ברכה לנשים על מצוות עשה שהזמן גרמא

  • יוזם הנושא יוזם הנושא אור תורה
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
בדעת הרמב"ן יש לי ראיות ברורות לא כן
נשמח להחכים.
ומרן ראה את זה? זה השאלה העיקרית.
א"א להתעלם שדעת הרמב"ן היא מאוד חשובה לענין זה יותר משאר ראשונים
כיון שהיה כאן בא"י!!!
וכל התירוצים שד' ר"ת נאמרו בחו"ל, בטלו כלפי הרמב"ן.
 
גם זו ראיה טובה.
אך יש עוד הרבה. אחד מאור לי''ד. שפירש הראב''ד תחילת הלילה. וב''י ושו''ע פסק. מטעם שיש קצת אור. ולפי ר''ת תחילת לילה אין אור כלל.
וגם הראיה ממילה לענ''ד ראיה מצויינת. ויש מקום לדון. מ''מ.
אקיצער:
חוץ מסימן רסא, יש עוד מקום שמרן החשיב את שיטת ר"ת?
 
השיטה המיוחסת לגאונים (על פי מהר"ם אלשקר):
מהר"ם אלשקר ייחס שיטה לגאונים לפיה מיד לאחר שקיעת גוף השמש (הנעלמת מהעין), לאחר שיעור 3/4 מיל, יש כבר לילה גמור. שיעור זה הוא כ-13.5 או 18 דקות לאחר השקיעה. מהר"ם אלשקר תלה שיטה זו במחלוקת חכמי ישראל וחכמי אומות העולם בעניין מהלך השמש בלילה.
היא כתובה עוד הרבה לפני הר"ם אלאשקר
א. בספר המאורות לאחד מהראשונים בדור הסמוך לרמב"ם, כותב להדיא בדעת הרי"ף והרמב"ם כהגאונים מבלי להכיר שיטה כזו דהגאונים.
ב. המהרלב"ח [בדור הר"ם אלאשקר] מעמיד ברמב"ם וברי"ף ג"כ כהגאונים מבלי להזכיר גאונים ומבלי לדעת שיש שיטה כזו, כך הבין מהרי"ף והרמב"ם
 
היא כתובה עוד הרבה לפני הר"ם אלאשקר
א. בספר המאורות לאחד מהראשונים בדור הסמוך לרמב"ם, כותב להדיא בדעת הרי"ף והרמב"ם כהגאונים מבלי להכיר שיטה כזו דהגאונים.
חדעתי ממאר הגר''מ מזוז ומפורסם.
ב. המהרלב"ח [בדור הר"ם אלאשקר] מעמיד ברמב"ם וברי"ף ג"כ כהגאונים מבלי להזכיר גאונים ומבלי לדעת שיש שיטה כזו,
ראיתים בפנים. ויש''כ.
כך הבין מהרי"ף והרמב"ם
מהרי''ף? ראית בפנים?
 
אחרי שביאר כך ברמב"ם סיים שם שכן הוא ברי"ף [אני לא זוכר כ"כ את הלשון במדוייק אבל הוא מוסיף שם שזה גם דעת הרי"ף]
אתה ממשיך על מהרלב''ח שפי' גם ברי''ף הבנתי.
חשבתי מהרי''ף (מהר''י פראג'י) וזה בתר איפכא.
 
  • מדברי גנת ורדים ומהרי"ף, שסברו שעניין שתי השקיעות (גוף ואור) מוסכם על כולם.
אגב בגינת ורדים הוא נוקט כהגאונים, ואינו מסכים עם הר"י פראג'י
ולגבי הר"י פראג' יש לציין, שהוא עצמו מעיד שהמנהג בדורו כהגאונים, ושאפי' אשתו לא שומעת בקולו ומוציאה שבת בזמן הרגיל אלא שמוסיפה קצת על כולם 10 דקות [דכולם היו מוציאים 30 דקות אחרי השקיעה והיא הוסיפה עוד 10 דקות]
ומסיים שם שנמצא שאת חיבורי לעצמי עשיתי
 
אגב בגינת ורדים הוא נוקט כהגאונים, ואינו מסכים עם הר"י פראג'י
ולגבי הר"י פראג' יש לציין, שהוא עצמו מעיד שהמנהג בדורו כהגאונים, ושאפי' אשתו לא שומעת בקולו ומציאה שבת בזמן הרגיל אלא שמוסיפה קצת על כולם 10 דקות [דכולם היו מוציאים 30 דקות אחרי השקיעה והיא הוסיפה עוד 10 דקות]
ומסיים שם שנמצא שאת חיבורי לעצמי עשיתי
ידוע.
ראית את תשובתו בפנים?
הוא פשוט חוץ מהנקודה הזו, ממש מבהיל.
 
שאלתי אם ראית את שתי תשובותיו במלואן? מסודר? לפני שאני מעיין.
אכן ראיתי את דבריו ועברתי על דבריו באריכות.

מ"מ מצורף מה שהספקתי לעת עתה [ועוד חזון למועד]
 

קבצים מצורפים

אוסיף עוד פרט חשוב ונדבך רציני על דבריך הרב @מתוק מדבש

בשו"ע ביור"ד להדיא נגד ר"ת סימן רסב סעיף ה'
וז"ל "אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאוד יש לסמוך על הכוכבים לספק למול למחרת וכו' ואע"פ שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום".
כותב להדיא- אף אם הרקיע מזהיר כאור יום, אם ראית כוכבים קטנים זה לילה, וזמן זה שהרקיע עדיין מאיר לכה"פ 20 דקות אחרי השקיעה אפשר עדיין לקרוא לרקיע שהוא מואר, וע"ז כותב השו"ע שאם יש כוכבים קטנים זה לילה ולכן ימול למחרת
דלר"ת- רק אחרי 72 נגמר היום דאז הרקיע שחור לגמרי.

ולא רק במקום הזה כתב "כוכבים", אלא בעוד מקומות

סימן רלה סעיף א'- זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ובב"י- ביאר שם בשם ר' יונה דמעיקר הדין צריך ג' כוכבים בינונים אלא מאי כיון שלא בקיאין להבדיל בין גדולים לבינוניים נקטינן קטנים.

סימן רמט סעיף ד'- אם קיבל עליו להתענות בער"ש צריך להתענות עד צאת הכוכבים וכו'.

סימן רצג סעיף ב'- צריך לזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, ובב"י שם מבואר דרק לענין צאת שבת הצריכו את הרצופים מדין תוספת שבת.

סימן תפט סעיף ב'- אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר וכו' והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות.

סימן תקסב סעיף א'- כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים אינו תענית.

וכן שם סעיף ב'- יש אומרים שמי שרגיל להתענות בעשרת ימי תשובה וכו' אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים.

וכן שם סעיף ג'- יחיד שקיבל עליו תענית סתם בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים.

וכן שם סעיף ד'- תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים.

סימן תרכד סעיף ב'- צריך להוסיף מחול על הקודש גם ביציאתו שימתינו מעט אחר צאת הכוכבים.

וכן בחו"מ​

סי' של"א סעיף א' ברמ"א- לא היה מנהג בעיר או שאמר להן אני שוכר אתכם כדין תורה חייבים לצאת מביתם בזריחת השמש ולעשות במלאכה עד צאת הכוכבים.

כל המקומות הללו- לא מוזכר שום דבר מד' מילין ושום דבר מ- 72 דקות, כלום, רק כוכבים

ולא דיבר על איזה עין מסויימת או איזה צורך במיקרוסקופ, או איזה חוזה בכוכבים, אלא לכל אדם באשר הוא בכל המקומות אם ראה כוכבים הוא לילה בלי תנאים ובלי שעונים ובלי לספור דקות ומילים
פשוט לראות ולצחוק...
ידוע שגם לר"ת ורוב ככל הראשונים שפסקו כמותו קוראים ללילה "צאת הכוכבים" וכך גם השו"ע נקט, אין מזה שום ראיה.
את השו"ע ביו"ד אפשר ליישב כמש"כ כמה אחרונים,
ומה שברור בשו"ע סי' רסא שפסק כמו ר"ת ואם זה א"א להתווכח...
 
ומה שברור בשו"ע סי' רסא שפסק כמו ר"ת ואם זה א"א להתווכח...
גם המנחת כהן והפרי חדש פסקו כר"ת ואעפ"כ הורו בא"י 40 דקות
ידוע שגם לר"ת ורוב ככל הראשונים שפסקו כמותו קוראים ללילה "צאת הכוכבים" וכך גם השו"ע נקט, אין מזה שום ראיה.
לא הבדלת כי לא הבנת
בשו"ע מוזכר אפי' אם הרקיע מזהיר כאור יום, שזה ודאי נגד ר"ת כי לר"ת צריך "הכסיף לגמרי" שהשמיים יושחרו ואם יש אור ברקיע לר"ת זה עדיין יום
ומה שהצריך ר"ת ד' וה' מילין כי זה הא בהא תליא, כי אחרי ד' או ה' מילין אין ברקיע טיפת אור
 
גם המנחת כהן והפרי חדש פסקו כר"ת ואעפ"כ הורו בא"י 40 דקות

לא הבדלת כי לא הבנת
בשו"ע מוזכר אפי' אם הרקיע מזהיר כאור יום, שזה ודאי נגד ר"ת כי לר"ת צריך "הכסיף לגמרי" שהשמיים יושחרו ואם יש אור ברקיע לר"ת זה עדיין יום
ומה שהצריך ד' וה' מילין כי זה הא בהא תליא, כי אחרי ד' או ה' מילין אין ברקיע טיפת אור
יש מגמה להפוך אור חושך ויקב לעשיו ולהגיב בלי לקרא ובלי להבין.
יש"כ.
 
אגב בגינת ורדים הוא נוקט כהגאונים, ואינו מסכים עם הר"י פראג'י
ולגבי הר"י פראג' יש לציין, שהוא עצמו מעיד שהמנהג בדורו כהגאונים, ושאפי' אשתו לא שומעת בקולו ומוציאה שבת בזמן הרגיל אלא שמוסיפה קצת על כולם 10 דקות [דכולם היו מוציאים 30 דקות אחרי השקיעה והיא הוסיפה עוד 10 דקות]
ומסיים שם שנמצא שאת חיבורי לעצמי עשיתי
הגדרת בין השמשות וצאת הכוכבים על ידי הרמב"ם על פי סימני הכוכבים:
  1. האם שיטת הרמב"ם בזמן צאת הכוכבים המעשי היא כשיטת רבינו תם או כשיטת הגאונים (הקצרה): זוהי נקודת מחלוקת מרכזית בהבנת דברי הרמב"ם בקרב הפוסקים.

    הרמב"ם פסק כשיטת רבה, וכשיטת רב יהודה אמר שמואל.
  2. הרמב"ם כותב בהלכות שבת פרק ה' הלכה ד': "משתשקע החמה עד שיראו ג' כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום, ולפיכך אין מדליקין בו, והעושה מלאכה בין השמשות בערב שבת ובמוצאי שבת בשוגג חייב חטאת מכל מקום".

    הרמב"ם כותב שמראית ג' כוכבים (בינוניים) מבדילה בין בין השמשות ללילה גמור, על פי דברי רב יהודה אמר שמואל במסכת שבת דף לה עמוד א: "כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה וכו', א''ר יוסי לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינוניים". הרמב"ם פסק את שני דברי רב יהודה אמר שמואל הללו יחד.
  3. הרמב"ם בפירוש המשניות על פרק במה מדליקין מסביר: "מאחורי שקיעת החמה עד שייראו שלושה כוכבים בינוניים הוא זמן בין השמשות, וכשייראו שלשה הרי זה לילה ודאי".

    הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ג' מתייחס לגדלי הכוכבים: "כל הכוכבים הנראין יש מהם כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהם, ויש מהם כוכבים גדולים שכל אחד מהם גדול מן הארץ כמה פעמים". מבואר על דבריו שהכוכבים הנראים הם 1022 כוכבים שנחלקו לשש מעלות גודל. לפי זה, גם ראיית מאות כוכבים אינה בהכרח ראיה ללילה ודאי, אם אלו כוכבים גדולים. רק כוכבים "בינוניים" לפי הגדרת הגמרא הם הסימן ללילה.
  4. הגישה הטוענת שהרמב"ם פוסק כרבינו תם:
    • מקור מרכזי לגישה זו נמצא בהלכות תרומות פרק ז' הלכה ב': "אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן, ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה, שנאמר ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים".
    • ביאור הלשון שם: "שיטהר הרקיע מן האור" פירושו שהאור נסתלק לגמרי מחללו של עולם, וכפי שביאר הרשב"א. זהו סוף שקיעה, היינו שקיעת האור, המתאים לשיטת רבינו תם שיש שתי שקיעות.
    • מהר"י פראג'י דייק בלשון הרמב"ם בתרומות: "דו"ק בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב "עד שיעריב שמשן ויצאו ג' כוכבים אחר שקיעת החמה"". לשיטתו, הרמב"ם הבדיל בין "עריבת שמשן" (שקיעת גוף השמש) ל"שקיעת החמה" (השקיעה המאוחרת יותר) שאחריה יוצאים הכוכבים הראויים. הרי שיש שתי שקיעות כשיטת ר"ת.
    • הדבר אינו חידוש של ר"ת, אלא נזכר כבר בדברי אבן עזרא (שמות יב, ו) שהיה בן דורם של ר"ת והרמב"ם: "הנה יש לנו שני ערבים, האחד עריבת השמש והוא עת ביאתו תחת הארץ. והשני ביאת אורו הנראה בעבים. והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה.". לשונו "עריבת שמש" ו"ביאת אורו" דומה ללשון הרמב"ם "שיעריב שמשן" ו"שיטהר הרקיע מן האור".
    • האבן עזרא מביא שם בשם רב סעדיה גאון שזמן צאת הכוכבים הוא אחר שעה ושליש שעה, זמן זה תואם יותר את שיטת ר"ת.
    • המאיר"י בשבת לה עמוד ב' מבאר את דעת הרמב"ם והרי"ף כשיטת ר"ת. גם הרדב"ז ביאר שאין ראיה מסתימת דברי הרמב"ם נגד ר"ת, ומפרש את דבריו כר"ת, ומביא ראיה מדברי הרא"ש ורבינו ירוחם שפסקו כר"ת ואין לחלוק על פסקיהם אלו מסתימת הרמב"ם. הרא"ש בפסקיו בתענית פוסק כר"ת.
    • הרשב"א בברכות ב עמוד א' מבאר להדיא ששיטת הגאונים היא כר"ת, ולכך הרמב"ם שפסק כרבה (שהלכה כוותיה לגבי רב יוסף) פוסק כר"ת.
    • הגישה הטוענת שהרמב"ם פוסק כשיטה המיוחסת לגאונים (זמן קצר):
      • מהר"ם אלשאקר ייחס שיטה לרמב"ם (ולשאר פוסקים שכתבו סתם) על פי הנחת היסוד שלו, לפיה הרמב"ם סבר כחכמי אומות העולם שהשמש הולכת בלילה תחת הארץ ולכן יש רק שקיעה אחת, והזמן משקיעת גוף השמש עד צאת ג' כוכבים הוא ג' רבעי מיל. (אמנם בעל הגינת ורדים ומהר"י פראג'י חולקים על הנחת יסוד זו של מהר"ם אלשאקר).
      • ישנה גירסה אחרת בדברי הרמב"ם בהלכות תרומות (במהדורת פרנקל, על פי הסמ"ג): "עד שיעריבו שמשן ויצאו ג' כובים בינונים, וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעה". גירסה זו מציינת שיעור זמן קצר (כשליש שעה = כ-20 דקות) לצאת הכוכבים לאחר השקיעה, המתאים לשיטה המיוחסת לגאונים ולא לשיטת ר"ת. אמנם מצוין שהגירסה הקדומה יותר (שהיתה לפני מהר"י פראג'י) היא זו שתומכת בשיטת ר"ת.
      • יש המקשים על שיטת ר"ת מהלכות שגגות פרק יד' הלכה ג' בה הרמב"ם כותב: "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית חמה, ודימו ששקעה, ואחר כך זרחה, זו הוראה אלא טעות, וכל שעשה מלאכה חייב, אבל בית דין פטורין". קשה על שיטת ר"ת שצאת שבת הוא 72 דקות לאחר השקיעה, כיצד ייתכן שבית דין יטעו בהוצאת שבת רק עקב כיסוי עננים? זאת אומרת שהזמן המדובר קצר יותר.
      • ספר המאורות לר"מ המעילי סובר שהרמב"ם לא סובר כר"ת, ולפי זה יש מחלוקת ראשונים בדעת הרמב"ם.
 
אשכול הזוי.

מנהג שנעשה ע"פ דעת רוב הראשונים מוגדר כמנהג בטעות, וכל זה בגלל העקרון המדומיין של 'קיבלנו הוראות מרן'.

תנסו להסביר להם שכך דעת רוב הראשונים, שהאחרונים הצדיקו את המנהג, שהב"י עצמו כותב שדבריו אינם דוחים מנהג, אבל אין עם מי לדבר, מישהו החליט שאין עוד פוסקים חוץ מהשולחן ערוך.

התפיסה שהשולחן ערוך הוא הפוסק היחידי נובעת מהבנה ילדותית של עולם ההלכה, כאילו הלכה זה מה שכתוב בספר מסוים, כאשר כל מי שיש לו יד ורגל בהלכה יודע שיש סוגיות, ראיות, טיעונים, דחיות ושקלא וטריא. יש גם מקום לסמכות הלכתית, אך לא זוהי כל ההלכה.

רחמנות.​
 
אשכול הזוי.

מנהג שנעשה ע"פ דעת רוב הראשונים מוגדר כמנהג בטעות, וכל זה בגלל העקרון המדומיין של 'קיבלנו הוראות מרן'.

תנסו להסביר להם שכך דעת רוב הראשונים, שהאחרונים הצדיקו את המנהג, שהב"י עצמו כותב שדבריו אינם דוחים מנהג, אבל אין עם מי לדבר, מישהו החליט שאין עוד פוסקים חוץ מהשולחן ערוך.

התפיסה שהשולחן ערוך הוא הפוסק היחידי נובעת מהבנה ילדותית של עולם ההלכה, כאילו הלכה זה מה שכתוב בספר מסוים, כאשר כל מי שיש לו יד ורגל בהלכה יודע שיש סוגיות, ראיות, טיעונים, דחיות ושקלא וטריא. יש גם מקום לסמכות הלכתית, אך לא זוהי כל ההלכה.

רחמנות.​
אוסיף להגדיר את הדברים.
א. זה רוב ככל הראשונים.
ב. מרן בסי' תקפו כותב רק ש"טוב" שלא יברכו, ע"ש בלשונו.
הרבה גדולים כ' שקיבלנו הוראות מרן החיד"א, והוא ז"ל ברור לו שיכולות לברך.
 
ראשי תחתית