טיסה לחו"ל לאברכים ובני תורה

מפני שהקב"ה לא חננו בממון ובקושי יש סיפק בידו לתקוע אוהל על שפת הכינרת, דואג הוא שאף אחד לא יצא לנופש בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה"
אם חושדים אדם שבגלל שאין לו ממון [מנלן?] הוא מוטה ואוסר את המותר מפני קנאתו.

באותה מידה יש לחשוד את מי שיש לו ממון וכ"ש שכבר נסע לחו"ל שהוא מוטה ומתיר את האסור מפני בושתו. שנסע כבר ולא רוצה להודות שהיה זה באיסור, או שניסיון העושר עיוור את עיניו...
 
נופש. בחו"ל יש יותר מרגוע לנפש, הניתוק הוא מושלם.
בדברי הגר"ש וואזנר שציטטתי קודם מבואר שזה לא נקרא צורך [והוא מהמתירים], וגם התשובה של רבי יצחק יוסף שהביא כת"ר שהמיקל יש לו על מה לסמוך נראה במפורש שדעתו שזה לא נקרא צורך אלא רק אם אפשר לתלות במצוה ובשבח הבריאה שהיא מפעלות ה' וכו'.
 
לגבי ההשקפה – בוודאי שחלה תמורה גדולה בדור האחרון אצל בני התורה בכל הנושא של הסתפקות במועט, אבל אני לא רואה טעם לדרוך על זה ולשמוח בזה, זו בוודאי לא אג'נדה, נכון שבדור הקודם בתוך היכלי הכוללים היה מקובל הסתפקות במועט במידה גדושה שהיום כמעט לא שייך לבקש, אבל זה לא אידיאל לזנוח את זה כמה שיותר, ובשלמא בדבר שהוא חלק לפי ההלכה יש לומר לב יודע מרת נפשו, וכל אחד יורה לעצמו דרך עבודתו, אבל בדבר שהוא לכל הפחות מחלוקת בין ענקי מורי ההוראה, אי אפשר לומר שזה דבר חלק ונכון, ועד שאדם מתפלל על דברי תורה וכו'.
 
מה ששוכחים לציין כל אלה שמביאים את הרב וואזנר שהוא כותב שם : "שבדעתו לחזור אסור לצאת שלא לצורך כלל, אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול על פי סברא לא נקרא צורך ומכל מקום אם הולכים לזמן מועט מאוד לראיית פלאי הטבע של יוצר בראשיצת יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה".

הרי שלא סבירא ליה כלל שנופש נקרא צורך, מצד עצם זה שהוא רפואת הנפש.

נהפוך הוא: רק טיול לשם טיול אינו צורך, אבל טיול לשם מנוחת הנפש בוודאי הוא "צורך כל דהו".
 
קצת משונה שהרב דיכובסקי הנ"ל לא מביא את סוף דברי המשנ"ב שאוסר להדיא בטיול, וטיול היינו על מנת לחזור, ומשמע דס"ל שאין סברא להקל מצד מנוחת הנפש וכו', א"כ המשנ"ב סובר שעל מנת לחזור זה לא סיבה להתיר, וכן שמנוחת הנפש איננה נחשבת צורך.
[וזה גם תמיהה על הגר"ש וואזנר, אע"פ שבכמה מקומות נתקלתי שהוא מורה דלא כהמשנ"ב, רק שכאן אפילו לא הביא אותו, ואולי התשובה לא נכתבה עבור הספר אלא עבור השואל בקצרה ולא ראה לפרוס את כל היריעה, וכן יש ללמוד זכות על הגר"ש דיכובסקי שלא ראיתי את התשובה עצמה ולא זכיתי להכירו בעוונותי].

מה שהמשנ"ב "אוסר להדיא" הוא בטיול לשם טיול גרידא, וזה גם הגר"ש דיכובסקי והגר"ש וואזנר "אוסרים להדיא".

והגר"ש דיכובסקי הביא את המג"א שלראות פני חבירו שרי ומקרי מצווה, ורומז לרמ"א (שבעצם זה דבריו של ר"ת שהביא הטור) שכתב שאינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל (לשם טיול) וכן פסק משנ"ב.

ואם לראות פני חברו חשיב מצווה, על אחת כמה וכמה שרפואת בריאות הנפש חשיבא מצווה, בטיול פעם בשנה וכיו"ב. והגר"ש וואזנר כתב שאפילו ראיית פלאי הבורא חשיבא מצווה, וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ד סימן ה פרק ב) כתב "שיש לנו יסוד גדול ויתד נאמן לסמוך על דעת ר"ת לומר שהכל נחשב דבר מצוה חוץ מלטיול".

וכן כתב הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ה סימן שצג) והגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל (תחומין כ', עמ' 403).
 
אני יודע שכל מי ששואל את הגאון רבי אשר וייס שליט"א גאב"ד דרכי תורה הוא מתיר לו בצורה חד משמעית,

וודאי שצורך הנפש ודבר שיעזור לו באיכות הלימוד, בקשר יותר טוב ונכון עם אשתו וילדיו וכדו' כגון בהא לא דיבר השו"ע

בכל אופן מי שהדיון שלו ממקום של השקפה ולא הלכתי חבל על האנרגיה שהוא משקיע סתם, והמזוודה המליאה הלא נכונה שהוא סוחב על גבו (מהמשל של הח"ח/המגיד מדובנא)...

וודאי שא"צ להיות מחמיר יותר מגדולי ישראל שליט"א שהקלו בזה, והמחמיר בכך יש לחשוש ליוהרא...
 
ומשמע מדברי האחרונים באה"ע דאפילו לית ליה דרכא אחרינא למיזל ולא ניחא ליה בהסתכלות אפילו הכי אסרו חז"ל

גם זה פול גז בניוטרל, כי כל מה שכתבתי הוא שבכל נופש בכל מקום שהוא יש מראות נגעים (וגם להסתכל על אשה צנועה אין שום היתר), וא"כ תאסור לצאת לנופש גם בארץ ישראל ולא רק בחו"ל.
 
אם חושדים אדם שבגלל שאין לו ממון [מנלן?] הוא מוטה ואוסר את המותר מפני קנאתו.

באותה מידה יש לחשוד את מי שיש לו ממון וכ"ש שכבר נסע לחו"ל שהוא מוטה ומתיר את האסור מפני בושתו. שנסע כבר ולא רוצה להודות שהיה זה באיסור, או שניסיון העושר עיוור את עיניו...

כך זה בכל העניינים, יש מקום לומר זאת לשני הצדדים, ולכן רואים מי נחפז להטיף מוסר לאחרים, מכניס ראשו בין ההרים ועושה עצמו כפוסק הלכה ומדבר גבוהה גבוהה, ועל ראש הגנב בוער הכובע.

אבל מי שבסך הכל עונה לו, מהיכי תיתי לחשוד שעושה זאת מחמת אינטרס? וכי ישתוק לו ויתן לו לעוות את ההלכה, או להוציא לעז על כלל ישראל?
 
אתה עכשיו גם קובע מי גדול אמיתי ומי לא?

גדולי תורה וענקיה, כמה מתוכם אתה מכיר שנסעו? ובעיקר, לא חסידים.

החזו"א? הגרע"י? הגרב"צ? הגראי"ל? הגרי"ש? הרב שך? ועוד ועוד אטו כרוכלא וכו'.

נכון, הגרי"ז כנראה נסע, גם הגר"ש וואזנר (חסידי).

ויתירה מזו יש לשים לב, לחילוק במציאות בין אלו שנולדו בחו"ל ועלו לא"י בבגרותם, שיש הרבה יותר אחוזים שנסעו, בהשוואה לאלו שנולדו ועכ"פ גדלו מילדותם המוקדמת בא"י.
 
הראש"ל הרב יצחק יוסף בתשובה:

"ומעתה לגבי נידון דידן, האם מותר לצאת לחו"ל לזמן מועט מאד, אך ורק על מנת לראות את פלאי הטבע של יוצר בראשית ב"ה. הנה בכהאי גוונא יש מקום לצדד להקל. וע' בספר לקט יושר שהעיד על רבו רבינו ישראל איסרלן, בעל תרומת הדשן, שהלך בשבת כברת ארץ לראות זוג אריות שהובאו לעירו ושער מקומו. וסיפר מרן החיד"א בספר מדבר קדמות (מערכת ב' אות כ"ב) שבהיותו בלונדון ביקר בגן החיות, וראה שם חיות שונות ומשונות ונשר יפה מאוד בן מאה שנה. ובספרו מעגל טוב השלם הרחיב יותר הדיבור בעניין זה.

"ואשר על כן, המיקל לצאת לחו"ל גם בנסיעה לראות פלאי הטבע, או בכדי לפוש לצורך מנוחה, באופן שאינו יכול לעשות כן בארץ, בכדי שאח"כ יוכל לחזור וללמוד יותר טוב, יש לו על מה לסמוך, כיון שאינו יוצא לגמרי, אלא על דעת לחזור".

נו, מה כתוב כאן? מותר לצאת? או "יש מקום לצדד להקל". "יש לו על מי לסמוך".
 
קצת התקלתי,

גם בארץ, אין בתי מלון או בתי הארחה רבים שרמת ההכשר שלהם איכותית ואמינה,
מה שידוע לי שתעודה ממש, יש לבודדים, כינורות, ציפורי - העד"ח. עוד אחד שארית.
אין מלון 'יורה דעה' או 'בד"ץ מהדרין',
בפיקוח הרב פלוני או אלמוני, יתכן ואפשר לסמוך, אבל רבו כמו רבו המכשולים והתקלות.

בן תורה סטנדרטי, שאינו מחפש וחוקר אינו סומך אלא על תעודה רשמית, מה שבחו"ל יש רק באומן בר"ה.

ואולי בבתי מלון שבתוך קהילות בארה"ב או בשאר ריכוזים, אבל לא בנופשים רחוקים. מהשערה ולא מידיעה.
 
גדולי תורה וענקיה, כמה מתוכם אתה מכיר שנסעו? ובעיקר, לא חסידים.

החזו"א? הגרע"י? הגרב"צ? הגראי"ל? הגרי"ש? הרב שך? ועוד ועוד אטו כרוכלא וכו'.

ענין של מנטליות, שמצויה יותר אצל חסידים. אבל האם אין אצלם גדולי תורה?
 
נו, מה כתוב כאן? מותר לצאת? או "יש מקום לצדד להקל". "יש לו על מי לסמוך".

כי כל מה שאביו לא פסק להדיא, הוא מפחד לפסוק, כי ביסודו אינו אלא מלקט ("ילקוט יוסף"), וגם בהנ"ל רק ליקט דעות הפוסקים ולכן כתב לשונות כאלה.
 
אברך פשוט שיוצא לחו"ל לנפוש על מנת לנוח, עדיף פי כמה על אדמו"ר שעוטף זאת בדברי הבאי.

להלן דברים שפורסמו בתקשורת (כלשונם):

"בעת שהותם של האדמו"רים במקומות הנידחים בכל קצווי תבל, נוהגים הם לתקן ניצוצות קדישין, ע"י כך שעולים למעלה, לפסגות רמות בהרים המושלגים, ושם נוהגים לברך בסילודין ובכוונה גדולה על מיני מאכל ומשתה, וכך זוכים לתקן את כל המקום הנ"ל, ומי יעמוד בסוד קדושים וטהורים"

"על אחד מגדולי האדמו"רים, המכהן באדמו"רות זה למעלה משלושים שנה, מספרים, שנוהג לצאת לפוש מעמלת היום, לחודשיים בהרי שוויץ, כשהוא מתבודד בגפו עם קונו, ואין לאיש רשות לבוא במחיצת הקודש, לחזות בנועם עבודתו הטמירה, בה הוא עובד את ה' בסילודין כשרק רעייתו הרבנית תליט"א, ומשמש אחד שנוהג להסיעו ממקום למקום לתקן ניצוצות זוכים לראותו מעת לעת"

"יש להדגיש כי בניגוד למחשבת החסידים שהאדמו"רים יוצאים למנוחה לצורך אגירת כוחות, הסיבה העיקרית היא להזדהות עם השכינה הקדושה המתפלשת בעפר"
לא הבנתי.

לעיל באת להביא ראיה ממנהג האדמורי"ם, ובהאי דהכא נסתרה הראיה כליל.

וכמובן דפשיטא להו להני שבא"י כבר נתעלו כל הניצו"ק ואי"צ אלא להעלות אלו שבחו"ל, ונגזרה עליהם גזירת הגלות [וכמובא בספרים, שלולא שחטאו ישראל, היו מתקנים כל הניצו"ק שבכל העולם בישיבתם בא"י, ורק מחמת החטא הוצרכו לגלות, כדי ללקטם ולהעלותם ואכמ"ל בנסתרות שאין לי עסק בהם]
 
בכל מלון ובכל מסעדה (גם לבד"ץ העדה אין ביטוח נגד תקלות), ולכן המחמיר ישאר בביתו ויאכל משחיטתו.
גם בבית יתכן ויש תקלות, וגם בשחיטה פרטית יש (ואולי יותר), על כן, תהיו צמחוניים רק ממה שנגמר אצל גוי.
תאכל רק מה שראית בעיניים שהוא נקי מתולעים וכו' וכו'.

לתפוס רק קצה וללכת עד הסוף, לא תמיד זה נכון ..
 
גם בבית יתכן ויש תקלות, וגם בשחיטה פרטית יש (ואולי יותר), על כן, תהיו צמחוניים רק ממה שנגמר אצל גוי.
תאכל רק מה שראית בעיניים שהוא נקי מתולעים וכו' וכו'.
לתפוס רק קצה וללכת עד הסוף, לא תמיד זה נכון ..

אתה הקצנת (לצורך הענין - איסור נופש בחו"ל), ואני עזרתי לך.
 
ענין של מנטליות, שמצויה יותר אצל חסידים. אבל האם אין אצלם גדולי תורה?

האדמו"רים מחזיקים הרבה במנהג אבותיהם, ומכח זה הורגלו בנסיעות הללו.

וכבר נזכר לעיל שגם במציאות קשה לדמות את הצורך שלהם בבריחה מהארץ, כיון שבכל מקום בא"י שמגיעים מטרידים אותם במאוד מאוד, כאשר בעיני ראיתי רבות.
 
שוב, טיול לשם טיול גרידא אינו צורך וכדכתב המשנ"ב, אבל צורך כל דהוא נחשב צורך, ועל אחת כמה וכמה מנוחת הנפש.
תסביר לי מה זה נקרא שהוא מטייל לשם טיול, ואין לו צורך.

למה הוא מזיז את רגליו ממקום למקום?

רק כוונתך אולי שהצורך הוא קטן מאוד. ובאנו לחילוקים בדרגת הצורך בטיול. ואת זה סתמו הפוסקים והבינו שמדובר רק בצורך קטן בטיול ולא בצורך גדול [גם פעם אנשים היו זקוקים לנופש]
 
תסביר לי מה זה נקרא שהוא מטייל לשם טיול, ואין לו צורך.
למה הוא מזיז את רגליו ממקום למקום?
רק כוונתך אולי שהצורך הוא קטן מאוד. ובאנו לחילוקים בדרגת הצורך בטיול. ואת זה סתמו הפוסקים והבינו שמדובר רק בצורך קטן בטיול ולא בצורך גדול [גם פעם אנשים היו זקוקים לנופש]

מטייל לשם הנאה בלבד, גם כשאינו מרגיש צורך במנוחה, וגם כשאין לו שום נפק"מ בין נופש בחו"ל לנופש בא"י.

או נופש בחו"ל לעיתים קרובות מאוד, שבזה קשה לומר שאין לו צורך.

ואגב, כעת אני חושב שאם התירו יציאה למסחר כדי להרוויח עוד כסף למרות שלא חסר לו, לא שנא מאדם שבדק ומצא שנופש בחו"ל יעלה לו יותר זול.
 
האמת אגיד שאני יכול להביא רשימה ארוכה מאדמור"ים מא"י הנוסעים, ולהכביר כנגדם ברשימה שאינם נוסעים

מסגנון כתיבתך אני מבין שאתה חושב שאני מביא "ראיה" ממנהג האדמו"רים, ולא כתבתי זאת לעיל אלא כלפי המתריס והמטיף מוסר לכלל ישראל, ותו לא.

אבל אני דנתי להלכה בלבד, והבאתי מגדולי הפוסקים הסוברים כן.
 
אבל זה לא סותר שמדובר בנופש עבורו ועבור משפחתו.
יש להדגיש את זה.

כי בהרבה מקומות (ויש שאני יודע זאת מידיעה אישית) הנסיעה היא יותר לצורך שלום בית, כיון שהאשה זקוקה לזה בצורך גדול. ואין שעת הדחק ראיה כלל. ולכשעצמם לא היו נוסעים כלל!!
 
ראשי תחתית