טיסה לחו"ל לאברכים ובני תורה

[בנאות דשא]

בכל מלון ובכל מסעדה (גם לבד"ץ העדה אין ביטוח נגד תקלות), ולכן המחמיר ישאר בביתו ויאכל משחיטתו.

גם בבית יתכן ויש תקלות, וגם בשחיטה פרטית יש (ואולי יותר), על כן, תהיו צמחוניים רק ממה שנגמר אצל גוי.
תאכל רק מה שראית בעיניים שהוא נקי מתולעים וכו' וכו'.

לתפוס רק קצה וללכת עד הסוף, לא תמיד זה נכון ..

 

[משיב כהלכה]

בדברי הגר"ש וואזנר שציטטתי קודם מבואר שזה לא נקרא צורך [והוא מהמתירים]

שוב, טיול לשם טיול גרידא אינו צורך וכדכתב המשנ"ב, אבל צורך כל דהוא נחשב צורך, ועל אחת כמה וכמה מנוחת הנפש.

 

[משיב כהלכה]

גם בבית יתכן ויש תקלות, וגם בשחיטה פרטית יש (ואולי יותר), על כן, תהיו צמחוניים רק ממה שנגמר אצל גוי.
תאכל רק מה שראית בעיניים שהוא נקי מתולעים וכו' וכו'.
לתפוס רק קצה וללכת עד הסוף, לא תמיד זה נכון ..

אתה הקצנת (לצורך הענין - איסור נופש בחו"ל), ואני עזרתי לך.

 

[דעה את ה']

ענין של מנטליות, שמצויה יותר אצל חסידים. אבל האם אין אצלם גדולי תורה?

האדמו"רים מחזיקים הרבה במנהג אבותיהם, ומכח זה הורגלו בנסיעות הללו.

וכבר נזכר לעיל שגם במציאות קשה לדמות את הצורך שלהם בבריחה מהארץ, כיון שבכל מקום בא"י שמגיעים מטרידים אותם במאוד מאוד, כאשר בעיני ראיתי רבות.

 

[דעה את ה']

שוב, טיול לשם טיול גרידא אינו צורך וכדכתב המשנ"ב, אבל צורך כל דהוא נחשב צורך, ועל אחת כמה וכמה מנוחת הנפש.

תסביר לי מה זה נקרא שהוא מטייל לשם טיול, ואין לו צורך.

למה הוא מזיז את רגליו ממקום למקום?

רק כוונתך אולי שהצורך הוא קטן מאוד. ובאנו לחילוקים בדרגת הצורך בטיול. ואת זה סתמו הפוסקים והבינו שמדובר רק בצורך קטן בטיול ולא בצורך גדול [גם פעם אנשים היו זקוקים לנופש]

 

[משיב כהלכה]

תסביר לי מה זה נקרא שהוא מטייל לשם טיול, ואין לו צורך.
למה הוא מזיז את רגליו ממקום למקום?
רק כוונתך אולי שהצורך הוא קטן מאוד. ובאנו לחילוקים בדרגת הצורך בטיול. ואת זה סתמו הפוסקים והבינו שמדובר רק בצורך קטן בטיול ולא בצורך גדול [גם פעם אנשים היו זקוקים לנופש]

מטייל לשם הנאה בלבד, גם כשאינו מרגיש צורך במנוחה, וגם כשאין לו שום נפק"מ בין נופש בחו"ל לנופש בא"י.

או נופש בחו"ל לעיתים קרובות מאוד, שבזה קשה לומר שאין לו צורך.

ואגב, כעת אני חושב שאם התירו יציאה למסחר כדי להרוויח עוד כסף למרות שלא חסר לו, לא שנא מאדם שבדק ומצא שנופש בחו"ל יעלה לו יותר זול.

 

[דעה את ה']

ענין של מנטליות, שמצויה יותר אצל חסידים

האמת אגיד שאני יכול להביא רשימה ארוכה מאדמור"ים מא"י הנוסעים, ולהכביר כנגדם ברשימה שאינם נוסעים.

 

[משיב כהלכה]

האמת אגיד שאני יכול להביא רשימה ארוכה מאדמור"ים מא"י הנוסעים, ולהכביר כנגדם ברשימה שאינם נוסעים

מסגנון כתיבתך אני מבין שאתה חושב שאני מביא "ראיה" ממנהג האדמו"רים, ולא כתבתי זאת לעיל אלא כלפי המתריס והמטיף מוסר לכלל ישראל, ותו לא.

לכל אורך האשכול דנתי להלכה בלבד, והבאתי מגדולי הפוסקים הסוברים כן.

 

[דעה את ה']

אבל זה לא סותר שמדובר בנופש עבורו ועבור משפחתו.

יש להדגיש את זה.

כי בהרבה מקומות (ויש שאני יודע זאת מידיעה אישית) הנסיעה היא יותר לצורך שלום בית, כיון שהאשה זקוקה לזה בצורך גדול. ואין שעת הדחק ראיה כלל. ולכשעצמם לא היו נוסעים כלל!!

 

[משיב כהלכה]

מאי נפק"מ אם הוא צריך או אשתו?

 

[בדרך סיפרתי מעשה]

בן תורה סטנדרטי, שאינו מחפש וחוקר אינו סומך אלא על תעודה רשמית, מה שבחו"ל יש רק באומן בר"ה. בכל השנה (עכ"פ בשני מלונות).

 

[בנאות דשא]

אתה הקצנת (לצורך הענין - איסור נופש בחו"ל), ואני עזרתי לך.

היכן אמרתי שאסור לנפוש בחו"ל? לא דברתי על הנושא הזה בכלל,

רק הצפתי את נושא הכשרות שם ... שלפי המפורסם האר"י המצב הרבה יותר טוב ...

 

[בדרכי אבותינו]

בחו"ל יש רק באומן בר"ה

באומן יש מלונות עם הכשר מהודר כל השנה
מלון "חושן" עם הכשר העדה"ח ועוד מלונות בהכשרים אמריקאים וכדו'

 

[בנאות דשא]

אני מדבר על זה והדומה לזה

 

[בית יוסף להבה]

כמה ענווה, יכולת לדבר בשם כל הציבור החרדי ואתה מדבר רק בשם חציו. אשריך.

הוא כנראה חיכה לי שאני אדבר בשם החצי השני, אז אני מדבר בשם החצי שלא מכיר בו.

 

[שאינו יודע לשאול]

החילוק בין אדמורי"ם לבין גדולים אחרים הוא גם מנטלי אבל לא רק. יש גם עניין של בית מדרש אחר וגישה אחרת לגמרי בעבודת ה'.
ויש מקומות שאצל החסידים זה עיקר העיקרים ועובדים סביב זה בכל הכוח, ובבתי המדרש של ה"מתנגדים" וממשיכיהם העניין כלל לא נחשב חלק מהעליה בעבודת ה', או נחשב באופן מינורי, לדוגמא; שובבי"ם, מירון בל"ג בעומר, קירבה לצדיק ובפרט לאדמו"ר, טבילה כל יום, שינה מוקדם, ביגוד שאין בו חשש קנאה ושאין ניכר בו צורת הגוף, לימוד פנימיות התורה, שירה ברגש, נסיעה לקברי צדיקים, ועוד ועוד.
ויש דברים שזה ממש ההיפך, כגון כל הנושא של אלול וימים נוראים, ההיצמדות להלכה, הנפת הדגל של הלימוד העיוני בעמל ויגיעה מעל כל דבר אחר, ועוד.
על כן מי ששייך לבית המדרש שאיננו חסידי, ובאים לדבר על השקפה, יש מקום ליטול דוגמא מהגדולים של אותו בית מדרש, ואצלם אכן הדבר נדרש לגריעותא וזה המהלך שהם מנחילים כמו שכבר הביאו כאן דוגמאות, ואין באמירה זו שום זלזול חלילה בגדולי התורה והיראה שבין האדמורי"ם.
משל למה הדבר דומה - לבחורי הישיבות שנוסעים למירון בלג בעומר, שיש בדבר בוודאי עניין גדול, אבל במהלך החסידי יש עבודה גדולה קודם, ועושים הכנות לזה, ובמירון עצמה נמצאים כל בני הישיבה החסידית יחד ושומעים התוועדות מקבלים קבלות ומתקרבים לקב"ה, ואצל האחרים יש ויש, דון מינה ואוקי באתרין, [וכנ"ל באומן].

 

[בית יוסף להבה]

וגישה אחרת לגמרי בעבודת ה'

מסתבר שזה כרוך במטליות.

 

[שאינו יודע לשאול]

נהפוך הוא: רק טיול לשם טיול אינו צורך, אבל טיול לשם מנוחת הנפש בוודאי הוא "צורך כל דהו".

מה שהמשנ"ב "אוסר להדיא" הוא בטיול לשם טיול גרידא, וזה גם הגר"ש דיכובסקי והגר"ש וואזנר "אוסרים להדיא".
והגר"ש דיכובסקי הביא את המג"א שלראות פני חבירו שרי ומקרי מצווה, ורומז לרמ"א (שבעצם זה דבריו של ר"ת שהביא הטור) שכתב שאינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל (לשם טיול) וכן פסק משנ"ב.
ואם לראות פני חברו חשיב מצווה, על אחת כמה וכמה שרפואת בריאות הנפש חשיבא מצווה, בטיול פעם בשנה וכיו"ב. והגר"ש וואזנר כתב שאפילו ראיית פלאי הבורא חשיבא מצווה, וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ד סימן ה פרק ב) כתב "שיש לנו יסוד גדול ויתד נאמן לסמוך על דעת ר"ת לומר שהכל נחשב דבר מצוה חוץ מלטיול".
וכן כתב הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ה סימן שצג):
"ומיהו ב"מגן אברהם" או"ח סימן תקל"א (ס"ק ז') מצינו שמרחיב את היתר היציאה, שאסר רק יציאה לשם טיול והתיר יציאה להרויח או לראות פני חבירו, דמיקרי מצוה, וכן פסק שם ב"משנה ברורה" (ס"ק י"ד), ומעתה יש לומר כיון שאפילו יש לו פרנסה בארץ ישראל מותר לו לצאת לחוץ לארץ להרויח יותר, הוא הדין דיש להתיר לנסוע מארץ ישראל לחו"ל לנופש והבראה אם ירגיש שם טוב יותר, אף שמספיק להבראתו בארץ, שכן לא נחמיר גופו מבממונו.
ונראה שיש לחלק דעד שלושים יום נקרא עראי... וכעין זה שמעתי על גדול אחד זצ"ל, שכשבא לבקר בארץ ישראל, נזהר שלא לשהות יותר משלושים יום, שאז הוי קבוע בארץ ישראל, ולא יוכל לצאת אלא בתנאים מסוימים, ועיקר האיסור לצאת הוא כשקבוע, אבל כשהוא עראי בארץ לא חמור לצאת שלא נשתרש כאן.
ולפי דברינו אם נוסע לנופש והבראה לחוץ לארץ, ומרגיש עצמו שם טוב יותר, מכל מקום אין להתירו יותר משלשים יום, אלא אם מוטב לו דוקא שמה להבראה, אבל לטייל ולשוט כדי לראות העולם בלבד, לכאורה אין להתיר בשום אופן, שמבזה בזה ארץ חמדה, כשמחפש תענוגות יתר, ונוסע לשם כך לחוץ לארץ".
וכן הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל כתב שכשם שמקילים לצאת לחו"ל לצורך הרווחת נכסים, כך יש להתיר לצאת לחו"ל לצורך הרווחת הגוף והרווחת הנפש (תחומין כ', עמ' 403).

זו לא כוונתם, וכנ"ל, פול גז בניוטרל.

מהו טיול לשם טיול, ומדוע אין בו מנוחת והרווחת הנפש ?
ולגבי הרב וואזנר - כאשר חכם כותב בתשובה שלא גזרו אלא שלא לצורך כלל, אבל לצורך כל דהו התירו, וטיול לא מיקרי צורך, הרי שטיול שייך לקטגוריה הראשונה לא ?
אלא שהוא טוען שיש מושג של לספר חסדי ה' וכיו"ב [אין לשונו לפני כעת] וזה הוא מגדיר צורך כל דהו.
אבל עצם הטענה שמנוחה והרווחת הנפש הם צורך נראה מדבריו שלא.
לגבי הגר"מ שטרנבוך והגרז"נ גולדברג - בדבריהם אכן מבואר כמו שכת"ר רוצה לטעון.
רק מה שהדגשתם לגבי ל' יום מיקרי עראי, הוא מדבר על ל' יום בא"י שייחשב ביותר מזה קבוע בארץ וייאסר עליו לצאת לא כך? [וא"כ אי"ז שייך למידת הזמן שהתיר לצאת לחו"ל]. ויש בזה ויכוח גדול בין הגר"מ פיינשטיין שטוען שמי שלא היה בא"י מעולם לא עובר איסור שגר בחו"ל לבין חכם עובדיה ועוד שטוענים שכן, והוא נוקט כהגר"מ פיינשטיין וטוען שפחות מל' יום עדיין לא נקרא בן ארץ ישראל שנאסור עליו לצאת.

 

[שאינו יודע לשאול]

מסתבר שזה כרוך במטליות.

יש להם מסורת אחרת מהבעל שם טוב ותלמידיו איך עובדים את ה' בדורות הללו.
וגם את"ל ששייכותם למסורת זו היא לאו דווקא מכוח מה שראו אצל ההורים אלא מכוח מנטליות, שוב זה לא משנה, כי סו"ס מי ששייך לדרך זו, ורוצה לעבוד את ה' בדרך זו - לחיי, ויוכל ללמוד ממנהגי האדמורי"ם שליט"א, אבל גם להכנס למהלך של עבודת ה' כפי המסורת החסידית והשיטה של הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו.
אך אי אפשר להסתמך עליהם כהכשר להשקפה, ולא ללכת כלל בדרכי עבודת ה' שלהם, כי בכל מהלך בעבודת ה' יש צורה שלמה שלא מצאנו מי שיקח שברים ממנה ויגדל ויעלה, ומהטעם הפשוט ששברים מהצורה השלמה הם כבר צורה אחרת...

 

[שאינו יודע לשאול]

גם זה פול גז בניוטרל, כי כל מה שכתבתי הוא שבכל נופש בכל מקום שהוא יש מראות נגעים (וגם להסתכל על אישה צנועה אין שום היתר), וא"כ תאסור לצאת לנופש גם בארץ ישראל ולא רק בחו"ל.

אין ספק שבארץ ישראל גם כן נופש או כל מקום אחר שמצויים בו מכשולות בשמירת העיניים, ההולך לשם נקרא רשע מדינא דגמרא, ולא אמרינן שילך וישמור עיניו וכמו שכתב החפץ חיים.
ולא הבאתי את זה כנימוק לאסור חו"ל, דוודאי בזה לא שאני כלל א"י או חו"ל, אלא כמענה לטענה של כת"ר שישמור עיניו ושוב לא ידע וכו', שבחז"ל רואים לא כך, וכמו שדייק הח"ח מהרשב"ם ב"ב שם, שאין אומרים ילך וישמור עיניו, אלא לא ילך לשם ואם ילך נקרא רשע.

 

[שאינו יודע לשאול]

כך זה בכל העניינים, יש מקום לומר זאת לשני הצדדים, ולכן רואים מי נחפז להטיף מוסר לאחרים, מכניס ראשו בין ההרים ועושה עצמו כפוסק הלכה ומדבר גבוהה גבוהה, ועל ראש הגנב בוער הכובע.
אבל מי שבסך הכל עונה לו, מהיכי תיתי לחשוד שעושה זאת מחמת אינטרס? וכי ישתוק לו ויתן לו לעוות את ההלכה, או להוציא לעז על כלל ישראל?

אני באמת לא מוצא לנכון להיכנס לביקורת על סגנון ומי מטיף מוסר, או מי מדבר גבוהה גבוהה.
רק באתי לומר שלדעתי אין לפסול את הניק שכתב טעם להתיר בגלל חשד שמא אין לו ממון, ויש לשמוע בכובד ראש ובמלא הכבוד גם מי שיש לו ממון ונסע לחו"ל, אף שיש לו נגיעה ברורה להכריע להיתר.
כך זה בכל הוראה הלכתית.
אם כת"ר או כל אחד אחר מוצא את עצמו נפגע מדבריי אני מתנצל עמוקות לא לכך היתה הכוונה.

 

[דעה את ה']

מאי נפק"מ אם הוא צריך או אשתו?

מאי נ"מ אם מי שנוסע הוא גדול בתורה או פעוט?

אין ספק שיש מצבים של צורך, שאכן צריך לנסוע. בין אברך ובין גדול בתורה. אנחנו לומדים מגדולי תורה ולפעמים על סמך ההיכרות במידת הצורך שלהם, נראה לנו שהם נוסעים כי הם סוברים שאין כלל חשש איסור. אבל כשמתוודע שהצורך הספציפי הוא גדול (כמו לדוגמא אם ייודע שיש לו צורך רפואי), התמונה משתנה. וה"ה כשמבינים שעם כל גדלותם העצומה, לא תמיד נשותיהם בדרגתם, ולצורכם זה נדרש יותר.

לענ"ד להרוצה להבין הדברים פשוטים ומחוורים, וגם מה שכתבתי הוא הרבה יותר ממה שצריך להסביר.

מסתבר שדעתך שונה בענין, לא נראה לי שיש כ"כ סיכוי לשכנוע אי מי. רק אנחנו כותבים כאן את דעותינו, בשביל אחרים שלא גיבשו עדיין כ"כ דעה, לעוררם על כיווני חשיבה אלו

 

[דעה את ה']

כמה ענווה, יכולת לדבר בשם כל הציבור החרדי ואתה מדבר רק בשם חציו. אשריך.

נו. שים במקום.

כמדומני שאני כן שמעתי עליו לפנ"כ. אבל ברור שבכלליות הוא לא מוכר בציבור החרדי.

לשם השוואה, תוכל לבדוק אפילו בפורום זה עצמו כמה פעמים הוזכר ביחס ובהשוואה לרבים רבים אחרים [לא מה"שורה הראשונה"]. ולא צריך אפילו להביא דוגמאות.

כמובן שהעיתון והמפלגה לא מלמדים אותי על גדולי תורה, אך בד"כ, ולכה"פ בגיל מתקדם, מי שיש לו השפעה ציבורית קיים גם ע"ג דפי העיתון, ובכנסים ציבוריים וכיו"ב.


זה לא קשור בהכרח לגדלות בתורה. כי בהתבוננות קלה עכ"פ בציבור האשכנזי נראה שכל מי שנטה יותר מדי (חיצונית) אחרי ה'מזרחי', גם אם באמת היה גדול בתורה, ולא קשור להשקפת המזרחי וכו', נמחק! (לכה"פ יחסית לגדלותו). והדוגמאות רבות.

הרב הנ"ל כיהן (או מכהן) בישיבת הסדר ויש סביבו ציבור מהסוג הנ"ל. וממילא נדחה הרבה לקרן זוית ע"י זה [וממילא אין בזה שום ביזוי, שאין מכירים אותו. אבל זו עובדה]

 

[דעה את ה']

נראה שמכל מה שכתבתי לעיל קראת רק את המילים "הגר"ש דיכובסקי"

ואגב לי נראה שמכל מה שהוא כתב קראת את המילים

ההשקפה הטהורה

בשם הניק, וזה הדליק אותך, לחינם. וחבל.

 

[דעה את ה']

אגב הכתיבה לעיל בענין שמות אדמו"רים ורבנים. וכבר האריכו לעיל. ויש לציין שגם בגדולי תורה, לא הרי אחד כחבירו. ואע"פ שכולם אהובים וברורים, ולא מפני שזה גדול מזה, אלא כמו שאבאר.

אינו דומה מרן הרב שך למרן הגרי"ש אלישיב בענין לימוד ההלכה וההתמקדות בה.
אינו דומה הגרשז"א לר' שמואל רוזובסקי. עם מה ששניהם גדולי תורה עצומים.
אינו דומה המשנה ברורה לר' שמעון שקופ. ועוד הרבה הרבה דוגמאות.

לענ"ד גם ר' עזרא עטיה והגרע"י אינם דומים. ולכל אחד יש את עיקר חלקו בתורה. וע"כ אין בזה שום ביזוי או זלזול ח"ו כשמציינים שלא כל מעשה רב שווה בערכו למעשה רב אחר. כי יש המדקדקים יותר בהלכה, ויש המדקדקים יותר בהתמדה. אע"פ שכולם מקיימים את המצוות. וע"ד שאמרו אבוך במאי זהיר טפי

 

[מרנן ורבנן]

ענין של מנטליות, שמצויה יותר אצל חסידים. אבל האם אין אצלם גדולי תורה?

אשמח לרשימה של גדולי תורה מהציבור החסידי, לא כאלו שירשו חצר ותארים אלא יהודים מהציבור החסידי שישבו ולמדו עד שגדלו בתורה, שאכן נהגו לטוס לטיולים בחו"ל.

 

[דעת ותבונה]

אשמח לרשימה של גדולי תורה מהציבור החסידי, לא כאלו שירשו חצר ותארים אלא יהודים מהציבור החסידי שישבו ולמדו עד שגדלו בתורה, שאכן נהגו לטוס לטיולים בחו"ל.

לכאורה הרב אשר ווייס וכפי שהביאו לעיל משמו

 

[מרנן ורבנן]

לכאורה הרב אשר ווייס וכפי שהביאו לעיל משמו

אשמח לרשימה של גדולי תורה מהציבור החסידי, לא כאלו שירשו חצר ותארים אלא יהודים מהציבור החסידי שישבו ולמדו עד שגדלו בתורה, שאכן נהגו לטוס לטיולים בחו"ל.