לדעת הרמב"ן בהקדמתו לשמות, זו הכוונה מתחילה ('ולמעלת אבותם ישובו בסוד אלוה עלי אהליהם').
לדעת הספורנו זה תוצאה של חטא העגל, מעין 'פרס ניחומים'. אבל הכוונה הראשונה היתה ש'בכל מקום אשר אזכיר את שמי' וגו', ולא דוקא במקום מיוחד.
לפ"ד הרמב"ן בתחילת פ' תרומה נראה, שתכלית המשכן הוא הארון והלוחות שבו, שע"י כך יש השראת השכינה בעמ"י.
וממילא בניית המשכן היא לא תוצאה של חטא העגל, אלא מתחילה זו היתה הדרך להביא להשראת השכינה. וזה מתקשר גם עם מה שכתב הרב @איתן.
לעומת זאת מדברי הרמב"ם נראה שיש לומר, שכל תכלית המשכן וביהמ"ק היה הקרבת הקרבנות (אם אני זוכר נכון - כך נראה בסה"מ כמדומני עשין כ' - בנין ביהמ"ק). ושיטת הרמב"ם ידועה בתכלית הקרבת הקרבנות, שהיא לשלול את האמונות הזרות שמשתחוים לשעירים ולפרים (כך מבואר במורה נבוכים, והובא ברמב"ן ריש ויקרא). לפי זה אולי יבואר שכל ציווי המשכן הגיע לאחר שעמ"י חטאו בעגל, והמשכן - שתכליתו הקרבנות - הוא כעין כפרה על החטא.
