מסרתי שיעור השבוע, בדין בורר לאלתר,
והבאתי שם את מ"ש הגר"ע יוסף בדין בורר לאורחים, שאם בורר להם אוכל מפסולת יותר ממה שנצרך להם אסור דאין זה לאלתר מה שעושה לכבוד האורחים דאין משתמש ביעוד המקורי של החפץ (וכן העתיק בנו בילקו"י סל"ה).
ומאידך בילקו"י שי"ט סע"ד כתב שאם מוצא דברי תורה או תפילין מונחים באשפה בתערובת מותר להוציאם אף אם לא קורא או משתמש בהם היות וזה כבודם נחשב כלאלתר, וכתב שכן השיב לו הגר"ע יוסף.
והדבר תמוה טובא, וסותרים זה את זה, שאם צריך להשתמש בגוף החפץ ושימוש של כבוד לא נחשב שימוש גם זה לא נחשב שימוש.
ובשלמא האור לציון (שזה המקור של הילקוט יוסף) סובר כך, משום שכתב להקל גם בבורר לאורחים, א"ש. אבל לדעת הגר"ע הוא צ"ע.
והבאתי שם את מ"ש הגר"ע יוסף בדין בורר לאורחים, שאם בורר להם אוכל מפסולת יותר ממה שנצרך להם אסור דאין זה לאלתר מה שעושה לכבוד האורחים דאין משתמש ביעוד המקורי של החפץ (וכן העתיק בנו בילקו"י סל"ה).
ומאידך בילקו"י שי"ט סע"ד כתב שאם מוצא דברי תורה או תפילין מונחים באשפה בתערובת מותר להוציאם אף אם לא קורא או משתמש בהם היות וזה כבודם נחשב כלאלתר, וכתב שכן השיב לו הגר"ע יוסף.
והדבר תמוה טובא, וסותרים זה את זה, שאם צריך להשתמש בגוף החפץ ושימוש של כבוד לא נחשב שימוש גם זה לא נחשב שימוש.
ובשלמא האור לציון (שזה המקור של הילקוט יוסף) סובר כך, משום שכתב להקל גם בבורר לאורחים, א"ש. אבל לדעת הגר"ע הוא צ"ע.