תיקון קוראים "המדוייק". למה כל כך נפוץ בציבור הספרדי?

[עבד השם]

כנזכר לעיל בדבריי אין זה עניין לנוסח הנכון והמדויק של המקרא....נא לדייק [בפרט למי שמעיר בתקיפות שכזו על דייוקים] זה אולי שייך לדכא או דכה וכדו' אבל לא לטעמים ומתגים.
כמו כן כך כנראה קיבל הרב מאזוז מרבותיו וכך שמע שקוראים וכן מן הסתם למד מאביו שהחזיק אותם למעבירי מסורה בעניין זה לרוב דייקנותם רב מפי רב ולא חשב אפילו לפקפק בזה ואע"פ כן כששמע אחרת נשאר בצ"י על המנהג. והרב מאזוז ידוע כמבין גם בטעמים ואע"פ כן כל אחד יכול לטעות.

בהחלט מדובר בנוסח הנכון והמדוייק של המקרא. לא לגבי כתיבת ס״ת אלא לגבי הטעמים שנמסרו על ידי בעלי המסרה.
אולי גם אתה בקיא בכללי הדקדוק הבסיסיים (ניקוד וכדומה) אבל לא בענייני מסרה.

 

[נוריאל עזרא]

גם אני כתבתי שהסגנון שלא בוטה, ואני מוסיף שאינו ראוי. אבל התוכן נכון.
מסכים איתך שאין בזה כפירה אם תכתוב "האהלה" (וגם בפרשת יתרו יש), "צערה" מלרע, וגם אם תכתוב אלף שגיאות בטעמי המקרא ובניקוד, זה לא כפירה.
השאלה היא: האם זה מדוייק? האם הלכו בדרך הנכונה?
לגבי האהלה, צערה, (שזה בעצם ע״פ לחם הבכורים), וכן "אל המדבר", הם הלכו על פי כללי דקדוק, וזאת הדרך הפסולה והמסוכנת: על פי אילו קושיות דקדוקיות הכריעו את הנוסח של המקרא, וזה דבר שלא ייעשה.

התוכן לא נכון בעליל הוא מתאר אותם כמגיהים את נוסח המקרא מסברא וזה הבל ושקר והוצאת שם רע!
וגם הדוגמאות שכתב לומר שללכת ע"פ לחם הבכורים זה דרך הכופרים על מלעיל מלרע זה מלרע בעצמו.
וזה שיש שינוים רבים במתגים ולכן תפסו להם דרך ע"פ כללו של הגר"א זה כדרך הכופרים? אתה יכול לחשוב שזה פסול ומסוכן זכותך.

והוא אשר כתבתי, רוב הציבור אינו מתפלל על פי הסידור "המדוייק" כי אינם סומכים על לוח הבכורים והרב מצליח זצ״ל הי״ד והרב מאזוז זצ״ל, אז למה כל כך נפוץ התיקון שלהם? כי הציבור חושבים שהוא אוניברסלי והוא ודאי הכי מדוייק שיש. ועל זה כתבתי שזאת טעות. ולך תשאל אדם רגיל מבית הכנסת על פי מי הוגה התיקון ונראה אם יודעים.

אתה הסתמכת על הערה אחת שנתקלת בה וכן על דברי הכותב באור ישראל ששם יש לו בעצם רק הערה אחת על האהלה וצערה הרי הפכי כתבו מפורש שזה כמנהגם! ולא ברור מה בכלל הוא רוצה.

איני מסכים שזה כמו דוגמה אחת, כי מדובר בשבעה שינויים. הגה עצמך: אילו היתה להם שיטה מיוחדת בניקוד התיבה "את", היית אומר שזה לא נורא וזה רק דוגמה אחת?!

עכ"פ הם תפסו כהבנתם בלחם הבכורים וכהבנתם את כללי הדקדוק לפסול את כל הספר כי חולקים על זה או לטעון שהוא לא מדוייק בגלל זה זה מוזר. ובטח לא לטעון שדינו כספר לא מוגה כמו שכתב שם.

לגבי הפכי, הוא גם כן צודק (אבל הגזים וסגנונו אינו מקובל עלי): 1) אם זה רק למנהגם, למה לא עשו כמו הנני לכתוב למעלה דגוש ולהוסיף בהערה שלמנהגם רפה?

במה הוא צודק? הם כתבו שזה כמנהגם האם זה לא מנהגם? למה פעם כך ופעם כך לא הופך את זה לאיזה הערה מי יודע מה במחילה.

2) גם שם נסמכו על מנהגם שעל פי ספרים שהיו להם בחו״ל. ופלא שכשבאו להוציא סידור, לא סמכו על הדפוסים (וגם על כתבי היד המנוקדים) בכל הדורות וקבעו שכולם עמי ארצות ויש לשנות את הכל, ואילו כשמוציאים חומש סומכים על נוסח ספרים לא מדוייקים שהיו להם בחו״ל ואינם מחפשים בכתבי היד המדוייקים! איכפא מסתברא!

ועל הגעיות: מסכים איתך שאינה כפירה. אבל האם נקרא "מדוייק"? והאם נקרא "ספרדי"? והאם זה על פי לחם הבכורים כפי שהצהירו?
הבעיה היא שהגעיות שהם השמיטו הן געיות חובה, ואלו שהם השאירו הן געיות רשות, שנהגו בהם האשכנזים. אבל בהחלט זה פחות חמור והם לא התחילו בשיבוש זה, זה התחיל עם מקראות גדולות ונציה בחלק התורה (ולא בחלק הנ״ך).

לרוב השינויים זה רק מסתבר שיתפסו להם כלל קבוע בזה. זה ג"כ לא ספר מסורה אלא תיקון קוראים לקורא בתורה ועדיף להיצמד למשהו ברור.

 

[נוריאל עזרא]

בהחלט מדובר בנוסח הנכון והמדוייק של המקרא. לא לגבי כתיבת ס״ת אלא לגבי הטעמים שנמסרו על ידי בעלי המסרה.

טעמים הם לא "נוסח המקרא" אתה סתם מתעקש.
זו כן מסורה אבל התיקון לא מתיימר להיות ספר מסורה ואין זה מתפקידו.

 

[עבד השם]

למיטב הידיעה אינו בקיא בטעמים, ורק אחיו בקיאין בזה כמו הרה"ר ר"ד ועוד.

סומכים על הרב יצחק יוסף. אם הוא משתמש בו (למרות שיש בשוק תחליפים) כנראה שהוא סומך עליו.
הצג קובץ מצורף 16983

אתה רציני? על סמך תמונה אחת של הרב יצחק כשעל שולחנו מונח הספר המדובר אתה קובע שזה הספר שראוי לסמוך עליו?
מלבד זאת, אני חוזר על מה שכבר כתבתי: לא כל חכמי ישראל בקיאים בדקדוק, וגם מתוך מי שבקיא בדקדוק רק מיעוט קטן עסקו בעניין של מסרה וכללי הטעמים, ובזה נאמר בלשון זהורית שאין לנו שום סימן לכך שהגרע״י זצ״ל או מי מבניו עסק בתחום זה. לקרוא בחומש מנוקד ומוטעם לפי ניגון הטעמים המסורתי זה דבר חשוב, אבל בין זה לבין להיות בקיא בתפקידי הטעמים לדעת למה בא טעם זה ולא טעם אחר, זה דבר אחר. רוב גדולי ישראל העדיפו לא להשקיע זמן על לימוד זה שהוא מייגע. וגם הגר״מ מאזוז זצ״ל לא השקיע בזה אלא מעט.

 

[עבד השם]

עכ"פ הרב מאזוז זצ"ל בפירושו לחומשו אחר שכתב ככל הנ"ל [במעט יותר נופך] סיים ששמע באמת כנזכר בדבריך שז"ק וז"ג מפסיקים בשווה וא"כ ע"כ שצ"ל ברביע וצ"י.

הודו לה׳ כי טוב! אז אתה מחדש שכבר העירו לו כפי שהערתי, ושהוא הודה שהוא טעה (שלא כמגיבים כאן שמיהרו לכתוב "וכי ייתכן שהוא לא ידע?")

אין לי בעיה שכל מוציא לאור יוציא חומש על פי שנראה לו, אבל מי שמתיימר להוציא חומש "מדוייק", צריך להיות בקיא וללבן את הנוסח, ואכן עצם זה שטעה בדבר משנה (מבחינת כללי הטעמים) זה מערער את כל יסוד הספר.
לא אמרתי שצריך לפסול לחלוטין, אבל הערתי על כך שהרבה מן הציבור קנו את ה"מדוייק", ולא היא. אינו יותר מדוייק מכל חומש אחר, ויש יותר.

 

[עבד השם]

אתה הסתמכת על הערה אחת שנתקלת בה וכן על דברי הכותב באור ישראל ששם יש לו בעצם רק הערה אחת על האהלה וצערה הרי הפכי כתבו מפורש שזה כמנהגם! ולא ברור מה בכלל הוא רוצה.

הבאתי דוגמה אחת בולטת מאד מתוך פרשת השבוע. אין זאת אומרת שזאת ההערה היחידה שיש לי.
שוב למה אתה מתעקש להצדיק את דרכם גבי האהלה וצערה? הם אומרים: לפי הבנתנו בכללי הדקדוק, לא יכול להיות מלעיל, אז נחליט שזה מלרע. זה הגהת ספרים מסברא, והרב דויד יצחקי צודק לחלוטין בתוכן, אבל לא בסגנון.

עכ"פ הם תפסו כהבנתם בלחם הבכורים וכהבנתם את כללי הדקדוק לפסול את כל הספר כי חולקים על זה או לטעון שהוא לא מדוייק בגלל זה זה מוזר. ובטח לא לטעון שדינו כספר לא מוגה כמו שכתב שם.

חומש לא אמור להיות מוגה על פי ספר דקדוק כלשהו. לא לחם הבכורים ולא "כללי הדקדוק". אם באמת נוסח המסרה הוא "א" והם כתבו "ב" מכל סיבה שהיא, הרי הספר אינו מדוייק. זה הכל.

במה הוא צודק? הם כתבו שזה כמנהגם האם זה לא מנהגם?

הוא צודק שהנוסח הנכון הוא הפכי דגוש. ייתכן שמנהגם בכ׳ רפה על פי ספרים משובשים שהיו להם בחו״ל. בהחלט זה לא דבר קריטי, אבל כבר אין זה ספר "מדוייק" כלל וכלל.

אילו היו מציגים את הספר "התיקון הג'רבאי" ניחא. (ואגב כך בערך היתה הכותרת של הסידור איש מצליח במהדורתו הראשונה). אם זה הופך להיות "התיקון המדוייק", שכביכול הוא מדוייק ואין אחרים מדוייקים, כשאין שום הצדקה לקביעה זו ואף להפך, זו כבר בעיה.

 

[כהנא דמסייע]

הבאתי דוגמה אחת בולטת מאד מתוך פרשת השבוע. אין זאת אומרת שזאת ההערה היחידה שיש לי.
שוב למה אתה מתעקש להצדיק את דרכם גבי האהלה וצערה? הם אומרים: לפי הבנתנו בכללי הדקדוק, לא יכול להיות מלעיל, אז נחליט שזה מלרע. זה הגהת ספרים מסברא, והרב דויד יצחקי צודק לחלוטין בתוכן, אבל לא בסגנון.


חומש לא אמור להיות מוגה על פי ספר דקדוק כלשהו. לא לחם הבכורים ולא "כללי הדקדוק". אם באמת נוסח המסרה הוא "א" והם כתבו "ב" מכל סיבה שהיא, הרי הספר אינו מדוייק. זה הכל.


הוא צודק שהנוסח הנכון הוא הפכי דגוש. ייתכן שמנהגם בכ׳ רפה על פי ספרים משובשים שהיו להם בחו״ל. בהחלט זה לא דבר קריטי, אבל כבר אין זה ספר "מדוייק" כלל וכלל.

אילו היו מציגים את הספר "התיקון הג'רבאי" ניחא. (ואגב כך בערך היתה הכותרת של הסידור איש מצליח במהדורתו הראשונה). אם זה הופך להיות "התיקון המדוייק", שכביכול הוא מדוייק ואין אחרים מדוייקים, כשאין שום הצדקה לקביעה זו ואף להפך, זו כבר בעיה.

בעל לחם הבכורים היה גדול רבני טוניסיה לפני מאתיים שנה גאון עצום בכל חלקי התורה ובעל רוח הקדש
נכדיו כמו רבי משה כלפון הכהן ראבד גרבא
רבי רחמים חי חויתא הכהן
ורבי מרדכי אמייס הכהן ראבד טוניס
היו גאוני עולם בכל סדר גודל
הזלזול הזה אינו במקום.

 

[עבד השם]

האם כתבתי דבר נגד ספר לחם הבכורים?
אם התכוונת שמותר להורות להלכה על פי ספר של גדול גם כשידוע שטעה, אז אתה טועה. למה הדבר דומה? למי שיורה שלא להפריש חלה עד תשע״ז דרהם של קמח, כי כך כתוב בכמה ספרים של גדולי ישראל. מה לעשות שכבר הוכחה טעותם ואין על מה לסמוך! היינו הך.

ולגבי "האהלה" ו"צערה", בעל הלחם הבכורים ראה עדות שכך היה נוסח כזה מלרע, ולכן לא היה לו ברור מצד המסרה אם מלרע או מלעיל, ונטה על פי הדקדוק להכריע מלרע. מה שאין כן בימינו שיש לנו ספרייה עצומה של כתבי יד קדומים ומהימנים ומדוייקים וניתן לומר שאין שום ספק שבעולם שנוסח המסרה הוא מלעיל, וכן הוא גם הנוסח ברוב ככל הדפוסים עד היום. (אגב, ראיתי בחומשים שנדפסו בליוורנו שכתבו בפרשת יתרו מלרע, אבל אין זה הופך לשיטה, כי באותם חומשים בפסוקים האחרים כתבו מלעיל. וגם אילו היו אחידים, זה היה שיבוש. אבל בהחלט ניתן לומר שאי״מ הם הראשונים שהדפיסו חומש והדפיסו כך באופן עקבי כשיטה).

 

[כהנא דמסייע]

והמשפט השני שלך אינו מובן, והוא כנראה טיפשי מאד. ואם התכוונת שמותר להורות להלכה על פי ספר של גדול גם כשידוע שטעה, אז אתה טועה. למה הדבר דומה? למי שיורה שלא להפריש חלה עד תשע״ז דרהם של קמח, כי כך כתוב בכמה ספרים של גדולי ישראל. מה לעשות שכבר הוכחה טעותם ואין על מה לסמוך! היינו הך.

אני חושב שגם זה טעות ודאי שיש מקום לשיטה של תשעז דרהם
ע"פ בדיקת הזב"צ באצבעות.

 

[כאחד העם]

מה שאין כן בימינו שיש לנו ספרייה עצומה של כתבי יד קדומים ומהימנים ומדוייקים וניתן לומר שאין שום ספק שבעולם שנוסח המסרה הוא מלעיל, וכן הוא גם הנוסח ברוב ככל הדפוסים עד היום

אולי אינך יודע מה זה "מלעיל" , אז אבאר - מילת צערה מלעיל פירושה שאתה מרחיב באות ע' , ואילו מלרע פירושו שאתה אומר את כל המלה מבלי להרחיב שום אות.

בכל החומשים הישנים כתוב את המעמיד באות "צ" , להוי אומר שבאות צ' צריך להרחיב ואילו בשאר המילה "ערה" צריך לומר אותה מלרע.

וזה כל מה שעשו בתיקון קוראים הנ"ל- סה"כ הוסיפו מעמיד גם בסוף המילה כדי שלא ירחיבו באות ע'.

וזה לכו"ע - מדוייק - כי גם לפי הדפוסים הישנים המעמיד הוא רק באות צ' וממילא אתה חייב להמשיך את שאר המילה כאחד "ערה" במלרע.

ולסיכום - לכו"ע אין מילת "צערה" מלעיל , כי אין באף דפוס מעמיד באות ע' , וממילא שאר המילה היא מלרע וזה מה שעשו בתיקון קוראים הנ"ל שהוסיפו מעמיד גם בסוף המילה , אך גם אם לא היו מוסיפים , כמו הדפוסים הישנים היינו מגיעים לאותו תוצאה.



כדי להמחיש

המעמיד תחת ה צ' , ממילא את שאר המילה "ערה" חייבים לסיים במלרע כי אין מעמיד תחת ה ע' .


ובתיקון קוראים הנ"ל הוסיפו את המובן מאיליו

תחת האות צ' , והוסיפו גם בסוף המילה כדי שתאמר "ערה" כאחד

 

[נוריאל עזרא]

הודו לה׳ כי טוב! אז אתה מחדש שכבר העירו לו כפי שהערתי, ושהוא הודה שהוא טעה (שלא כמגיבים כאן שמיהרו לכתוב "וכי ייתכן שהוא לא ידע?")

אני שמח שאתה שמח, רק לדייק הוא לא הודה שהוא טעה הוא הסתמך על המנהג שלהם וכששמע מן הסתם ממי שסומך עליו לעניין זה של הטעמים כתב שצריך יישוב.
אמנם אמת שלא ידע מזה אך גם כששמע נשאר בצ"ע ולא ביטל המנהג.

אין לי בעיה שכל מוציא לאור יוציא חומש על פי שנראה לו, אבל מי שמתיימר להוציא חומש "מדוייק", צריך להיות בקיא וללבן את הנוסח, ואכן עצם זה שטעה בדבר משנה (מבחינת כללי הטעמים) זה מערער את כל יסוד הספר.
לא אמרתי שצריך לפסול לחלוטין, אבל הערתי על כך שהרבה מן הציבור קנו את ה"מדוייק", ולא היא. אינו יותר מדוייק מכל חומש אחר, ויש יותר.

הוא מפורסם כבקיא והוא אכן בקיא בספרי המסורה ולחם הבכורים ומכלול ורוב ככל ספרי הדקדוק הידועים ועוד ועוד. כמובן שכל אחד עלול לטעות ואם אמרינן כולי האי אז כל ספר יחשב כנכתב ע"י מי שלא בקיא וכלא מוגה וכו' וכמובן שזה אינו. טעויות גדולות מאלו (ואני לא אומר שזה טעות) נמצאו בספרי גדולי המחברים מכל הדורות דוק ותשכח.

 

[נוריאל עזרא]

הבאתי דוגמה אחת בולטת מאד מתוך פרשת השבוע. אין זאת אומרת שזאת ההערה היחידה שיש לי.
שוב למה אתה מתעקש להצדיק את דרכם גבי האהלה וצערה? הם אומרים: לפי הבנתנו בכללי הדקדוק, לא יכול להיות מלעיל, אז נחליט שזה מלרע. זה הגהת ספרים מסברא, והרב דויד יצחקי צודק לחלוטין בתוכן, אבל לא בסגנון.

מה זה לפי הבנתנו? הם מסתמכים בזה על לחם הבכורים שהחזיקו אותו לחכם עצום ומובהק בחכמה זו. ושכן הם נהגו ושכן קיבל מאביו.
אז לפי הבנתך זה לא מדוייק ולפי לחם הבכורים זה כן. והבוחר יבחר. נכתב בשער בת רבים שזה על פיו.

חומש לא אמור להיות מוגה על פי ספר דקדוק כלשהו. לא לחם הבכורים ולא "כללי הדקדוק". אם באמת נוסח המסרה הוא "א" והם כתבו "ב" מכל סיבה שהיא, הרי הספר אינו מדוייק. זה הכל.

לחם הבכורים לא הגיה כלום רק אמר שהמתג הנ"ל המופיע בספרים הוא מעמיד והטעם מלרע. ושלדעתו הספרים שכתוב בהם בפירוש מלרע אף שהמהרי"ל והמנחת שי דחו אותם הוא החזיקם למדויקים בזה ע"פ כללי הדקדוק. בדבר שהוא מחלוקת לא שייך לטעון שאינו מדוייק.

הוא צודק שהנוסח הנכון הוא הפכי דגוש. ייתכן שמנהגם בכ׳ רפה על פי ספרים משובשים שהיו להם בחו״ל. בהחלט זה לא דבר קריטי, אבל כבר אין זה ספר "מדוייק" כלל וכלל.

הם לא הביעו דעה מה נכון כתבו כפי מנהגם וציינו שזה ע"פ מנהגם וא"כ מנהג שאר העולם אחרת זו ממש הערה של לא כלום והתעקשות במחילה.

אילו היו מציגים את הספר "התיקון הג'רבאי" ניחא. (ואגב כך בערך היתה הכותרת של הסידור איש מצליח במהדורתו הראשונה). אם זה הופך להיות "התיקון המדוייק", שכביכול הוא מדוייק ואין אחרים מדוייקים, כשאין שום הצדקה לקביעה זו ואף להפך, זו כבר בעיה.

הם כתבו בשער בת רבים שהתיקון מבוסס על מנחת שי לחם הבכורים הרב מצליח והכרעת הנאמ"ן. מי שלא ניחא לו בזה שלא יקנה. זכותם לכתוב המדוייק לדעתם הוא מדוייק.

ואני מחזיק בדעתי שהכותב מהירחון הנ"ל לא צודק על פי כל המבואר בדבריי וגם אם היה צודק הוא טועה במה שמציג כשינוי מהנוסח של המקרא מסברא וכן שדינו כספר שאינו מוגה וכל דבריו בזה [גם אם היה צודק באיזה פרט] הם דברי הבל ורעות רוח.