מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קומתו (כז א)
בעירובין ד: דעת רבי יהודה דאמת כלים באמה בת חמשה טפחים, ואמת בנין באמה בת ששה טפחים.
ופירש רש״י שם דאמת כלים היינו כגון אמות הארון "והמזבחות" והשולחן, מבואר דבין מזבח החיצון ובין מזבח הפנימי חשיבי כלים שמידותיהן הם באמה בת חמשה טפחים.
והביאור משום דרש״י איירי במשכן וכמבואר בדבריו לענין אמות בנין שכתב "הקרשים והיריעות", ומזבח הנחשת במשכן היה נחשב כלי כמבואר בזבחים ס. דנין כלי מכלי.
אמנם מזבח האבנים שעשה שלמה המלך בבית המקדש היה בנין ולא כלי, כמבואר בזבחים כז: דמזבח הפנימי הוא כלי ומזבח החיצון הוא בנין ואין לו תורת כלי שרת, והיינו משום דמיירי במזבח החיצון של בית עולמים, ועי׳ מצפה איתן זבחים ס. שכתב כן.
והנה בזבחים סב. איתא דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו של המזבח אינן מעכבין, ובלבד שלא יפחות ממזבח שעשה משה, שמקום המערכה שלו הוא אמה על אמה.
ויש לעיין אליבא דרבי יהודה דאמת כלים היא בת חמשה טפחים, ואמת בנין בת ששה, לענין דין זה היכי לידייניה, האם כיון דקיימינן במזבח האבנים שהוא בנין ממילא אין יכול לפחות מששה טפחים, או דכיון דהשיעור נלמד ממה שלא יפחות ממזבח שעשה משה [ונראה דהילפותא לזה היא מהא דכתיב "וכן תעשו" ופירש רש״י לדורות, ועי׳ ברמב״ן שהקשה הרי מדות המזבח של שלמה נשתנו משל משה, ולכאורה י״ל דהביאור הוא כמבואר הכא דהחיוב הוא שלא לפחות אבל יכול להוסיף ע״ז], ומזבח של משה היה כלי ושיעורו באמה בת חמשה טפחים, ממילא תליא באמה בת חמשה.
והנידון בזה הוא האם אמת כלים ואמת בנין חשיבי אותו שיעור אחד של "אמה", אלא שבכלים הוא חמשה טפחים ובבנין הוא ששה טפחים, וממילא אע״פ שהמקור הוא כלי ואמה דידיה היא אמה בת חמשה טפחים, מ״מ כד ילפינן מיניה שיעור אמה לבנין, אותה האמה נעשית ממילא בת ששה טפחים.
או דתרי שיעורים נפרדים הם ואין שייכות בין אמה בת ששה לאמה בת חמשה, ואינו דין מסוים שאמה זו כשהיא בכלים הוי חמשה טפחים ובבנין ששה, אלא דתרי שיעורי נינהו, וקים להו לחכמים דכל אמות שנאמרו בכלים כוונת התורה הוא להשיעור של חמשה טפחים, וכל האמות שנאמרו בבנין כוונת התורה היא להשיעור של ו׳ טפחים, ולפי״ז היכא דהמקור הוא בכלים, ממילא השיעור הוא ה׳ טפחים, ואף כשלמדים מזה לבנין מ״מ נשאר כך השיעור.
ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קומתו (כז א)
בעירובין ד: דעת רבי יהודה דאמת כלים באמה בת חמשה טפחים, ואמת בנין באמה בת ששה טפחים.
ופירש רש״י שם דאמת כלים היינו כגון אמות הארון "והמזבחות" והשולחן, מבואר דבין מזבח החיצון ובין מזבח הפנימי חשיבי כלים שמידותיהן הם באמה בת חמשה טפחים.
והביאור משום דרש״י איירי במשכן וכמבואר בדבריו לענין אמות בנין שכתב "הקרשים והיריעות", ומזבח הנחשת במשכן היה נחשב כלי כמבואר בזבחים ס. דנין כלי מכלי.
אמנם מזבח האבנים שעשה שלמה המלך בבית המקדש היה בנין ולא כלי, כמבואר בזבחים כז: דמזבח הפנימי הוא כלי ומזבח החיצון הוא בנין ואין לו תורת כלי שרת, והיינו משום דמיירי במזבח החיצון של בית עולמים, ועי׳ מצפה איתן זבחים ס. שכתב כן.
והנה בזבחים סב. איתא דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו של המזבח אינן מעכבין, ובלבד שלא יפחות ממזבח שעשה משה, שמקום המערכה שלו הוא אמה על אמה.
ויש לעיין אליבא דרבי יהודה דאמת כלים היא בת חמשה טפחים, ואמת בנין בת ששה, לענין דין זה היכי לידייניה, האם כיון דקיימינן במזבח האבנים שהוא בנין ממילא אין יכול לפחות מששה טפחים, או דכיון דהשיעור נלמד ממה שלא יפחות ממזבח שעשה משה [ונראה דהילפותא לזה היא מהא דכתיב "וכן תעשו" ופירש רש״י לדורות, ועי׳ ברמב״ן שהקשה הרי מדות המזבח של שלמה נשתנו משל משה, ולכאורה י״ל דהביאור הוא כמבואר הכא דהחיוב הוא שלא לפחות אבל יכול להוסיף ע״ז], ומזבח של משה היה כלי ושיעורו באמה בת חמשה טפחים, ממילא תליא באמה בת חמשה.
והנידון בזה הוא האם אמת כלים ואמת בנין חשיבי אותו שיעור אחד של "אמה", אלא שבכלים הוא חמשה טפחים ובבנין הוא ששה טפחים, וממילא אע״פ שהמקור הוא כלי ואמה דידיה היא אמה בת חמשה טפחים, מ״מ כד ילפינן מיניה שיעור אמה לבנין, אותה האמה נעשית ממילא בת ששה טפחים.
או דתרי שיעורים נפרדים הם ואין שייכות בין אמה בת ששה לאמה בת חמשה, ואינו דין מסוים שאמה זו כשהיא בכלים הוי חמשה טפחים ובבנין ששה, אלא דתרי שיעורי נינהו, וקים להו לחכמים דכל אמות שנאמרו בכלים כוונת התורה הוא להשיעור של חמשה טפחים, וכל האמות שנאמרו בבנין כוונת התורה היא להשיעור של ו׳ טפחים, ולפי״ז היכא דהמקור הוא בכלים, ממילא השיעור הוא ה׳ טפחים, ואף כשלמדים מזה לבנין מ״מ נשאר כך השיעור.
•
והנה בשבת צב: וזבחים נט: מקיש מזבח למשכן, מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות, ויש לעיין האם המזבח של המשכן היה גובהו עשר אמות באמה בת חמשה טפחים כדין אמת כלים, או כיון דנלמד מאמת בנין ממילא היה באמה בת ששה טפחים, וזה תלוי בהנ״ל.
ובפשוטו יש להוכיח דהיה זה באמה בת חמשה טפחים, דהנה איכא שם עוד ילפותא לזה שהיה גובהו י' טפחים, משום דילפינן ממזבח הזהב שגובהו פי שנים מארכו, והנה ארכו ורחבו בודאי היו באמות בנות חמשה טפחים כיון דהוי מדת כלים, וא״כ גובהו הוא פי שנים מהם דהיינו עשר אמות של חמש טפחים.
ובעירובין ד. ומנחות צז: ילפינן מקראי דיחזקאל, דבמזבח של בית עולמים שתי אמות מתוך עשר האמות של הגובה היו בנות ה׳ טפחים [דהיינו אמה יסוד ואמה קרנות, עי״ש], ופירש רש״י במנחות שם דהמקור לגובה עשר במזבח של מקדש הוא מדהוקש מזבח למשכן, הרי דגם בבית עולמים שיעור י׳ אמות הוא מהאי קרא, ואע״פ שלא היה כל גובהו באמות של בנין, מ״מ זה נחשב שהוא גבוה י׳ אמות כמו גובה המשכן, אע״פ שגובה המשכן היה כולו באמות בנות ו׳ טפחים.
חזינן דלמדים משם רק דאיכא י׳ אמות, ובאיזה אמות י״ל הכא כדאיתא והכא כדאיתא, דהכל דין אחד של אמה אלא שפעמים אמה היא כך ופעמים כך, ועי'.
[ודבר זה הוא חידוש יותר, דלכאורה היה נראה לחלק בזה, דרק למ״ד דכל אמות הכלים בנות חמשה טפחים, אז יש לומר דהוי מדה אחת של אמה אלא שהיא חלוקה בין כלים לבנין, אבל למ״ד דגם אמת כלים בת ששה אלא דאיכא כמה מקומות מיוחדים שבהם מגזיה״כ השיעור הוא באמה בת חמשה, אז ודאי הוי זה שיעור נפרד, כי הרי אין כאן חילוק בין בנין לכלים. אמנם הכא מבואר דגם להך מ״ד הכל שיעור של אמה, אלא שנתחדש במקומות המיוחדים דאמה היא חמשה טפחים].
•
ובעירובין שם מבואר אליבא דרבי מאיר דאמת כלים היא ג״כ בת ששה טפחים, דמכל מקום במזבח הזהב לכו״ע היו מדותיו באמה בת חמשה טפחים, כדכתיב "וזה גב המזבח", זה מזבח הזהב, עי״ש. ורש״י שם וביחזקאל מ״ג פירש דהיינו על מדת אמה על אמה של מזבח הזהב, ודייק בספר מעשה חושב לרבי עמנואל חי ריקי זצ״ל בעל "הון עשיר" פ״ז אות א׳, דדוקא מדת ארכו ורחבו היו באמות בנות חמשה טפחים, וכלשון הכתוב "וזה גב המזבח", אבל קומתו היתה באמה בת ששה טפחים, וכ״כ המנ״ח במצוה ק״ג אות א׳.
אמנם המלבי״ם בפרשת תצוה פרק ל׳ פסוק ב׳ כתב, דעל כרחך גם גובה המזבח היה באמה בת חמשה, דזה מוכח מדברי רבי יוסי בזבחים נט: דגבהו של המזבח הזהב היה פי שנים מרחבו, וכיון שרחבו באמה בת חמשה טפחים, ממילא הוא הדין גבהו. וקשה על המעשה חושב והמנ״ח הנ״ל.
ויתכן לומר דרבי יוסי ס״ל כרבי יהודה דכל אמות הכלים הם בנות חמשה טפחים דילפינן ממזבח הזהב לכל הכלים, ולהך מ״ד פשיטא דגם גובה מזבח הזהב היה באמות בנות ה׳ טפחים דהא מדת כלי הוא, וכל הנידון הוא רק אי הוי גזיה״כ מיוחדת במזבח הזהב, דאז אמרינן דהגזה״כ רק ב"גב המזבח". ושו״ר שכ״כ הג״ר מאיר שפירא מלובלין זצ״ל, בספר אמרי דעת עה״ת על הפסוק ועשית עולותיך הבשר והדם.
ושמא לפי דרכינו הנ״ל יש לצדד ליישב באופן אחר, דגם זה מקרי גבהו פי שנים ברחבו, כיון שמצד סכום האמות שבו, יש בו פי שנים בגבהו מרחבו, אע״פ שמצד סכום הטפחים שבו אינו כן. וזה שייך רק אם נאמר דבין אמה של ה׳ טפחים ובין אמה של ו׳ טפחים תרוייהו חד שיעורא של אמה הוא, ולכן שייך לומר דגבהו שהוא ב׳ אמות בנות ששה טפחים מ״מ חשיב פי שנים מארכו שהוא באמה בת חמשה, דסו״ס הכל אמות ומבחינת האמות הוי פי שנים, וצ״ע בזה.