שיטת הבן איש חי בשיעור חלה ובשיעורי תורה, והסתירות בדבריו

כהנא דמסייע

חבר בכיר
הצטרף
27/3/25
הודעות
2,703
באמת כן ראינו בזה אצל חכמי בגדאד שדנו בהאי דינא בהסכמת כל בית המדרש, לדון בשיעור חלה ע''פ האצבעות כשיעור הגדול.
ונביא דבריו ונבארם בס"ד:
הגאון מוה''ר עבדאללה סומך זצ''ל כותב בשו"ת זבחי צדק (חלק יורה דעה סימן כח) לגבי שיעור חלה כמה הוא. וכתב בהאי לישנא "כתב מרן בש"ע (יו"ד סי' שכד ס"א) וז"ל "אין חייב בחלה וכו' ומידה שמחזיק מג' ביצים וחומש ביצה וכו' ומשקל ה' רבעים קמח הוא תק"ך דרהם מקמח חטים שבמצרים עכ"ל, ואנחנו מכמו עשרה שנים חקרנו על שיעור חלה כמה הוא בזמנינו והיו עמנו כל חכמי המדרש הי"ו, וראינו שזה השיעור של מ"ג ביצים א"א לעמוד עליו בזה"ז שיש ביצים גדולות וקטנות, גם מ"ש מרן עוד תק"ך דרהם מקמח חטים מצרים גם זה א"א, כי מי יודע מה חטה שבמצרים ושמא נשתנית בזה הזמן''.

מתבאר מתוך דבריו:

א] לשלול את הבדיקה ע''פ 'ביצים'
– וזה כדברי המאירי והראב''ן והרשב''ץ, והצל''ח וגדולי האחרונים שעמו.

ב] לשלול הבדיקה ע''פ דרהם – כי אין לנו ה'חיטה המצרית'.

ג] לבדוק ע''פ 'אצבעות' – וזה כמבואר בב''י באבקת רוכל, ובמהרי''ט ובחיד''א, שהיא הבדיקה המדוייקת ביותר והיא 'יתד בל תמוט' שהיא המבוארת בש''ס והאצבעות שוות בכל מקום.

ומתאר את בדיקתו: 'והבאנו קצת עץ של קנה, ומדדנו אותו עד שהיה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע, ועשינו מדה א' של נחשת על המדה הזאת ומדדנו אותה בעץ של קנה הנז', והיתה המדה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע בין באורך בין ברוחב בין בעומק, ומדדנו אותה באצבע של אנשים בינוניים, והמדה הזאת היא אצלנו, ובכל שנה אנחנו מודדים בה שיעור עיסה של פסח.

והנה בעתה הבאנו המדה הזאת ומלאנו אותה קמח ולא דחקנו הקמח במדה אלא מחוקה ולא גדושה, ואח"ך שקלנו את הקמח הזה שהנחנו כנגדו רפייאת ועלה משקלו רכ"ג רפיי וג' ענאת לא פחות ולא יותר וזהו שיעור חלה האמתי, ודי בזה". ולפי מה שמבואר בספר מדות ומשקלות של תורה המטבע רפיי משקלו 10.9 וענאת הוא אחד חלקי ששה עשר מהרפיי. ולפ''ז שיעור חלה הוא 2.433 גרם, והוא ממש כשיעור הצל''ח והגר''א והחת''ס והחזו''א.
 
ביאור דברי הבן איש חי לגבי שיעור חלה
וגם רבינו הבן איש חי זצ''ל הלך בזה בשיטת רבו מוהר''ע סומך. וכפי הנראה שמכאן הוא מקורו של מרן הבן איש חי זצ''ל שכתב (הלכות שנה ראשונה פרשת צו הי''ט) "ושיעור עיסה שחייבת בחלה, הוא קמח משקל שבע מאות ושבעה ושבעים דרה"ם" שלכאורה הוא היפך המבואר בשו''ע שמשקלו תק''כ דרהם, אולם לפי האמור לא קשיא מידי דאף הבן איש חי היה מחכמי בית מדרשו של מוהר''ע סומך ועלו בהסכמה לבדוק בחיטים המצויות בבגדאד לפי הדרהם הנמצא בבגדאד ויצא להם המשקל תשע''ז דרהם, וסבירא להו דהרמב''ם לא מיירי אלא במטבע שבמצרים ובסוג החיטה שבמצרים, אבל דבר זה יכול להשתנות ואינו עומד לעולם, ועל כן יש לחזור ולבדוק את הנפח ע''פ האגודלים, וע''פ זה לקבוע המשקל.

אלא דיש להקשות על מרן הבן איש כמה קושיות גדולות, האחת הבא''ח סותר את עצמו מיניה וביה שכתב בזה הלשון "אין לשין לפסח עיסה גדולה יותר מן תק"ך דרה"ם, ויותר טוב ללוש אותה פחות מן תק"ך, ושיעור עיסה שחייבת בחלה, הוא קמח משקל שבע מאות ושבעה ושבעים דרה"ם". אמנם לחומר הקושיא שהיא ממש מרפסן איגרי מוכרחים מאנו לומר שלא יעלה על הדעת שאיזה פוסק שבעולם יסתור את עצמו מיניה וביה תוך כדי דיבור, וכל שכן מרן הבא''ח שהיה ידוע בין כל הת''ח לגדול הדור. וכבר ראיתי להגר''ע יוסף זצ''ל (יחו''ד סי' נה) שהקשה כן, וע' בהערה. וכן ראיתי שהעיר בס' שיעו''ת להגרא''ח נאה, וכן בס' נתיבי עם להרה''ג עמרם אבורביע, ועוד.

ואשר נראה ברור לענ''ד דהנה השו''ע (יו''ד סי' שכב) פסק כדעת הרמב''ם וכתב "לפיכך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרא בארץ ישראל, אינה אלא מדבריהם", ואילו חמץ בפסח הרי הוא בכרת ואיסורו מדאורייתא, על כן בחלה היקל שלא להפריש עד תשע''ז דרהם, ואילו לגבי חמץ החמיר שלא לעשות יותר משיעור תק''כ דרהם, ובזה יבואו דבריו על מכונם, וזה ביאור נכון לענ''ד.

ולאחר מכן מצאתי בספר הנפלא 'רבינו האור לציון' (ח''א עמ' 563) שכתבו ביאור זה בשם מרן הגרב''צ אבא שאול, בדעת הבן איש חי, ושמחתי שכיונתי לדעתו הרמ'ה.

ולחיזוק הענין אומר, צא וראה שאף הגאון בעל "פתח הדביר" גבי כוס של ברכה האריך לבאר שכיון שהוא ''דרבנן'' בלבד, דהא עיקר קידוש והבדלה מדאורייתא וחכמים הצריכו על הכוס, הלכך אין להחמיר בדרבנן לשער בשעורות. הרי דלא פסיקא ליה מילתא לגמרי, וכן מהר''ח פלאג'י כתב שאף בכוס של רביעית ראוי להחמיר כשיעור העולה בז' שעורות שהוא שיעור גדול יותר מז''ך דרה''ם, הרי דלא פסיקא ליה מילתא כלל. ועל כן ברורה ונהירה היא דרכו של מרן הבא''ח דלענין חלה דרבנן היקל כשיעור הגדול, ובשיעור כוס של ברכה היקל כשיעור הקטן דבתרוייהו אמרינן ספק דרבנן לקולא, על כן סברתו מיושבת, וזה ברור.

ובספר כרם שלמה למהר''ש קצין (סימן ה') עמד בשאלה זו ותירצה בזה הלשון "ונראה דיש חילוק בין מדה דזמן מרן למדה שלנו בשיעור הדרהם וכן בשיעור דבצים, ולכן פסק הרי״ח ז״ל שיעור תשע״ז דרהם (שהם עשרה אוקיות ושליש למדה שלנו). תראה דלענין ברכה י״ל דאין לברך כ״א בשיעור כזה שהוא עשרה ושליש בקרוב, אך להפרשה משום חומרא דטבל יש להפריש בשבעה אוקיות". וזה קרוב למש''כ. אמנם בהגלות נגלות בדיקת הזבחי צדק וכתב שהיו עמו כל חכמי הישיבה, התירוץ האמור הוא הוא מבואר כל צרכו, וכן עיקר לענ''ד[1].



[1] ושוב הראוני לספר ברכת יצחק להגאון ר' יצחק ברכה שליט''א (ח''ה עמ' תקע) שכתב דכנראה מקור דינו של הבא''ח הוא מדברי הזב''צ.
 
כששלחתי יישוב זה לידיד שהוא ת''ח חשוב

כתב להקשות על זה:

לדבריכם, איך נענה עמ"ש הבא"ח פנחס יט שעל 72 דרהם מברך ברכת המזון לכ"ע וקשיא תרתי; חדא דאינו לכ"ע, דלפי האצבעות אין שיעור.
ועוד למה לא חשש לסב"ל הרי אין כאן ספד"א לחומרא, כי יש ספק אם נתחייב, וכעין שכתב שם דבין 54-72 דרהם לא יברך ברכהמ"ז דסב"ל. וגם אין לומר דכיון שיש ס"ס ועיקרו דאורי' לכן מברך (כהתרה"ד שפסק מרן סימן תפט), דשאני הכא שאין חזקת חיוב אעיקרא. ועוד דמ"מ אינו לכו"ע.

גם במסעי ה"ב כ' ששיעור כזית לברך ברכ"א 9 דרהם, הרי דלא חשש כלל לאצבעות אפילו בברכות דאמרינן טובא סב"ל

וכן בשתיה כ' שם שרביעית 27 דרהם לברכה אחרונה, ולא חשש לאצבעות וגם סיים שם ש - 27 דרהם זה לכו"ע, והרי אי"ז לכו"ע, וגם כאן לא שייך לומר ס"ס ועיקרו דאוריתא, דברכ"א הוי דרבנן ואף דמעין ג' על יין יש נידון, הרי עכ"פ בורא נפשות ודאי הוי דרבנן

וכן יוקשה מ"ש הבא"ח (מסעי ז) ששיעור ג ביצים 54 דרהם הוי זמן חיבור לאכילה לברכה אחרונה, ולא חשש לסב"ל

ובפרשת צו סע' יט כתב שרביעית לארבע כוסות כ"ז דרהם, ובכוס א' שהיא לתא דאורי', של קידוש, הי"ל להחמיר עכ"פ לכתחילה כמשנ"ב

וגם קשה שהבא"ח תמיד מתחסד, וכאן היה לו לומר שמשיעור תקכ דרהם יפריש בלא ברכה, ואילו בבא"ח (ש"א צו יט, וש"ב שמיני א) מתבאר שצריך להפריש רק מתשע"ז, ואיך לא חשש לשיעור לחומרא עכ"פ בלי ברכה

והאמת שאעיקרא פירוש כב' נסתר ממקומו, שהבא"ח (שם) מפרש דבריו "שיעור חלה תשע"ז דרהם כי כן עולה 43.2 בצים למשקל הביצה 18 דרהם", ואילו לפי מה שאמרת הרי כאן טעמו דאזיל בתר אצבעות ולא בתר משקל ביצה 18 דרהם. וזה מרפסן איגרי.
 
בדברי הבן איש חי ישנה סתירה האם שיעור חלה היא תק"כ דרהם וכמש"כ לגבי עיסה של מצה, ואמנם לגבי הפרשת חלה כתב תשע"ז דרהם.
וביאור הדבר הוא, שכוונת הבן איש חי בזה לגבי הפרשת חלה, שיקח כלי שמחזיק משקל תשע"ז דרהם מים, וימלא אותו בנפח של קמח, והוא עולה משקל תק"כ קמח [לפי שיעור הרמב"ם שקמח הוא שני שליש ממשקל המים].

וכ"כ הגר"מ אביטן שליט"א במאמרו "לא תעשו עוול במשקל" [הובא בפורום כאן]:

1776243748887.png


וראה עוד שהביאו לבאר כן בלוח דינים ומנהגים אהבת שלום.
 
בדברי הבן איש חי ישנה סתירה האם שיעור חלה היא תק"כ דרהם וכמש"כ לגבי עיסה של מצה, ואמנם לגבי הפרשת חלה כתב תשע"ז דרהם.
וביאור הדבר הוא, שכוונת הבן איש חי בזה לגבי הפרשת חלה, שיקח כלי שמחזיק משקל תשע"ז דרהם מים, וימלא אותו בנפח של קמח, והוא עולה משקל תק"כ קמח [לפי שיעור הרמב"ם שקמח הוא שני שליש ממשקל המים].

וכ"כ הגר"מ אביטן שליט"א במאמרו "לא תעשו עוול במשקל" [הובא בפורום כאן]:

הצג קובץ מצורף 19203

וראה עוד שהביאו לבאר כן בלוח דינים ומנהגים אהבת שלום.
והוא חולק על רבו הזב‘‘צ ששיער בגדול ע‘‘פ האצבעות?
 
זה הביאור היחיד שהלכו בזה?

ואכן כך נוהג הרב הלל?
בלאו הכי כולי עלמא משערים חלה בתק"כ דרהם, אמנם איני יודע בודאות מה מנהגו של הרב הלל בזה, אך מסתבר שגם הוא חושש לחלת טבל ומפריש חלה מתק"כ דרהם. וממילא אין נפק"מ לדינא כיון שכך נוהגים כולם, וכל הנפק"מ הוא לביאור דברי הבא"ח, ואכן כך הם ביארו, ולא ביארו עוד ביאור בזה.

אגב, ביאור זה מאוד מסתבר. מכיון שתק"כ דרהם הוא שני שליש מתשע"ז דרהם, וע"פ מש"כ הרמב"ם קמח הוא שני שליש ממשקל המים.
[ודוחק הוא ש"במקרה" הבן איש חי כתב שיעור כפול אחד וחצי מעיסת מצה, שמתסדר היטב בחשבון הנ"ל].
 
בלאו הכי כולי עלמא משערים חלה בתק"כ דרהם, אמנם איני יודע בודאות מה מנהגו של הרב הלל בזה, אך מסתבר שגם הוא חושש לחלת טבל ומפריש חלה מתק"כ דרהם. וממילא אין נפק"מ לדינא כיון שכך נוהגים כולם, וכל הנפק"מ הוא לביאור דברי הבא"ח, ואכן כך הם ביארו, ולא ביארו עוד ביאור בזה.
הנפקא מינה לדינא היא לגבי ברכה

ויש הרבה שחוששים לשיעור הגדול לברכה.
 
הנפקא מינה לדינא היא לגבי ברכה

ויש הרבה שחוששים לשיעור הגדול לברכה.
מכיון שמרן השו"ע וכל הפוסקים כתבו תק"כ דרהם לא נראה לחשוש למש"כ הבא"ח בזה, וכן מנהג העולם, ובפרט אחר הביאור שנכתב לעיל.
 
מכיון שמרן השו"ע וכל הפוסקים כתבו תק"כ דרהם לא נראה לחשוש למש"כ הבא"ח בזה, וכן מנהג העולם, ובפרט אחר הביאור שנכתב לעיל.
באמת כן ראינו בזה אצל חכמי בגדאד שדנו בהאי דינא בהסכמת כל בית המדרש, לדון בשיעור חלה ע''פ האצבעות כשיעור הגדול.
ונביא דבריו ונבארם בס"ד:
הגאון מוה''ר עבדאללה סומך זצ''ל כותב בשו"ת זבחי צדק (חלק יורה דעה סימן כח) לגבי שיעור חלה כמה הוא. וכתב בהאי לישנא "כתב מרן בש"ע (יו"ד סי' שכד ס"א) וז"ל "אין חייב בחלה וכו' ומידה שמחזיק מג' ביצים וחומש ביצה וכו' ומשקל ה' רבעים קמח הוא תק"ך דרהם מקמח חטים שבמצרים עכ"ל, ואנחנו מכמו עשרה שנים חקרנו על שיעור חלה כמה הוא בזמנינו והיו עמנו כל חכמי המדרש הי"ו, וראינו שזה השיעור של מ"ג ביצים א"א לעמוד עליו בזה"ז שיש ביצים גדולות וקטנות, גם מ"ש מרן עוד תק"ך דרהם מקמח חטים מצרים גם זה א"א, כי מי יודע מה חטה שבמצרים ושמא נשתנית בזה הזמן''.

מתבאר מתוך דבריו:

א] לשלול את הבדיקה ע''פ 'ביצים'
– וזה כדברי המאירי והראב''ן והרשב''ץ, והצל''ח וגדולי האחרונים שעמו.

ב] לשלול הבדיקה ע''פ דרהם – כי אין לנו ה'חיטה המצרית'.

ג] לבדוק ע''פ 'אצבעות' – וזה כמבואר בב''י באבקת רוכל, ובמהרי''ט ובחיד''א, שהיא הבדיקה המדוייקת ביותר והיא 'יתד בל תמוט' שהיא המבוארת בש''ס והאצבעות שוות בכל מקום.

ומתאר את בדיקתו: 'והבאנו קצת עץ של קנה, ומדדנו אותו עד שהיה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע, ועשינו מדה א' של נחשת על המדה הזאת ומדדנו אותה בעץ של קנה הנז', והיתה המדה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע בין באורך בין ברוחב בין בעומק, ומדדנו אותה באצבע של אנשים בינוניים, והמדה הזאת היא אצלנו, ובכל שנה אנחנו מודדים בה שיעור עיסה של פסח.

והנה בעתה הבאנו המדה הזאת ומלאנו אותה קמח ולא דחקנו הקמח במדה אלא מחוקה ולא גדושה, ואח"ך שקלנו את הקמח הזה שהנחנו כנגדו רפייאת ועלה משקלו רכ"ג רפיי וג' ענאת לא פחות ולא יותר וזהו שיעור חלה האמתי, ודי בזה". ולפי מה שמבואר בספר מדות ומשקלות של תורה המטבע רפיי משקלו 10.9 וענאת הוא אחד חלקי ששה עשר מהרפיי. ולפ''ז שיעור חלה הוא 2.433 גרם, והוא ממש כשיעור הצל''ח והגר''א והחת''ס והחזו''א.
יש עוד הרבה פוסקים שסוברים כך.
מ''מ לא שאלתי את הכרעתך להלכה, אלא לביאור הבא''ח בלבד. העלית סברא מסויימת. יש''כ.
 
ראשי תחתית