באנר תרומה

תיקון קוראים "המדוייק". למה כל כך נפוץ בציבור הספרדי?

  • יוזם האשכול יוזם האשכול עבד השם
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
באנר
לסיכום, הדבר ברור שאם באנו לחפש את הנוסח הנכון והמדוייק באמת של המקרא, אין ספק בעולם שהטעמת "אל־המדבר" היא ברביע, וכן הוא בכל כתבי היד הקדומים
כנזכר לעיל בדבריי אין זה עניין לנוסח הנכון והמדויק של המקרא....נא לדייק [בפרט למי שמעיר בתקיפות שכזו על דייוקים] זה אולי שייך לדכא או דכה וכדו' אבל לא לטעמים ומתגים.
כמו כן כך כנראה קיבל הרב מאזוז מרבותיו וכך שמע שקוראים וכן מן הסתם למד מאביו שהחזיק אותם למעבירי מסורה בעניין זה לרוב דייקנותם רב מפי רב ולא חשב אפילו לפקפק בזה ואע"פ כן כששמע אחרת נשאר בצ"י על המנהג. והרב מאזוז ידוע כמבין גם בטעמים ואע"פ כן כל אחד יכול לטעות.
 
כבר השיב על דבריו הרב מנחם בר יוש"ר.
ועכ"פ כל הקורא דבריו כלל לא יבין מה רוצה וגם ניכר שלא קרא את הספר שקרה בו ופתח ברעש גדול שמגיהים את התיקון קוראים על פי סברא כדרך הכופרים ה"י והביא את המלים האהלה וצערה שסימנו אותם כמלרע ולא מלעיל.
וכן את המילה "הפכי" שכתבו ללא דגש.
וכן הלך העיר על כמה מתגים שלא הביאו....
ולבסוף מעיר עליהם בכמה כללי דקדוק שסובר לא כמותם.
גם אני כתבתי שהסגנון שלא בוטה, ואני מוסיף שאינו ראוי. אבל התוכן נכון.
מסכים איתך שאין בזה כפירה אם תכתוב "האהלה" (וגם בפרשת יתרו יש), "צערה" מלרע, וגם אם תכתוב אלף שגיאות בטעמי המקרא ובניקוד, זה לא כפירה.
השאלה היא: האם זה מדוייק? האם הלכו בדרך הנכונה?
לגבי האהלה, צערה, (שזה בעצם ע״פ לחם הבכורים), וכן "אל המדבר", הם הלכו על פי כללי דקדוק, וזאת הדרך הפסולה והמסוכנת: על פי אילו קושיות דקדוקיות הכריעו את הנוסח של המקרא, וזה דבר שלא ייעשה.
ובכן מה שמניח שהתיקון שלהם מיועד לכולם אינני מבין וכי לא ראה ולא קרא הנכתב בשער התיקון שהוא מבוסס על פי המנחת שי לחם הבכורים הרב מצליח זצ"ל והכל ע"פ הכרעת הנאמ"ן זצ"ל???
והוא אשר כתבתי, רוב הציבור אינו מתפלל על פי הסידור "המדוייק" כי אינם סומכים על לוח הבכורים והרב מצליח זצ״ל הי״ד והרב מאזוז זצ״ל, אז למה כל כך נפוץ התיקון שלהם? כי הציבור חושבים שהוא אוניברסלי והוא ודאי הכי מדוייק שיש. ועל זה כתבתי שזאת טעות. ולך תשאל אדם רגיל מבית הכנסת על פי מי הוגה התיקון ונראה אם יודעים.

באמת כל הקורא הקדמתו יחשוב שממש הגיהו חלילה לשון התורה והנה עינו תרה אחרי האהלה וצערה ומדגיש שבהאהלה עשו כן 7 פעמים והרי ב' מלים אלו הן מאותו טעם ע"פ הבנתם את לחם הבכורים וכללי הדקדוק והוא כמו למנות דוגמא אחת.
ובדוגמא השניה כתבו הפכי בלא דגש וציינו בפירוש בהערה שזה לפי המסורת שלהם! וגם הוא עצמו ציין לזה ומנסה לדחוק בכח ולהעיר שהתיקון שלהם מיועד לכולם וכו' [ואתייחס לזה].
והגעיות הרי יש שינויים רבים בכל הספרים והם הלכו בזה אחרי המקובל לדעתם ולפי כללו של הגר"א כפי שציינו בהקדמה.
איני מסכים שזה כמו דוגמה אחת, כי מדובר בשבעה שינויים. הגה עצמך: אילו היתה להם שיטה מיוחדת בניקוד התיבה "את", היית אומר שזה לא נורא וזה רק דוגמה אחת?!
לגבי הפכי, הוא גם כן צודק (אבל הגזים וסגנונו אינו מקובל עלי): 1) אם זה רק למנהגם, למה לא עשו כמו הנני לכתוב למעלה דגוש ולהוסיף בהערה שלמנהגם רפה? 2) גם שם נסמכו על מנהגם שעל פי ספרים שהיו להם בחו״ל. ופלא שכשבאו להוציא סידור, לא סמכו על הדפוסים (וגם על כתבי היד המנוקדים) בכל הדורות וקבעו שכולם עמי ארצות ויש לשנות את הכל, ואילו כשמוציאים חומש סומכים על נוסח ספרים לא מדוייקים שהיו להם בחו״ל ואינם מחפשים בכתבי היד המדוייקים! איכפא מסתברא!

ועל הגעיות: מסכים איתך שאינה כפירה. אבל האם נקרא "מדוייק"? והאם נקרא "ספרדי"? והאם זה על פי לחם הבכורים כפי שהצהירו?
הבעיה היא שהגעיות שהם השמיטו הן געיות חובה, ואלו שהם השאירו הן געיות רשות, שנהגו בהם האשכנזים. אבל בהחלט זה פחות חמור והם לא התחילו בשיבוש זה, זה התחיל עם מקראות גדולות ונציה בחלק התורה (ולא בחלק הנ״ך).

וההקדמה שציינת, היא הוכחה גדולה למה שכתבתי בהודעה הראשונה שאינם בקיאים במסרה ובכללי הטעמים. ואולי ארחיב בזה בהזדמנות אחרת
 
כנזכר לעיל בדבריי אין זה עניין לנוסח הנכון והמדויק של המקרא....נא לדייק [בפרט למי שמעיר בתקיפות שכזו על דייוקים] זה אולי שייך לדכא או דכה וכדו' אבל לא לטעמים ומתגים.
כמו כן כך כנראה קיבל הרב מאזוז מרבותיו וכך שמע שקוראים וכן מן הסתם למד מאביו שהחזיק אותם למעבירי מסורה בעניין זה לרוב דייקנותם רב מפי רב ולא חשב אפילו לפקפק בזה ואע"פ כן כששמע אחרת נשאר בצ"י על המנהג. והרב מאזוז ידוע כמבין גם בטעמים ואע"פ כן כל אחד יכול לטעות.
בהחלט מדובר בנוסח הנכון והמדוייק של המקרא. לא לגבי כתיבת ס״ת אלא לגבי הטעמים שנמסרו על ידי בעלי המסרה.
אולי גם אתה בקיא בכללי הדקדוק הבסיסיים (ניקוד וכדומה) אבל לא בענייני מסרה.
 
גם אני כתבתי שהסגנון שלא בוטה, ואני מוסיף שאינו ראוי. אבל התוכן נכון.
מסכים איתך שאין בזה כפירה אם תכתוב "האהלה" (וגם בפרשת יתרו יש), "צערה" מלרע, וגם אם תכתוב אלף שגיאות בטעמי המקרא ובניקוד, זה לא כפירה.
השאלה היא: האם זה מדוייק? האם הלכו בדרך הנכונה?
לגבי האהלה, צערה, (שזה בעצם ע״פ לחם הבכורים), וכן "אל המדבר", הם הלכו על פי כללי דקדוק, וזאת הדרך הפסולה והמסוכנת: על פי אילו קושיות דקדוקיות הכריעו את הנוסח של המקרא, וזה דבר שלא ייעשה.
התוכן לא נכון בעליל הוא מתאר אותם כמגיהים את נוסח המקרא מסברא וזה הבל ושקר והוצאת שם רע!
וגם הדוגמאות שכתב לומר שללכת ע"פ לחם הבכורים זה דרך הכופרים על מלעיל מלרע זה מלרע בעצמו.
וזה שיש שינוים רבים במתגים ולכן תפסו להם דרך ע"פ כללו של הגר"א זה כדרך הכופרים? אתה יכול לחשוב שזה פסול ומסוכן זכותך.
והוא אשר כתבתי, רוב הציבור אינו מתפלל על פי הסידור "המדוייק" כי אינם סומכים על לוח הבכורים והרב מצליח זצ״ל הי״ד והרב מאזוז זצ״ל, אז למה כל כך נפוץ התיקון שלהם? כי הציבור חושבים שהוא אוניברסלי והוא ודאי הכי מדוייק שיש. ועל זה כתבתי שזאת טעות. ולך תשאל אדם רגיל מבית הכנסת על פי מי הוגה התיקון ונראה אם יודעים.
אתה הסתמכת על הערה אחת שנתקלת בה וכן על דברי הכותב באור ישראל ששם יש לו בעצם רק הערה אחת על האהלה וצערה הרי הפכי כתבו מפורש שזה כמנהגם! ולא ברור מה בכלל הוא רוצה.
איני מסכים שזה כמו דוגמה אחת, כי מדובר בשבעה שינויים. הגה עצמך: אילו היתה להם שיטה מיוחדת בניקוד התיבה "את", היית אומר שזה לא נורא וזה רק דוגמה אחת?!
עכ"פ הם תפסו כהבנתם בלחם הבכורים וכהבנתם את כללי הדקדוק לפסול את כל הספר כי חולקים על זה או לטעון שהוא לא מדוייק בגלל זה זה מוזר. ובטח לא לטעון שדינו כספר לא מוגה כמו שכתב שם.
לגבי הפכי, הוא גם כן צודק (אבל הגזים וסגנונו אינו מקובל עלי): 1) אם זה רק למנהגם, למה לא עשו כמו הנני לכתוב למעלה דגוש ולהוסיף בהערה שלמנהגם רפה?
במה הוא צודק? הם כתבו שזה כמנהגם האם זה לא מנהגם? למה פעם כך ופעם כך לא הופך את זה לאיזה הערה מי יודע מה במחילה.
2) גם שם נסמכו על מנהגם שעל פי ספרים שהיו להם בחו״ל. ופלא שכשבאו להוציא סידור, לא סמכו על הדפוסים (וגם על כתבי היד המנוקדים) בכל הדורות וקבעו שכולם עמי ארצות ויש לשנות את הכל, ואילו כשמוציאים חומש סומכים על נוסח ספרים לא מדוייקים שהיו להם בחו״ל ואינם מחפשים בכתבי היד המדוייקים! איכפא מסתברא!

ועל הגעיות: מסכים איתך שאינה כפירה. אבל האם נקרא "מדוייק"? והאם נקרא "ספרדי"? והאם זה על פי לחם הבכורים כפי שהצהירו?
הבעיה היא שהגעיות שהם השמיטו הן געיות חובה, ואלו שהם השאירו הן געיות רשות, שנהגו בהם האשכנזים. אבל בהחלט זה פחות חמור והם לא התחילו בשיבוש זה, זה התחיל עם מקראות גדולות ונציה בחלק התורה (ולא בחלק הנ״ך).
לרוב השינויים זה רק מסתבר שיתפסו להם כלל קבוע בזה. זה ג"כ לא ספר מסורה אלא תיקון קוראים לקורא בתורה ועדיף להיצמד למשהו ברור.
 
בהחלט מדובר בנוסח הנכון והמדוייק של המקרא. לא לגבי כתיבת ס״ת אלא לגבי הטעמים שנמסרו על ידי בעלי המסרה.
טעמים הם לא "נוסח המקרא" אתה סתם מתעקש.
זו כן מסורה אבל התיקון לא מתיימר להיות ספר מסורה ואין זה מתפקידו.
 
למיטב הידיעה אינו בקיא בטעמים, ורק אחיו בקיאין בזה כמו הרה"ר ר"ד ועוד.

סומכים על הרב יצחק יוסף. אם הוא משתמש בו (למרות שיש בשוק תחליפים) כנראה שהוא סומך עליו.
הצג קובץ מצורף 16983
אתה רציני? על סמך תמונה אחת של הרב יצחק כשעל שולחנו מונח הספר המדובר אתה קובע שזה הספר שראוי לסמוך עליו?
מלבד זאת, אני חוזר על מה שכבר כתבתי: לא כל חכמי ישראל בקיאים בדקדוק, וגם מתוך מי שבקיא בדקדוק רק מיעוט קטן עסקו בעניין של מסרה וכללי הטעמים, ובזה נאמר בלשון זהורית שאין לנו שום סימן לכך שהגרע״י זצ״ל או מי מבניו עסק בתחום זה. לקרוא בחומש מנוקד ומוטעם לפי ניגון הטעמים המסורתי זה דבר חשוב, אבל בין זה לבין להיות בקיא בתפקידי הטעמים לדעת למה בא טעם זה ולא טעם אחר, זה דבר אחר. רוב גדולי ישראל העדיפו לא להשקיע זמן על לימוד זה שהוא מייגע. וגם הגר״מ מאזוז זצ״ל לא השקיע בזה אלא מעט.
 
עכ"פ הרב מאזוז זצ"ל בפירושו לחומשו אחר שכתב ככל הנ"ל [במעט יותר נופך] סיים ששמע באמת כנזכר בדבריך שז"ק וז"ג מפסיקים בשווה וא"כ ע"כ שצ"ל ברביע וצ"י.
הודו לה׳ כי טוב! אז אתה מחדש שכבר העירו לו כפי שהערתי, ושהוא הודה שהוא טעה (שלא כמגיבים כאן שמיהרו לכתוב "וכי ייתכן שהוא לא ידע?")

אין לי בעיה שכל מוציא לאור יוציא חומש על פי שנראה לו, אבל מי שמתיימר להוציא חומש "מדוייק", צריך להיות בקיא וללבן את הנוסח, ואכן עצם זה שטעה בדבר משנה (מבחינת כללי הטעמים) זה מערער את כל יסוד הספר.
לא אמרתי שצריך לפסול לחלוטין, אבל הערתי על כך שהרבה מן הציבור קנו את ה"מדוייק", ולא היא. אינו יותר מדוייק מכל חומש אחר, ויש יותר.
 
אתה הסתמכת על הערה אחת שנתקלת בה וכן על דברי הכותב באור ישראל ששם יש לו בעצם רק הערה אחת על האהלה וצערה הרי הפכי כתבו מפורש שזה כמנהגם! ולא ברור מה בכלל הוא רוצה.
הבאתי דוגמה אחת בולטת מאד מתוך פרשת השבוע. אין זאת אומרת שזאת ההערה היחידה שיש לי.
שוב למה אתה מתעקש להצדיק את דרכם גבי האהלה וצערה? הם אומרים: לפי הבנתנו בכללי הדקדוק, לא יכול להיות מלעיל, אז נחליט שזה מלרע. זה הגהת ספרים מסברא, והרב דויד יצחקי צודק לחלוטין בתוכן, אבל לא בסגנון.

עכ"פ הם תפסו כהבנתם בלחם הבכורים וכהבנתם את כללי הדקדוק לפסול את כל הספר כי חולקים על זה או לטעון שהוא לא מדוייק בגלל זה זה מוזר. ובטח לא לטעון שדינו כספר לא מוגה כמו שכתב שם.
חומש לא אמור להיות מוגה על פי ספר דקדוק כלשהו. לא לחם הבכורים ולא "כללי הדקדוק". אם באמת נוסח המסרה הוא "א" והם כתבו "ב" מכל סיבה שהיא, הרי הספר אינו מדוייק. זה הכל.

במה הוא צודק? הם כתבו שזה כמנהגם האם זה לא מנהגם?
הוא צודק שהנוסח הנכון הוא הפכי דגוש. ייתכן שמנהגם בכ׳ רפה על פי ספרים משובשים שהיו להם בחו״ל. בהחלט זה לא דבר קריטי, אבל כבר אין זה ספר "מדוייק" כלל וכלל.

אילו היו מציגים את הספר "התיקון הג'רבאי" ניחא. (ואגב כך בערך היתה הכותרת של הסידור איש מצליח במהדורתו הראשונה). אם זה הופך להיות "התיקון המדוייק", שכביכול הוא מדוייק ואין אחרים מדוייקים, כשאין שום הצדקה לקביעה זו ואף להפך, זו כבר בעיה.
 
הבאתי דוגמה אחת בולטת מאד מתוך פרשת השבוע. אין זאת אומרת שזאת ההערה היחידה שיש לי.
שוב למה אתה מתעקש להצדיק את דרכם גבי האהלה וצערה? הם אומרים: לפי הבנתנו בכללי הדקדוק, לא יכול להיות מלעיל, אז נחליט שזה מלרע. זה הגהת ספרים מסברא, והרב דויד יצחקי צודק לחלוטין בתוכן, אבל לא בסגנון.


חומש לא אמור להיות מוגה על פי ספר דקדוק כלשהו. לא לחם הבכורים ולא "כללי הדקדוק". אם באמת נוסח המסרה הוא "א" והם כתבו "ב" מכל סיבה שהיא, הרי הספר אינו מדוייק. זה הכל.


הוא צודק שהנוסח הנכון הוא הפכי דגוש. ייתכן שמנהגם בכ׳ רפה על פי ספרים משובשים שהיו להם בחו״ל. בהחלט זה לא דבר קריטי, אבל כבר אין זה ספר "מדוייק" כלל וכלל.

אילו היו מציגים את הספר "התיקון הג'רבאי" ניחא. (ואגב כך בערך היתה הכותרת של הסידור איש מצליח במהדורתו הראשונה). אם זה הופך להיות "התיקון המדוייק", שכביכול הוא מדוייק ואין אחרים מדוייקים, כשאין שום הצדקה לקביעה זו ואף להפך, זו כבר בעיה.
בעל לחם הבכורים היה גדול רבני טוניסיה לפני מאתיים שנה גאון עצום בכל חלקי התורה ובעל רוח הקדש
נכדיו כמו רבי משה כלפון הכהן ראבד גרבא
רבי רחמים חי חויתא הכהן
ורבי מרדכי אמייס הכהן ראבד טוניס
היו גאוני עולם בכל סדר גודל
הזלזול הזה אינו במקום.
 
האם כתבתי דבר נגד ספר לחם הבכורים?
אם התכוונת שמותר להורות להלכה על פי ספר של גדול גם כשידוע שטעה, אז אתה טועה. למה הדבר דומה? למי שיורה שלא להפריש חלה עד תשע״ז דרהם של קמח, כי כך כתוב בכמה ספרים של גדולי ישראל. מה לעשות שכבר הוכחה טעותם ואין על מה לסמוך! היינו הך.

ולגבי "האהלה" ו"צערה", בעל הלחם הבכורים ראה עדות שכך היה נוסח כזה מלרע, ולכן לא היה לו ברור מצד המסרה אם מלרע או מלעיל, ונטה על פי הדקדוק להכריע מלרע. מה שאין כן בימינו שיש לנו ספרייה עצומה של כתבי יד קדומים ומהימנים ומדוייקים וניתן לומר שאין שום ספק שבעולם שנוסח המסרה הוא מלעיל, וכן הוא גם הנוסח ברוב ככל הדפוסים עד היום. (אגב, ראיתי בחומשים שנדפסו בליוורנו שכתבו בפרשת יתרו מלרע, אבל אין זה הופך לשיטה, כי באותם חומשים בפסוקים האחרים כתבו מלעיל. וגם אילו היו אחידים, זה היה שיבוש. אבל בהחלט ניתן לומר שאי״מ הם הראשונים שהדפיסו חומש והדפיסו כך באופן עקבי כשיטה).
 
והמשפט השני שלך אינו מובן, והוא כנראה טיפשי מאד. ואם התכוונת שמותר להורות להלכה על פי ספר של גדול גם כשידוע שטעה, אז אתה טועה. למה הדבר דומה? למי שיורה שלא להפריש חלה עד תשע״ז דרהם של קמח, כי כך כתוב בכמה ספרים של גדולי ישראל. מה לעשות שכבר הוכחה טעותם ואין על מה לסמוך! היינו הך.
אני חושב שגם זה טעות ודאי שיש מקום לשיטה של תשעז דרהם
ע"פ בדיקת הזב"צ באצבעות.
 
מה שאין כן בימינו שיש לנו ספרייה עצומה של כתבי יד קדומים ומהימנים ומדוייקים וניתן לומר שאין שום ספק שבעולם שנוסח המסרה הוא מלעיל, וכן הוא גם הנוסח ברוב ככל הדפוסים עד היום

אולי אינך יודע מה זה "מלעיל" , אז אבאר - מילת צערה מלעיל פירושה שאתה מרחיב באות ע' , ואילו מלרע פירושו שאתה אומר את כל המלה מבלי להרחיב שום אות.

בכל החומשים הישנים כתוב את המעמיד באות "צ" , להוי אומר שבאות צ' צריך להרחיב ואילו בשאר המילה "ערה" צריך לומר אותה מלרע.

וזה כל מה שעשו בתיקון קוראים הנ"ל- סה"כ הוסיפו מעמיד גם בסוף המילה כדי שלא ירחיבו באות ע'.

וזה לכו"ע - מדוייק - כי גם לפי הדפוסים הישנים המעמיד הוא רק באות צ' וממילא אתה חייב להמשיך את שאר המילה כאחד "ערה" במלרע.

ולסיכום - לכו"ע אין מילת "צערה" מלעיל , כי אין באף דפוס מעמיד באות ע' , וממילא שאר המילה היא מלרע וזה מה שעשו בתיקון קוראים הנ"ל שהוסיפו מעמיד גם בסוף המילה , אך גם אם לא היו מוסיפים , כמו הדפוסים הישנים היינו מגיעים לאותו תוצאה.



כדי להמחיש
צערה.JPG


המעמיד תחת ה צ' , ממילא את שאר המילה "ערה" חייבים לסיים במלרע כי אין מעמיד תחת ה ע' .


ובתיקון קוראים הנ"ל הוסיפו את המובן מאיליו

צערה ב.JPG

תחת האות צ' , והוסיפו גם בסוף המילה כדי שתאמר "ערה" כאחד
 
הודו לה׳ כי טוב! אז אתה מחדש שכבר העירו לו כפי שהערתי, ושהוא הודה שהוא טעה (שלא כמגיבים כאן שמיהרו לכתוב "וכי ייתכן שהוא לא ידע?")
אני שמח שאתה שמח, רק לדייק הוא לא הודה שהוא טעה הוא הסתמך על המנהג שלהם וכששמע מן הסתם ממי שסומך עליו לעניין זה של הטעמים כתב שצריך יישוב.
אמנם אמת שלא ידע מזה אך גם כששמע נשאר בצ"ע ולא ביטל המנהג.
אין לי בעיה שכל מוציא לאור יוציא חומש על פי שנראה לו, אבל מי שמתיימר להוציא חומש "מדוייק", צריך להיות בקיא וללבן את הנוסח, ואכן עצם זה שטעה בדבר משנה (מבחינת כללי הטעמים) זה מערער את כל יסוד הספר.
לא אמרתי שצריך לפסול לחלוטין, אבל הערתי על כך שהרבה מן הציבור קנו את ה"מדוייק", ולא היא. אינו יותר מדוייק מכל חומש אחר, ויש יותר.
הוא מפורסם כבקיא והוא אכן בקיא בספרי המסורה ולחם הבכורים ומכלול ורוב ככל ספרי הדקדוק הידועים ועוד ועוד. כמובן שכל אחד עלול לטעות ואם אמרינן כולי האי אז כל ספר יחשב כנכתב ע"י מי שלא בקיא וכלא מוגה וכו' וכמובן שזה אינו. טעויות גדולות מאלו (ואני לא אומר שזה טעות) נמצאו בספרי גדולי המחברים מכל הדורות דוק ותשכח.
 
הבאתי דוגמה אחת בולטת מאד מתוך פרשת השבוע. אין זאת אומרת שזאת ההערה היחידה שיש לי.
שוב למה אתה מתעקש להצדיק את דרכם גבי האהלה וצערה? הם אומרים: לפי הבנתנו בכללי הדקדוק, לא יכול להיות מלעיל, אז נחליט שזה מלרע. זה הגהת ספרים מסברא, והרב דויד יצחקי צודק לחלוטין בתוכן, אבל לא בסגנון.
מה זה לפי הבנתנו? הם מסתמכים בזה על לחם הבכורים שהחזיקו אותו לחכם עצום ומובהק בחכמה זו. ושכן הם נהגו ושכן קיבל מאביו.
אז לפי הבנתך זה לא מדוייק ולפי לחם הבכורים זה כן. והבוחר יבחר. נכתב בשער בת רבים שזה על פיו.
חומש לא אמור להיות מוגה על פי ספר דקדוק כלשהו. לא לחם הבכורים ולא "כללי הדקדוק". אם באמת נוסח המסרה הוא "א" והם כתבו "ב" מכל סיבה שהיא, הרי הספר אינו מדוייק. זה הכל.
לחם הבכורים לא הגיה כלום רק אמר שהמתג הנ"ל המופיע בספרים הוא מעמיד והטעם מלרע. ושלדעתו הספרים שכתוב בהם בפירוש מלרע אף שהמהרי"ל והמנחת שי דחו אותם הוא החזיקם למדויקים בזה ע"פ כללי הדקדוק. בדבר שהוא מחלוקת לא שייך לטעון שאינו מדוייק.
הוא צודק שהנוסח הנכון הוא הפכי דגוש. ייתכן שמנהגם בכ׳ רפה על פי ספרים משובשים שהיו להם בחו״ל. בהחלט זה לא דבר קריטי, אבל כבר אין זה ספר "מדוייק" כלל וכלל.
הם לא הביעו דעה מה נכון כתבו כפי מנהגם וציינו שזה ע"פ מנהגם וא"כ מנהג שאר העולם אחרת זו ממש הערה של לא כלום והתעקשות במחילה.
אילו היו מציגים את הספר "התיקון הג'רבאי" ניחא. (ואגב כך בערך היתה הכותרת של הסידור איש מצליח במהדורתו הראשונה). אם זה הופך להיות "התיקון המדוייק", שכביכול הוא מדוייק ואין אחרים מדוייקים, כשאין שום הצדקה לקביעה זו ואף להפך, זו כבר בעיה.
הם כתבו בשער בת רבים שהתיקון מבוסס על מנחת שי לחם הבכורים הרב מצליח והכרעת הנאמ"ן. מי שלא ניחא לו בזה שלא יקנה. זכותם לכתוב המדוייק לדעתם הוא מדוייק.

ואני מחזיק בדעתי שהכותב מהירחון הנ"ל לא צודק על פי כל המבואר בדבריי וגם אם היה צודק הוא טועה במה שמציג כשינוי מהנוסח של המקרא מסברא וכן שדינו כספר שאינו מוגה וכל דבריו בזה [גם אם היה צודק באיזה פרט] הם דברי הבל ורעות רוח.
 
אולי אינך יודע מה זה "מלעיל" , אז אבאר - מילת צערה מלעיל פירושה שאתה מרחיב באות ע' , ואילו מלרע פירושו שאתה אומר את כל המלה מבלי להרחיב שום אות.
אינך יודע מה זה מלרע ומלעיל. ואני מתפלא עוד יותר על @נוריאל עזרא – שהוא אולי היחיד בפורום זה עם בסיס דקדוקי (וגם פרסם באור תורה לפני כמה שנים הערות יפות עם לחם הבכורים) והוא היחיד שהיה לי איתו דיון ענייני באשכול זה – שהוא עשה לייק להודעה זו.
מלרע פירושו שההטעמה בהברה האחרונה של התיבה.
מלעיל פירושו שההטעמה בהברה שלפני האחרונה של התיבה.
חטפים אינם נחשבים תנועה ואינם יוצרים הברה בפני עצמם אלא נשענים על התנועה שאחריהם.
כלומר: צֹעֲרָה מתחלק לשתי הברות בלבד: צֹ ־ עֲרָה .
ההטעמה לפני המסרה היא מלעיל, כלומר באות צ׳.
גם בעל לחם הבכורים הסכים עם הגדרה זו של מלרע ומלעיל, אלא לדעתו לא יכול להיות מלעיל כי אילו היה מלעיל אזי החטף היה הופך לשוא נח.
 
אז לפי הבנתך זה לא מדוייק ולפי לחם הבכורים זה כן. והבוחר יבחר. נכתב בשער בת רבים שזה על פיו.

הם כתבו בשער בת רבים שהתיקון מבוסס על מנחת שי לחם הבכורים הרב מצליח והכרעת הנאמ"ן. מי שלא ניחא לו בזה שלא יקנה. זכותם לכתוב המדוייק לדעתם הוא מדוייק.

הוא טועה במה שמציג כשינוי מהנוסח של המקרא מסברא
אנחנו חוזרים על עצמנו
1: מנין לך שלפי לחם הבכורים הוא מדוייק? בדברים מסויימים הלכו לפי לחם הבכורים אין זה אומר שהלחם הבכורים היה חותם על כל הספר כולו. כמו כן הם כותבים שהוא על פי מנחת ש״י ובמקרים רבים נטו ממנו. [אגב, אותה תמיהה על החומש "אור שרגא" שתקפו בהקדמתו חומשים אחרים (איני יודע למי התכוונו) שחלקו על המנחת ש״י, והביאו מדברי האחרונים שכתבו שאין לזוז מהמנחת ש״י, והם בעצמם בחומש נטו מהמנחת ש״י בלא מעט תיבות.]
2: במדינה דמוקרטית מותר לכתוב "המדוייק". אבל אל תיתמם. המשמעות המילולית של "התיקון המדוייק" בה׳ הידיעה פירושו שהם טוענים שרק זה מדוייק וכל הספרים האחרים אינם מדוייקים. במה הוא יותר מדוייק מאחרים? למה הם פוסלים אחרים? כי אינם מקבלים את חידושי לחם הבכורים?
3: הוא צודק לחלוטין שהם קובעים את הנוסח על פי סברא, על פי כללי דקדוק. הדוגמאות שהוא הביא נכונות, וגם הדוגמה שהבאתי בפתח דבריי טובה גם כן.
אחד מגדולי חוקרי המסרה בדורנו היה ר״מ ברויאר. הוא היה בקיא בנוסח המסרה וגם בכללי הטעמים. ואעפ״כ אף פעם לא הכריע את נוסח המקרא על פי כללי הפסקות הטעמים, אלא להפך: מתוך נוסח המקרא הראה את כוונת הטעמים, ותמיד יישארו חריגים בלי הסבר.

נכון, הם לא השתמשו הרבה בכלי הזה של הכרעה על פי כללי דקדוק (אם נשים בצד את העניין של הגעיות שהם החליטו על פי הבנה דקדוקית שנוסח המסרה אינו נכון, אבל בסופו של דבר כך היה מאז דפוס מקראות גדולות ונציה עד רוו״ה, ועד היום חומשים רבים נוקטים כדרכם), אבל המעט מעיד על הכלל. דוגמה בתחום אחר: מה איכפת לן אם יאמר אדם בורא פרי הגפן בסגול או בקמץ? מה זה משנה? ודאי שיצא ידי חובה! התשובה היא: נכון, אבל בעצם זה שהוא משנה מהנוסח המקובל, הוא מכריז בזאת שהוא מגיה את הסידור מסברא על פי כללי הדקדוק.
כך אותו דבר בנידון שלנו: אפילו היו מגיעים למסקנה הנכונה שיש לומר "אל־המדבר" ברביע על פי החלוקה התחבירית של הפסוק וחלוקת הטעמים המתבקשת, זה לא היה בסדר. כי הנימוק היחידי בקביעת נוסח המקרא צריך להיות המסרה, כלומר לבדוק נוסח המקרא בכתבי יד קדומים מהימנים מתקופת המסרה, וכן בדיקת הערות מסרה, ותו לא מידי.
הוא מפורסם כבקיא והוא אכן בקיא בספרי המסורה ולחם הבכורים ומכלול ורוב ככל ספרי הדקדוק הידועים ועוד ועוד.
כלל א11 מתוך כללי הפורום קובע: אין לדון בפורום לגופו של רב כלשהו, אלא רק מו"מ בתורתו.
עברת על התקנון, ולא אגרר אחריך.

ואסיים בברכת ההודאה למנהלי הפורום שדאגו לנקות את האשכול מכל פסולת ולהחזיר אותו לשפיות.
 
תוספת דברים על הספר:
אחת המעלות שבו שלא נמצאת בספרים אחרים היא סימון המקומות שניתן להפסיק בהם אם מוסיפים עולים. זה יכול להיות שימושי בבתי כנסת בעת שמחה או בבתי כנסת שבגלל מחללי שבת או הצורך בתרומות מעלים יותר משבעה עולים. אבל איני בטוח שרוב הציבור שמשתמשים בספר מודעים לסימון הנ״ל.

ולגבי מקומות ההפסקות: במעט פרשות הם שינו מהמקובל ברוב החומשים הנפוצים היום. חלק מתוך מנהגם (ובאמת אפשר לראות שבחומשים ישנים היתה ההפסקה היכן שמצויין שם, כגון "ופרו ורבו על הארץ" במקום "יבשה הארץ"), וחלק מתוך הקפדה יתרה של הגאון אי״מ הי״ד על להפסיק בסימן טוב, ולכן שינה מהמקובל, כגון בפרשות שופטים וכי תצא שסבר ש"וכל העם ישמעו וייראו", או "וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד" אינו סימן טוב, ולכן האריך את עליית הראשון, וממילא גרם להארכת הקריאה במנחה של שבת שני וחמישי.
וכמדומה שברוב בתי הכנסת, גם כשהקורא מחזיק בתיקון "המדוייק", נהוג להפסיק בהפסקות הרגילות ולא לפי מה שמצויין שם.
[ובפרשת נשוא ציינו את המנהג המקובל וגם את מנהגם, ואגב הוא לא רק מנהגם אלא מנהג הרבה מהספרדים ועדות המזרח, ואם אני זוכר טוב הוא מוזכר ראשונה בארץ חיים סתהון].
 
אינך יודע מה זה מלרע ומלעיל. ואני מתפלא עוד יותר על @נוריאל עזרא – שהוא אולי היחיד בפורום זה עם בסיס דקדוקי (וגם פרסם באור תורה לפני כמה שנים הערות יפות עם לחם הבכורים) והוא היחיד שהיה לי איתו דיון ענייני באשכול זה – שהוא עשה לייק להודעה זו.
תודה.
מלרע פירושו שההטעמה בהברה האחרונה של התיבה.
מלעיל פירושו שההטעמה בהברה שלפני האחרונה של התיבה.
חטפים אינם נחשבים תנועה ואינם יוצרים הברה בפני עצמם אלא נשענים על התנועה שאחריהם.
כלומר: צֹעֲרָה מתחלק לשתי הברות בלבד: צֹ ־ עֲרָה .
ההטעמה לפני המסרה היא מלעיל, כלומר באות צ׳.
גם בעל לחם הבכורים הסכים עם הגדרה זו של מלרע ומלעיל, אלא לדעתו לא יכול להיות מלעיל כי אילו היה מלעיל אזי החטף היה הופך לשוא נח.
יש אשכול שהסברתי על מה נתינת הלייקים שלי ולא בהכרח שאני מסכים עם הנאמר אלא שיושב לו ת"ח ומנסה ליישב ת"ח גדול אחר ואני מחזק ידיו בזה הן אמת שדבריו בזה אינם נכונים.
 
ההטעמה לפני המסרה היא מלעיל, כלומר באות צ׳.

מכיון שאתה קורא רק את בין השורות שכתבתי

אז אדגיש שוב - בשלמא אם התיקון קוראים הנ"ל היה "משמיט" את המעמיד באות צ' , אז היה כדבריך.

אבל התיקון קוראים הנ"ל - השאיר את המעמיד באות צ' ורק הוסיף עליו עוד אחד בסוף המילה.

והסיבה לכך - כי אם היה משאיר רק באות צ' כמו הישנים, זה היה גורם לשיבוש, שבאותיות "ערה" היו מושכים את הניגון באות ע' , וזה לכו"ע שיבוש, ולכן כדי שלא ישתבשו בזה "הוסיפו" גם בסוף המילה , ואז אתה קורא את המילה הזו "צ" - "ערה" , וזה הכי נכון והכי מדוייק לכו"ע.

[עיין לעיל שהבאתי צילום מהתיקון סופרים הנ"ל, שהשאירו את המעמיד באות צ' , והוסיפו עליו גם בסוף המילה]
 
אנחנו חוזרים על עצמנו
1: מנין לך שלפי לחם הבכורים הוא מדוייק? בדברים מסויימים הלכו לפי לחם הבכורים אין זה אומר שהלחם הבכורים היה חותם על כל הספר כולו. כמו כן הם כותבים שהוא על פי מנחת ש״י ובמקרים רבים נטו ממנו. [אגב, אותה תמיהה על החומש "אור שרגא" שתקפו בהקדמתו חומשים אחרים (איני יודע למי התכוונו) שחלקו על המנחת ש״י, והביאו מדברי האחרונים שכתבו שאין לזוז מהמנחת ש״י, והם בעצמם בחומש נטו מהמנחת ש״י בלא מעט תיבות.]
לא התכוונתי שלחה"ב יסכים לכל פרט בספר אלא שהתיקון לדעתם מדויק ואם הערת על האהלה וצערה הרי שהסתמכו בזה על לכם הבכורים וא"כ לפי יש להם על מה לסמוך בזה והוא מדויק כל ספר הלכה גם מסתמך על פוסק פלוני באחד ולא במקום אחר. וזה לא הופך את הספר ללא מדויק.
2: במדינה דמוקרטית מותר לכתוב "המדוייק". אבל אל תיתמם. המשמעות המילולית של "התיקון המדוייק" בה׳ הידיעה פירושו שהם טוענים שרק זה מדוייק וכל הספרים האחרים אינם מדוייקים. במה הוא יותר מדוייק מאחרים? למה הם פוסלים אחרים? כי אינם מקבלים את חידושי לחם הבכורים?
לא נכון אין זה אומר שרק הוא מדויק. זה יכול להיות גם ה' האמתה. ובכל אופן הרבה ספרים כותבים דברים מפוצצים להשביח המקח.
3: הוא צודק לחלוטין שהם קובעים את הנוסח על פי סברא, על פי כללי דקדוק. הדוגמאות שהוא הביא נכונות, וגם הדוגמה שהבאתי בפתח דבריי טובה גם כן.
אחד מגדולי חוקרי המסרה בדורנו היה ר״מ ברויאר. הוא היה בקיא בנוסח המסרה וגם בכללי הטעמים. ואעפ״כ אף פעם לא הכריע את נוסח המקרא על פי כללי הפסקות הטעמים, אלא להפך: מתוך נוסח המקרא הראה את כוונת הטעמים, ותמיד יישארו חריגים בלי הסבר.

נכון, הם לא השתמשו הרבה בכלי הזה של הכרעה על פי כללי דקדוק (אם נשים בצד את העניין של הגעיות שהם החליטו על פי הבנה דקדוקית שנוסח המסרה אינו נכון, אבל בסופו של דבר כך היה מאז דפוס מקראות גדולות ונציה עד רוו״ה, ועד היום חומשים רבים נוקטים כדרכם), אבל המעט מעיד על הכלל. דוגמה בתחום אחר: מה איכפת לן אם יאמר אדם בורא פרי הגפן בסגול או בקמץ? מה זה משנה? ודאי שיצא ידי חובה! התשובה היא: נכון, אבל בעצם זה שהוא משנה מהנוסח המקובל, הוא מכריז בזאת שהוא מגיה את הסידור מסברא על פי כללי הדקדוק.
אבל הם נהגו בקמץ מימים ימימה. אני ראיתי הערה ששלחו להם דרך האתר דקדוקית והרב מאזוז השיב שלא ישנה רק מסברא אם לא יראה נוסחאות כאלה. גם כאן זה לא רק סברא לחם הבכורים כך מסביר את המסורה עצמה ובהסתמך אל איזה ספרים שהיה מסומן בפירוש מלרע.
כך אותו דבר בנידון שלנו: אפילו היו מגיעים למסקנה הנכונה שיש לומר "אל־המדבר" ברביע על פי החלוקה התחבירית של הפסוק וחלוקת הטעמים המתבקשת, זה לא היה בסדר. כי הנימוק היחידי בקביעת נוסח המקרא צריך להיות המסרה, כלומר לבדוק נוסח המקרא בכתבי יד קדומים מהימנים מתקופת המסרה, וכן בדיקת הערות מסרה, ותו לא מידי.
בסדר אתה סובר כן הם סוברים אחרת זכותך לומר שזו הדרך ואין בלתה הם סומכים על מדקדקים מסויימים ומנהגם כדרכם.
כלל א11 מתוך כללי הפורום קובע: אין לדון בפורום לגופו של רב כלשהו, אלא רק מו"מ בתורתו.
עברת על התקנון, ולא אגרר אחריך.

ואסיים בברכת ההודאה למנהלי הפורום שדאגו לנקות את האשכול מכל פסולת ולהחזיר אותו לשפיות.
שים לב! אתה ציטטת דבריו בתיקון שהוא כתב והערת עליו שאינו בקיא בדקדוק אמנם לא הזכרת שמו אבל לא רק הערת על הטעות גם דנת לגופו של הכותב בקיא או לא. ואחר כך הזכירו שזה הוא ממש ולכן ברור לכל שכשאתה ממשיך לכתוב ולהעיר על דבריו שמי שלא בקיא שלא יכתוב זה עליו. ולכן מוכרח אני להגן על כבודו ולציין שכן בקיא. ולכן אינני רואה חריגה בדברי אני לא מאמין שזו כוונתם אלא זה עקרוני באופן כללי ובמקרה פרטני זה זה מתבקש שכן.
נא שים לב שמקודם ציינת שהרב ברויאר זצ"ל היה בקיא וכו'...

אני נהנה לדון עמך כמובן בפרט שהנך חכם מחוכם בחכמה זו ודן בכבוד.
 
מכיון שאתה קורא רק את בין השורות שכתבתי

אז אדגיש שוב - בשלמא אם התיקון קוראים הנ"ל היה "משמיט" את המעמיד באות צ' , אז היה כדבריך.

אבל התיקון קוראים הנ"ל - השאיר את המעמיד באות צ' ורק הוסיף עליו עוד אחד בסוף המילה.

והסיבה לכך - כי אם היה משאיר רק באות צ' כמו הישנים, זה היה גורם לשיבוש, שבאותיות "ערה" היו מושכים את הניגון באות ע' , וזה לכו"ע שיבוש, ולכן כדי שלא ישתבשו בזה "הוסיפו" גם בסוף המילה , ואז אתה קורא את המילה הזו "צ" - "ערה" , וזה הכי נכון והכי מדוייק לכו"ע.

[עיין לעיל שהבאתי צילום מהתיקון סופרים הנ"ל, שהשאירו את המעמיד באות צ' , והוסיפו עליו גם בסוף המילה]
אמת וזה כדברי לחה"ב שהסביר שהמתג הנ"ל הוא רק מעמיד ועיקר הטעם מלרע וכפי שגם הסברתי אני הקטן לעיל שלא חולק בזה על הספרים ומגיה מסברא אלא מסביר את ספרי המסורה.
 
אמת וזה כדברי לחה"ב שהסביר שהמתג הנ"ל הוא רק מעמיד ועיקר הטעם מלרע וכפי שגם הסברתי אני הקטן לעיל שלא חולק בזה על הספרים ומגיה מסברא אלא מסביר את ספרי המסורה.
ולפי זה לא מובן מה שנכתב לעיל [באותיות המודגשות]

יש אשכול שהסברתי על מה נתינת הלייקים שלי ולא בהכרח שאני מסכים עם הנאמר אלא שיושב לו ת"ח ומנסה ליישב ת"ח גדול אחר ואני מחזק ידיו בזה הן אמת שדבריו בזה אינם נכונים.
 
אתה ציטטת דבריו בתיקון שהוא כתב והערת עליו שאינו בקיא בדקדוק אמנם לא הזכרת שמו אבל לא רק הערת על הטעות גם דנת לגופו של הכותב בקיא או לא. ואחר כך הזכירו שזה הוא ממש ולכן ברור לכל שכשאתה ממשיך לכתוב ולהעיר על דבריו שמי שלא בקיא שלא יכתוב זה עליו. ולכן מוכרח אני להגן על כבודו ולציין שכן בקיא. ולכן אינני רואה חריגה בדברי אני לא מאמין שזו כוונתם אלא זה עקרוני באופן כללי ובמקרה פרטני זה זה מתבקש שכן.
נא שים לב שמקודם ציינת שהרב ברויאר זצ"ל היה בקיא וכו'
עד כה איני יודע מי כתב את ההערה שלא חתומה נאמ״ן. [מי הזכירו שזה הוא ממש? אתה כתבת על מה שכתב בפירושו לחומש אבל לא הבאת צילום או ציטוט מדוייק, לכן עדיין איני יודע]. אם מדובר בגר״מ עצמו, יש להצטער על כך. אם לא, יש לשמוח. בכל אופן, זה היה ענייני כדי לדון בספר ולא באדם.
וגם אתה מודה שנזהרתי שלא להזכיר את שמו וזה דבר שנוקטים בו רבים כשחולקים על אדם גדול שלא להזכירו מפני כבודו, אלא רק להזכיר את העניין.
בדיוק כמו כן, כאן איני רוצה לדון אישית על הגאון הנאמ״ן זצ״ל אלא על הספר שנקרא "התיקון המדוייק".
כמו כן, כשהזכרתי את הרב ברויאר, לא כתבתי סתם שהיה בקיא, ולא פתחתי דיון האם הוא היה בקיא או לא, אלא העיקר היה המשך המשפט.
 
אמת וזה כדברי לחה"ב שהסביר שהמתג הנ"ל הוא רק מעמיד ועיקר הטעם מלרע וכפי שגם הסברתי אני הקטן לעיל שלא חולק בזה על הספרים ומגיה מסברא אלא מסביר את ספרי המסורה.
ומה תעשה כשבא באתנח או בתרי קדמין?
 
ולפי זה לא מובן מה שנכתב לעיל [באותיות המודגשות]
לא הבנתי שכך כוונתך גם בתחילת דבריך כתבת שמלעיל זה הארכה בע' ואין זה נכון ועכשיו אתה מסביר שכוונתך שכיוון שהרוצה לעשות מלעיל יטעה ויעשה כן.
 
ומה תעשה כשבא באתנח או בתרי קדמין?
בזה לחם הבכורים סומך על הספרים שכן כתבו כן ואף שלדעת המהריל והמנחת שי אינם מדוייקים אומר שאדרבא לדעתו הם כן מדוייקים. [אינני מכריע אבל זו דעתו והם סומכים עליו בזה]
 
לא נכון אין זה אומר שרק הוא מדויק. זה יכול להיות גם ה' האמתה. ובכל אופן הרבה ספרים כותבים דברים מפוצצים להשביח המקח.
אני מניח שתסכים איתי שזה דחוק.
שאל כל אדם ברחוב או בכולל מה פירוש "הספר המדוייק".
עד כה לא מצינו שום חומש ושום סידור אחר שכתבו דברים מפוצצים להשביח את מקחם. תקן אותי אם אני טועה.
 
אמת נוהגים בזה מאז לחם הבכורים אכן כבר נהגו בזה כמה דורות ע"פ חכם גדול בדקדוק. ולא שהוא שינה.
יש לחדד שרק קיבל כך מאביו הקדוש הי״ד, אבל דעת לחם הבכורים לא התקבלה גם לא בג'רבה עצמה, והמנהג הפשוט בג'רבה הוא לומר הגֶּפֶן, וכן כל שאר נוסח התפילה שמך ימינך תורתך וכו׳
 
ראשי תחתית