בשיר ידיד נפש : מהר אהוּב או מהר אהוֹב?

[אוזניים לכותל]

בשיר ידיד נפש מה הגרסה הנכונה :

הגלה נא ופרוס חביבי עלי את סוכת שלומך
תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך
מהר אהוב כי בא מועד וחננו כימי עולם

אהוּב או אהוֹב
מה נכון לומר ??

 

[ואנוכי בסוף מערב]

בסידור רינת ישראל על פי כתב יד המחבר כתוב אהוּב.
ובנוסח ספרד מובא אהוֹב.

 

[רי"ח בני]

ובנוסח ספרד מובא אהוֹב.

כמדומני גם באביעה רננות

 

[איש מאסף]

לענ"ד מי שנקט אהוֹב לא הבין את השיר. ודו"ק.

 

[שב בתשובה]

לכאורה נראה אהוֹב ומכיון שמדובר בפיוט לכאורה שכל אחד יאמר את שיותר מתחבר

 

[איתן]

איני יודע אם בכ"י השיר מנוקד,

אך מצד הסברא נראה בשורוק: מהר, אהוב, כי בא מועד.
ועניינו: אנא אהוב, תמהר להחיש מעשיך, כי כבר הגיעה העת.

ואם הניקוד בחולם, ופירושו, מהר אהוב = אהוב (תגלה את אהבתך) מהר, לענ"ד אין זה מתיישב היטב בלשון,
כי אין דרך לומר 'אהוב מהר'.

 

[עשרה זהב]

כמדומני גם באביעה רננות

לא נכון! תבדוק.

והסברא פשוטה, וכמ"ש:

איני יודע אם בכ"י השיר מנוקד,

אך מצד הסברא נראה בשורוק: מהר, אהוב, כי בא מועד.
ועניינו: אנא אהוב, תמהר להחיש מעשיך, כי כבר הגיעה העת.

ואם הניקוד בחולם, ופירושו, מהר אהוב = אהוב (תגלה את אהבתך) מהר, לענ"ד אין זה מתיישב היטב בלשון,
כי אין דרך לומר 'אהוב מהר'.

 

[בדרך סיפרתי מעשה]

בסידור רינת ישראל על פי כתב יד המחבר כתוב אהוּב.

כתב היד איננו מנוקד.

 

[בדרך סיפרתי מעשה]

בשיר ידיד נפש מה הגרסה הנכונה :

הגלה נא ופרוס חביבי עלי את סוכת שלומך
תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך
מהר אהוב כי בא מועד וחננו כימי עולם

אהוּב או אהוֹב
מה נכון לומר ??

שמתי לב שהאשכנזים אומרים בחולם, והספרדים בשורוק,
ויש לומר בצחות, שהספרדים הם שרגילים להביע רגש ואהבה, על כן מכנים כן את הקב"ה שהוא האהוב,
ואילו האשכנזים שחסומים רגשית בהקשר הזה, משאירים לקב"ה לאהוב אותנו...

בצחות כמובן, אבל יש בזה הרבה עומק

 

[עשרה זהב]

מתוך המכלול:

 

[איתן]

משאירים לקב"ה לאהוב אותנו

אמנם דרך צחות, אבל כאן דומה שא"א לומר כן.

השיר הזה כולו שיר אהבה נפלא.
מי שקורא לה' 'ידיד נפש', 'חביבי' ו'מחמד לבי', מה מנו יהלוך לכנותו גם אהוב?..

 

[אלישמע]

בשיר ידיד נפש מה הגרסה הנכונה :

הגלה נא ופרוס חביבי עלי את סוכת שלומך
תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך
מהר אהוב כי בא מועד וחננו כימי עולם

אהוּב או אהוֹב
מה נכון לומר ??

נלע"ד אהוֹב כיון שהוא מסתדר עם וא"ו החיבור, "וחנני כימי עולם".
אילו היה אהוּב היה לו לומר "חנני כימי עולם".
ואל תאמר שהוא"ו חוזרת על תחילת המשפט, "הגלה נא ופרוש... וחנני כימי עולם",
כיון שבכל הפיוט וא"ו החיבור של סיום הבית חוזרת על תחילת המשפט הסמוך אליה, וא"כ ה"ה כאן.

 

[איתן]

נלע"ד אהוֹב כיון שהוא מסתדר עם וא"ו החיבור, "וחנני כימי עולם".
אילו היה אהוּב היה לו לומר "חנני כימי עולם".

לכשעצמי איני רואה בזה הכרע.
שיעור הכתוב: אנא תמהר (מעשיך הנ"ל: להגלות וכו'), אהוב, כי הגיעה העת (של הנ"ל), ותחון כימי עולם.

 

[עשרה זהב]

נלע"ד אהוֹב כיון שהוא מסתדר עם וא"ו החיבור, "וחנני כימי עולם".
אילו היה אהוּב היה לו לומר "חנני כימי עולם".
ואל תאמר שהוא"ו חוזרת על תחילת המשפט, "הגלה נא ופרוש... וחנני כימי עולם",
כיון שבכל הפיוט וא"ו החיבור של סיום הבית חוזרת על תחילת המשפט הסמוך אליה, וא"כ ה"ה כאן.

לא הבנתי.

מהר אהוב (בשורוק) - פניה לקב"ה שימהר, כי בא מועד - כי הגיע הזמן ולכן חנני כימי עולם!

מה כל כך קשה לומר כך? (מלבד מה שכפי הנראה כך גרס מחבר הפיוט...)

 

[כאחד העם]

לא הבנתי.

ג"א כמוך לא כ"כ הבנתי מה שנאמר כאן

מ"מ נראה לי שכוונת המשורר במילה "מהר" היינו תמהר
וא"כ אפשר לגרוס בשורוק, וכוונתו "מהר אהוב" תמהר את האהוב, שזה בעצם המשיח והגאולה, כי כבר הגיע המועד, ואז ממשיך וחננו כימי עולם

 

[איתן]

וא"כ אפשר לגרוס בשורוק, וכוונתו "מהר אהוב" תמהר את האהוב, שזה בעצם המשיח והגאולה, כי כבר הגיע המועד, ואז ממשיך וחננו כימי עולם

זה פירוש חדש ממש, שאהוב כאן הכוונה למשיח.
כי בכל הבית הזה נראה שמדבר עם גילוי הקב"ה עצמו כביכול.
ולא כ"כ משמע שבדברו עם ה' ידיד נפשו ומחמד לבו, יכנה את המשיח בשם 'אהוב'.

 

[אלישמע]

לכשעצמי איני רואה בזה הכרע.
שיעור הכתוב: אנא תמהר (מעשיך הנ"ל: להגלות וכו'), אהוב, כי הגיעה העת (של הנ"ל), ותחון כימי עולם.

לא הבנתי.

מהר אהוב (בשורוק) - פניה לקב"ה שימהר, כי בא מועד - כי הגיע הזמן ולכן חנני כימי עולם!

מה כל כך קשה לומר כך? (מלבד מה שכפי הנראה כך גרס מחבר הפיוט...)

ג"א כמוך לא כ"כ הבנתי מה שנאמר כאן

מ"מ נראה לי שכוונת המשורר במילה "מהר" היינו תמהר
וא"כ אפשר לגרוס בשורוק, וכוונתו "מהר אהוב" תמהר את האהוב, שזה בעצם המשיח והגאולה, כי כבר הגיע המועד, ואז ממשיך וחננו כימי עולם

אכן אהוב(ים), צודק(ים).
ייש"כ.

 

[הצעיר בכהונה]

אני מתפלא שאף אחד מהכותבים החשובים לא הזכיר את הפסוק שככל הנראה רומז אליו מחבר הפיוט: "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".
"כי בא מועד" פירושו הגיע הזמן של "עד שתחפץ".
מכאן ניתן לדון במשמעות הפסוק: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה של מי כלפי מי. אם של הרעיה כלפי דודה, אז מהר אָהוּב. אם של הדוד כלפי הרעיה, אז מהר אֱהוֹב.

 

[ידידיה]

אני מתפלא שאף אחד מהכותבים החשובים לא הזכיר את הפסוק שככל הנראה רומז אליו מחבר הפיוט: "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".
"כי בא מועד" פירושו הגיע הזמן של "עד שתחפץ".
מכאן ניתן לדון במשמעות הפסוק: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה של מי כלפי מי. אם של הרעיה כלפי דודה, אז מהר אָהוּב. אם של הדוד כלפי הרעיה, אז מהר אֱהוֹב.

רשי מפרש שאם תעירו ואם תעוררו הוא לגרום שנאה וערעור ולא מלשון להעיר את ריבוי האהבה.

 

[הצעיר בכהונה]

רשי מפרש שאם תעירו ואם תעוררו הוא לגרום שנאה וערעור ולא מלשון להעיר את ריבוי האהבה.

שוין, אז מחבר הפיוט לא פירש כרש״י. זו זכותו, נכון?
דווקא רש״י פירש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה שביני לדודי לשנותה ולהחליפה , לבקש ממני להתפתות אחריכם." משמע אהבה הדדית.
וכעין זה פירש רבי ישעיה מטראני: "אם תעירו - כלומר: שלא תעירו ולא תעוררו האהבה שביני לבין אהובי עד שתחפץ האהבה להתעורר היא מעצמה; כי מיד שאני זוכרת האהבה אני מתעלפת."
יוצא שגם לפי רש״י וגם לפי הרי״ד אפשר לנקד גם אהוב וגם אהוב, ומחבר הפיוט פירש "עד שתחפץ" כהרי״ד.
(כמובן צריך לעיין במפרשים השונים, ובכל המקומות שנשנה הפסוק, וגם בגמרא בסוגיא של שלוש השבועות (כתובות קיא אם אני זוכר טוב), ושם די ברורה המשמעות של "עד שתחפץ" כמחבר הפיוט).