סקירה על מעשה אפוד (הרב יהושע ענבל)
'מעשה אפוד' להרה"ג ר"י שניאור
נזדמן לידי בש"ק הספר 'מעשה אפוד', מר' ישראל שניאור. שמפורסם זה כמה שנים כגאון גדול וכ'רב עובדיה הבא', וי"א יותר מזה. ושמחתי מאד לתהות על קנקנו של אותו גאון, עד כמה שהספר מאפשר זאת. שקדתי על דלתות ספרו לתהות על קנקנו.
אני מתייחס מאד בזהירות להסקת מסקנות על האדם מתוך הספר, בפרט שאומרים שכמות כתביו מכילה כמה עשרות כרכים כאלו. וכך מסתבר. אבל בכל אופן מכיון שדוקא את הדברים האלו הוא בחר להוציא, יש להניח שהם מייצגים עכ"פ משהו משיטתו ומלימודו.
על הספר רשום ניסן תשעד', וכנראה זה ספרו השני, כי כבר מזמן התפרסם שהוא חיבר ספר מעשה אפוד. ובכל אופן רשום עליו א'. (משמע שהוא הראשון, ומשמע שיבואו אחריו עוד).
באחד מספרי הליקוטים על החזו"א מובא נדון האם החזו"א אחז עצמו לגדול הדור כמו שחשבו עליו. בספר 'מעשה אפוד' ישנה איזו הרגשה שהמחבר מכיר בגדולתו 'כפי שחושבים עליו'. ומן הצד השני ישנן כל מיני מטבעות לשון שמבליטות את גדלות המחבר. הספר 'תוכו רצוף תשובות אשר השבתי בס"ד לשואלים בעל פה מניסן התשעב' ועד ניסן התשעג', משמע שהכוונה שבכל שנה ושנה משיב כמות תשובות כזו, אך האמת שגם לגבי תשובות של שנה אחת, אין אלו כל התשובות שהשיב, כי לכל תשובותיו יש מכנה משותף: דברים שלא נתפרשו בהדיא בראשונים ונו"כ השו"ע. ויש להניח ששואלים אותו שאלות מסוגים שונים, ואלו רק התשובות מסוג מעניין זה. עוד דבר מוזר הוא שבחלק גדול מהתשובות, נוסף נושא נפרד ששייך לתחום השאלה, ומצויין עליו שנשאל עוד שאלה (בסמוך לזמן השאלה הראשונה הנ"ל), ולא ברור מה הענין לקורא שנשאל בנושא זה בסמוך לזמן השאלה הראשונה הנ"ל. וכנראה הכוונה שאם היה מביא כל מה שנשאל באותו תחום, יכלה הנייר, לכן מביא רק מה שבמקרה נשאל באותו הזמן. כן הוא מציין שהשאלות נשאלו בקצרה אבל "אני דרכי עמדי בס"ד.. לפרט בבהירות וברוחב", כך שבעצם ניסוח השאלות ותוכנן נעשה בידי המשיב. בנושאים רבים מציין המחבר: ובמקום אחר הארכנו בזה בס"ד. כשמוזכרת תפילה מסויימת, כגון 'אדון עולם': "במקום אחר ביארתי מעלתה וענינה", "ויש תחת ידי אריכות עצומה בזה", "במקום אחר דנתי וכו' ועכ"פ אין זה שייך לענינינו". אין כאן בעצם מידע לקורא, אלא לכותב.
ובקצרה, הספר נכתב מתוך אוירה ש'זה הספר אינו כשאר ספרים' (משפט שנמצא בהקדמת חי' הגר"ח).
אצל גאונים ועילויים מצוי הרבה פעמים שהם מנותקים מהמציאות, ולפעמים פוגם הדבר בשיקול דעתם, כפוסקי הלכה, ובכלל. מסגנון הקדמתו של המחבר, וכן מצורת כתיבתו בהמשך התשובות, נראה דוקא שהוא אדם עם רגליים על הקרקע.
הנושאים
מעניין שלמרות שהשו"ת הוא "בד' חלקי שולחן ערוך", אין התשובות נכנסות באמת לסוגיות החמורות, ורובן ככולן עוסקות בנושאים קלילים או קלילים למחצה. אפילו באורח חיים אין חומר בסוגיות הכבדות כמו חלקים מהלכות תפילין וציצית שבת וערובין, וגם בסוגיות שיש, הכל בנושאים שנקראים בחזרת הש"ץ.
ביורה דעה אין התיחסות לתערובת בב"ח רבית נדה וכדו' מלבד כמה ענינים צדדיים לגמרי. גם בנושאים שיש עיסוק, או שהם פופולאריים לגמרי, או שהם שאריות מהלימוד במיר, כמו כמה חקירות בעבדים. בהלכות כלאים יש נושא אחד: אשה המוצאת כלאים בבגדה בשוק האם תפשטנו, (נראה לקוח היישר מספרי הרב גרוס), אה"ע ענינים ספורים וצדדיים, וכעי"ז בחו"מ.
אין אני יודע אם הנושאים הם כפי שלפנינו, משום שלא נשאל בתחומים אחרים, או משום שכשנשאל בתחומים אחרים השיב קצרות ולא היה ענין מיוחד להדפיס. אבל ברור שהידיעות הרבות ממוקדות בז'אנר די מסויים. יש כאן בעצם להיטות למציאת מקורות, רוב השאלות עוסקות בחיפוש מקור לדבר לא ברור, ומציאת מקורות מהדורות האחרונים שעסקו בכך. ובמקום לדון בנושא עצמו לפעמים גולש הדיון ל'פלוני הביא מדנפשיה ולא ראה שקדמו אלמוני', ועצם העובדה שיש 'מקור חדש נפלא לא שזפתו עין' מהווה משקל בדיון. בכלל, הנושאים שאין להם מקור בראשונים ובפוסקים הקדמונים הם רבים, בפרט בתחומים אלו של מנהגים וכדו', אין בכך סנסציה. וגם אם יש מקור אחד יותר קדמון, זה מעניין, אבל לא יותר מכך.
(ואציין שלפעמים נראה –חרף האמור בהקדמה- שהשאלות 'נתפרו' לפי התשובות, ושואל שלא ידע את המציאה שבתשובה לא היה טעם שישאל. כגון שאלה סט' אם יש להתיר להתפלל ביחידות בעשי"ת מאחר ושקול כח היחיד כצבור בימים אלו. אף אדם לא ישאל שאלה כזו, אם לא שיודע שכך כתוב בקהלות יעקב בדרך אפשר תוך המו"מ לישוב התוס'. או שאלה עב': 'מה ביאור הלשון קונסי או קינוסי שאומרים בכל נדרי', יש להניח שהת"ח הבאים במו"מ עם המחבר יודעים שקונס הוא כינוי לנדר, וכפי שמביא מקורות רבים שזה הפירוש. אלא שמצאנו בקובץ זכור לאברהם שמביא שבפירוש ר' אפרים מבונא מפרש מלשון קנס. דהיינו שהשאלה מיוסדת על הידיעה שיש פירוש אחד מקורי בנושא. וכן שאלה קטו': אם עבד עברי שעבר בירושה יוצא בשטר, וכי למה זה לא יצא בשטר? רק היודע התשובה ש'היה מקום לדקדק כן מהרמב"ם' כפי שדקדק בס' נר דוד סלומון, ישאל זאת, וגם התשובה אינה מבררת יותר. ובסי' קכז' השאלה תופסת אריכות גדולה מאד, והתשובה היא שכמדומה שלא מצינו לאף אחד שדיבר בזה חוץ מס' עבודת הצדקה. בירורים בתנ"ך ד': 'מה נתרבה מהמלה את בכתוב והאדם ידע את חוה אשתו'. מי שלא יודע את דברי הרוקח המובאים בתשובה, מהיכי תיתי שישאל שאלה כזו).
לאחר מכן באים כמה ענינים כללים, בירוריים בנקודה מקורית הנוגעת לתחום קלאסי, כמו 'ניחא לאיניש דליעביד מצוה בממוניה', 'עוסק במצוה פטור מן המצוה' 'תוך כדי דיבור כדיבור'.
בהמשך באים ביאורים ובירורים בש"ס, כחצי מהנושאים הם על גבול האגדה, וגם השאר קלילים ולא נוגעים בסוגיות חמורות או סתם נדונים הלכתיים. כך גם הביאורים על התורה.
המדור האחרון הוא בירורי סוגיות בהרחבה, מתוכן כשלש עוסקות בסוגיות הלכתיות רגילות, והשאר קלילות או אגדתיות.
לסיכום, רשימת הנושאים מרשימה, אבל לא מייצגת בקיאות בחדרי תורה.
נפרט כאן כותרות שנראות נושאים ממש לא מתאימים לספר נכבד של מי שיש לו יכולת לברר סוגיות חשובות: מה מקור המנהג לכסות פני הילדים בטלית בברכת כהנים (שאלה יז'), האם ישנו שיעור לגודל יב' החלונות הנצרכים בביהכנ"ס (שאלה כ'), מקור המנהג לקפוץ ב'משה אמת' (עז'), מקור המנהג שלא לפתוח מטריה בתוך הבית (צא'). לשמוע זמר של אשה ע"י שריקה (ק', וכמובן שכבר דן בזה ב'אום אני חומה', ושם נת' אם יש דין חוקות הגויים בשריקה בכלל, ומובא מספר קול חוצב וס' בנין עדי עד ועוד). מקור המנהג לזרוק אלונטיות על החתן בשעת הבדלה (ענינים שונים ו', התשובה היא שאין מקור). האם הסגולה של מ' יום בכותל מועילה ע"י שליח.
הרבה נושאים הם צ'יקאב, כגון: האם מותר לברך נגד ערוה של מת, האם מברכים משנה הבריות על פיל או קוף מתים, האם יש קדימה של מאכל למשתה לענין ברכה, מה ברכתו של הגדל מכלאי ירק ופרי, האם כתב ברייל צריך גניזה. האם העוסק בחצי שיעור פטור מן המצוה, האם האנדרוגינוס נסקל ערום. אם ציווי ז' מצוות בני נח מחיב גם את הנשים דבני נח. אם נבראו דברים בבין השמשות האם ש"מ שהוא יום. האם הנחש טועם טעם עפר גם בשתיה או רק באוכל.
לי בלט חסרון ענינים שתלויים בבירור המציאות, שהוא חלק ממלאכתם של פוסקי ההלכה. ועד כמה שמצאתי איזה פרט מציאותי הוא שגוי, בסי' צח' העוסק כולו בנדון אם מותר ליהנות מדמות אדם משעוה שנעשה ע"י ישראל באיסור "כמו שמצוי במגדל השלום בתל אביב כידוע". אמנם השאלה לא מעשית, שכן מוזיאון השעוה במגדל השלום לא קיים כמעט שני עשורים ולא בשום מקום אחר ע"י ישראל. וכנראה מצא בשו"ת אחר שכתב שמצוי במגדל השלום. אמנם יש לציין התשובה הבאה אחריה שמביא המקורות שמתירים להיכנס לגני הבהאים בחיפה, והגם שבשאלה כותב: "לפי המקובל שנחשבים הם כעובדי עבודה זרה וכהנוצרים", בתשובה מביא שאין להם שום קשר לנצרות (ולא ברור איפה מקובל שהם כהנוצרים הלא הם מפרס והנדון היה אם הם מוסלמים). וכן יש לציין מה שכותב שם דבר מעניין שבמקום אחר האריך שהעיקר לדינא שאין שום איסור להיכנס למסגד ודלא כהרב ציץ אליעזר. ב'ענינים שונים' בא דיון במקור הדבר שנקרא חודש חשון 'מרחשון' משום שאין בו יו"ט, ומשיב שאף ששמעתי אומרים שאין זו אלא שיחה נאה ואין לו מקור, אין זה נכון כי מצינו שכתב כן בכמה ספרים וכו'. האם העובדה שכתוב כן בכמה ספרים מוציא הענין מגדר שיחה נאה? וחסר כל הענין של המקור הארמי של המלה 'מרחשון' וכדמצינו בישעי' 'כמר מדלי', שכבר בספר התודעה נזכר.
ההיקף
כמובן שגולת הכותרת של המחבר היא כמות המקורות שהוא מציין, כל ציון כולל עשרות מקורות. אין שום ספק שמדובר בזכרון פנומנלי, אף שאיני יודע אם הוא משתמש באוצר החכמה, (ואני מניח שמי שמכיר תכנה זו יוכל לדעת לפי סוגי הספרים שמובאים, ואם מדת הבקיאות בספרות שבאוצר ושמחוץ לאוצר שוה), או שמסכם לעצמו את הספרים והשליפה היא מהמחשב. כך או כך, ברור שבלי זכרון פנומנלי אי אפשר להשתלט גם על רשימות קיימות בסדר גודל כזה. מהירות השליפה והסדר המופתי, מחייבים כשרון עצום.
האם הוא כמו הרב עובדיה?
הרב עובדיה הוכיח זכרון פנומנלי, כאשר הוא מצטט בשיעור אחד יותר ממאה מקורות ובכל אחד מהם מציין את מספר הסימן. לפני עידן המחשבים, בלי רשימות ובלי שום כלי עזר. מן הכתב קשה להגיד שמחברינו שליט"א הוכיח כשרון כזה.
גם ההיקף של המחבר ושל הרב עובדיה שונים לגמרי, הרב עובדיה היה בקי בעיקר בספרות שותי"ם החל ממהריב"ל ומהרש"ך מהרי"ט וכדו', ספרות שהיא מעיקרה מבולבלת והסדר נמצא רק במוחו של הזכרן. הרב שניאור מצטט בעיקר מספרי מחברי זמננו והדור הקודם, ספרים מסודרים על סדר הדף או לפי ענינים, ועפ"ר אין בהם דברים כבדים. יש גם להתפלא שהרי מחברי זמננו מביאים את קודמיהם, ולמה נעדרת מרשימות המ"מ במעשה אפוד ספרות יותר כבדה. (למשל בסי' כד' מובאת רשימת מקורות, ובסוף מובא שכבר העיר בזה 'בביאור מנהג העולם' הרב הכותב בבית אהרן וישראל וכו'. והמעיין שם בבית אהרן וישראל ימצא את כל מחרוזת המקורות דלעיל. בביאורים לש"ס סי' לז' נדון האם 'צפור' שבתורה הכוונה לטהורה, אבל מושמט שבירושלמי חולין פ' שלוח הקן מבואר ד'צפור' אינה דוקא טהורה). יש להדגיש את ה'בעיקר', כי יש כן כניסה לסוגיות פה ושם.
הרב עובדיה היה בקי בש"ס ופוסקים נו"כ השו"ע והמחברים השונים על השו"ע. הרב שניאור לא מגלה שום בקיאות מיוחדת בתחום זה, הרוב המכריע של מאות הציטוטים הם מספרות הליקוטים של הדורות האחרונים. כאשר מובאות בספר מחרוזות של ראשונים, הרוב המכריע הן מחרוזות קיימות, דהיינו דברים המובאים בב"י ובנו"כ.
סתם כך יש לדעת, שמחרוזות הבקיאות של הרב עובדיה היו גם הן מוגבלות במדה מסויימת, מבלי להכיר את הספרות זה נראה משהו בלתי אפשרי לאדם, אפילו אם יהיה גאון. אבל בעצם הרבה מהמחרוזות חוזרות על עצמן, ורבות מהן כבר נמצאות חלקית בספרות הקיימת (תרי דרבנן וכו' סב"ל וכו'. אני הצעיר בעניות"י רא"ה ראית"י ואעמו"ד ע"ל העי"ן מחרוזות הבאות בספר 'מאור ישראל', והנה אותן המחרוזות מצויות גם מצויות בספרים שנכתבו בהפרש של שנים רבות טובא זמ"ן זמני"ם זמניה"ם). וההוכחה לכך היא ספרי ילקוט יוסף של הרב יצחק, שאין ויכוח שאין לו מאית מהכשרון של אביו, ואעפ"כ הוא יוצר מחרוזות מרשימות לא פחות של מובאות. כמובן שבעידן המחשב הרבה יותר קל, ובכל אופן, מחרוזות של מאות ציטוטים בד"כ חוזרות על עצמן בוריאציות שונות וכוללות היקף מסויים שהגאון מסוגל להתמודד עמו. בכלל, הרב עובדיה לא משתמש בחומר בגאונות, דוגמת ר' יוסף ענגיל, דהיינו היכולת לשלות ולדלות דברים שאינם קשורים במישרין לנושא, בקיאותו היא במפורש.
ואם נחזור לרב שניאור, מוזר לראות שהוא מצטט מכל הבא ליד. קשה לי להאמין שהוא רואה סמכות בכל מיני מקורות מוזרים שהוא מביא, ויותר נראה שזה מין מחקר, כמו כתבי ר' שמואל אשכנזי, שנהנה לשזור בקיאות גאונית כאתגר (ובמקום שנכנס המעשה אפוד לתחומו המדוייק של אשכנזי, אין הוא מתחרה עמו כלל, כגון המאמר 'מקור הפתגם אין דבר העומד בפני הרצון', בו אינו מגיע לכל המקורות של אשכנזי). מעשה אפוד מצטט בתוך דיונים הלכתיים: מעשיות ירושלים של גליס, הערות וחידושים של טויב, חוברת 'חיזוק' שיו"ל ע"י ישיבות בין הזמנים, חוברת 'זכרון מיכאל', חדו"ת של בחורים בישיבת זכרון, ספר 'גם אני אודך', ימות המשיח בהלכה, מדור הערות קצרות ב'בית אהרן וישראל', קבצים של קרעטשניף, מאמרי הריי"ץ, מעשה אי"ש, יהדות בוכרא, קובץ מאמרים מאת הרב אלון ארביב, טובך יביעו, תולדות הישמח ישראל, פי' הרב שטינמן עה"ת, אוצר הידיעות שטרן. (זו רשימה אמיתית) כל הקבצים התורניים מהנכבדים ביותר ועד האנונימיים לגמרי, ועוד המוני ספרים שאין לי שום מושג מה הם ומאין באו. כמובן שאין כוונתי לזלזל בשום ספר שאיני מכיר או בקובץ תורני כל שהוא, אלא רק לתהות על מדת חשיבות הבאתם כמקור.
כך או כך, אין שום ספק שהמחבר קורא את כל מאות הספרים המתחברים מדי שנה בשנה, ומכאן שהוא מקדיש זמן רב ביום לעבור על ספרים כאלו. ועבור שקדן וגאון כמוהו מדובר בהשקעה חשובה מאד, בזמן זה יכל להשתלם בש"ך חו"מ ויו"ד נתה"מ וחו"ד וכו' שגם גאוני הגאונים השקיעו בהם שנים. ונראה שבוחר במסלול זה של היקף ותפיסת ספרות זמננו. יאריך ה' ימיו ושנותיו, אבל כשיהיה מזקני הדור, כמות הספרים תגדל כ"כ עד שתכבד המלאכה. ובסה"כ מדובר בספרים שאינם ברי סמכא, והתועלת העיקרית מהם היא לציין להם וחוזר חלילה.
