בדין ברכת הדלקת הנרות בבית הכנסת לדעת הבית יוסף

הצטרף
4/11/25
הודעות
597
בשו"ע תרעא ז פסק את המנהג להדליק בברכה בבית הכנסת, ובב"י מביא שני טעמים - או עבור מי שאין לו בית ודר בבית הכנסת, או משום פרסומי ניסא שמתאספים כולם בבית הכנסת.
ותמה החכ"צ [הובא בבאר היטב ושערי תשובה שם] מ"ש מהלל בראש חודש ועוד שבהם כתב מרן שאין מברכים על מנהג ודלא כר"ת אלא כהרמב"ם ועוד.
ובשו"ת מנחת שלמה תניינא סימן נח אות ג עמוד קסט כתב ליישב שאינו דומה מנהג בעלמא למנהג שיש בו פרסומי ניסא, ויש להתבונן בסברתו בזה;
האם כוונתו שמנהג שנובע מפרסומי ניסא עדיף משאר מנהגים כי הוא מנהג בעל טעם חזק יותר? הלא זה דבר שלא מסתבר כלל, וגם בזה יש להקשות מה שייך "וצוונו".
אמר לי ת"ח בשבת שכוונתו היא שחז"ל תקנו נ"ח בתורת תקנה של נר איש וביתו, וכיון שגדולי הדורות אחרי חתימת הגמרא ראו להנהיג הדלקה בבית הכנסת לטעם השני משום פרסומי ניסא, הרי שהדלקה זו היא חלק מעיקר ההדלקה של נר איש וביתו כי הכל שייך לאותו שורש ושוב אין כאן מנהג אלא הרחבה של תקנת חז"ל.
לי הקטן יותר נראה שהביאור הוא שהואיל ופרסום הנס הוא קידוש ה', והוא ביסודו מצוה מהתורה - אלא שחז"ל נתנו לה צורה וחיוב על ידי נר איש וביתו, א"כ כל המדליק נר מקיים מצוה קיומית מדאורייתא, וגם בבית הכנסת יפה כוחו של מנהג לתת צורה ואופן לחיוב פרסום ניסי ה', ועל מנהג כזה שכל תוכנו הוא נתינת צורה לעשה של תורה שפיר שייך לומר וצוונו.
אשמח לשמוע דעת חו"ר הפורום בזה.
 
בשו"ע תרעא ז פסק את המנהג להדליק בברכה בבית הכנסת, ובב"י מביא שני טעמים - או עבור מי שאין לו בית ודר בבית הכנסת, או משום פרסומי ניסא שמתאספים כולם בבית הכנסת.
ותמה החכ"צ [הובא בבאר היטב ושערי תשובה שם] מ"ש מהלל בראש חודש ועוד שבהם כתב מרן שאין מברכים על מנהג ודלא כר"ת אלא כהרמב"ם ועוד.

שתי טעויות במשפט אחד

א. בב"י שם להדיא הביא גם את הטעם מפני שאפשר לברך על מנהג וכמו "שמברכים על ההלל" בשם הריב"ש.

ב. אין שולחן ערוך שפסק שלא לברך, אלא איפכא בב"י להדיא בשני מקומות שמברכים על ההלל וכמו שכתב כאן, וכן בהל' ר"ח הביא את הר"ן והמגיד משנה שכתבו שהמנהג לברך.
אלא - שבארץ ישראל המנהג כהרמב"ם , וא"כ איפכא- השלחן ערוך עצמו בבית יוסף כתב להדיא שמברכים על מנהג, אלא שבשולחן ערוך הוסיף שהמנהג בא"י כהרמב"ם.
ולכן בחו"ל - בירכו על ההלל , כי המנהג היה לברך, וכן הבית יוסף עצמו בירך כל חייו וכדכתב בב"י שזה המנהג הן מהריב"ש והן מהר"ן והן מהמגיד משנה
 
שתי טעויות במשפט אחד

א. בב"י שם להדיא הביא גם את הטעם מפני שאפשר לברך על מנהג וכמו "שמברכים על ההלל" בשם הריב"ש.

ב. אין שולחן ערוך שפסק שלא לברך, אלא איפכא בב"י להדיא בשני מקומות שמברכים על ההלל וכמו שכתב כאן, וכן בהל' ר"ח הביא את הר"ן והמגיד משנה שכתבו שהמנהג לברך.
אלא - שבארץ ישראל המנהג כהרמב"ם , וא"כ איפכא- השלחן ערוך עצמו בבית יוסף כתב להדיא שמברכים על מנהג, אלא שבשולחן ערוך הוסיף שהמנהג בא"י כהרמב"ם.
ולכן בחו"ל - בירכו על ההלל , כי המנהג היה לברך, וכן הבית יוסף עצמו בירך כל חייו וכדכתב בב"י שזה המנהג הן מהריב"ש והן מהר"ן והן מהמגיד משנה
ראית את החכם צבי?
זה לשונו שם : לפי מסקנת השו"ע לעיל בראש חודש דעדיף טפי שלא לברך אהלל דריש ירחא אם כן אזדא לה ראיית הריב"ש במה שמברכין על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אף שאינו אלא מנהג, שהרי כל ראייתו אינה אלא מברכת הלל דראש חודש, וכיון שהוא ז"ל סובר כהרמב"ם דאין מברכין על הלל דראש חודש אמאי פסק הכא דמברכין על הדךקת נר חנוכה בבית הכנסת עכ"ל.
אז שתי הטעויות הם שלו...
לגבי הטעות הראשונה לא הבנתי כלל מה הטענה - הריב"ש לא כתב טעם שלישי !! אלא רק מדוע מברכים, ואני הבאתי את קושיית החכ"צ על זה גופא וניסיתי לפרש דבריו של הגרש"ז אוירבאך ביישוב הקושיא - זה הכל.
 
לא הריב"ש כתב טעם שלישי
אלא הבית יוסף על פי הריב"ש כתב טעם שלישי.
הבית יוסף על פי הריב"ש לא כתב טעם שלישי, אלא הביא טעם אחד משום אלו שדרים בבית הכנסת, וטעם נוסף מהכל בו משום פרסומי ניסא לרוב העם הנמצאים בבית הכנסת, ואת אותו הטעם ממש כתב הריב"ש [אלא שהוסיף שבימיהם שלא היו יכולים להדליק בפתח הבית מבחוץ יש בדבר תיקון גדול כי בתוך הבית אין כ"כ פרסומי ניסא].
הריב"ש נדרש לעניין המנהג וכתב שמברכים מחמת שפוסקים כר"ת והב"י אכן הביאו בשתיקה.
את קושיית החכ"צ הביאו נושאי כלי השו"ע שם הבאר היטב השערי תשובה הלבושי שרד והגרעק"א ואף אחד לא כתב שהוא טועה, וגם אם הנוסח של דבריו לא מדוקדק ["מסקנת השו"ע דעדיף טפי שלא לברך" "שהוא ז"ל סובר כהרמב"ם"] מ"מ קושייתו היא קושיא עצומה מדוע בראש חודש כתב שמנהג א"י לא לברך ודלא כר"ת וכאן סתם בשו"ע שמברכין, [וכפי שנראה שתיקן את נוסח השאלה בחידושי הגרעק"א על השו"ע].
וכאמור אני באתי לברר את התשובה של הגרש"ז ולא את השאלה.
 
מ"מ קושייתו היא קושיא עצומה
בשלמא אם היה רק טעם אחד של הריב"ש אז זה קושייא עצומה , לנו שאנו נוהגים דלא כהריב"ש

אך מכיון שיש עוד טעמים שפיר דמי לברך על בית הכנסת מחמת שאר הטעמים שהביא הבית יוסף
כי לא צריך את כל הטעמים- אלא סגי בשני טעמים שאפשר לברך על בית הכנסת
 
בשלמא אם היה רק טעם אחד של הריב"ש אז זה קושייא עצומה , לנו שאנו נוהגים דלא כהריב"ש

אך מכיון שיש עוד טעמים שפיר דמי לברך על בית הכנסת מחמת שאר הטעמים שהביא הבית יוסף
כי לא צריך את כל הטעמים- אלא סגי בשני טעמים שאפשר לברך על בית הכנסת
שני הטעמים הם לא למה לברך אלא למה להדליק.
למה לברך - לפי הטעם הראשון אולי היה שייך לומר שמברכים עבור אלו שגרים בבית הכנסת, וא"כ בימינו היה ראוי לא להדליק ובטח שלא לברך בבית הכנסת.
לפי הטעם השני אין כאן אלא מנהג וכדברי הריב"ש ממש, והדבר שנוי במחלוקת הראשונים האם מברכים על מנהג, וכאן בניגוד להלל בראש חודש לא כתב השו"ע מנהג א"י שלא לברך, ויש כאן תמיהה רבתא שנו"כ השו"ע ראו לנכון כולם להביא אותה.
 
גם וגם
אין שום הגיון , שכתב רק להדלקה , כי לזה לא צריך טעם , אם סתם מדליקים
אך כשזה נתקן על להוציא את מי שאין לו, זה ודאי קאי גם הברכה
הטעם הראשון יכול להיות, הטעם השני הוא בפשטות לא עדיף על שאר מנהג שיש בו טעם, שהוא שנוי במחלוקת אם לברך עליו או לא, והגרש"ז אוירבאך טוען שכן, דהיינו שגם הראשונים הסוברים שאין לברך על מנהג, במקום שהמנהג בא להרבות פרסומי ניסא יודו.
 
1766304936653.png
מצורפים דברי הגרש"ז אוערבאך
 
ראשי תחתית