ברכות וחנה היא מדברת על לבה אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה

[סייג לחכמה שתיקה]

אמרה לפניו רבונו של עולם כל מה שבראת באשה
לא בראת דבר אחד לבטלה
עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם
להריח פה לדבר ידים
לעשות בהם מלאכה רגלים
להלך בהן דדים להניק בהן
דדים הללו שנתת על לבי
למה לא להניק בהן תן לי בן ואניק בהן. ע"כ.

וק"ק שהעיקר חסר מהספר שלא אמרה רחם
ללדת.

ואפשר שרצתה לרמוז שרוצה בן שיזכה לרבים ע"פ קידו' מט:
והאמר מר: סימן לגסות - עניות, ועניות בבבל הוא דאיכא!
מאי עניות? עניות דתורה, דכתיב: אחות לנו קטנה ושדים אין לה,
וא"ר יוחנן: זו עילם, שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד.

ועוד יש לדון ע"פ בכורות לט. דאיכא למ"ד חסרון פנים לא שמיה חסרון,
אכן בשלמא התם בקרבנות שהעיקר זה השתדלות האדם בנוי הקרבן או בשומנו (ע' ירו' יומא פ"ו ה"א)
איכא למ"ד דלא שמיה חסרון אבל באשה שאם אין מתה אנכי (ע' נדרים סד:)
ובעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה (ע' יבמות סה:)
ואין אשה אלא לבנים וכו' (ע' כתו' נט: ושלהי תענית לא.) קשה להגיד כהנ"ל.


ועוד יש לשאול בגמ' הנ"ל מאי שיאטיה בתפילתה בכל האריכות לפני כן על העינים והחוטם וכו'.

ואפשר שגם מכאן נלמד שצריך לפרט בתפילה
(אכן מזה שהגמ' לא הדגישה זאת משמע שאי"ז חסרון בגדר התפילה
כמו שאר הדינים שנלמדים שם) והיינו בשביל מוחשיות האמונה.
ואפשר שזה בכלל דברי הגמ' בברכות סא. ואמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר
לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר
(קהלת ה, א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים
כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים וכמו שאכן מצינו בירו' בביכורים פ"ב ה"א
ר' אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי (משלי יד)
בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו
של שמואל שאמרה (שמואל א א) וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה
דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. ע"כ.
כלומר, שזה שהרבתה להתפלל גרם שתכשל בלשונה וכו'.

 

[סייג לחכמה שתיקה]

ועוד צב"ק מה התוספת ב"היא"
מדברת על ליבה

וכעי"ז יש לשאול
על אשה יראת ה' "היא" תתהלל.