בשיר ידיד נפש : מהר אהוּב או מהר אהוֹב?

[ידידיה]

שוין, אז מחבר הפיוט לא פירש כרש״י. זו זכותו, נכון?

בודאי שזכותו, רק אין הכרח שהחרדים רומז לפסוק זה.

דווקא רש״י פירש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה שביני לדודי לשנותה ולהחליפה , לבקש ממני להתפתות אחריכם." משמע אהבה הדדית.

ראה את פירוש רש"י על המילים אם תעירו ואם תעוררו. ותדגיש את המילים הנכונות שהם "לשנותה ולהחליפה".

"השבעתי אתכם" - אתם האומות
"בצבאות או באילות" - שתהיו הפקר ומאכל כצביים ואיילי'

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה" - שביני לדודי לשנותה ולהחליפה ולבקש ממני להתפתות אחריכם

"עד שתחפץ" - בכל עוד שהיא תקועה בלבי והוא חפץ בי

"עד שתחפץ" - כמו עד שהמלך במסיבו בעוד שהמלך במסיבו

"אם תעירו" - אם תשניאו כמו ויהי ערך ופשרה לערך

"ואם תעוררו" - כמו העורר על השדה קלניי"ר בלע"ז יש מדרשי אגדה רבים ואינם מתיישבי' על סדר הדברים כי רואה אני שנתנבאה שלמה ודבר על יציאת מצרים ועל מתן תורה והמשכן וביאת הארץ ובית הבחירה וגלות בבל וביאת בית שני וחורבנו

וכעין זה פירש רבי ישעיה מטראני: "אם תעירו - כלומר: שלא תעירו ולא תעוררו האהבה שביני לבין אהובי עד שתחפץ האהבה להתעורר היא מעצמה; כי מיד שאני זוכרת האהבה אני מתעלפת."
יוצא שגם לפי רש״י וגם לפי הרי״ד אפשר לנקד גם אהוב וגם אהוב, ומחבר הפיוט פירש "עד שתחפץ" כהרי״ד.
(כמובן צריך לעיין במפרשים השונים, ובכל המקומות שנשנה הפסוק, וגם בבגמרא בסוגיא של שלוש השבועות (כתובות קיא אם אני זוכר טוב), ושם די ברורה המשמעות של "עד שתחפץ כמחבר הפיוט).

צריך לבדוק.

 

[שב בתשובה]

שככל הנראה רומז אליו מחבר

נבואה?
רוה"ק?
סתם תקווה? השערה?

 

[הצעיר בכהונה]

לשב בתשובה ולידידיה: לא נבואה ולא רוה״ק, לא תקוה ולא השערה. רק מעט הבנה ספרותית מספיקה להבין את הברור מאליו. (וכמובן שגם רמז לפסוק "אתה תקום תרחם ציון וכו׳).
הדגשתי את המילים הנכונות ברש״י, שהן אלו שיכולות לפשוט את ספקנו, ולא כפי שהציע ידידיה להדגיש את המילים של חוסר ההסכמה ביניהם. על זה כבר כתבתי שזכותו של הפייטן לפרש את הפסוק ע״פ התלמוד ולא ע״פ רש״י על הפסוק.

עם זאת, יש דרך נוספת לפשוט את הספק: על פי המקבילות בשיר עצמו:
לפני ששואלים על מהר אהוב, יש לשאול מה הנוסח של "וחוסה נא על בן אהובך" או "על בן אוהבך". ונראה שלפי כתב היד הנוסח הוא "אוהבך". (אבל לא ראיתי את כתב היד). נוסיף לזה "אנא אלי מחמד לבי" (קצת פחות מכריע). וכן מקודם "נפשי חולת אהבתך". הרי שבכל השיר, האהבה היא כלפי הקב״ה, ולכן מסתבר לנקד "מהר אהוב".

בכל אופן, בעיניי אין טעם להתווכח על זה, אז אני מודיע מראש שזאת הודעתי האחרונה בשרשור זה. היו ברוכים

 

[ידידיה]

הדגשתי את המילים הנכונות ברש״י, שהן אלו שיכולות לפשוט את ספקנו, ולא כפי שהציע ידידיה להדגיש את המילים של חוסר ההסכמה ביניהם.

כל המילים ברש"י הם נכונות.
אי אפשר להדגיש את חלקם ולהשמיט את החלק האחר. הפסוק מתפרש בשלמותו.
ואם רש"י מפרש את המילים תעירו ותעוררו מלשון ערעור מוכרח שהוא לא מלשון התעוררות, ואם כן אין מקום להשערה שבעל החרדים כיוון לפסוק זה.

ובפרט שאין מקבילה בפסוק ללשון הפייט.

עם זאת, יש דרך נוספת לפשוט את הספק: על פי המקבילות בשיר עצמו:
לפני ששואלים על מהר אהוב, יש לשאול מה הנוסח של "וחוסה נא על בן אהובך" או "על בן אוהבך". ונראה שלפי כתב היד הנוסח הוא "אוהבך". (אבל לא ראיתי את כתב היד). נוסיף לזה "אנא אלי מחמד לבי" (קצת פחות מכריע). וכן מקודם "נפשי חולת אהבתך". הרי שבכל השיר, האהבה היא כלפי הקב״ה, ולכן מסתבר לנקד "מהר אהוב".

גם לי נראה כדברך בפירוש כוונת הפייט וממילא גם בניקוד שורוק ולא חולם.

 

[איתן]

לשב בתשובה ולידידיה: לא נבואה ולא רוה״ק, לא תקוה ולא השערה. רק מעט הבנה ספרותית מספיקה להבין את הברור מאליו. (וכמובן שגם רמז לפסוק "אתה תקום תרחם ציון וכו׳).

לענ"ד ההבנה הספרותית היא שנקט לשון קיימת מפסוקים, ולא שינה 'תחפץ' ל'מועד' שאין לו קשר לא בחיצוניותו ולא בתוכנו (שתחפץ = יתעורר החפץ. מועד = עת וזמן קצוב. ולא קרב זה אל זה).

היותר פשוט לומר, שמילות הפסוק 'אתה תקום' שהזכרת היו לו לעינים בכותבו בית זה:
"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד".
ופירש רד"ק לשון 'אתה תקום' = כאדם שקם ממקומו ומתעורר על המעשה, וכן (מזמור יב, ו): עתה אקום יאמר ה'. ע"כ.

נטל המשורר מילים אלו והניחם בצקלונו:
"מהר, אהוב, כי בא מועד, וחננו כימי עולם".
'מהר' נראה מקביל בתוכנו ל'תקום', היינו להתעורר אל המעשה, והשאר ממש כלשון הכתוב.

 

[עשרה זהב]

אני מתפלא שאף אחד מהכותבים החשובים לא הזכיר את הפסוק שככל הנראה רומז אליו מחבר הפיוט: "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".
"כי בא מועד" פירושו הגיע הזמן של "עד שתחפץ".
מכאן ניתן לדון במשמעות הפסוק: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה של מי כלפי מי. אם של הרעיה כלפי דודה, אז מהר אָהוּב. אם של הדוד כלפי הרעיה, אז מהר אֱהוֹב.

אתה מניח הנחה,
ולאחר מכן אתה אתה מתפלא שלא התחברו להנחה שלך.

מה הקשר בין המילים האלו לפסוק הנ"ל? אדרבא, הפסוק אותו אתה מביא הוא אזהרה לא לעורר את ביאת המשיח - עד שתחפץ, עד שיגיע הזמן.

יותר נכון היה להבין שהמילים של החרדים הלכו על הפסוק "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד" - וכמו שהסבירו המפרשים, שהגיע זמן

הגאולה, ולכן תחוש לגאלינו.

אשר על כן ביאור הדבר שאנחנו מבקשים מהאהוב, שימהר, ויגאלינו.