ברכות ט סע"א

[סייג לחכמה שתיקה]

על הפסוק בשמות (יא, ב) דבר נא באזני העם וגו'
אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה
אמר ליה הקב"ה למשה בבקשה ממך לך
ואמור להם לישראל בבקשה מכם
שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר
אותו צדיק (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ע"כ.

וק"ק שהרי בסנה' קיא. איתא, ועל דבר זה נענש משה רבינו
שנא' (שמות ה, כג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה
אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין
הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב
באל שדי ולא הרהרו על מדותי
ולא אמרו לי מה שמך אמרתי לאברהם (בראשית יג, יז)
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש
מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף
ולא הרהר על מדותי וכו'. ע"כ.

ואם בחייו לא הרהר, כ"ש אחרי מותו שרואה
את כל האמת, שלא יאמר כן כלפי מעלה,
וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. (ויל"ע במנחות נג:).

ובשלמא אם היה כתוב שלא יצטער ויבקש רחמים וכו' - לחיי,
אבל מהלשון "יאמר" משמע כטרוניא.

 

[סייג לחכמה שתיקה]

ועוד יש לשאול על פשיטות
חבל על דאבדין שבסנה' מהגמ' נדרים לב.
ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו
של הקדוש ברוך הוא שנאמר במה אדע כי אירשנה
ואף לאלו שחלקו בגלל שלא ס"ל לתלות שעבוד בניו מהא (כ"א מטעמו וזה עוד ענין בפנ"ע)
אבל לכא' לפחות זיקת הרהור אחר מידותיו
לא נפקא לכו"ע, בשאלת במה אדע.

 

[נוריאל עזרא]

ייש"כ!
אולי אפשר לומר משה רבנו הרהר וטען כלפי ה' על מדותיו שכן נגלה לו ה' בשמו ואע"פ כן הרהר.
אבל בסנהדרין כתוב "ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך".

ולא חשב ה' על אברהם שיהרהר ויאמר אליו מה שמך כדי לטעון על מדותיו של הקב"ה. שכן הוא אמר "שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ע"כ.

הרי שלא חשש שיטען כלפיו ויאמר לו "לא קיימת" ומה שמך.

שהרי למשה נגלה בשם ה' שלכאורה אמור לקיים ההבטחות ואל האבות באל שדי ראה רש"י שם על וארא
"באל שדי" - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי
"ושמי ה' לא נודעתי להם" - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתית שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי שהרי הבטחתים ולא קיימתי.