תניא בעניין צדיק גמור

מדוע זה קשה מחז"ל?

בינוני:
1. מנצח תמיד את היצה"ר.
2. תמיד כשיכל למחות - מחה בעוברי עבירה
3. לא ביטל אפ' מצוות עשה
4. אין בו אפ' עוון ביטול תורה
כל זה - בינוני.
כמבואר באמצעו של פרק א' בתניא.

בחז"ל בינוני זה מי שמחציתו מצות ומחציתו עבירות,
והם תלויים ועומדים בין ר"ה ליוה"כ.
מי שלא חטא בכלל, הוא צדיק גמור.
 
בחז"ל בינוני זה מי שמחציתו מצות ומחציתו עבירות,
והם תלויים ועומדים בין ר"ה ליוה"כ.
מי שלא חטא בכלל, הוא צדיק גמור.
וזה בדיוק מה שמבאר אדה"ז.
בעניין הזה צדיק ורשע הם "שם המושאל"!!
אבל באמת הוא כפי שכתבתי בבינוני, וכפי כל הדיון לגבי צדיק.
 
עיינתי כעת שוב בתניא.
צדיק גמור: הפך את היצה"ר לטוב במלואו.
שאינו גמור: נשאר שקף רע אבל הוא כפוף ובטל לטוב.
זה 2 הדרגות.
אז לפיך דוד המלך רק צדיק שאינו גמור??
א"כ אז הקושיא מתורצת, שאכן דוד המלך הוא בדרגת צדיק שאינו גמור, ואברהם אבינו בדרגת צדיק גמור,
אבל דוד המלך רק בדרגת צדיק שאינו גמור??
ה אחד הנשאים העדינים בסידות אבל יש להבין שהתניא לא בא להמעיט מגדולת דוד המלך רק להעצים לך את הדרגה של צדיק גמור שזה נדיר ביותר
 
וזה בדיוק מה שמבאר אדה"ז.
בעניין הזה צדיק ורשע הם "שם המושאל"!!
אבל באמת הוא כפי שכתבתי בבינוני, וכפי כל הדיון לגבי צדיק.

לא הבנתי,
מה שהגמ' מכנה צדיק גמור (אין לו שום חטא) מכנה התניא בינוני ?
ומה שהגמ' מכנה בינוני (חציו מצות וחציו עבירות) איך מכנה התניא ?


מה הכוונה ב'תלוים ועומדים'?

בפשטות, מחכים למשפטם מר"ה עד יוה"כ, ועד נחתם דינם.
(אם ישארו בינוניים, יכול להיות שיחתמו למיתה, כי לא היו צדיקים).
 
לא הבנתי,
מה שהגמ' מכנה צדיק גמור (אין לו שום חטא) מכנה התניא בינוני ?
ומה שהגמ' מכנה בינוני (חציו מצות וחציו עבירות) איך מכנה התניא ?
מי שיש לו עבירה - הוא לא בינוני,
בינוני - 0 עבירות,
בינוני:
1. מנצח תמיד את היצה"ר.
2. תמיד כשיכל למחות - מחה בעוברי עבירה
3. לא ביטל אפ' מצוות עשה
4. אין בו אפ' עוון ביטול תורה
כל זה - בינוני.
כמבואר באמצעו של פרק א' בתניא.
ומי שעובר עבירה נק' רשע!
 
מי שיש לו עבירה - הוא לא בינוני,
בינוני - 0 עבירות,
בינוני:
1. מנצח תמיד את היצה"ר.
2. תמיד כשיכל למחות - מחה בעוברי עבירה
3. לא ביטל אפ' מצוות עשה
4. אין בו אפ' עוון ביטול תורה
כל זה - בינוני.
כמבואר באמצעו של פרק א' בתניא.
ומי שעובר עבירה נק' רשע!

וזה לא כפשטות הגמ'.
 
לא הבנתי,
מה שהגמ' מכנה צדיק גמור (אין לו שום חטא) מכנה התניא בינוני ?
ומה שהגמ' מכנה בינוני (חציו מצות וחציו עבירות) איך מכנה התניא ?
פה בדיוק נשאלת השאלה וכי התניא חולק על גמרא ?
אז לא !
התניא מדבר על מצב הנפש מה הולך בנפש לא על כמות עברות או מצוות ולכן ההגדה של צדיק או רשע זה על מצב נפש יש יצר הרע או אין יצר הרע
הגמרא מדברת על הגדרה אחרת היא מדברת על כמות כויות או חצי חצי ולכן מה שנחשב צדיק בגמרא בהגדרת התניא אולי בהגדרת הנפש הוא יקרא בחינת רשע
 
לא הבנתי,
מה שהגמ' מכנה צדיק גמור (אין לו שום חטא) מכנה התניא בינוני ?
וצדיק גמור ע"פ התניא הוא כמובן בלי עבירות,
ואו צדיק שאינו גמור שהרע שבו כפוף לטוב ונשאר במעט מזעיר
או צדיק גמור שהרע שבו כפוף לטוב בכל מאודו,
 
פה בדיוק נשאלת השאלה וכי התניא חולק על גמרא ?
אז לא !
התניא מדבר על מצב הנפש מה הולך בנפש לא על כמות עברות או מצוות ולכן ההגדה של צדיק או רשע זה על מצב נפש יש יצר הרע או אין יצר הרע
הגמרא מדברת על הגדרה אחרת היא מדברת על כמות כויות או חצי חצי ולכן מה שנחשב צדיק בגמרא בהגדרת התניא אולי בהגדרת הנפש הוא יקרא בחינת רשע
בדיוק זה כל הראיון ב''שם המושאל''
שבגמ' הכוונה שבעיקרון כביכול צדיק זה בלי עבירות, בינוני חצי חצי ורשע כולו עבירות,
אבל בפרטיות אפשר לאמר כפי שהתניא מבאר זאת.
 
פה בדיוק נשאלת השאלה וכי התניא חולק על גמרא ?
אז לא !
התניא מדבר על מצב הנפש מה הולך בנפש לא על כמות עברות או מצוות ולכן ההגדה של צדיק או רשע זה על מצב נפש יש יצר הרע או אין יצר הרע
הגמרא מדברת על הגדרה אחרת היא מדברת על כמות כויות או חצי חצי ולכן מה שנחשב צדיק בגמרא בהגדרת התניא אולי בהגדרת הנפש הוא יקרא בחינת רשע

לא מבין את המלל,
אני שואל שאלה אחת פשוטה.
התניא מדבר על מונחים אחרים מהגמ' ?
מה שאצל הגמ' מכונה בינוני מכונה אצל התניא רשע.
ומה שאצל הגמ' מכונה צדיק גמור מכונה אצל התניא צדיק שאינו גמור ?
 
פה בדיוק נשאלת השאלה וכי התניא חולק על גמרא ?
אז לא !
התניא מדבר על מצב הנפש מה הולך בנפש לא על כמות עברות או מצוות ולכן ההגדה של צדיק או רשע זה על מצב נפש יש יצר הרע או אין יצר הרע
הגמרא מדברת על הגדרה אחרת היא מדברת על כמות כויות או חצי חצי ולכן מה שנחשב צדיק בגמרא בהגדרת התניא אולי בהגדרת הנפש הוא יקרא בחינת רשע
לא הבנתי בדיוק, לפי מה שכתבת למה הגמ' מתכוונת ולמה התניא מתכוון?
 
לא הבנתי בדיוק, לפי מה שכתבת למה הגמ' מתכוונת ולמה התניא מתכוון?

זה מה שהסברתי הרגע,
אצל הגמ' זה מתחלק כך: "רשע" רובו עבירות, "צדיק" רובו זכויות, "בינוני" חצי חצי. (וחסיד זה עוד דרגה, לכאו' שאינו חוטא כלל).
אצל התניא, לפי איך שזה נראה, הרשע כולל בתוכו את הרשע והבינוני, והבינוני כולל בתוכו את הצדיק שאינו גמור (והצדיק הגמור אולי הוא עוד דרגה, איני יודע).
 
אני יסביר
כן התניא מדבר על מונחים אחרים מהגמרא !!!
התניא מדבר על על עומק הנפש על המצב שלה על הסיבה לא על התוצאה
הגמרא מדגישה שהמדד שהיא מניחה זה זכויות ועבירות
אז כן זה לא סותר זה פשוט נשאל למדד אחר
 
אני יסביר
כן התניא מדבר על מונחים אחרים מהגמרא !!!
התניא מדבר על על עומק הנפש על המצב שלה על הסיבה לא על התוצאה
הגמרא מדגישה שהמדד שהיא מניחה זה זכויות ועבירות
אז כן זה לא סותר זה פשוט נשאל למדד אחר

מצוין, א"כ עתה מה השאלה על התניא ?
 
נושא האשכול הקשה סתירה מדברי הגמרא כעת לנושא האשכול קשה שדרגת דוד המלך לא כצדיק גמור קצת מפריעה
אז כנראה דוד המלך לפי מונח הגמרא יקרא צדיק גמור ובמונח הפנימי של התניא לא וזה לא מחסר ממעלתו כי זה משו נדיר ביותר ומצינו אותו אצל אברהם ובודדים
 
ראשי תחתית