרְמִי וּגְדִישִׁי.

הַכֹּל עֲשֵׂה, לְהַקְרִיב אֶת אִשֶׁה, אִם לָךְ יִקְשֶׁה,

הִנֵּה תַּבְנִית אִשִׁי, כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בְּהַר קָדְשִׁי.

קַיָּם יַרְבֶּה תְּשׁוּרַת עִיר בְּצוּרַת, וְיִבְנֶה בֵּית דְּבִירַת וְחוֹמָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.
מי מחבר הפיוט??
(פיוט יפה מאוד)
 
מי מחבר הפיוט??
(פיוט יפה מאוד)

לא רק בבקשות יש פיוטים עם מילים נשגבות, גם בפיוטים עממיים, לדוגמא:

שַׁחַר אֲבַקֶשְׁךָ צוּרִי וּמִשְׂגַבִּי, אֶעְרוֹךְ לְפָנֶיָך שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִי.

לִפְנֵי גְּדוּלָּתְךָ אֵעֱמוֹד וְאֶתְבָּהֵל, כִּי עֵינֵיךָ תִּרְאֶה כָּל מָחֲשַבוֹת לִבִּי.

מַה זֶה אֲשֶׁר יוֹכַל הַלֵּב וְהַלָּשֹׁון, לַעְשׂוֹת וּמַה כּוֹחִי רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי.

הִנֵּה לְךָ תִיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ, עַל כֵּן אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלֹהַּ בִּי.

הָאֵר אֲפֵלָתִי יוֹצֵר גְּוִיָּתִי, הַקְשִׁיבָה רִינָּתִי וּשְׁמַע תְּפִילָּתִי.

(בסיום שירת הבקשות שרים פיוט זה, אבל פעמים רבות הוא הורכב על לחנים עממיים).
 
ראשי תחתית