ויצא בשכר צניעות שהיתה בה ברחל, איזו צניעות?

[מרוקאי]

היא וויתרה לאחותה, זה ויתור ולא צניעות!

 

[משיב כהלכה]

המושג צניעות הוא רחב, ומתפרש על כמה אופנים.

התנהגות צנועה

בפסיקתא זוטרתא אסתר (פרק ב) מדובר על התנהגות צנועה. "למדנו צניעות המלך שלא שימש מטתו ביום".

בברכות ס"ב, מדובר על שאול שהתפנה במקום סתר. "צניעות שהיתה בך".

בשבת קי"ג, מדובר על התנהגות של רות, שלא התכופפה כדי שלא יחשף בשרה. "דבר צניעות ראה בה".

במגילה י"ג, לפי פירוש רש"י, מדובר על אי פרסום דברים שבצנעה, שרחל לא רצתה שיתפרסם הדבר שהיה בינה לבין יעקב הסכם של סימנים: "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל".

שתיקה

הרש"ש דוחה פירוש זה, ומפרש שצניעות היא שתיקה - שמירת סוד. "והא הצניעות דשאול ואסתר נמי היתה השתיקה". פירוש זה מוכח גם מהמשך הגמ', שמבארים הצניעות שהיה בשאול דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל.

ענווה

במהרש"א שם מדובר על ענווה. "מכלל צניעות הוא שלא יודיע אדם מעלתו כנאמר יהללך זר ולא פיך".

כיסוי

בפסיקתא זוטרתא שיר השירים פרק ז מדובר על כיסוי והסתרה. "הם דברי תורה שצריכין צניעות כמו הירך של אשה שהיא מכוסה".

הסתרה

"בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה" (שבת נ"ג).

"הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה" (בבא מציעא פ"ז).

עדינות

"הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים" (קידושין נ"ג).

חסידות

"הצנועין מניחין את המעות", ופרש"י: "בני אדם חסידים שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה" (בבא קמא ס"ח).

_______

ואגב יש להעיר שהמושג "צניעות" השתבש בימינו, בכל הנוגע לנשים, והוא עוסק אך ורק בחיצוניות - אורך הלבוש וסגנונו, מה שאין לו רמז בחז"ל כלל (וכנ"ל בכל הרשימה).

בגמ' ברמב"ם ובשו"ע אפילו לא מוזכרות הלכות צניעות הלבוש, רק האחרונים הסיקו הלכות אלה מתוך הלכות קריאת שמע באורח חיים סי' ע"ה, מה נחשב ערוה ואסור לקרוא כנגדו, ומתוך הלכות כתובות באבן העזר סי' קט"ו, שם מתבאר איזו רמה של פריצות מתירה לבעל לגרש את אשתו מבלי לשלם את כתובתה.

וגם בדברי האחרונים מדובר על התנהגות פרוצה, או מה צריך להיות מכוסה (שכיסוי הוא אחד מההגדרות של צניעות וכנ"ל), אבל לא דנו על סגנון הלבוש, ולא תמצא סוגיה הלכתית הדנה ב"בד ג'ינס".

ולמעשה עיקר הצניעות הוא "כל כבודה בת מלך פנימה" וכפי שנפסק ברמב"ם: "כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה".

וזוהי אחת מההגדרות הנ"ל של צניעות - הסתרה.

ולכן המחנכות צריכות לשים את הדגש על עצם יציאתה של האשה לרחובות שלא לצורך, או שהותה בחברת גברים זרים בדרך קבע, ולא להתעסק בטפל - סגנון לבושה באותו העת, אף שכמובן גם הוא צריך להיות כהלכה.

אם הגענו למצב שאשה מחשיבה עצמה לצנועה מופלגת, כאשר היא מטיילת ברחובות ובשווקים כשהיא לבושה רעלה או שאל, או עובדת עם גברים וכדו', אז היסוד רקוב.

 

[שב בתשובה]

היא וויתרה לאחותה, זה ויתור ולא צניעות!

לא הבנתי מה אתה רוצה?
חוץ מזה שהיא וויתרה היא גם היתה צנועה, מי אמר שזה קשור לוויתור (או שיש לי פרט חסר)

 

[משיב כהלכה]

הוא כנראה מתכוון מדוע זה נקרא צניעות ולא וויתור.

 

[שב בתשובה]

לא הבנתי מה הקשר היא וויתרה א'
וחוץ מזה היא היתה צנועה. זהו
אולי כבודו יביא את כל הציטוט ואני אבין את העניין

 

[משיב כהלכה]

"בשכר צניעות שהיתה בה ברחל".

הוא טוען שהיה צ"ל בשכר ויתור שויתרה רחל, כי אין לזה שום קשר לצניעות.

וע"ז עניתי שהמושג צניעות הוא מושג רחב מאוד ויש לו כמה וכמה פירושים.

 

[שב בתשובה]

הוא טוען שהיה צ"ל בשכר ויתור שויתרה רחל, כי אין לזה שום קשר לצניעות.

וע"ז עניתי שהמושג צניעות הוא מושג רחב מאוד ויש לו כמה וכמה פירושים.

אני ממש לא מבין מישהו יכול להעלות את כל הציטוט

 

[משיב כהלכה]

זהו הציטוט: "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל - זכתה ויצא ממנה שאול" (מגילה יג).

 

[שב בתשובה]

נו אז מה הבעיה זה לא היה בשכר הוויתור אלא בשכר הצניעות,
כבר חשבתי שאני מטומטם

 

[משיב כהלכה]

בפשטות אין קשר לצניעות אלא לוויתור שוויתרה לאחותה על בעלה ונתנה לה את הסימנים.

ולכן המפרשים מתחבטים בזה ומנסים להסביר איזה צניעות יש כאן. הבאתי לעיל שני הסברים, ויש הסבר נוסף של העיון יעקב - שמחמת צניעותה לא סיפרה לאביה שיש סימנים בינה לבין יעקב, ושלא ינסה לעבוד עליו.

 

[שב בתשובה]

לא הבנת מהיכן דנת מאיפה הבעיה?
סתם לשאול שאלות ולחפש תירוצים

 

[שב בתשובה]

א. הגמ' בעצמה אומרת שזה בשכר מסירת הסימנים!
ב. רש"י שם מבאר שהצניעות זה שלא יתפרסם הדבר שמסר לה סימנים (אני מבין שלכן יכלה להעביר את הסימנים ואף אחד לא ידע שהוא כבר רוצה אותה

 

[משיב כהלכה]

לא הבנת מהיכן דנת מאיפה הבעיה?
סתם לשאול שאלות ולחפש תירוצים

לא אני דנתי אלא פותח האשכול שאל.

וכתבתי לך שהשאלה היא פשוטה, כי לכאורה אין שום קשר לצניעות, והמפרשים עמדו בשאלה זו ותירצו כל אחד לפי דרכו.

רש"י ביאר שהצניעות היא שלא פרסמה את הסימנים. והעיון יעקב ביאר יותר את דבריו.

הרש"ש ביאר שהצניעות היא השתיקה שלה, דהיינו שמירת סוד.

 

[משיב כהלכה]

הגמ' בעצמה אומרת שזה בשכר מסירת הסימנים!

הגמ' אומרת "בשכר צניעות".

 

[שב בתשובה]

כן, רק בעיקרון כששואל כזאת שאלה צריך להסביר למה להניח שזה על מסירת הסימנים
למעשה זה גמ'

 

[משיב כהלכה]

רש"י שם מבאר שהצניעות זה שלא יתפרסם הדבר שמסר לה סימנים

כי גם לרש"י היה קשה מה הקשר בין צניעות לבין מסירת הסימנים שזהו וויתור.

 

[שב בתשובה]

הגמ' אומרת "בשכר צניעות".

נכון והגמ' שואלת מאי צניעות איכא ברחל ועונה מסירת הסימנים עי"ש

 

[משיב כהלכה]

כן, רק בעיקרון כששואל כזאת שאלה צריך להסביר למה להניח שזה על מסירת הסימנים
למעשה זה גמ'

גמ' מפורסמת מאוד...

ומכאן השאלה, הרי מסירת הסימנים היא בעצם וויתור על בעלה ואין לזה שום קשר לצניעות.

 

[שב בתשובה]

לשון הגמ':
בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב (בראשית כט, יב) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין (שמואל ב כב, כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב (בראשית כט, כה) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול
לשון רש"י :מסרתן - ללאה והוא צניעות שלא יתפרסם הדבר שמסר לה סימנין:

 

[משיב כהלכה]

יישר כח על לשון הגמ'.

 

[שאינו יודע לשאול]

רש"י שם מבאר שהצניעות זה שלא יתפרסם הדבר שמסר לה סימנים (אני מבין שלכן יכלה להעביר את הסימנים ואף אחד לא ידע שהוא כבר רוצה אותה

רש"י ביאר שהצניעות היא שלא פרסמה את הסימנים.

לשון רש"י שלא יתפרסם הדבר שמסר לה סימנין, וביאור דבריו הפשוט לענ"ד הוא שאם היא לא תמסור ללאה את הסימנים, הרי שיעקב יכיר מיד שאינה לאה, וימחה בדבר, ובזה יתגלה שהוא מסר לה סימנים, כי ישאלו כולם כיצד הוא יודע שאיננה רחל, ולאה תהיה מוכרחת להשיב ששאל אותה מה הסימנים ולא ידעה להשיב, וכך יתפרסם שנתן יעקב לרחל סימנים ואת זה רחל רצתה למנוע.
ולא שאף אחד לא ידע שהוא רוצה אותה.
ולפי דברי רש"י הצניעות היא שדבר כזה ששייך להדיא לעניינים שבינו לבינה אין זה מן הצניעות שיתפרסם.

 

[שאינו יודע לשאול]

המושג צניעות הוא רחב, ומתפרש על כמה אופנים.
התנהגות צנועה
בפסיקתא זוטרתא אסתר (פרק ב) מדובר על התנהגות צנועה. "למדנו צניעות המלך שלא שימש מטתו ביום".
בברכות ס"ב, מדובר על שאול שהתפנה במקום סתר. "צניעות שהיתה בך".
בשבת קי"ג, מדובר על התנהגות של רות, שלא התכופפה כדי שלא יחשף בשרה. "דבר צניעות ראה בה".
במגילה י"ג, לפי פירוש רש"י, מדובר על אי פרסום דברים שבצנעה, שרחל לא רצתה שיתפרסם הדבר שהיה בינה לבין יעקב הסכם של סימנים: "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל".
שתיקה
הרש"ש דוחה פירוש זה, ומפרש שצניעות היא שתיקה - שמירת סוד. "והא הצניעות דשאול ואסתר נמי היתה השתיקה". פירוש זה מוכח גם מהמשך הגמ', שמבארים הצניעות שהיה בשאול דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל.
ענווה
במהרש"א שם מדובר על ענווה. "מכלל צניעות הוא שלא יודיע אדם מעלתו כנאמר יהללך זר ולא פיך".
כיסוי
בפסיקתא זוטרתא שיר השירים פרק ז מדובר על כיסוי והסתרה. "הם דברי תורה שצריכין צניעות כמו הירך של אשה שהיא מכוסה".
הסתרה
"בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה" (שבת נ"ג).
"הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה" (בבא מציעא פ"ז).
עדינות
"הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים" (קידושין נ"ג).
חסידות
"הצנועין מניחין את המעות", ופרש"י: "בני אדם חסידים שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה" (בבא קמא ס"ח).

בכולם הנושא הוא הסתרה [כי גם לא לגלות סוד או לא לגלות מעלתו הוא הסתרה, וכן בדברי תורה כיסוי והסתרה], מלבד בשתי הדוגמאות האחרונות.
ולענ"ד השורש של כל זה הוא אחד, משום ש"הסתרה" היא לא מידה אלא פעולה, ו"צניעות" היא מידה, והמידה שגורמת להסתרה בריאה ונכונה, היא מידת הפנימיות, היינו אדם שעומד במקום שדעתו על הפנימיות של הדברים ולא על החיצוניות שלהם, ולכן את ענייני האישות וענייני בית הכסא הוא מצניע ליוקר מעלתם הפנימית, כיון שהם בצורתם החיצונית ביטוי לפעולה גופנית מובהקת, ובוודאי בענווה ושמירת סוד זה כך, וכן ההסתרה של שרה היתה מכוח זה.
ובזה יבואר שהצנועין מושכין את ידיהם באכילת לחם הפנים לפי שהוא פעולה חיצונית - גופנית [אכילה], ואף שהוא מצוה גדולה, מ"מ החטיפה יש בה מן הגרגרנות, ומי שמייקר את הפנימיות לא ישבור מידתו זו לצורך קיום מצוה שאפשר שתיעשה ע"י אחרים, וכן אותם צנועים שדואגים להציל את הציבור מעוון מעשר שני וגזל [גמ' שם ותוס'], היינו אף שהאדם שנוטל מן השדה לא אכפת לו, וי"ל הלעיטהו לרשע וימות, מ"מ הם רואים את פנימיות הרשע ורוצים לשמור אותו כמה שיותר מתוקן, או שהם רואים את פנימיות ועומק העבירה [ולכן קראם רש"י חסידים] ולכן לא רוצים שייגרם הפגם, אע"פ שמצד הגברא אדרבא הלעיטהו וימות.