בקשת ברכה מת"ח פוסק

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אור יעקב
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

אור יעקב

חבר בכיר
הצטרף
4/5/25
הודעות
3,456
דברי מוהר"ן (ליקוטי מוהרן תנינא תורה מא)
לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים בבחינת (דברי הימים א ט"ז) "מפתיו ומשפטי פיהו" שעל ידי משפטי פיהו שפוסק שיהיה כך נעשה מופת כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באסור והיתר וכיוצא מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענין מקבלין דעתו ונעשין מופתים על ידו וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו.

וכ"כ בספר המדות ערך "פוסק".
על ידי למוד פוסקים עד שידע להורות הוראות על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות.

וכתב מרן הגרע"י זצוק"ל על דבריו,
"ומוכח מכל הנ"ל כוחו ומעלתו של ת"ח פוסק הלכות אשר לימודו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא שע"י כך כוחו גדול בשמים"
 
ופשוט שכל זה מי שפוסק הלכה אחרי שלמד את הסוגיא בעיון, והבין שורשי הסברות ודקות ההבנה.
דוגמת מרן הגרע"י, הגר"מ לוי, ויבלחט"א מרן רה"י הגר"י ברכה שליט"א.
פשוט וברור, ולא צריך להזכיר שמות מי כן נחשב ומי לא.
(ועיקר טעם מוהר"ן הוא משום שכמו שנתקבלו פסקיו למטה כך יתקבלו למעלה)
כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באסור והיתר וכיוצא מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענין מקבלין דעתו ונעשין מופתים על ידו
 
פשוט וברור, ולא צריך להזכיר שמות מי כן נחשב ומי לא.
יש אברכים היום שמקיפים נושא בבקיאות רחבה, מדפיסים ספר, ונהיים מומחים לנונשא שכתבו.
דא עקא, הבנתם שטחית מאוד.
והם לא קולטים שככה לא גודלים. חבל.
לא בקיאים בכמה מס' בעיון, וכבר משוכנעים שהם פוסקים בעקבות כמה סרוגי כיפה שמכבדים אותם.
ה"י.
 
בגמ' (ב"ב קטז ע"א) מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים".
ובגמ' (תענית ח ע"א) ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפילה.
ובנמוק"י (ב"ב נג ע"א, סוד"ה גמ') דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו.
ובשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' נ) רשב"א וכך היא המידה שה' יתברך כך חייבה חכמתו שעל ידי תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו.
התנאי שיהיה פוסק, לא נזכר.
 
בגמ' (ב"ב קטז ע"א) מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים".
ובגמ' (תענית ח ע"א) ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפילה.
ובנמוק"י (ב"ב נג ע"א, סוד"ה גמ') דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו.
ובשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' נ) רשב"א וכך היא המידה שה' יתברך כך חייבה חכמתו שעל ידי תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו.
התנאי שיהיה פוסק, לא נזכר.
לכאורה כוונת מוהר"ן שהתואר 'חכם' או 'תופס ישיבה' מתייחס למי שראוי להוראה.
 
בגמ' (ב"ב קטז ע"א) מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים".
ובגמ' (תענית ח ע"א) ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפילה.
ובנמוק"י (ב"ב נג ע"א, סוד"ה גמ') דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו.
ובשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' נ) רשב"א וכך היא המידה שה' יתברך כך חייבה חכמתו שעל ידי תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו.
התנאי שיהיה פוסק, לא נזכר.
בזמן הראשונים ראשי הישיבות היו הפוסקים.
 
נכון, אך זה לא אומר שבזמן אחר שיש מציאות אחרת, זה לא יהיה אחרת.
המציאות היום מבוארת כאן:
 
המציאות היום מבוארת כאן:

והמציאות מי נותן היום ברכה, מבוארת בכל ערוץ קודש ובכל עלון...
 
בגמ' (ב"ב קטז ע"א) מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים".
ובגמ' (תענית ח ע"א) ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפילה.
ובנמוק"י (ב"ב נג ע"א, סוד"ה גמ') דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו.
ובשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' נ) רשב"א וכך היא המידה שה' יתברך כך חייבה חכמתו שעל ידי תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו.
התנאי שיהיה פוסק, לא נזכר.
אף אחד לא אמר שא"א לבקש ברכה מי שלא "פוסק" ויכול להיות גם שיהיה לו מופת...

אבל דברי מוהר"ן הם על "מורה הוראה" שמעלתו יותר גדולה.
 
אף אחד לא אמר שא"א לבקש ברכה מי שלא "פוסק" ויכול להיות גם שיהיה לו מופת...

אבל דברי מוהר"ן הם על "מורה הוראה" שמעלתו יותר גדולה.

וזה מה שאמרתי, שמהגמ' והראשונים משמע שלא בזה תליא מלתא.
 
בזמן הראשונים ראשי הישיבות היו הפוסקים.
עד הדור האחרון
כידוע המעשה שאמר הגר"ח מבריסק לגרא"ז מלצר שלא מפרידים את התואר "ר"מ ואב"ד" שהיה בכל הדורות

אבל צריך לשאול הפוך - יכול להיות רב שאומר כל היום הלכות - ולא רק שאינו "פוסק" אלא יותר מזה הוא בגדר "מי שלא הגיע להוראה ומורה"
 
שטויות והבלים.

בישיבה שלי הראש ישיבה אמר לי מפורשות שלא עוסק בענייני הלכה ולא מורה בהם מחמת שאינו בקיא ולא לומד הלכה.
וזה מצוי בעוד הרבה ישיבות.
אני מבין שלא גדלת בדור האחרון...
מרגלא בפומיה דהגאון היח"ס שליט"א, שהחתם סופר רומז בשמו שחתם תקופה שהרב היה גם ראש ישיבה וגם אב"ד.
 
קודם כל התכוונתי לדור הקודם ולא לדור שלנו שכל "רשם" הופך אחרי שנתיים לראש ישיבה

אבל גם בדור שלנו רוב ככל גדולי ראשי הישיבות, אשכנזים וספרדים, יודעים ללמוד הלכה ולברר ולפסוק
וגם רובם למדו בכולל שבת נדה עירובין וכו' עד שנקראו לישיבות
חלק גדול מהם גם חיברו ספרי הלכה

דוק בכמה פרשיות של דיני תורה ידועים שהראשי ישיבות הוציאו את גדולי הדיינים בשן ועין
 
מי שיודע על עוד מי שכתב בנושא אשמח למקור.
לבנתיים רוב ככל בעלי המופתים הידועים אינם פוסקי הלכות, ולכל הפחות לא התקבלו פסקיהם....
זה כנראה מראה יותר על בעלי המופתים מאשר מהווה קושיה על הציטוטים הנ"ל...
 
לבנתיים רוב ככל בעלי המופתים הידועים אינם פוסקי הלכות, ולכל הפחות לא התקבלו פסקיהם....
זה כנראה מראה יותר על בעלי המופתים מאשר מהווה קושיה על הציטוטים הנ"ל...

כמו כן רוב הפוסקים אינם בעלי מופתים,
וזה גם אומר משהו (עליהם, או על סיפורי המופתים ???).
 
ע' ב"ב קט"ז ע"א בנמוקי יוסף וז"ל:
"דמנהג זה בצרפת שכל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו".

ועי' ברמ"א יו"ד של"ה י':
הגה: י"א שמי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים (נ"י פרק י"נ)
 
לגבי עצירת גשמים- תענית דף ח' ע"א:
ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה שנאמר ויצו עליה במפגיע
 
ע' ב"ב קט"ז ע"א בנמוקי יוסף וז"ל:
"דמנהג זה בצרפת שכל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו".

ועי' ברמ"א יו"ד של"ה י':
הגה: י"א שמי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים (נ"י פרק י"נ)
וביאר מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל:

ונראה ביאור הדברים וגם טעם המנהג שהיה כצרפת אשר דקדקו לילך אצל הרב התופס ישיבה דייקא על פי הגמרא בבא מציעא פה ע"א אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלו בשבילו שנאמר ואם תוציא יקר מזולל אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב כפי תהיה שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה ומשום הכי היו הולכים אצל חכם תופס הישיבה כי מסתמא בין תלמידיו העלה נשמת עם הארץ אחד ועשאו תלמיד חכם ולפיכך תפילתו מתקבלת.
 
ע' ב"ב קט"ז ע"א בנמוקי יוסף וז"ל:
"דמנהג זה בצרפת שכל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו".

ועי' ברמ"א יו"ד של"ה י':
הגה: י"א שמי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים (נ"י פרק י"נ)

לגבי עצירת גשמים- תענית דף ח' ע"א:
ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה שנאמר ויצו עליה במפגיע

וביאר מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל:

ונראה ביאור הדברים וגם טעם המנהג שהיה כצרפת אשר דקדקו לילך אצל הרב התופס ישיבה דייקא על פי הגמרא בבא מציעא פה ע"א אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלו בשבילו שנאמר ואם תוציא יקר מזולל אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב כפי תהיה שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה ומשום הכי היו הולכים אצל חכם תופס הישיבה כי מסתמא בין תלמידיו העלה נשמת עם הארץ אחד ועשאו תלמיד חכם ולפיכך תפילתו מתקבלת.
 
שו"ת וישב הים ח"א סי' י"ג אות כ"ח
הנה לאור הבירור המקיף שעשינו לעיל בס"ד על פי דברי חז"ל, וגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים, וגדולי המקובלים זיע"א, נמצינו למדים לגבי הפרטים הנזכרים בשאלה אודות בעלי המופתים שבדורנו, שהרבה ממעשיהם וענייניהם יש בהם צדדים לאסור מדינא, וחשש סכנה לעושים ולמעשים, וברובם עוברים משום תמים תהיה. ולכן אפילו היכא דלא נודע לנו שום ריעותא עליהם, ואפילו נראים כמצליחים בפעולות, נכון להתרחק מהם כמטחוי קשת, ולאחוז במקום זה אומנות אבותינו בידינו, היא התפלה לבוראנו. כי זו תכלית מצות התפלה, כשנפנה אליו יתברך בעת צרותינו, והיא מצוה דאורייתא, וכמו שכתב הרמב"ן (בביאורו לספר המצוות מ"ע ה'). גם טוב שיבקש ברכתו של חכם, ותפלתו עבורו, וכמו שאמרו חז"ל (ב"ב דף קט"ז ע"א): כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר (משלי ט"ז י"ד): חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. וכתב בנימוקי יוסף שם וז"ל: דמנהג זה בצרפת, כל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו. והובא להלכה ברמ"א (יו"ד סימן של"ה סעיף י'). וכן אמרו (בברכות דף מ"ב ע"א) תיכף לתלמידי חכמים ברכה.

ועיי"ש בכ"ד באריכות.
 
הריני כיהודה ועוד לקרא לצרף דברי הוישב הים בהערה למטה - שהם הוראה למעשה לשאלת פותח האשכול, ונוגע לעוד כמה אשכולות:
"ואכן הדרך הישרה והעצה הנכונה כדי להכיר מי הוא אכן צדיק אמיתי למדנו להועיל הגאון בעל משך חכמה בריש פרשת בא על הפסוק גם האיש משה ... וז"ל הנה ידוע התהוות הכבוד בעם ישנו משני פנים או מעוצם החכמה של הנכבד ומדותיו האלקיות והנהגתו הנפלאה או מפעולות זרות בלתי מושגות ופלאים יוצאים מגדר הרגל הטבע עד שיחשבוהו לאלקי ... עכ"ל.
ולכן נתפוס כלל זה בידינו להבחין בו טיב הצדיקים, אם ראוי להאמין ולסמוך עליהם, דאם ראשית פרסומו מפאת הגדולים, ורק אח"כ נתפרסם גם אצל ההמונים, נדע שהוא גדול אמיתי, כי הגדולים ודאי נתפעלו מחכמתו וצדקותו וטוב מדותיו. אבל אם ראשית גילויו ופרסומו מפאת ההמונים בודאי דהוא משום מעשים זרים ותמוהים שראו בו, והגם שבסוף יהיה נערך גם מהגדולים והחשובים, ראשיתו מוכיח על סופו, ואין בו ממש ודו"ק היטב, כי זה כלל גדול בתורה".
 
אדוננו הגר"א כותב עה"פ לכל שריו ועבדיו במגילה, כי יש בחינה של שר ויש בחינה של עבד,
כלומר, ישנו 'עובד ה'' שעיקר עבודתו בבחינת 'עבד', ויש אחר שעיקר נקודת העבודה שלו בבחינת 'שר',
וזהו שאמר ר' יוחנן לאשתו, שר' חנינא תפילתו נשמעת טפי, מפני שעיקר הקירבה שלו לה' היא בבחינת עבד,
ואילו ר' יוחנן גופיה הוא נקרא שר בתורה, והביאור הוא שהשר הוא מושל בכל חלקי התורה, והוא שר של הקב"ה בתורה,
ואילו העבד עיקר עבודתו בתפילה וקירבתו לה' שם ולכן תפילתו נשמעת יותר.
עד כאן מזכרוני, ולפ"ז אין הדברים עולים בקנה אחד עם דברי מוהר"ן, שהרי העבד תפילתו נשמעת יותר מן השר. ועיין שם היטב.
וזכורני שראיתי בגר"א עוד דיבורים על כיוצ"ב, ויש לעיין בכתבי הגר"א.
 
בביאור הגר"א על ברכות לד ע"ב באותה סוגיא ממש מבואר שיש מושג מסוים של תפלת שר שנענית, והרי זה מה שהשיב לאשתו שם.
ועיין תענית כג ע"א על חוני המעגל, ודומה שזו כוונת הגר"א לבן בית, שיש מושג שלישי של "בן".
עכ"פ יש מעלה של שר ויש מעלה של עבד בתפלה, וכמו שמצאנו תפלה למשה ותפלה לעני, וגם הגר"א מודה בזה, דבמה ששייך לחלק תורתו השר עדיף כי זה מה שמבואר בגמ' ברכות שהביא.
ולפי"ז אין סתירה בין דבריו לבין דברי מוהר"ן מברסלב, אלא הם דיברו על בחינות אחרות, ותופס ישיבה או ת"ח יש לו מעלה ג"כ כמבואר להדיא בגמ' שהביא הרב יעקבי לעיל.
 
לית מאן דפליג שיש מעלה, ומסתמא תפילתו נשמעת יותר מסתם אדם,
אבל המעיין בדברי הגר"א שציינתי יראה, שר' יוחנן אמר לאשתו שתפילתו של ר' חנינא נשמעת יותר מפני שהוא עבד והוא שר,
כלומר, שאין תפילת השר נשמעת כמו תפילת העבד, ולכן ביקש ממנו שיתפלל, והוא אשר אמרתי שאין הדברים תואמים לדברי מוהר"ן.
ודוק.
 
ראשי תחתית