שירת הבקשות גם לת"ח??

[עת שערי רצון]

אז יש לנו את הנהגת דוד המלך שעליה מספרים לנו חז"ל, את העסק הגדול משירת הלויים, את דברי חז"ל על שירה בכל יום, ושירה בכל שעה, ומנגד יש לנו את... "השקפת ראשי הישיבות".

והבוחר יבחר...

(מה גם שאני מתאר לעצמי שראשי הישיבות מדברים לבחורים, שאצלם יש ענין להישאר בישיבה ולא להסתובב בחוצות מכל סיבה שהיא, ואין כוונתם כלל לאברכים).

יעויין עוד בנפש החיים שער ד' סימן ב'

 

[עת שערי רצון]

לידיעתך, יש מקומות שכל הפייטנים הם בני תורה (ת"ח של ממש).

אין הכי נמי, אבל בהמון מקומות המצב לא כך...

 

[משיב כהלכה]

אין הכי נמי, אבל בהמון מקומות המצב לא כך...

וזה כבר לא קשור לעצם השירה.

 

[עת שערי רצון]

אם אתה קורא לזה שירה, זאת בדיחה עצובה...

זה לא שירה, זה הלכה. תהלים זה זמירות. זה שבדורנו מזלזלים בזה, ובפרט באמירת הלל, שברוב הבי''כ לוקח 5 דק' ופחות מכן, ובעיקר בר''ח וחוה''מ, זה בעיה רצינית... אני תמיד מחזר אחרי מניינים שההלל הוא 15-20 דק', בשירה ובזימרה, ברוך ה' בזמן האחרון הרבה התחילו לנהוג כן, גם בימות החול
אין לי שום ענין אישי נגד בקשות ח''ו, בסה''כ כתבתי שאני מבין את אותו יהודי שאמר שבקשות זה לא לבני תורה, כי במצבים מסוימים הוא אכן צודק...

 

[משיב כהלכה]

בפרט השיר החותם את הבקשות שבכל שבת, ונקרא קַצִידָּא, והוא תיאור הפרשה על מפרשיה בחרוזים, שנכתב ע"י רבי דוד אלקיים ועוד פייטנים, בחכמה עצומה ונפלאה.

דוגמא מפרשת השבוע תרומה, @עת שערי רצון מוזמן לנסות להבין משהו.

(מקאם זרקא)

זָר עַנֵּה, חִבֵּל כָּל דַת, רָשַׁם בְּדַת, צוּר וַיְדַבֵּר כְּחֶמְדַּת, עֲבוֹדָתוֹ.

אוֹצַר כָּל, כְּלֵי חֶמְדַּת, הִיא תְּעוּדַת, עֶשֶׂר דִּבְרֵי יְסוֹדַת, פְּקֻדָּתוֹ.

פֶּה לָאֹ,זֶן בְּחֶרְדַת, וּבְרַעֲדַת, נַפְשָׁם קִדְּמוּ בְּצַעֲדַת, הַר עֶמְדָּתוֹ.

שָׂמַח מֹ,שֶׁה בַּעֲדַת, כִּי בִּצְמוּדַת, לֵב אֶחָד בַּאֲגֻדַּת, יְחִידָתוֹ.

אוֹת עוֹלָם, לְיוֹם אֵידַת, וִירִידַת, וְתִקְוַת, יוֹם אֲבֵדַת, רְפִידָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

נֶאֱמַן רוּחַ, נֶאֱדָר בַּכֹּחַ, שָׂשׂ בְּשׁוּח, נוֹצֵחַ נוֹצְחִי.

בָּאֵל בָּטַח, וְקָרְבָּנוֹת שָׁטַח, עוֹלוֹת נִתַּח, וְרֵיחַ נִיחוֹחִי.

אַחַר צָלַח, חָז עַל זִקְנֵי כָלַח, הָאֵל שָׁלַח, כְּאוֹר בְּדוֹלְחִי,

כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר, אוֹר זוֹרְחִי.

יַד מֹשֶׁה, הַנוֹצַחַת, כְּיַד פַּחַת, עֲרֻבָּ,תָם לְנַחַת, עַל חַטָּאתוֹ.

(מעבר למקאם חגאז)

אוֹת לְטוֹבָה, צוֹמַחַת, וּפוֹרַחַת, נִדְבַת תְּרוּמָה קַחַת כְּמִצְוָתוֹ.

הֲקָצְרָה, יַד פּוֹתַחַת, וְרוֹוַחַת, רֹב הַזָּהָב עַל אַחַת עֲשִׂירִיתוֹ.

אַךְ יִשְׁרַת, וְהַצְלָחַת, הַמְּשֻׁבַּחַת, בַּת עַמִּי וְנוֹכַחַת חֲסִידוּתוֹ.

גַּם לֹא תִּהְיֶה, טוֹרַחַת, וּבוֹרַחַת, אֲבָל תִּהְיֶה שִׂמְחַת לֵב לְתִתּוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דַּי בְּאֹרַח, טוֹבָה בְּלִי טֹרַח, אִישׁ כְּקֹרַח, עָשִׁיר וְאֶזְרָחִי.

וְשָׁחוּחַ, חֲצִי שֶׁקֶל נוֹחַ, תֵּת בִּשְׂמֹחַ, לֵב וְגִיל מַבְטוּחִי.

וּתְכֵלֶת צַח, אַרְגָּמָן אָדֹם וְצַח, וְשֵׁשׁ מִמְשַׁח, כְּלֹבֶן הַקַּרְחִי,

עוֹר שֶׂה וְעִזִּים אָדֹם נִצְחִי.

וַעֲצֵי שִׁטִּים נִכְרַת, מִתּוֹךְ יַעֲרַת, נָטַע אֲבִי בֵּן פּוֹרָת, בַּעֲלוֹתוֹ.

(מעבר למקאם משרקי)

וְשֶׁמֶן יָאִיר אוֹרַת, אוֹר בְּהִירַת, וּבְשָׂמִים רַב מְחִירַת, הַעְרָכָתוֹ.

וּקְטֹרֶת סַמִּים הוֹרַת, לוֹ בִּמְּשׂוּרַת, וְאַבְנֵי שֹׁהַם גִּזְרַת, הַר יִפְעָתוֹ.

לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן וּמְנוֹרַת, בֵּית דְּבִירַת, כִּרְאוֹת מֹשֶׁה אֶת צוּרַת, תְּכוּנָתוֹ.

כָּל אֵלֶּה לְכַפָּרַת, עַם וּתְמוּרַת, בַּל יִהְיֶה רַב מְאֵרָת, כָּל שְׁנָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דִּבֵּר מֹשֶׁה, בֵּית מִשְׁכָּן קְדוֹשִׁי, וּמִגְרָשִׁי, בּוֹ תַּעֲלֹז נַפְשִׁי.

כָּל מְשׂוֹשִׂי, שַׁבַּתִי וְחָדְשִׁי, בֵּית מִדְרָשִׁי, כַּרְמִי וּגְדִישִׁי.

הַכֹּל עֲשֵׂה, לְהַקְרִיב אֶת אִשֶׁה, אִם לָךְ יִקְשֶׁה,

הִנֵּה תַּבְנִית אִשִׁי, כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בְּהַר קָדְשִׁי.

קַיָּם יַרְבֶּה תְּשׁוּרַת עִיר בְּצוּרַת, וְיִבְנֶה בֵּית דְּבִירַת וְחוֹמָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

 

[עת שערי רצון]

דוגמא מפרשת השבוע תרומה, @עת שערי רצון מוזמן לנסות להבין משהו.

(מקאם זרקא)

זָר עַנֵּה, חִבֵּל כָּל דַת, רָשַׁם בְּדַת, צוּר וַיְדַבֵּר כְּחֶמְדַּת, עֲבוֹדָתוֹ.

אוֹצַר כָּל, כְּלֵי חֶמְדַּת, הִיא תְּעוּדַת, עֶשֶׂר דִּבְרֵי יְסוֹדַת, פְּקֻדָּתוֹ.

פֶּה לָאֹ,זֶן בְּחֶרְדַת, וּבְרַעֲדַת, נַפְשָׁם קִדְּמוּ בְּצַעֲדַת, הַר עֶמְדָּתוֹ.

שָׂמַח מֹ,שֶׁה בַּעֲדַת, כִּי בִּצְמוּדַת, לֵב אֶחָד בַּאֲגֻדַּת, יְחִידָתוֹ.

אוֹת עוֹלָם, לְיוֹם אֵידַת, וִירִידַת, וְתִקְוַת, יוֹם אֲבֵדַת, רְפִידָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

נֶאֱמַן רוּחַ, נֶאֱדָר בַּכֹּחַ, שָׂשׂ בְּשׁוּח, נוֹצֵחַ נוֹצְחִי.

בָּאֵל בָּטַח, וְקָרְבָּנוֹת שָׁטַח, עוֹלוֹת נִתַּח, וְרֵיחַ נִיחוֹחִי.

אַחַר צָלַח, חָז עַל זִקְנֵי כָלַח, הָאֵל שָׁלַח, כְּאוֹר בְּדוֹלְחִי,

כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר, אוֹר זוֹרְחִי.

יַד מֹשֶׁה, הַנוֹצַחַת, כְּיַד פַּחַת, עֲרֻבָּ,תָם לְנַחַת, עַל חַטָּאתוֹ.

(מעבר למקאם חגאז)

אוֹת לְטוֹבָה, צוֹמַחַת, וּפוֹרַחַת, נִדְבַת תְּרוּמָה קַחַת כְּמִצְוָתוֹ.

הֲקָצְרָה, יַד פּוֹתַחַת, וְרוֹוַחַת, רֹב הַזָּהָב עַל אַחַת עֲשִׂירִיתוֹ.

אַךְ יִשְׁרַת, וְהַצְלָחַת, הַמְּשֻׁבַּחַת, בַּת עַמִּי וְנוֹכַחַת חֲסִידוּתוֹ.

גַּם לֹא תִּהְיֶה, טוֹרַחַת, וּבוֹרַחַת, אֲבָל תִּהְיֶה שִׂמְחַת לֵב לְתִתּוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דַּי בְּאֹרַח, טוֹבָה בְּלִי טֹרַח, אִישׁ כְּקֹרַח, עָשִׁיר וְאֶזְרָחִי.

וְשָׁחוּחַ, חֲצִי שֶׁקֶל נוֹחַ, תֵּת בִּשְׂמֹחַ, לֵב וְגִיל מַבְטוּחִי.

וּתְכֵלֶת צַח, אַרְגָּמָן אָדֹם וְצַח, וְשֵׁשׁ מִמְשַׁח, כְּלֹבֶן הַקַּרְחִי,

עוֹר שֶׂה וְעִזִּים אָדֹם נִצְחִי.

וַעֲצֵי שִׁטִּים נִכְרַת, מִתּוֹךְ יַעֲרַת, נָטַע אֲבִי בֵּן פּוֹרָת, בַּעֲלוֹתוֹ.

(מעבר למקאם משרקי)

וְשֶׁמֶן יָאִיר אוֹרַת, אוֹר בְּהִירַת, וּבְשָׂמִים רַב מְחִירַת, הַעְרָכָתוֹ.

וּקְטֹרֶת סַמִּים הוֹרַת, לוֹ בִּמְּשׂוּרַת, וְאַבְנֵי שֹׁהַם גִּזְרַת, הַר יִפְעָתוֹ.

לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן וּמְנוֹרַת, בֵּית דְּבִירַת, כִּרְאוֹת מֹשֶׁה אֶת צוּרַת, תְּכוּנָתוֹ.

כָּל אֵלֶּה לְכַפָּרַת, עַם וּתְמוּרַת, בַּל יִהְיֶה רַב מְאֵרָת, כָּל שְׁנָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

דִּבֵּר מֹשֶׁה, בֵּית מִשְׁכָּן קְדוֹשִׁי, וּמִגְרָשִׁי, בּוֹ תַּעֲלֹז נַפְשִׁי.

כָּל מְשׂוֹשִׂי, שַׁבַּתִי וְחָדְשִׁי, בֵּית מִדְרָשִׁי, כַּרְמִי וּגְדִישִׁי.

הַכֹּל עֲשֵׂה, לְהַקְרִיב אֶת אִשֶׁה, אִם לָךְ יִקְשֶׁה,

הִנֵּה תַּבְנִית אִשִׁי, כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בְּהַר קָדְשִׁי.

קַיָּם יַרְבֶּה תְּשׁוּרַת עִיר בְּצוּרַת, וְיִבְנֶה בֵּית דְּבִירַת וְחוֹמָתוֹ.

פזמון:

יוֹם נִגְלָה, מַרְאֶה לִבְנַת, סַפִּיר גִּנַּת, שׁוֹשַׁנֵּי, רָמָה פִּסְגַּת, תְּקוּמָתוֹ.

מי מחבר הפיוט??
(פיוט יפה מאוד)

 

[משיב כהלכה]

ענין שנשתרש בטעות גם אצל בני תורה
ויסודו היה עבור הבעה"ב שלא היו יודעים ללמוד

אמור מעתה, נשתרש בטעות אצל בעלי בתים, ויסודו עבור בני תורה שיודעים ללמוד.

 

[משיב כהלכה]

מי מחבר הפיוט??

שנכתב ע"י רבי דוד אלקיים

 

[עת שערי רצון]

אמור מעתה, נשתרש בטעות אצל בעלי בתים, ויסודו עבור בני תורה שיודעים ללמוד.

יעויין נפש החיים שער ד' פרק ב'

 

[משיב כהלכה]

מי מחבר הפיוט??
(פיוט יפה מאוד)

לא רק בבקשות יש פיוטים עם מילים נשגבות, גם בפיוטים עממיים, לדוגמא:

שַׁחַר אֲבַקֶשְׁךָ צוּרִי וּמִשְׂגַבִּי, אֶעְרוֹךְ לְפָנֶיָך שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִי.

לִפְנֵי גְּדוּלָּתְךָ אֵעֱמוֹד וְאֶתְבָּהֵל, כִּי עֵינֵיךָ תִּרְאֶה כָּל מָחֲשַבוֹת לִבִּי.

מַה זֶה אֲשֶׁר יוֹכַל הַלֵּב וְהַלָּשֹׁון, לַעְשׂוֹת וּמַה כּוֹחִי רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי.

הִנֵּה לְךָ תִיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ, עַל כֵּן אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלֹהַּ בִּי.

הָאֵר אֲפֵלָתִי יוֹצֵר גְּוִיָּתִי, הַקְשִׁיבָה רִינָּתִי וּשְׁמַע תְּפִילָּתִי.

(בסיום שירת הבקשות שרים פיוט זה, אבל פעמים רבות הוא הורכב על לחנים עממיים).

 

[משיב כהלכה]

יעויין נפש החיים שער ד' פרק ב'

הוא בסך הכל אומר לא לקרוא תהילים כל היום. "שהרי אמרו רז"ל במדרש שבקש דוד המלך ע"ה מלפניו יתברך שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות; הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמירת תהלים".

 

[עת שערי רצון]

לא רק בבקשות יש פיוטים עם מילים נשגבות, גם בפיוטים עממיים, לדוגמא:

שַׁחַר אֲבַקֶשְׁךָ צוּרִי וּמִשְׂגַבִּי, אֶעְרוֹךְ לְפָנֶיָך שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִי.

לִפְנֵי גְּדוּלָּתְךָ אֵעֱמוֹד וְאֶתְבָּהֵל, כִּי עֵינֵיךָ תִּרְאֶה כָּל מָחֲשַבוֹת לִבִּי.

מַה זֶה אֲשֶׁר יוֹכַל הַלֵּב וְהַלָּשֹׁון, לַעְשׂוֹת וּמַה כּוֹחִי רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי.

הִנֵּה לְךָ תִיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ, עַל כֵּן אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלֹהַּ בִּי.

הָאֵר אֲפֵלָתִי יוֹצֵר גְּוִיָּתִי, הַקְשִׁיבָה רִינָּתִי וּשְׁמַע תְּפִילָּתִי.

(בסיום שירת הבקשות שרים פיוט זה, אבל פעמים רבות הוא הורכב על לחנים עממיים).

זה לא בבקשות?? (בסידור בית תפילה הוא מופיע ב''בקשות'' אני מכיר לפחות 5 לחנים לשיר הנ''ל)

 

[עת שערי רצון]

הוא בסך הכל אומר לא לקרוא תהילים כל היום. "שהרי אמרו רז"ל במדרש שבקש דוד המלך ע"ה מלפניו יתברך שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות; הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמירת תהלים".

ועיין עוד שו''ע סימן א ס''ד, שם במשנ''ב ס''ק י''ב, ובכה''ח שם אות ל'א

מסקנא דמילתא:
מי שלא יודע בקשות - זה לא ימנע ממנו להיות ת''ח/עובד ה'
מי שיודע בקשות - זה לא יוציא אותו ת''ח/עובד ה'
מי שגם וגם - אשרי חלקו, וכבר ידוע מה אמר החתם סופר על מעלת חכמת המוזיקה
וברור שעדיף ללכת ל''בקשות'' מאשר לפטפט פיפוטי סרק עד אמצע הלילה בליל שבת (כשכמובן נכשלים בכל מיני איסורים על הדרך: לשון הרע, רכילות וכו')

 

[משיב כהלכה]

מי שלא יודע בקשות - זה לא ימנע ממנו להיות ת''ח/עובד ה'
מי שיודע בקשות - זה לא יוציא אותו ת''ח/עובד ה'

ואז?

באת לאפוקי ממה שאף אחד כאן לא כתב, שמי שיודע בקשות זה יגרום לו להיות ת"ח?

בכל אופן, חז"ל מכחישים אותך.

"אמר רבי: כל העוסק בפרק שירה בעולם הזה, זוכה ללמוד וללַמד, לשמור ולעשות ולקיים. ותלמודו מתקיים בידו, וניצול מיצר הרע ומפגע רע, ומחיבוט הקבר ומדינה של גיהינום, ומחבלו של משיח. ומאריך ימים וזוכה לימות המשיח ולחיי העולם הבא".

 

[משיב כהלכה]

ועיין עוד שו''ע סימן א ס''ד, שם במשנ''ב ס''ק י''ב, ובכה''ח שם אות ל'א

זה תחביב שלך, לזרוק מקורות ולשלוח את כולם לחפש ולנסות להבין מה כוונת המשורר?

ועיין משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית שלישי שער שלישי, הובא קובץ שיטות קמאי מסכת חולין דף קיג עמוד א, בקטע המתחיל במילים "עוד שם כתב דדם האברים כל היכא דפריש", בתחילת דבריו ובסוף דבריו ודו"ק וד"ל ואכמ"ל.

 

[עת שערי רצון]

מי שיושב ולומד - נהיה תלמיד חכם. מי שהולך ל''בקשות'' על חשבון הלימוד, זה מזיק...
אבל אליבא דאמת, לפעמים אין 'מוחין' ללמוד, בעיקר בשבתות, ובוודאי שבכה''ג עדיף ללכת ל''בקשות'' מאשר לשרוף זמן בדברים בטלים

המשנה ברורה כותב שם, שמי שעוסק בתורה יכול למנוע עצמו לומר הרבה תחינות, וה''ה לנידו''ד דתלמיד חכם שעוסק בתורה - אינו צריך ללכת ל''בקשות'' (אם הוא רוצה הוא יכול, אין בזה איסור)

 

[עת שערי רצון]

זה לא בבקשות?? (בסידור בית תפילה הוא מופיע ב''בקשות'' אני מכיר לפחות 5 לחנים לשיר הנ''ל)

שוב מצאתי שגם בבקשות של החלבים הוא מופיע, לפני ''אערוך צפצופי''

 

[משיב כהלכה]

מי שהולך ל''בקשות'' על חשבון הלימוד, זה מזיק...

כל דבר שתעשה הוא על חשבון הלימוד, שהרי אנו מצווים והגית בו יומם ולילה. אלא מאי, זמן ועת לכל דבר.

ותימה עליך כיצד אתה כותב כאלה מילים לאחר כל המקורות שהבאתי לעיל. לדעתך דוד המלך ביטל תורה כל הלילה על חשבון הלימוד?

וגם על דברי הגר"ח בקשר לתהילים, אמרו גדולים שלכל זמן ועת, ולא דיבר אלא על הגורס תהילים יומם ולילה, אבל אם יש לו זמן קבוע כל יום לומר קצת תהילים, בוודאי שלא דיבר על זה כלל.

 

[משיב כהלכה]

זה לא בבקשות?? (בסידור בית תפילה הוא מופיע ב''בקשות'' אני מכיר לפחות 5 לחנים לשיר הנ''ל)

הוא לא שייך לבקשות עצמן, רק שרים אותו בסיום הבקשות, וכפי שכתבתי וכנראה פספסת שורה זו:

(בסיום שירת הבקשות שרים פיוט זה, אבל פעמים רבות הוא הורכב על לחנים עממיים).

 

[עת שערי רצון]

כל דבר שתעשה הוא על חשבון הלימוד, שהרי אנו מצווים והגית בו יומם ולילה. אלא מאי, זמן ועת לכל דבר.

ותימה עליך כיצד אתה כותב כאלה מילים לאחר כל המקורות שהבאתי לעיל. לדעתך דוד המלך ביטל תורה כל הלילה על חשבון הלימוד?

ובדיוק כנגד דוד המלך שהיה אומר זמירות כל הלילה תיקנו לנו לומר ''זמירות'' כל לילה, תיקון לאה כמבואר בשער הכוונות דרושי הלילה יעו''ש באריכות, כמו שתיקנו תיקון רחל בימים שיש תחנון, כנגד רחל שמבכה על בניה בחצי הלילה, ויעויין בכף החיים (סופר) ס''א ס''ב באריכות כ''ז

יש גם ''הלל'' בחגים וגם ''פסוקי דזמרה'' כל יום -- כל זה של דוד המלך בעצמו, ואנשים מזלזלים בזה בצורה מחפירה, העיקר שיקפידו על ''בקשות''...

וגם על דברי הגר"ח בקשר לתהילים, אמרו גדולים שלכל זמן ועת, ולא דיבר אלא על הגורס תהילים יומם ולילה, אבל אם יש לו זמן קבוע כל יום לומר קצת תהילים, בוודאי שלא דיבר על זה כלל.

ה''ה ל''בקשות'', בדיוק מה שאני טוען, כל הכבוד שהבנת אותי...